משטרת ישראל, להקת החימום..(כניראה).

יש כבוד

קודם כל, ראוי לאמר שיש כבוד והערכה לצעד שנקטה בו ד"ר אורלי אינס,  וכל אשה מכירה את האיום המובלע בהצגתה כ"זונה" או "מופקרת" וכמה זה מחליש ומאיים.  בעוד גברים מונעים את המידע מלצאת החוצה, לגבי העלילות שלהם במיטות ובמקומות אחרים, הרי לגבי נשים תמיד זה עומד כנשק, החשיפה, ההכלמה. אי הסימטריה הזו לדעתי מעכירה מאד את היכולת לקיים יחסים זוגיים תקינים בכלל, וגם יחסים חברתיים לא כל שכן במקומות עבודה.  נושא דומה, לדעתי, הוא דיני הנישואין הישראלים, שמכניסים "אלמנט של טרור" בקרב בני זוג,  המעוניינים למסד יחסים.

הקהיית חושים

לי נידמה שהדראמה הזו מהווה מעין "הכנה פסיכולוגית" לביוב שיציף אותנו בימים הקרובים דרך "ויקיליקס". במהותם, הדברים דומים, כלומר התסמונת של "המלך עירום" ובמקרה של ישראל כמעט כל מי שמצוי בעמדה בכירה או "סלב" הוא זבל אנושי, וזה אחד מדרישות הקידום בקהילה שנוצרה פה, ולא חשוב כרגע מה הסיבות לכך. ציבוריות מורעלת מקדמת אנשים שניזונים מלכלוך. זאת ועוד, אנשים כאלה מונעים מאחרים להיכנס לקרבת מערכות הכוח, כדי שלא ייחשפו אותם, וכך נוצר מצב ויראלי של גנגרנה.

ואולם, מי שמסיבה זו או אחרת נאלץ להכיר את המהות של הנפשות הפועלות, בעלי הפלאפלים, הדרגות הגבוהות, השרים וראשי ממשלה, קצינים ופרנסים, כבר עבר את טבילת האש, ואת הזעזוע מן הפער שבין החזות והמצג ובין המהות. אחרי מפגש אחד כזה, התמונה ברורה לגבי השאר, וגם הטקטיקות של הסוואה.

מעשה דמוקרטי מאין כמותו הוא לצמצם עד כמה שניתן את הפער בין המציאות לבין התדמית שמוכרים לציבור (התקשורת היא חדר האיפור של המושחתים, ומציגה אותם כפי שהם רוצים להיראות). ולכן, המעשה של ד"ר אורלי אינס, כמו גם הורדת מסמכי ויקיליקס, כתיבת בלוגים, וכל מעשה דומה מחזירים את השלטון למקום שממנו נגזל, לציבור, מידי הפאודלים.

לא צריך לשם כך להיות צדיק, או "נקי מרבב" סביר שאף אחד מאיתנו כבר לא נקי, אחרי הכל מי שחי בביוב לא נותר סטרילי, ולא יכול להשאר כזה לאורך זמן. ולכן, השאלה, כרגע, אם ד"ר אינס היא צדיקה או חלק מהשיטה המושחתת, או אם מייסד ויקי אנס בחורה בשוודיה או שהוא בכלל נזיר ישועי, לא מעניינת אותי, ולא צריכה לעניין את הציבור.

 

(תוספת במישור התרבותי). נשמעות טענות לכאן ולכאן בנושא של "מיליטריזם" ועבירות מין/פמיניזם. יש הגורסים שטסטוסטרון הוא טסטוסטרון, וזהו, כלומר, שלוחמים עזים ייטו גם להתנהגות "זכר אלפא", כלומר, משהו שקרוב לאונס, וריבוי נשים (הזרעה של יותר "נקבות" כציווי הביולוגיה העדרית וכולי). מכאן, יש הטוענים שפמיניזם לא מתאים לחברה במלחמה, ויוצרים בכך איזו הנגדה או "מתח" בין האתוס הציוני (תלוי הצבא, בינתיים) ובין התביעה לחברה המגנה על כבוד האשה, ויותר מכך שוויון. היום מישהי שלחה לי לינק לכתבה די מזעזעת (לא ממליצה לקרוא.) שפורסמה היום בעיתונות הבריטית על גנרל מאפריקה שנהג להקריב ילדים לפני כל יציאה לקרב, ולאכול אותם, והפך לשם דבר באזורו. ואכן, בין יתר הטקסים הצבאיים, השאובים ממסורת העדר  של הטרום ציוויליזציה, היה גם מנהג כזה, והדברים כתובים גם אצלנו במקרא ובכתובים. יתכן ששתי העובדות תקפות ביולוגית (אני ממש לא מומחית בנושא), ושאותם הורמונים או תכונות אחראיות ליצר המלחמה ויצר האונס והקרבת עוללים, ומכאן שהא בהא תליא וכולי וכולי. מיתוסים וביולוגיה לחוד, ומציאות לחוד. המציאות מוכיחה, גם מן ההיבט הזה, שהחברות "המנצחות" של האלף האחרון, הן אלה שקידמו באופן שבטי וטבעי את מעמד האשה, לא כל שכן שזה המצב במאות האחרונות ובתקופתנו אנו. (כדאי לצפות שוב ב"שבט דב המערות"). יתכן שגם האובולוציה מתפתחת לכיוונים אחרים מימי המקרא שממנו שואבים חלק מהישראלים את עולמם הרוחני והמדעי.  לחילופין, אם אכן הדברים נתפסים כניגוד, הבירור צריך להיות פומבי, כולל המחירים ממנו, ובכך תהיה אפשרות לאנשים שחברה כזו אינה הולמת את רצונם, לעקור מכאן, כמנהג רכי הלבב, וכדי שלא יזרעו את מורך הלב בנועזים.  בירור הערכים ומחירם צריך להיות פתוח וברור, ולא בחושך ובחדרי חדרים. גם לפי הורסיה החדשה של ההלכה, המתקבעת בישראל, אין מצב של "יהודים ששווים פחות" שיהוו טרף ליצרים של קצינים מהוללים, בין ליצרי המין המוגברים, ובין לטכסים אחרים שמגבירים את עוז רוחם וגבורתם מול האויב הנורא.  (באותו עניין כתבתי בעבר על פסק ההלכה הביזארי שפורסם לא מזמן ובו ממליצים לסחור בנשים יהודיות לצרכי המין של מחבלים, או של "גויים" אחרים, הנחוצים לבטחון האומה. גם "ליין" זה נובע מאותה מוטציה הלכתית המתפתחת פה, ולא מובאת במלואה לידיעת הציבור שישלם את מחירה. גם שם,הנחת היסוד המובלעת ברשימת ההלכתית הלא מפוארת היא שיש "יהודים אחרים", או "שווים פחות" שעבורם זו מצווה לסחור בבנותיהם, אך לא בנותיו של הכותב. שוב, נוצר אותו משטר קסטאי המבוסס מצד אחד על דרג בצבא, משתנה שרירותי למדי שאינו בעל משמעות רוחנית, וגם ריבוד שטעטלי של "משלנו" ו"אחרים נחותים". ההלכה היהודית אינה מכירה בחלוקה של מצוות/עבירות לפי עיירת המוצא או גודל הג'יפ למיטב ידיעתי).

 

הספינים לא נגמרים הם רק מתחלפים

כאשר שלטון מרגיש שהבלונים הנפוחים שלו מתפוצצים ברעש, הוא מייד מחפש ספין אחד שיקנה לו בחזרה את המושכות והגה השליטה. זוהי אמנות של "בקרת נזקים", לעיתים ניראה כאילו ,יש שינוי", מסכימים לקבל איזו תביעה מן "העם", כדי לחזור ולתעתע בציבור. לדעתי זה מה שקרה בפרשת הניצבים, ולכן אני לא ממליצה להצטרף לקמפיינים "הנאורים" של עיתון הארץ למשל, שהאתיקה שלו בנושאי נשים ידועה ומוכרת, ואין קטיגור נעשה סניגור לפתע. מפלגות פוליטיות מריחות רייטינג, מייצרות "נרטיב", ומחלקות שוב את הטירטוריה, באמצעות שקרים מוסכמים שהתקשורת ממהרת למחזר ולשדר.

מסקנות ?

הציבור מרגיש קצת כמו עדר תועה ומופקר, כאשר הוא מגלה ש"הסדר הציבורי" ו"בטחון הציבור" מופקדים בידי חולירות שגם לא ממש מתעסקות בנושאים שעליהם הם מופקדים, אלא פשוט חוגגים על הצופרים של "התפקיד" כסף, בתי מלון וזיונים ומאבקי כוח, וזה הכל !. לא נעים להרגיש מופקד וחסר "ראש" או "הנהגה", אבל אין לרוץ ולהפיג את החרדה במציאת שקרים ושקרנים חדשים, הממהרים לגזור קופון ולהציג עצמם כחלופה מהותית.

עדיף שיפנים האזרח את המצב, ובשקט יפיק את התובנות, שהוא מתבקש להתבגר, ולהחזיר לעצמו את הכוח, ולהבין שאף אחד לא יעשה בשבילך שום דבר. השלטון הוא של העם, אבל משמעותו לא רק "זכויות" מול השלטון אלא כוח, וחירות, שכל הזמן צריך להפעילם, בכל מערכת חיים. זה אומר גם להקשיב יותר אחד לשני, ולפעול בהתאם, לעיתים ביחד לעיתים לחוד, לאחיזת השלטון בידינו.

הציבור הישראלי מנסה כל הזמן לחזור לחיקו של "משיח", של "דוד המלך" לאיזה "אבא" שיסדר הכל,  (או אמא, למצדדי השוויון), ולא הספיק שקיבלו את אריק שרון, ממשיכים שוב ושוב, והמציאות מוכיחה, שיש משהו פגום בקהילה שלא מסכימה לגדול, גם כאשר מחיר העיוורון הולך ונהיה קיומי, ומסכן חייים, בפרט ובכלל. כמו שאמרה ד"ר אינס, לא עשינו שום דבר רע, שמגיע לנו פגיעה בחיינו על ידי מנובלים. הפרשיות בצמרת, לאחרונה, יכולות ללמד שגם מי שמשחק בכללי המשחק הקיימים, לא יהיה מוגן מפני התוצאות המצטברות של ציבוריות עכורה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: