דלת ההרמון; השאה וסמי אונס

המדרון התלול….

כפי שצפוי היה, רמת הדיווח הולכת ומדרדרת לעבר תהומות שאין להם תקדים, אך בקרוב הם יישקעו בנשייה, כאשר תתרגש השערוריה היותר מזעזעת, שתפרוץ לחלל האויר. בשעות האלה חסרה הפרשנות של אורית קמיר, אשר גם אם לא תמיד מוסכמת, היא תמיד מכניסה את הנושא למסגרת מסודרת ורציונאלית המקלה על ההתייחסות ומיון החומר הרב.

שיפט בפרדיגמה

עדכה נזקקנו לכאורה לפרדיגמה המוכרת של קורבן הטרדה ומטריד בר סמכות, ועכשיו נידמה שהמצלמה זזה למטריצה שונה של יחסים, בתוך הפרדיגמה הפטריארכלית של "שוק העובדה" הישראלי. התלונה האחרונה מתייחסת למעשה לאונס שהיוזמת שלו היתה אשה, שסרסרה בנפגעת, כדי לשאת חן בעיני המאהב הנחשק (החשוד בפרשה זו, בר לב). זו התפתחות לא בלתי צפויה, בהתחשב במבנה של "הרמון" שהתגלה בפרשיות האחרות שעליהן קראנו (החוג לסוציולוגיה, בית הנשיא). במבנה הזה, המאפיין את השירות הציבורי בישראל בכללותו, נוצרת פירמידה שבראשה הבוסים (גברים בעלי כוח) ומתחתיה קומות רבות של נשים, שחלקן בתפקיד של "מסייעת", וחלקן נמוך במדרג, כקורבנות בלבד, וחלק בתפקיד כפול של נפגעת ומקרבנת. המשאב הציבורי (קידום, שכר) משתלב בתוך המארג כולו, כאילו שמדובר בחצר פרטית של קיסר סין, המחלק "משרות ממלכתיות" לפילגשיו, לפי סדר מעמדן בחדר המיטות שלו. כמובן, בתוך המבנה הזה, יש הרבה אלימות בין נשים לבין עצמן. אלמנט דומה נוסף ל"חוג לסוציולוגיה" הוא העובדה שמדובר במקום עבודה שעוסק במניעת אלימות, וכן במניעת אלימות נגד נשים.

כדאי מאד לקרוא את הדיונים "בהעוקץ" על החוג לסוציולוגיה, ויותר מכך את המאמר שהקדים את הפרשיה הזו, "דלת ההרמון" של נירית צארום, באותו אתר.  אני בהחלט הדהיתי עם המסקנה האופרטיווית של צארום במקרה שעליו היא כתבה (לצאת מההרמון ולטרוק את הדלת מאחור, ונידמה לי שבמקרה שלה זה כלל גם עזיבה של ישראל, ההרמון הלאומי הגדול ביותר במזרח התיכון). הגישה של "הפעילות הפמיניסטיות" שונה, והיא תומכת בשינוי מבפנים.

נושא הסמים

במקום אחר כתבתי כמה מילים על הטכנולוגיה של השאה, מניפולציה ומיינד קונטרול, כולל באמצעות סמים, שקיימת היום וזמינה כמעט לכל דכפין. למעשה כיום אין קושי להביא כל אדם (גם גברים, ובמקרה של ברלב יכול להיות שגם הוא סומם, מי יודע) למצב של קיום יחסי מין, שייראו מרצון למתבונן מבחוץ, וגם ייראו כך למשתתף בשלב כלשהו.  (ואולי לצמיתות, תלוי ברמת המודעות של אדם ו"החיבור" לעצמו). מי שחווה אונס תחת השאה כזו יודע.ת כמה קשה להסביר לאדם אחר, מבחוץ, את המצב הנפשי שבו שרוי הקורבן בזמן שזה קורה. כל הטכנולוגיה של מיינד קונטרול נמצאת באיזור המוכחש של השיח הציבורי ומכאן גם המשפטי, אך המציאות אינה מחכה להמשגה, והיא מתרחש גם כאשר לא דנים בה ואף לא מכירים בה. היעדר הדיון מקל על מבצעי העבירות, כיון שהקורבן כלל לא מודע לאפשרות שהוא או היא נמצאים תחת מתקפת מניפולציה.

אינני בטוחה אם פוליגרף יכול לסייע במקרים האלה, כיון שהוא מבוסס על רמת המודעות באותו זמן, של הנבדק, ואדם שאינו מודע לכך שהוא פעל תחת מניפולציה, "ישקר" לעצמו, ולא יזניק את המחושים של המכונה. לכן, במידה ניכרת, השאה מתוחכמת היא עדיין פשע ללא מחיר וכמעט ללא סיכון. הטענה של סימום קשה מאד להוכחה בדיעבד, והסם נעלם מן הדם ולא מותיר עקבות, ודאי לא אחרי כמה שנים.

אולי מעז יצא מתוק, והמשטרה שעכשיו צריכה להידרש לטענות האלה בקשר לעניין "פנימי" תרכוש את הכלים הפורנזיים והתחכום החקירתי בנוגע לטענות של "מיינד קונטרול" והשאה. אלה מצבי תודעה הדומים לדיסוציאציה של נפגעי טראומה, וגם בתחום זה המשטרה בישראל מפגרת עשרות שנים אחרי התחכום של המבצעים ואחרי המחקרים.

זוית נוספת של אותו נושא עולה לאחרונה מכיוון שונה לחלוטין, וזה האישומים בעינויים בכלא גואנטנמו האמריקאי. מן העדויות הקיימות, וחלק מן "המידע הפנימי" של מדליפים עולה תמונה של סוג חדש של עינויים שכולו "HANDS OFF" בדיוק על מנת לחמוק מן ההגדרות המשפטיות המסורתיות וגם מהליך איסוף ראיות. העינויים מבוססים על התעללות רגשית ונפשית בלבד, ובאמצעות סמים "חוקיים" (פסיכיאטריים), ותוך שימוש בטכנולוגיה כמו "השמעת מוסיקה חזקה באופן חוזר ונשנה" או "החדרת מסרים סבלימינאליים" בתוך המוסיקה, והכל ביחד מוביל די מהר לשבירה מוחלטת של מה שמכונה "האני" (ומסגרת הזהות) של הנחקר, ולקריסה טוטאלית של האישיות, כדי יצירת נזק מוחלט ובלתי הפיך של PTSD חריף. כל זה, ללא כוויות, חשמל, וקשירת בננה וכיוצב.

יתכן שכל זה אינו רלוונטי כלל למקרה הנוכחי, אבל הוא מתקיים במקרים אחרים, ועולה כרגע כטענה של מתלוננת בעבירת מין דוקא נגד …בכיר המשטרה. כאמור, יתכן שדוקא פרשה מביכה זו תוביל לתוצאות חיוביות באכיפת החוק בישראל במקרים אחרים, ולפיתוח כלי עבודה משוכללים יותר במקרים שבהם מתבצע אונס שמתבסס על שלילת הרצון בצורה שונה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: