דופקים ישראלים ומתנצלים לאנגלים…

בפני מי לא מתנצלים ?

ידיעה מעיתונות זרה משרטטת את הסולחה הצפויה בין ממשלת ישראל לבין בריטניה, בכל הקשור לסאגה הבלתי נגמרת של "מלחמת הדרכונים". אני יכולה לקחת לי את הקרדיט לבלעדיות והראשוניות בדיווח בנושא זה כבר לפני חמש שנים בבלוג זה מן הצד של הפרות זכויות האדם הברוטליות נגד ישראלים.

הידיעה כניראה מביאה ספין, ובתוכו הדרישות האנגליות, ויש להניח שתהיה סולחה במובן זה שהאנגלים לא ייאלצו את ממשלת ישראל לעמוד מול אזרחיה שלה עם העובדות העוד יותר מצערות שכלולות בפרשה זו (וקודמות).

מאחר שכתבתי פוסטים מפורטים מאד לפני שלוש, ארבע וחמש שנים בדיוק בנושא הזה, עם צפי מובהק לכך שבקרוב תהיה הפרה נוספת של "ההבטות" (מהסיבובים הקודמים), ואחרי ההפרות, עוד התבזות וכך הלאה, אין טעם לחזור ולפרט את התרבות הארגונית בישראל שרואה בכל מגבלה או רסן רק הזדמנות להפרה נוספת.  השאלה היא מתי והאם בכלל ירצו ממשלות ידידותיות לשים באמת קץ להפרות זכויות האדם של "המוסד" נגד אזרחי ישראל, המעניקות לו יתרון מבצעי יחסי קצר טווח. (שיחרור מכל מגבלה כלפי פנים, ומאגר בלתי נידלה של פרייארים מתכלים). אין למעשה לאומות הזרות אינטרס לסייע לאזרחי ישראל, כל עוד ממשלת ישראל נסחטת ומשלמת במישרין להם פיצויים וסולחות. למעשה כולם מרוויחים, חוץ מאזרחי ישראל שלאף אחד לא איכפת מהם ממילא.

אמת המידה הבריטית כלפי פנים שונה מאד, וניתן לראות זאת הן במאמץ הלאומי להגן על הדרכונים של אזרחי בריטניה כולל במחיר של עימות עם ידידים (ישראל), אך גם בפרשה כמו גואנטנמו, שם בריטניה היתה חלק ממבצעי פשעים נגד האנושות, בכל זאת לגבי האזרחים שלה, היא נטלה אחריות מלאה ושילמה פיצויים גבוהים מאד בכל קנה מידה (אמנם, תוך התנייתם בסייגים על חקירות ופרסום וכולי). ישראל ניצבת פחות או יותר ביחד עם מדינות כמו איראן, ורוסיה ביחס שלה לאזרחיה שלה, כאשר הם נפגעים ממיזמים מפוקפקים מסוג זה, בינלאומיים או מקומיים.

נתניהו מצהיר על שינוי בערכים אלה כאשר הוא נרתם לפרשת פולארד, כלומר, נכונות להתעמת עם ידידים (ועצומים) לטובת ההגנה על האזרח הישראלי הבודד. נידמה שפעולה זו היא כרגע חריג בלבד, שיש לו הסברים פוליטיים פחות נאצלים מאשר הדאגה הפאומית לזכויות השפוט הישראלי .

תמיר פרדו נכנס לתפקידו תחת אזהרה, לאור פרשת מבחוח, אך הוא כניראה יפרש אותה כאילוץ כוחני (שינסה להתגבר עליו בהמשך), ולא כסימן לכך שיש לבצע רפורמה ביחס של המוסד שהוא עומד בראשו לתפקידו, שהוא הגנה על אזרחי ישראל, ושירותם בנאמנות. בעוד שהוא יסיק מזה שעליו לשנות התייחסות לארגונים עמיתים מחו"ל, השיעור שמוטל עליו להסיק הוא שעליו לשנות יחס לאזרחיו מבית, ובזה גם ממילא ייחשף פחות לביקורת מבחוץ, מצד מדינות שבהן דברים כאלה לא מקובלים ולא נתפסים כסבבה. (יש לשער שההתעמרות בישראלים זוכה, עם זאת, לצ'בחות הערכה מפוטין ודומיו, ואכן שיטות הפעולה האלה של שימוש אלים באזרחים כבשר תותחים כדי להרים איזו הרפתקאה מיותרת, סחר בנשים, תימרון של אזרחים לאזורי סכנה וריגול פרטיזני במדינות ידידותיות וכולי).

משרד החוץ

בכל הפרשה הזו נדם קולו של משרד החוץ, שהוא זה שאמור לייצג את הדיפלומטיה המרסנת במקרים מסוג זה. משרד החוץ הישראלי נתפס ובצדק כקבלן עבודות מלוכלכות, וגם לא היוקרתי שבין הקבלנים, של המוסד בחו"ל, ושל ארגונים נוספים ממערכת הבטחון וכניראה גם מעולם הפשע המאורגן.

המתח היחיד בין עובדי משרד החוץ ובין המוסד נוגע לשאלה מי מרוויח יותר ולמה, ולסכסוכים על חלוקת הטבות, ובצדק טוענים במשרד החוץ שאין להפלותם לרעה מול הסגל הבטחוני. משרד החוץ לא מתיימר אפילו להעמיד התנגדות כלשהו לפעולות מיותרות הפוגעות ביחסי חוץ, אך הוא מאד יעיל בטאטוא הבלגן שמותיר המוסד. רמז על הבעיות הללו נמצא לאחרונה בפרשה המצרית המתגלגלת, כאשר הועלו סברות שמא השגריר ברח מקהיר על רקע מעורבותו ברשת הריגול שנתפסה. רמז נוסף נלמד ממברקי ויקיליקס בקשר ליחסי הגומלין שבין נציגויות דיפלומטיות אמריקאיות וסוכנות הביון המרכזית, שדורשת במפגיע ובכתב מהנציגים לשמש כקציני איסוף ולרגל בשבילה. בשני המקרים האלה התעניינתי בהיבט מוזנח יחסית והוא אופן התיגמול הלא פורמאלי של סגל דיפלומטי ישראלי עבור ביצוע גיגים מהצד עבור כל מיני ארגוני חושך, כאמור חלקם רשמיים וחלקם שייכים לעולם התחתון. ניראה שיש מארג כלכלי מעניין , שאולי יעניין גם את ביקורת המדינה, בכל ההעסקות הכפולות והמשולשות האלה ומה הם גדר ניגודי העניינים הפוטנציאליים, וכמובן, איך הם מוכרעים.

משיחה שלי בעת האחרונה עם פקיד משרד החוץ בדימוס, בענייני שלי, אני מבינה שכמו בבנק ישראל, גם דיפלומטים "עושים טובות" לכל מיני גופים בזמן שהם נושאים בתפקיד הרשמי, כדי להבטיח לעצמם צניחה רכה ומוזהבת לג'וב הבא.  בפרשת מלחמת הדרכונים מתחיל להתברר שמדובר במיזם כלכלי אדיר שהכניס פרנסה שחורה להרבה מאד אנשים, מביניהם עובדי מדינה, עובדי מערכות כלכליות ועסקיות וכולי בארץ ובחו"ל. ברור שבנסיבות כאלה , ובהינתן הפטור והחסינות שהוענקו למדינה כלפי הישראלים שנפגעו או שנכסיהם נשדדו כדי לתת "כיסוי", אף אחד לא ירצה לוותר על המיזם הרווחי, שבבסיסו עושק של אזרחים ישראלים תחת חסות "הבטחון". לכן, שוב, יש לצפות לכך שההתחייבויות כלפי בריטניה השנה ושאר המדינות לא יפרקו את העסק הרווחי הזה, אלא רק יעלו את ה STAKES . אני משערת שבסיבוב הזה כבר לא יקחו סיכונים, ופשוט ירצחו את מי שגנבו לו זהות, ויכניסו גם כמה שוטרים ושופטים לפירמידת הזהב של המרוויחים, כדי להעלים את הראיות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א.ב.  On 27/12/2010 at 10:17

    צריך גם לשים לב שאם גונבים מהאנגלים אז מתנצלים. אם רוצחים טורקים, אז "הם צריכים להתנצל"…

  • irity  On 27/12/2010 at 10:39

    שוב טורקיה ואנגליה..לא היינו שם לפני מאה שנה ?

    שים לב לשתיקות סביב פרשה זו. אמנם דגן הועזב, אבל לא שמענו את ויינשטיין-לינדנשטראוס וכל הצעקנים הרגילים סביב פרשיות הרבה פחות חמורות כלפי פנים. שלטון הפחד …
    לאחרונה פורסמו מספרים של כרטיסי אשראי של המתנקשים, הצד הכלכלי מעניין, כיון שניראה לי שהמימון למבצעים האלה בא ממיסוי ישיר, כמו שאומרים…ולא ממש פרוגרסיבי. יש פה מיזם כלכלי שחור משחור ויתכן שהוא המניע המרכזי להתנקשויות מסויימות (שאכן ניראות תמוהות מלכתחילה, אם לא מכניסים את המשתנה הכלכלי לתמונה). קודם עושים קופות שחורות כדי להתנקש, אחרי כן מתנקשים כדי לעשות קופות שחורות…הכוח משחית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: