לדבר על "רשימות"; חדר משלה

בימים האחרונים נתקלתי כמה פעמים בהתבטאויות של בלוגרים או טוקבקים על "רשימות", במעין שאלה-קביעה שהפרוייקט, באופיו הקודם, נעלם לבלי שוב. יש השמחים על כך (אנשי "במחשבה שניה" למשל) ויש המצרים (פוסט של דוד שליט למשל) וכך הלאה.

אכן, במובן הקודם, של "קהילה", שבה בלוגרים הגיבו זה לזה, החברותא הכפויה הסתיימה מתוקף עצמה, לדעתי, כאשר המקום הפך עוין, לא חברותי, אלים ולא נעים לרבים ובעיקר לרבות מהכותבים. מעניין שמבין אלה שהציקו וסתמו פיות הכי הרבה, יש המקוננים על "אבדן הקהילה" שהם הרסו במו מקלדותיהם,או שאולי חסרה להם ההזדמנות לסתום קצת פיות, ועל כך מקוננים.

הצד הפוליטי שהרוויח מהפרימה הזו הוא כניראה הימין, שכן את השיטוט הסתמי לענייני דיומא ברשימות, החליף אתר רוטר.נט ופורום הסקופים שלו, שם נחשב נתניהו לשמאלני שצריך להזכיר לו עבור מי הוא עובד. כל השאר, שמאלה משם הם מחבלים. זה כניראה מסימני הזמן, ואין מה לעשות, כך נראה מהפך פוליטי בשטח.  השמאל פועל בהסתגרות מסויימת, ואפשר לאמר ש"במחשבה שניה" זה עכשיו בטאון "מה שנותר מהשמאל" הלאומי שנע בין מרצ לבין קדימה, עם נציגות ליברמנית. ויש בלוגים כמו "העוקץ" ו"ארץ האמורי" ואולי "קדמה" (לא בטוח שבלוג הממוקם בחו"ל נחשב) שנמצאים שמאלה משם, ומסתגרים גם כן, בעיקר מפני נשים, במחשבה אולי שבלי נשים הם ייכולים לעמוד מול רוטר.נט עם האנרגיות המאצואיות המתפרצות בהורמונים של קרב.

נישה נוספת שניסתה להרוויח אולי היתה "נישת נשים", ויש את "סלונה", שקלט קצת מהנושא, לפחות ברעיון של בלוג שיש בו נוכחות גבוהה של עיתונאים פעילים (במקרה זה עיתונאיות).

תרבות קהילתית ?

הניסיון של "רשימות" לדעתי הראה משהו על החברה הישראלית, וזה שהיא נוחה מאד לפירוק מבפנים הנובע מפרובוקציה מבחוץ, כלומר קל מאד להסית איש נגד רעהו גם בניגוד לאינטרס המשותף שלהם להפיק משהו משותף שיביא לשניהם יותר רווח (במקרה זה קוראים ואפקט).  במובן זה התשובה היא התפרקות למחנות וקליקות קטנות ולא מעניינות, שיוצרות דינמיקה לא מעניינת, ונמנעות מחיכוך עם "האחר" למעט  כאשר יש אינטרס של שינאה משותפת לגורם שלישי (פרשת "המשתפיות עם הימין" והנשים בשמאל הציוני),

תמיד היתה בישראל תרבות של תקשורת מפלגתית, ולפרק זמן קצר הנושא הועמד בספק, בעיקר כאשר אפילו הפוליטיקה ניסתה לקעקע את המפלגתיות ("קדימה" למשל שאינה מבוססת על כלום חוץ מפירוק מפלגות קיימות). רשימות היה במובן זה משהו חריג בתקופה שבאמת היתה תחושה שאולי אפשר לעבור למדינה דו גושית, שאין בה "מועדונים סגורים" (כנופיות ומרכזי מפלגות). נידמה שהשטח רומז שהעידן הזה חולף וחוזרים למבנה הרגיל בישראל, כאשר את מקום "העבודה" יתפוס כניראה "ישראל ביתנו", וכיוצב כולם לזוז ימינה, לימין שור, דגל שק.

תופעה נוספת היא המופע של המפלגות הדתיות ברשת האינטרנט, וההשפעה או השימוש שלהם בכלי זה. רוטר.נט וחדרי חדרים הפיקו סקופים ותגליות, ורכשו לפיכך קוראים שחיפשו מקומות שבהם לא מקבלים את }פרוודה" השלטוני. משמאל היו גם כן כמה סקופים בלעדיים, הדלפות מעניינות בנוגע למעצרים בטחוניים, וגם כמה סקופים צהובים מלב הממסד האקדמי (פרשת החוג לסוציולוגיה). בסך הכל הדתיים נכנסו לענף האינטרנט במרץ רב, ונמתין לראות איך זה ייראה בעתיד.

היתרון של "רשימות" בעבר היה שהוא החליף שיטוט באתרי חדשות, כיון שתמיד ידעת שמישהו יכתוב על האייטם החם, כך שקריאת האינרקס נתנה תמונה עגולה של האקטואליה, גם אם לא נכנסת לכל אייטם. כיום, כמו בעבר, צריך לקרוא על כל נושא את שופרי הקליקה שלו, המוטים, ולעשות "קיזוז" לבד, של הספינים כדי לשער מה באמת קורה.  זה התהליך שרבים מכנים אותו כרגע התכנסות ל"שבטים", בלי לנסות ולהכניס אותם להיררכיה. ממש במבנה המקראי העתיק, כל שבט מביא את הצד שלו, לעוגה, וכולם ביחד רק נגד אויבים מבחוץ, וגם לפעמים זה לא. אוטונומיה מבוזרת ואנרכית שביחד יוצרת בערך מבנה משותף רווי מאבקים פנימיים. בתורת המדינה המודרנית זה נקרא "עולם שלישי" אבל כניראה שהיהדות והיהודים שרדו אופטימלית במבנה הזה בלבד.

האיגוד של הבלתי מאוגדים

בתור אחת שלא נהנתה מהקהילה ב"רשימות" הקודם, ומהאגרסיות המטורפות שרצו שם, לא התאבלתי שאין לי יותר תגובות והטרדות מאנשים כמו אלי אשד, או איזה אורן ששכחתי את שם משפחתו, וכיוצב אנשים שמינו עצמם לצנזורים מטעם הישות התיאורטית של "עמישראל" הנאמן (לשחיתות ולהגמוניה הקיימת, בדרך כלל). ולכן, לא אהיה צבועה ואציע לאחרים משהו אחר. לי נוח בפורמט הזה, מספר הכניסות לא ירד משמעותית, ואם אשקיע כמו פעם, אני מאמינה שיהיו אף יותר כניסות. נכון, אין הרבה טוקבקים, לרובם אני לא מתגעגעת במילא, אולי ייכנסו אנשים אחרים יותר רגועים להתבטא.  אני לא הולכת להסתופף באכסניות שבהן שוב מדובר במנטליות של "הצופים" עם קליקות ואמבושים וגזילת אנרגיות מתעלקת במסווה של "התעניינות". ולכן, ניראה לי שכדאי לחכות ולראות מה יצמח באכסניה שנותרה והיא האיגוד של הבלתי מאוגדים. אולי יוקם שבט המבוסס על צרכים טכניים ותועלתיים בלבד, מעין "אזרחות פורמאלית" פדרטיבית, שהיא בעצמה תהווה מודל אלטרנטיבי לדו קיום מכובד, ובמרווח גדול יותר, אישית, בין יחיד ליחיד. פעם היתה לי חברה שאמרה משהו נכון. אפשר להסתדר עם כל אחד, בתנאי שמוצאים את המרחק הנכון והרווח הנכון ממנו הוא ממנה. השאלה אינה "אני או אתה",  ועידוד מגמות חיסול איון והשתקה אלא אני ואתה, אולי במרחק מה אחד מהשניה. ובלשונה של וירגיניה וולף, לחובבות הזאנר, בוא ננסה את "בלוג משלה", הכוונה לוורדפרס עצמאי, משלה.

עיתונות מול אינטרנט

התחושה שלי היתה שהמתח האמיתי בבלוגוספירה אינו זה הפוליטי אלא המתח בין השליטה של המדיה המרכזית (עיתונאים) ובין הבלוגים העצמאיים. עיתונאים רשמיים מכניסים נופך מסעיר לכל אתר, ואגד בלוגים, כיון שיש להם כוח, וחשיפה למגה=פון יותר רציני. ואולם, כמובן שמבנית יש להם אינטרס לשמור על הגמוניה ובלעדיות בענף שיווק הידע המידע ואפילו הפרשנות והסיקור הרוחבי של המציאות. הכוח היחיד שנותר למדיה המרכזית כיום הוא היכולת לבלום מידע, או היכולת להעצים מאד את האפקט של מידע קיים. היינו "רייטינג מרוכז", וגם היכולת שלהם לתאןם זה עם זה מה יושתק ומה יעלה לטונים גדולים. התחרות ביניהם היא בשוליים, למעשה של השטח שלא מסומן מראש, והוא לא גדול מאד. היכולת היא גם הקשר אחד לאחד עם פולטיקאים ומרכזי כוח אחרים, שמאפשר להם ל"סחור" בידע. ביזור מוחלט של הענף ייתר אותם למעשה, ולכן, עיתונאים ברשת הבלוגים זה "אליה וקוץ בה" ובסופו של דבר אנחנו רואים שיש רצון להשליט את המדיה המרכזית על הבלוגים, וזה היה אולי המניע המרכזי בפירוק הקהילה הקודמת שלא היתה מובלת על ידי המדיה המרכזית. כיום למעשה האתרים האחרים נתונים תחת שליטה של המדיה המרכזית או של גופים ממושטרים אחרים, כלומר, התרנגולות חזרו ללול, כולם יכולים לישון בשקט.

הכשלון לפיכך, אם זה המצב, הוא של "העם" לנהל את עצמו בהיידפרק, ולהבין שמדובר ברווח לכולם מיצירת חלל שאינו בשליטת הגופים הממוסדים. אבל כאמור, כניראה לא במקרה החלל הזה אינו קיים ברוב המקומות, מוקדי הכוח יודעים לוודא ששום דבר לא יצא מ"שליטה" ומ"ריכוז", ולכן הם…השולתים…:)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מנחם רבוי  On 16/12/2010 at 10:51

    להערכתי לא השתנה דבר מהותי לגבי "רשימות" בהשוואה לעבר. גם קודם לא הייתה קהילה, גם עכשיו לא. מובן יש גולשים המסכימים יותר עם מה שקרוי שמאל, ויש אחרים בצד השני, גם קודם היו.מספר הכניסות אמנם ירד במידה מסויימת בגלל תקופת המעבר, ועכשיו הוא מתחיל לחזור לעצמו. סיבה נוספת – משך החשיפה לכל רשומה בעמוד הראשי של "רשימות" התקצר לעומת העבר . הבטיחו שיתקנו, נקווה.
    נשאר מה שאפיין את "רשימות" בעבר, כתיבה ברמה טובה יותר מאשר ברוב המקומות האחרים, למשל "תפוז" או "ישראבלוג". יש גם יתרונות לכתיבה בפלטפורמת "וורדפרס" על פני הממשק הישן של "רשימות".

    • irity  On 16/12/2010 at 11:35

      אפשרי, אבל אז על מה נדבר ?🙂

  • אסתי  On 16/12/2010 at 14:51

    מי אלו אנשי במחשבה שנייה ששמחים (על מה, אגב?) ומאיפה את מביאה את האינפורמציה הזאת?
    עד עכשיו מה שראיתי זה כמה בלוגרים שמתעקשים בכל הזדמנות אפשרית ולא אפשרית להכנס במחשבה שנייה
    ללא כל תגובה מאותם "אנשי" שאת מדברת עליהם, לבד מהשאלה שלי מאיפה גלעד ואיזה מגיב אלמוני הביאו אינפורמציה שקרית לגבי הקמת מגזין הבלוגים שלנו.

    אז אולי מספיק כבר עם שק החבטות הזה – שנקרא חמור מי לקחתי ושור מי לקחתי

    • גלעד סרי לוי  On 16/12/2010 at 15:02

      אינפורמציה שקרית?
      אין שום ויכוח ביני לבינך על העובדה שיש מגזין "במחשבה שניה" ושיש בלוגים המפרסמים בו זמנית בשני המקומות.
      זו עובדה שאינה שנויה במחלוקת.

      מעולם לא טענתי שאת שמחה על משהו, שעשית את המהלך ללא הסכמה של אורי או משהו כזה. אני עדיין טוען שזה לא ראוי. וזו ביקורת לגיטימית, גם אם את לא מסכימה לה.
      אני חושב שאתר כמו שלכם, העוסק בביקורת כל הזמן, יכול לנסות להתמודד עם ביקורת על התנהלותו.

  • א.ב.  On 16/12/2010 at 16:53

    אהלן איריס,

    הייתרונות של רשימות, כפי שציינת, הם שהביאו לקריסת הפרוייקט. לצד חוסר המוערבות של מנהלי הפרוייקט וחופש הכתיבה המוחלט, אפשר להוסיף את זה שהפרוייקט היה חינמי למשתמשים בו וללא פרסומות.
    לצערנו היום אי אפשר לנהל פרוייקטים בחינם או בהתנדבות… מתי שהוא משהוא צריך להתחיל לשלם ואז בא הסוף.
    מנהלי רשימות ידעו לא למכור את נשמתם לשטן והחליקו את רשימות למי מנוחות, אבל כבר לא כמו מקודם.
    חבל, אבל זה מה יש…

  • גלעד  On 16/12/2010 at 18:06

    עניתי קודם לאסתי על דבריה, ועכשיו אתיחס לגופו של ענין.
    אני לא בטוח שאני מבין את הטענה ש"הקהילה התפרקה". יש בעיות טכניות, נכון. יש חסרון לעובדה שהאתרים לא נראים אותו דבר, מה שלא משמר את "חווית המשתמש" לגלישה באתר אחיד.
    אני הצטרפתי לרשימות במאי 2006. לא נצח, אבל בכל זאת תקופה. אני לא מרגיש בהבדל משמעותי בהרגשת הקהילה שלי. להפך, בזמן המעבר הזדמן לי להכיר כמה וכמה כותבים שקודם לא הכרתי.

    • גלעד  On 16/12/2010 at 18:46

      גם כשהיה לי טור בעתון שנסגר (העיתון, לא הטור) לא התפרנסתי ממנו ולא נשאתי לשם את עיני.
      יש לי מה להגיד בנושאי פוליטיקה, מערכת הבטחון ועבירות מין (שלשתם ביחד וכל אחד לחוד), אבל הבלוג שלי לא עוסק בכך.

      אז יכול להיות שאני פשוט חי ביקום מקביל?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: