פרשת רוזן-אייפאק, היבטים מקומיים

אייפאק, השדולה "למען ישראל" בארצות הברית, הגישה השבוע תצהירים ומסמכים בתמיכה לבקשתה למחוק על הסף את תביעת הדיבה שהגיש נגדה סטיב רוזן, מי שהיה מנכ"ל השדולה. רוזן פוטר תוך כדי החקירה של האפ.בי.איי בפרשת לורנס פרנקלין שכונה "המרגל בפנטגון". רוזן טען שהמעסיקה שלו לשעבר הוציאה דיבתו רעה כדי לחלץ את עצמה מחבות משפטית ובעיקר מיחסי ציבור גרועים. ניסיונות קודמים של אייפאק להסיר את האיום המשפטי הזה נכשלו, כך שכניראה רוזן הרים את הנטל הנדרש כדי להתחיל את ההליך לגופו.

כותרות העיתונים בנושא זה קצת דרמטיות, נכתב שאייפאק הסירה כפפות כדי לחסל את התביעה המשפטית. הכוונה היא לחשיפה של הרגליו המיניים הלא שגרתיים של רוזן, שלפי הכתוב היה הומו בארון, שנישא חמש פעמים בעיקר כדי להציג "כיסוי" מהוגן. זאת ועוד, רוזן הוריד פורנו במחשב משרדו (וכך גם שאר הבכירים, נכתב), וגם שוטט באתרים פומביים וגלויים כמו קרייגסליסט כדי לחפש ולפתות גברים נשואים לקיים איתו יחסי מין. חשיפה מעניינת נוספת, שבאה בדרך אגב, היא רשימת "הנדבנים" שתרמו מיליון דולר להגנה המשפטית של רוזן, ביניהם חיים סבן ודניאל אברהם (ויש עוד שאני לא מכירה).

כלשעצמי, ניראה לי שבין השיטין יש איום מרומז על רוזן, שדברים אחרים ייחשפו אם לא ירד מהעץ, ולכן בכל הקשור לפורנו באינטרנט הייתי רואה בזה רק קצה קרחון בתרבות הארגונית של אייפאק ומפעיליה הישראלים.

כמה סוגיות יבשות בתחום המשפט
1. מעבידים פוליטיים שמרוצצים גולגלות

ראשית, התביעה היתה מעניינת וחריגה במובן זה שמדובר בעובד התובע מעביד בלשון הרע. ההגנה על מעבידים המוציאים דיבת עובד לשעבר היא רחבה במיוחד ביחס למקרים אחרים, ולכן נטל ההוכחה שמדובר בחריגה נופל על התובע, במקרה מיוחד זה סביר היה שהשופט יתן מרחב נוח יחסית לתובע, כיון שלא כל יום תובע מנכ"ל של הארגון החזק ביותר בוושינגטון את מעבידו, ולא כל יום אפשר לצפות במלחמת דיאדוכים מרתקת כזו. מכל מקום, מחיקה על הסף היתה מותירה תחושה לא טובה של "צנזורה" או של הפעלת לחצים על השופט.

עניין זה כלשעצמו הוא חשוב לדעתי בענף שבו מדובר, כיון שמעבידים במקרים האלה הם גופים פוליטיים, ואלה כידוע עוסקים בקומבינות ולא בייצור תחתונים. לכן, במקרים רבים עובד משמש "ש.ג." או שעיר לעזאזל, כדי למנוע נזקים פוליטיים, ואין מקום להתיר זאת, משפטית. בארץ זה מאד מקובל, אנשים נרדפים ממש על ידי מעבידים כאשר הם חושפים שחיתות למשל, או מסיבות שרירותיות אחרות, כמו למשל להסוות פעילות חשאית בארגון ועניינים אחרים.

נידמה לי שבעניין זה יש להציב רף גבוה יותר משפטית, וכך כבר נעשה גם אם העניין ייגמר בשלב הזה בפשרה ללא פסיקה. מי שעבד בענף הפוליטי-שדולתי מכיר את התככים המתרוצצים שם, ואיך "אפשר להוציא על מישהו חוזה" כדי להסוות בעצם פשלה של מישהו אחר, או כדי לרצות תורם מסיבות לא ענייניות וכולי. במקרה כזה יש להטיל על המעביד "קנס" בדמות פיצויים כבדים.

2. אחריות עובד מעביד ואחריות נזיקית ופלילית כלפי צד ג, בסבך של ארגונים בעלי כמה אדונים

נקודה אחרת שעולה כאן, ובה נחוצה התערבות של מערכת המשפט הישראלית, היא שרשרת הפיקוד שנוצרה, בשטח האפור הזה, בין אייפאק לבין גופי מודיעין של ישראל וגופי ממשלה בכירים (נציגות דיפלומטית וכולי). מה שעולה מן החומר פותח פתח לעקיפת החוק וה ACCOUNTABILITY הן של ממשלת ישראל והן של אייפאק, בייזום פעילויות פרובלמטיות מול הממשל במהלך "הלובי". רוזן ואייפאק מתארים שגרת עבודה הדומה מאד לפעילות של ארגון ביון, בעצם. ניסיון להשפיע מצד אחד על כל גורם בעל כוח בכל אמצעי שיש; שליפת מידע אגרסיבית ממקורות המחזיקים את המידע קרוב לחזה, בין סודות בטחוניים ובין אחרים, כי "ידע הוא כוח". חלק מן התוכניות והתככים נעשו בפורום שנוצר, שהוא אנשי שגרירות, שחלקם יש להניח עובדים של ארגוני בטחון ישראלים תחת כסות רשמית של משרד החוץ או מעסיקים גלויים אחרים (משלחות רשמיות וכולי), ובין פקידי אייפאק. לא ברור מי נותן הפקודות ומי המקבל, ומכאן שבמצב כזה "אין אחראים", כאשר משהו משתבש, ובכלל, פתח גדול למעשים פוגעניים בחושך, לא רק עבירות נגד הנהלים האמריקאים של לובי, אלא בכלל, כולל גם מול ישראלים.

בימים אלה זה עוזר להבין מה קרה עם פולארד, ואיך יצא ש"אף אחד לא אשם ולא אחראי מולו" , כאשר החלטות מתקבלות בארוחות בוקר במסעדה (כפי שמתאר רוזן), או בצ'ט פורנוגרפי ברשת.

מבקר המדינה עסוק
בעוד שהמבקר זורק לנו כמה פירורים בנוגע למאוחדת, צריך היה לשאול מדוע אינו חוקר את נהלי העבודה של ממשלת ישראל מול אייפאק. שאלות כספיות עולות סביב חיים סבן, שידו בכל ויד כל בו, ואולי אפשר להתחיל להבין למה הוא קיבל במתנה את בזק ואת האפשרות להרוס את תשתית התקשורת הציבורית בישראל. הנושא של ריגול או לא, הוא שולי בעיני, לעומת הנזקים העצומים הנגרמים לשלטון החוק בישראל דוקא, עקב הקומבינות האלה שמטבען "אינן רשמיות". מדובר במקרים רבים על הפרת סדרי שלטון ומשפט בקנה מידה חמור, כאשר כולם עוברים את המסננת, ומנצלים את האפשרות לחמוק מאחריות באמצעות הכובעים הכפולים, האזרחויות הכפולות, והעמימות של הסודיות. בעוד האף בי איי דואג לעניינים האמריקאים, אין אף אחד פה שדואג לפעול בהשלכות הפרשה על הצד הישראלי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אבי  On 17/11/2010 at 18:12

    כרגיל, פוסט משובח
    אייפאק כארגון ריגול. עכשיו ברורה ההתנגדות הגדולה של הממשלה לארגון ג'יי-סטריט. הלוואי ואובמה יבחר שוב בקדנציה הבאה וימשיך לפגוע בכל הארגונים ההרסניים האלו.

  • irity  On 17/11/2010 at 19:02

    תודה אבי.
    אני לא מתלהבת מג'ייסטריט משום שיכול להיות שנקבל אותו דבר. הרי גם פה אנחנו רואים את סבן ואברהם, לכאורה יחסית "בעד שלום", וזה לא משנה. ברגע שמדובר במבנה של שדולה מסוג זה, ובניגוד העניינים הטבעי שבין יהודי ארצות הברית וישראל, כל הסיפור לא בריא.

  • מומלצי הבלוגוספירה  On 18/11/2010 at 19:48

    תודה על הפוסט. העלית כאן נקודה שלא הייתי מודעת אליה.
    השכלתי בהחלט.
    מומלץ אצלי במאמרים
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2010/11/2511-1811.html

    אסתי כ.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: