החינוך של 8200

לפני כמה שבועות כתבתי כאן על הבלוג "ארץ האמורי" ועל העובדה שכרגיל בשמאל הכי רדיקלי ההיררכיה נקבעת על פי הדרגה הצהלית, כך שאין טעם לנדוד כל כך רחוק למחוזות המחאה, אפשר פשוט להתפקד לצבא או להתחתן עם טייס.  זה היה בעקבות וידוי של גל כץ שהוא בעצם "יוצא 8200" כמו הרבה מכביכול א-סמולנים שהבליחו בשמי האינטרנט  החתרני.  בטוקבק (שאולי צונזר כי כתבתי שם שמות של אצולת מהשבה"ט ונפוטיזמיותיה), אמרתי לו שמדובר במשטר קאסטות בטחוני ופירטתי את הניתוח שעליו עמלתי שנים, וחלקו פרסמתי בבלוג זה. היום אני רואה שגל כץ שמח על הניתוח הסוציולוגי, והשתמש בו בפוסט נוסף בנוגע ל 8200. נידמה לי שהניכוס האגבי הזה מלמד יותר מכל מה האתיקה של האצולה שמקדם לנו צה"ל. ניכוס, שוביניזם, ורשלנות אינטלקטואלית. זה אולי הולך טוב ביזמנות ההייטק, אבל פחות טוב בהסטוריה של הרעיונות ובהנהגה חברתית. לבלוג המתיימר לאתחל את השמאל הפוסט ציוני,  ניראה שבמקום "עוולות הכיבוש" נאלץ עכשיו להיאנס תחת "עוולות האפליה נגד פרענקים בחמ"ן ובהייטק". לא ממש מבטיח ולא ממש מרענן. אותה בלארוסיה בשינוי אדרת קלה.

קומי חיילת התנדבי לשורות הצבא העברי

באותו עניין של השמאל הרדיקלי הבלארוסי, אימייל צנוח לתא הדואר שלי מעוזרו של ח"כ דב חנין. באימייל פניה כביכול אישית _(בסגנון של מכתב עוקץ ניגרי) המבקש ממני כמנהלת בלוג, להתגייס לקמפיין החשוב של חנין בנוגע למשהו, אולי גזענות לא זוכרת. התלבטתי כיצד להגיב, בסוף כתבתי שאפשר לפנות אלי בטלפון. עדיין לא צלצלו. בדרך כלל חד"ש מנדבת נשים כאשר צריך קמפיין, אבל משלמת ליחצנים גברים כאשר יש לה תקציב. אני אומרת ככה, אם כבר בלארוסיה אז עדיף כמו ליברמן שנותן למעודדות והחשפניות מקום משלהן בכנסת. אצל האינטלקטואלים מהשמאל הרדיקלי, מבקשים מהחשפנית להתנדב, כי בבלארוס באופן מסורת -י חשוב להקפיד שרק הסרסור הוא זה שמרוויח (ובמקרים חריגים גם המאדאם). לדעתי מי שהתקדם קצת מהגטו בבלארוס הוא דוקא ליברמן.

הטוקבקים (לסעיף למעלה ) ity אומר/ת: 7 בנובמבר 2010 בשעה 20:40להגיב הי גל, לשאלתך כן אני מתנגדת למכתב הטייסים, אומץ לסרב, וכל שאר היש גבולים לקצינים בדימוס. זה לא יתרון, אגב, אלא קואופטציה מרצון. אין ערך לסרבנות שבעצם ההבניה שלה מרוממת את המבנה שנגדו היא מוחה, כלומר של היררכיה צבאית. אם אתה נותן ל"כוח" להכתיב לך את מבנה " האנטי כוח" הספציפי, אז הוא ניצח מראש. זה אגב מה שקרה לשמאל האמריקאי, וקורה גם כאן. (לדעתי, זה התחיל כבר עם זה שהציונות נתנה לנאצים להכתיב את ההיררכיה של הקורבנות, אלה דברים לא פשוטים, כיון שזה טבע אנושי). ברור שלטייס הסרבן ולטייס הלא סרבן יש חזית סולידריות רחבה ועמוקה הרבה יותר מגדר המחלוקת, ולכן זה פשוט מין בלוף כזה, של אופוזיציה מזוייפת או יזומה. היום, למעשה, יחידה לא יכולה להחשב לממש עילית אם אין לה כמה "סרבנים" בארכיון, שמעניקים לה נופך אצילי ומעמיק, בסגנון יחידות העלית של הצבא הגרמני או הבריטי של פעם. לכן, הסרבן הקצין ששומר על הטריטוריה שלו (_כמו כאן בבלוג) הוא נכס צבאי, ולכן הוא מקבל גם מסלול מקוצר באזרחות בתמיכת הצבא, משרות באקדמיה, ב"מחאה המאורגנת" ובאמנות ואפילו במוסיקת הרוק המחאתית. בקיצור THE GAME IS RIGGED כמו שאומרים אצלכם… אגב נקודת הביקורת שלי אינה פמיניסטית בעניין זה, אבל אפשר גם מנקודה זו, וגם מהשיח המזרחי לתקוף את הפוזיציה הזו. אבל אני לא באה משם לביקורת הזו, אלא אפשר לאמר מביקורת מעמדית של מי שמסרב לקבל את גזירת הגורל של ההיררכיה הצבאית שהוא קיבל בירושה. (קיבלה במקרה זה), כלומר נגד משטר הקאסטות הצהלי. וזה שצונזר –

  1. אומר/ת: התגובה שלך ממתינה לאישור 7 בנובמבר 2010 בשעה 21:05להגיבאוסיף רק שהיציאה הסופית שלי מהמגרש הלגיטימי היתה כאשר העליתי במילייה שלי (אני הייתי "קצין סרבן" גם כן, בקאדר של הקרן החדשה לישראל, שם זה לא קצינים אלא צאצאים של עובדים בכירים ביצוא הנשק ומשרד הבטחון) את התהיה שמא הבדלי הדרגות בין אבא שלי לאמא של אייל גרוס חרצו את גורלי לקבל משרה זוטרה יותר משלו באותו ענף. זו היתה תהייה חצי צינית חצי רצינית, כיון שברור שיש הסללה התואמת את מעמד המוצא הצבאית (בעיני משהבט זה אותו דבר כמו צהל), אז כל העסק ניראה לי די מעליב ופרשתי מהמסלול, כי אם מה שקובע זה הדרגה של אבא שלי בשמרד הבטחון אז למה לא לקחת את הכסף ישירות בלי לשחק אותה "פעילת זכויות אדם וסרבנית שטחים" ? כמובן זה נגמר רע מאד, עצם הרעיון להעלות את השאלה בקול רם. או ישי מנוחין על התקן של הצנחן הסרבן, וכולי וכולי. אני חושבת שקשה לצאת מהמטריקס הזה, למעט בהתנערות מכל המבנה, וזה אומר ויתור מוחלט על כל עמדת כוח מערכתית. שהיא מכוח המערכת הצבאית או "נגדה" במובן המאורגן והמוסלל שההיררכיה בו קבועה מראש. לי לא בא על זה, אבל אני תומכת בזכותך המלאה לשחק את המשחק וגם להצדיק אותו על ידי הצבעה על צביעותם של בכירים יותר באותו שוק, ככה מתקדמים :) )). אני באמת כבר לא בעמדה של גינוי של אף אחד בשום בחירה, אבל בהחלט אין לי איזו הערכה עמוקה ומיוחדת לטייסים סרבנים, לפי אותו עקרון. כולנו מתנסים לשרוד ולהתפרנס איכשהו ולמצע בין מה שרצינו שיהיה ובין המציאות וכולי וכולי וכולי…
    • גל כץ אומר/ת: 8 בנובמבר 2010 בשעה 01:33להגיבאיריס, מבלי להתייחס לאנשים שאת מזכירה — שאת חלקם אני מכיר ומעריך — וגם לא לדינמיקה בקרן החדשה (שאין לי מושג לגביה), הניתוח שלך בהחלט מקובל עליי. ההבדל בינינו הוא במסקנות שאנחנו מסיקים ממנו.  אני לא יכול לקבל את התמונה של אותו מבנה הירארכי ומנגד הימנעות מכל מגע איתו. לדעתי זה פשוט לא אפקטיבי לחלוטין מבחינה פוליטית. אני חושב שנכון יותר לשחק עם המערכת ולנצל אותה לטובתנו כשאנחנו יכולים. הדגש כמובן הוא על "לשחק" מבלי לקחת את עצמנו יותר מדי ברצינות ומבלי להזדהות עם המסכות שאנחנו לובשים.
      • irity אומר/ת: 8 בנובמבר 2010 בשעה 14:41להגיבהבעיה היא שאני לא יכולה לדעת אם "האנחנו"} הזה שאתה מייצר כאן הוא אמין, לא מטעמים נדושים של אי שקיפות במערכי מודיעין אלא אולי גם אתה לא יודע איפה ה"אנחנו" שלך שוכב, במיוחד ברגעים של מתח ניגודי בין השייכויות והזהויות שלך, שבעיני בלתי מתיישבות, ובעיניך כן. אגב, היו על זה דיונים מרתקים לפני שנה שנתיים בשמאל האמריקאי בקשר ליחס שיש לתת לכל מיני סוכני מודיעין שלפתע "גילו את האור" והצטרפו לשמאל, ולארגוני זכויות אדם. המסקנה שאני הסקתי מהדיונים, וגם רבים מהמשתתפים, זה שעם כל האמפתיה, אין לקבל פורשי יחידות קומנדו עילית לשורות השמאל גם אם הם טוענים שהתפכחו. הנימוקים, שם.  מעבר לכך, פרקטית, אני לא חושבת שיחסי הכוח מאפשרים לך, או לי, "לשחק" עם המערכת והמסיכות, יותר מסתבר שזה יהיה ההפך והמערכת תשחק איתך. ופה תן לי לשלוף את הדרגות שלי, במובן של ותק בחיים, ולהגיד לך שאי אפשר לשבת על הנמר…אולי בסרטים מצויירים זה אפשרי. צריך לבחור. שוב, ממרום גילי אני גם הפכתי סלחנית לבחירות שאנשים עושים, במיוחד צעירים, אבל גם לא צעירים, אני רק פחות סובלנות נהייתי לצביעות, לא במובן שאני מבקרת אותה, אלא שהיא מתישה ומשמעממת אותי. הנושא של הקרן החדשה וה"היחידה שלי" באו רק כדי לתת לך טפיחה על השכם בבחינת, "הייתי שם" אני יצאתי באמצע הסרט, ממש בשיאו, אבל זו לא המלצה או התנשאות. להיפך, זה סוג של נכות שלי כנראה, לא יושבות עלי טוב מסיכות. לבסוף, שתהיה הבהרה, חשובה מבחינתי, אין לי חוסר הערכה לנפשות שהוזכרו, נידמה לי שזה פועל בכיוון ההפוך, לצערי מצדם אלי. אני רק הצעתי דיון פתוח, קצת כמו שקורה כאן היום, בשאלות האלה, והבנתי שנפלתי על טאבו, אולי ממש טוטם חמוש. אז סחטיין, אבל אני בספק אם יחול שינוי גם חרף הוידוי שיצא כאן ממך, בלי שהתכוונת במודע (אך נייחס לך, לטובה, את הכוונה הלא מודעת לשפוך את האפונים).
        • מתן אומר/ת: 8 בנובמבר 2010 בשעה 19:34להגיבממה שאת אומרת אני מניח שאת מבינה ש"לצאת באמצע הסרט" זו לא רק "סוג של נכות" אלא גם פריבילגיה; כמו שאת אומרת, לא כולם יכולים פשוט "לא להשלים עם צביעות"…
          • irity אומר/ת: 8 בנובמבר 2010 בשעה 21:01להגיבמתן, לא ניסיתי לפתוח דיון בהצדקות לכאו או לכאן. אני חושבת שלצאת באמצע הסרט של הסללה לתהילה זו לא פריווילגיה, אולי אתה מתכוון למשהו אחר. הזכות להיות עני ושולי מתחלקת לכווולללם בשווה, ואתה גם מוזמן להצטרף אם אתה מאד רוצה.  לא הכל זה פריווילגיות. יש גם. אני הייתי שמחה יותר להמשיך במסלול, אבל בלי השליטה של צהל, ומה שאמרתי שזה כניראה לא אפשרי, בין היתר בגלל אנשים כמוך המהווים מקל ושוט בתוך המיליה, אך פועלים לחיזוק המערכת הממסדית צהלית וכוחה.
          • מתן אומר/ת: 8 בנובמבר 2010 בשעה 21:36להגיבאירית – לא התייחסתי להצדקות. רק רציתי להדגיש נקודה שנדמה לי שנגעת בה, אבל היה לי חשוב להפנות אליה את האצבע: להפוך את השולחן על המערכת וללכת זו אפשרות ששמורה לאלה שיכולים להסתדר בלעדיה, כלכלית וגם רגשית, נפשית, תרבותית וכו'. לא כולם כאלה חזקים. מעבר לזה, אני לא חושב שיש באמת מקום כזה, "בחוץ". כולנו עושים את הפשרות שלנו, תמיד, בכל מקום. אם אנחנו מסכימים, ונדמה לי שכן, שמערכת הדיכוי והשליטה היא מערכת חובקת כל, אז לאן שלא נלך נמצא אותה, או שהיא תבוא איתנו, או איך שלא נשתמש במטאפורה הזאת. לכן, הפתרון שגל מדבר עליו, של להתנגד מבפנים, הוא בעצם היחיד האפשרי. אז אני מסכים איתך שצריך לפתוח את הדברים, ולנסות להיות כמה שיותר גלויים ומודעים לגביהם, וצריך גם להתווכח על מה יותר יעיל ועל קווים אדומים וכו', ומן הסתם גם לא להסכים בחלק גדול מהמקרים ואפילו לשנוא אחד את השני על הבחירות שלנו, אבל אני חושב שביקורת מהסוג של "אתם בוחרים להישאר בפנים ולכן אתם חלק מהדיכוי ומחזקים את הממסד" היא פשוט לא רלוונטית. זו לא השאלה או "בפנים" או "בחוץ", אלא של "כמה בפנים" ו"באיזה אופן".
            • irity אומר/ת: 16 בנובמבר 2010 בשעה 09:03 |להגיבמתן ראיתי רק עכשיו. תודה שחזרת בך. זה נשמע כזה קול, כולם יכולים לבחור וכולנו חברים. זה לא בדיוק כף, אבל מאחר שגל כץ מצנזר אותי, אני לא אכתוב על זה כאן. כמובן, אם יש בחירות של בחוץ ובפנים שהן מבוססות על תרמית כלפי הציבור, או תדמית כוזבת של כמה אתה בעצם בפנים (וכמה בחוץ) אז מאד חשוב לכולם שאף אחד לא ילך החוצה להשתין על ההסדר ולספר. כל מה שאמרתי הוא שלי לפחות לא משלמים כדי לזמר את שבחי ההסדר ועמודי התווך שלו. אבל כאמור, מרחב ההתבטאות הציבורית בנושא זה מאד מצומצם….. וגם זה חלק מההסדר :)) אז תהנו פה בלי ההצקות שלי, והנה הבאתי לכם את הדודים והדודות מהועדות המסדרות, אז תגידו תודה ותהנו. אחלה בלוג, אקרא בשתיקה.
  2. דני אומר/ת: 7
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי  On 13/01/2011 at 21:01

    איריס,

    מגיבה בשם אירית באתר העוקץ העירה שלפני מספר חודשים שהחברה הישראלית מזכירה את החברה הממלוכית. את לפעמים מזדהה בשם אירית, האם זו היית את? זו הבחנה מאוד מעניינת והייתי רוצה לשמוע עוד עליה, אם זה פרי מוחך (לפני שמישהו "גונב לך" שוב פעם).

  • irity  On 13/01/2011 at 22:38

    אשמה בכל הסעיפים.

    בקצרה לגבי השם. זה לא מאד מסובך. שמי מלידה והרבה שנים הוא אירית יער. לימים כאשר נסעתי לאמריקה לעבוד, התבקשתי לשנות לאייריס כדי להקל על הלקוחות (זה היה משרד עורכי דין קטן), וכך עשיתי כמו ישראלים רבים ושיניתי גם ברישומי משרד הפנים ובויזה.
    כשפתחתי בלוג ב"רשימות" לפי החוזה ביקשו להירשם בשם הנקוב בת.ז. ומה לעשות זה שמי בת.ז. כבר עשר שנים.

    (אדלבאום זה שם המשפחה של אבי ז"ל לפני שעוברת).

    לגבי הממלוכים, שיתפתי מתוך בורות ותמימות בתגלית הזו. אני מניחה שמי שיודע היסטוריה מקומית יותר טוב ממני הכיר את הסיפור ההסטורי המופלא הזה. לקחתי את זה למקום אישי, כיון שתחושתי היתה שמשפחתי שייכת למין "ממלוכים" שאין להם שום ברירה או בחירה. גם הנושא של שירות צבאי שעובר מאב לבן, והנושא של שלילת זכויות פוליטיות מלאות (השתתפות) לעומת תיגמול כספי סביר פלוס, ויש עוד מאפיינים. אחרי כן ראיתי שהסיפור המשפחתי הוא לא חריג ואולי מסמל יותר מזה את המצב הלאומי. (כולל "משרתם של שני אדונים" במובן זה שלא ברור אם משרתים את ישראל או את אמריקה). מעבר לכך משפחתי מצד אבי היתה ממקימי כפר תבור. כאשר ביקרתי באזור גיליתי את הצרקסים (הממלוכים) ומצאתי שגם יש דמיון פיזי בין תווי הפנים שלנו לבינם, ועוד כמה דברים. שווה לקרוא על התקופה על העמים האלה ועל המצב שלהם במרחב כיום ואז.

    לבסוף, קיבלתי את העקיצה לגבי "גונבים לך".

  • יובל  On 14/01/2011 at 23:10

    איריס, האם לדעתך ניתן לעשות הקבלה בין "סרבנים עם דרגות" לבכירים לשעבר בבנקים שעומדים היום בראש עמותות?
    אנשי האצולה הכלכלית המשמרים את הסדר הקיים, בין השאר, באמצעות פעילות במגזר השלישי "המאורגן"?

  • irity  On 14/01/2011 at 23:31

    יובל אין לי בעיה עם בעלי דרגות סרבנים, אני תומכת בהם לחלוטין. הבעיה היא ה"אקטיביזם" שנוצר סביב זה. אני חושבת שלוחם שכיתת חרבו למזמרה הוא אדם חכם בדרך כלל שמכיר את המצב מכל צדדיו, הבעיה היא עם הבניית המחאה ומה הם עושים עם הכוח שיש להם יחסית לסרבנים אחרים. כללית, לחיילים ובעלי דרגות בפרט יש יותר כוח ומשקל חברתי ופוליטי מאשר לאחרים, אם הם מנהלים מאבקים סקטוריאלים זה מאכזב.

  • י.ד.  On 18/01/2011 at 13:32

    אני זוכר את השרשור ההוא.

    את והוא לא ביחסים טובים, מה?

  • irity  On 18/01/2011 at 14:27

    לא הייתי קוראת לזה יחסים.
    אולי טיקבוק צורם.
    לא מכירה את הבן אדם מטוב ועד רע. זו סלע מחלוקת קבועה על אותו נושא, וזה לא מוסיף לי פופולאריות. כל מה שנוגע לתלות של ה"שמאל" בישראל במערכת הבטחון הוא כמו הכור בדימונה, סובל מעמימות שכולם מעוניינים להותירה במקומה כל עוד הם מרוויחים מזה. ברגע שהם לא מרוויחים מזה, כלאם פאדי, אין מה לעשות.

    בדיוק נזכרתי בזה בקריאת הידיעה על מינויו של עמי איילון למנהל אוניברסיטת חיפה. עוד אושיית שמאל…וגם על פניית נטורי קרתא לאו"מ לקבל םליטות על רקע חובת הגיוס לצהל.

    השאלה אינה אם אפשר אחרת, אני לא מטיפה, אלא אם אפשר לדבר על זה ובאיזו צורה. כרגע אני מניחה שקשה לאנשים מסויימים לראות עצמם כחלק מהתשתית של הרוע שנגדו הם וועקים, אז המידור חיוני לא רק פוליטית אלא פסיכולוגית. או שאני תמימה, וה רק פוליטי, ואני מקלקלת את השואו אז משתיקים אותי כמה שאפשר. לא יודעת, אני לא בפוליטיקה, וזה נושא שמטריד אותי. אני לא רוצה לחשוב שצריך להיות טלי פחימה או להגר או להמיר דת, או להכריז על עצמך פסול דין, כדי לא לרצות להיות נשלט על ידי הצבא בישראל. אולי זה עדיין חתרני מידי:)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: