בלוג; ניצול; אריאל; איראן

בלוג

בממשק החדש, ודאי כולם יודעים, יש אפשרות לראות את "החיפושים" שהובילו לבלוג. התגליות מרתקות ומשעשעות לפעמים, ואני קצת מרחמת על עמלני גוגל שמחפשים למשל "תמונות של פצצות מין" ומגיעים לפוסטים הקודרים שלי על סחר בילדים, ויש דברים נוספים מסוג זה שמעלים חיוך על שפתי. לפי החיפושים אפשר גם לדעת מה מעניין את הציבור הישראלי, וזה בעצמו נתון נחמד אם כי מאד רנדומלי (ובזה דוקא כוחו, אולי). יש שם אופציה לראות מי מפנה את הקוראים, ואני מגלה למשל שפוסטים ישנים מאד שלונקקו באתרים פופולאריים ממשיכים לשלוח בקביעות כמה קוראים ליום, לאורך כל התקופה מאז שפורסמו.
עמודות הסטטיסטיקה מחליפות את הספרות בעמודות של הדף הישן, וגם זה נחמד בעיני, אם כי לא פחות תובעני וממכר מהצורך שהיה קודם להיכנס כל שעה לבדוק בכמה עלה "מדד הכניסות". בסך הכל נחמד מאד וחושף עיסוקים חדשים בעולם הבלוגים, הפעם חיטוט פנימי…

ניצול

אני מנויה על כל מיני רשימות דיוור, חלקן מוזרות חלקן מעניינות, בדרך כלל אני לא קוראת שום דבר, אבל לפעמים הכותרת מושכת את העין. כך הבוקר, אימייל נוגע ללב על אדם ששמו לא אומר לי כלום, אורן גני, שהתאבד כניראה לאחרונה, מתוך מצב של דלות והזנחה. לפי ההספד באימייל, מדובר היה ב"מורה רוחני" מתחום הטנטרה, לא מבין תחומי העניין שלי, כך שלא מפתיע שלא שמעתי עליו, אבל ככל הניראה הוא מוכר מאד בקרב העוסקים בתחום זה ובניו אייג בכלל. מתברר שהאיש הלך והפך ללא רלוונטי מקצועית, לא היו לו הכנסות, והוא הרגיש שנתניהו רומז לו משהו, כלומר, שהוא הופך לעלוקה ונטל על הציבור היצרני (בעלי קזינו בדרך כלל, וחלק מהעוסקים בשיווק). וכך, על פי המתואר, החליט האיש שהעמיד דורות של מורים, סדנאיסטים, תלמידים ומעריצים, שהוא נענה לקריאה הלאומית, ופוטר את הציבור היקר מעולו. אוהד האזרחי, שכתב את ההספד, מטיל את האחריות הכללית על הקולקטיב שנעדר מסורות וכבוד לזקני השבט, ומשווה את גורלו של המנוח היקר, לגורלם הטוב של מקבילים באמריקה, ששם דואגים להם לזקנה יפה ונעימה ואף מרופדת במיוחד. מאחר שקבוצת הייחוס של אותו מנוח אינה מתמצאת, מרצון, בפוליטיקה, העניין מיוחס למסורות שבטיות וכיוצב, ולא לשיטה הכלכלית שהונהגה בישראל, אשר למעשה הותירה דיר חזירים המנגחים זה את זה בדרך לאבוס, וכל הרומס ומנצל, הרי זה זוכה לסובסידיה ושבחים מהאוצר. על הנרמס מוטלת גם האשמה למצבו, כך שגם במותו מושלכת ניבלתו לכלבים, כדי לחסוך בהוצאות קבורה, המעיקות אף הן על הקופה הציבורית.

עניין זה חשוב הוא, כיון שהמוות המנובל של המנוצלים והעשוקים מתחיל להגיע לפתחם של קבוצות ואנשים שאינם רגילים לזה, הם רואים עצמם מוגנים ויאפיז, ואולי בשל כך אינם מסוגלים לטפל בדבר פשוט יחסית כמו מצוקה כלכלית (לעומת הדברים המסובכים שהם עוסקים בהם, למשל איזון הגוף והנפש, או סוד המיניות). הסיפור הזה התחבר לי לאירוע שבו אני נתקלתי, בדרך מקרית לחלוטין (באמצעות טעות מחשב שהובילה לאימייל שנשלח בטעות, וממנו גיליתי חיים שלמים של אדם שאינני מכירה). גם כן סיפור של אדם צעיר יחסית, כבן שישים, שהיה בקהילתו מעין "מורה רוחני" ואף פרסם חלק מהגיגיו, ועמד להתאבד ממש בזמן שבו נתקלתי בו, בגלל קושי כלכלי רציני מאד (הוא הגיע לפת לחם ולהומלסיות). למזלו, חבר –כמובן דוקא אחד שבקושי יש לו כדי צורכו בעצמו – איכשהו הרים אותו מהקרשים, ונידמה לי שהוא בדרך החוצה. נדהמתי אז לנוכח פיסת המציאות הזו. אני לא מכירה "מורים רוחניים" כי אני לא בתחום, מקסימום הכרתי כמה רבנים שרלטנים (אלה דוקא מסודרים טוב כלכלית), אבל כניראה שיש די הרבה כאלה שהתפרנסו יפה ואף נהנו מזוהר כלשהו, וכאשר יבשו המעיינות, אז כמו כל עצמאי שלא דאג לפנסיה פרטית (או שלקחו לו, ה"ה נתניהו ושות), הם מגיעים לקרשים ורוצים להתאבד, ובצדק עלי לציין, כי מניסיון השנים האחרונות, עוני מנובל שוחק את הנשמה ואין בו שום שיעור או צורך, עדיף למות, ולא סתם אומרים אצלנו "עני חשוב כמת".

לפעמים מוות של מישהו הופך את השולחן ומוביל לשינוי, ואז לפחות הוא לא לשוא. יתכן שזה המקרה. זו התפתחות חשובה כיון שהקהילה הרוחנית עוסקת בעניינים מהותיים ועמוקים, ואמורה גם להציע פתרונות ותרופות לא רק לעצמה אלא לציבור בכלל, ואולי כאשר האתגר נוחת לפתחם, יתחולל שינוי בארץ. אחת הסיבות שאני "לא מתחברת" לניו אייג בדרך כלל הוא העיקור הפוליטי, שנובע מבורגנות ושובע וקוצר רואי, אנשים רבים שהכרתי היו סבורים שהעובדה שיש להם הפריבילגיה לעסוק ביוגה ומדיטציה קשורה לעליונתם הרוחנית שחיברה אותם "לשפע" ועוד שטויות פרוטסטנטיות מהסוג הזה,אלא שמי שמחובר לטבע באמת, יודע שיש שטפון, בצורת, שמיר ושית, והם מכים ללא הבחנה, וזה כוחו של הטבע, ולכן אנשים חיים בקבוצות ועוסקים בתמיכה הדדית בלי לחשוב שהם חסינים מפגעי הטבע, מגלגל החיים של העלייה וירידה.

אלא שבישראל, חברו השטחיות הניו אייגית לחזירות של הפוליטיקאים מסוגו של נתניהו, אדם שנצלנות ו"השתמש וזרוק" ו"כוח ועוצם ידי" הם אצלו תורה מסיני שהוא מקדש ומפיץ ומעמיד עליה דורות של חזירים. המורים הרוחניים יצפו בעוד מתאבדים כאלה, שיזכירו להם שאין בועות, ואין איים מבודדים, ואין קסמים ו"התחברות" לשום דבר,אם זונחים את ההגיון הבריא והמציאות. אם שר האוצר גנב פנסיות, רוקן את ביטוח לאומי ואת רשת הבטחון, שדד את החסכונות, והפריט את שירותי הבריאות והחינוך דה פקטו, אז שום מדיטציה וטנטרה לא יביאו כסף יש מאין, גם לאדם הכי מואר. משניתנה לשטן רשות, ניספה גם צדיק עם רשע, כך זה באסונות גדולים, מלחמות ו….נתניהו.

כאשר נקלעתי למצב די דומה (אמנם מבחירה, במובן של מאבק נגד לחץ לעשות דילים מסריחים), נידהמתי לגלות את היד הקמוצה והמכוערת של קהילות ואנשים שהכרתי ואשר החניפו מאד כאשר הייתי מפורסמת ובעלת כוח. מכרה אחת, אפילו, דוקא זו שמתנאה בקידום ושיווק "ערכים", הגיעה ממש לראות איך חיים עניים, כמו ביקור בגן חיות, ורצה להרצות בכנס כלהשו על "הדרת נשים ועוני בקרב נשים משכילות" או משהו כזה. פתאום גיליתי מה רב הפער בין הדברת בעיקר של "נשגבים וערכיים", ובין היכולת הנפשית להוציא חמישים ש"ח ! לעזור למישהו שאתה מכיר ולכאורה מחבב או מוקיר. קהילות שניצלו ניצול יסודי בני אדם, את כוחם, עבודתם, מחשבתם, ואהבתם, סותמים אף ועינים, והורגים למעשה את מי שהם ירשו וממנו לקחו כאשר היה מה לקחת. בדרך כלל זה מלווה גם בגינוי כלשהו, בסגנון נתניהו, שאדם שהטבע היכה בו, כניראה שמגיע לו, ובאמת לא קשה למצוא פגמים בכל אדם, במיוחד כשהוא במצב נחות וירוד.

נכונה ההשוואה לארצות הברית, ובכלל לעולם הרחב, שבו אמנם השיטה הכלכלית דומה בגדול, אבל מוסדות קהילתיים עצומים וחזקים נותנים ביד רחבה ממש לנזקקים, ובטח ובטח למי שהיה יצרני, ותורם לקהילה], ונקלע לקושי, דבר שקורה כאמור מכוח הטבע שלפעמים פוגע, וכל אחד חשוף ויודע, או זוכר בגנים שלו את הטראומות של הבצורת והשטפון שהיכו בקהילות בעבר שלפני המהפכה התעשייתית.

תיאטרון החיים

רק משום השחיקה לא ציינתי פה תמיכה לאנשי התיאטרון המרימים קולם למען זכותם לעבוד לפי צו מצפונם, בכל הנוגע להופעות בעיר אריאל הנמצאת בשטחים הכבושים.

ובמסגרת האזכורים התומכים, שאפו קטן גם לנועם חומסקי (שאיני נמנית על חוג מעריציו בדרך כלל), שנזכר אחרי כמה שנים לתהות אם היו ראיות לכך שאל קעידא אחראי לפיצוצי התאומים, במובן המצדיק את הפלישה לאפגניסטן. חומסקי חושב שאין ראיות כאלה, אבל אולי זה קצת מאוחר מידי לתהות, או שאולי כדאי לסמוך על ניסיונו רב השנים בבחירת העיתוי לשחרר אמירות ביקורתיות מאד. חומסקי מתראיין ברשת האיראנית, אולי בכך מוסר להם אזהרה שלא צריך עובדות נכונות בהכרח כדי להפציץ בימינו אלה, ודי לחכימא ברמיזא.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: