עונת הבחירות; צללים במשפט; רייטינג ועוד

בחירות עונת הביניים
סוף סוף נגמר הסיוט הזה שעמד כמו איום באויר כבר כמה חודשים, הבחירות לבתי הנבחרים בארצות הברית, בורסת השמועות פרחה, וכל אירוע יוחס לזה כך או אחרת. התוצאה לא משהו, אבל די צפויה, העיקר שזה נגמר. כל מי שציפה לתרופות פלא באזורנו נכזב כבר קודם מהציפיה שארצות הברית תטיל את כובד משקלה לכונן תהליך שלום. ומכל מקום למדנו כבר שהשלום שמוכרים לנו אינו שונה בהרבה מהמלחמה, בשני המקרים אנחנו בשר תותחים של בעלי הון, בין אם תעשיות הנפט, הנשק או סתם שווקי הון שמוצצים את הדם. גאפן במובן גפן, או ההיפך.

שותפי המיטה הכי מוזרים של העת האחרונה, לטעמי, היו השמאל הרדיקלי והימין הכהניסטי, היחידים שגינו את הפרות דיני המלחמה של ארצות הברית שנחשפו בויקיליקס. ח"כ בן ארי הגיש הצעה שנבלמה על ידי דני איילון, ובמדיה היו אלה "העוקץ" ועוד אתר שמאל אולי שהתעכבו על התגליות ודרשו מיצוי הדין גם במקרה זה. בחירתו של אובמה הובילה ליצירת חזית ימין אופוזיציונית לארצות הברית, כמו בפרשת פולארד קודם לכן, וזה מעניין מאד.

את עיני צדה למשל הזמנה שגרתית למדי ליום עיון בנושא גזענות, החודש הזה אולי, שבשוליה מפורטים הספונסורים, והראשי בהם הוא משרד החוץ האמריקאי. בגלל מלחמת החשיפה של "בעלי הון מלוכלכים" מימין ומשמאל, התורמים לפעילויות בישראל, אני מתחילה לשים לב שבאמת אנחנו נשלטים על ידי בעלי אינטרסים זרים, מכל הכיוונים, וכולם כניראה לא מריחים טוב, ולא חשוב מאיזו סיבה. עניין זה מעכיר לטעמי את החיים בישראל, שגם ככה לא קלים. כאשר פוגשים רעיון או אדם, אין יודעים אם מדברים איתו או באמצעותו עם גוף עלום ומרוחק שבוחוש פה מכל מיני סיבות.

צללים
בעיתון הארץ מאמר אורח תמוה היום, החתום על ידי א, ולא מלשכת הנשיא (מה באמת קורה עם פסק דין קצב ? ), אלא היועץ המשפטי של השב"כ. העניין יכול להוות חומר גלם משובח לסאטירה לולא זה היה אמיתי ונוגע לכל אחד בישראל. מילא הפתטיות של מופע האימים, שבו יועץ משפטי של שירות חשאי משיב לביקורת אזרחית בתקשורת, תחת כינוי המיוחס בדרך כלל לעובדי שטח (מטעמים של בטחון שדה), אבל תוכן הדברים חושף את המצב האמיתי בישראל של חונטות שליטות, שכוחן נשאב כולו מן החושך שבו הן שרויות. חושך תרתי משמע.

היועץ נשמע עילג, חרף התואר הנישא, ומייד ברור שהוא שייך לאותה קבוצה מסוכנת של משפטנים מן הדור האחרון, שלומדים משפטים כמו שהם למדו פעם מזרחנות, כדי "לדעת את האויב" ולהתחכם לו בכליו שלו. היחס לחוק הוא אינסטרומנטלי במקרה הטוב, ועוין במקרה הרגיל. קבוצה זו תפסה כוח רב בצמרת המשפט הישראלית והפכה אותו למשל ושנינה בעולם כולו, ולא רק בתחום החוקתי. התדמית של פיל בחנות חרסינה עברה עכשיו לתחום המשפטי, ולא רק לגניבת מגבות בבתי מלון באירופה.

היועץ מגן על ארגונו, ואף מטיף מוסר פטרוני לעיתון "הארץ" ולקוראיו כאשר הוא מסביר שדוקא השבכ קרא לאורך השנים לשילוב המיעוט הערבי בשוק העבודה בישראל, כאילו מדובר בגוף פוליטי המדברר את עצמו ומשווק את מדיניותו לציבור הרחב. נניח שזה המצב, גם זה גרוע, שכן לא תפקידו של השבכ להמליץ כך או אחרת בהחלטות מדיניות כלשהן, בין לשמאל כביכול ובין לימין. אך היועץ זחוח במשרדו המרווח ויודע שאי אפשר עליו, כמו שאומרים היום, הוא שולת, והוא מחליט, ועכשיו הוא גם מעביר חוקים בגלוי, רק שמו נותר בחושך.
נחמה פורתא, כל הפרנואידים יכולים להרגע, מה שהיה חשוד קודם כספקולציה היום הוא כבר גלוי. גופים מקרב הפקידות שבכירה מנהלים את המדינה הזו ולא משנה במי תבחרו בקלפי.
אבל העוקץ של הסיפור, הוא העובדה שהשב"כ הוא הגוף המועדף והתקין יותר מבין שאר החונטות שחילקו ביניהן את המדינה. כך שבסופו של דבר, מכורח המציאות, עדיף לראות את הגוף הזה מתחזק על חשבון כוח השליטה האזרחי של המוסד למשל, או המלמב, וגם הצבא. אז יש לנו את א, ואיתו צריך וכדאי להסתדר, היא הוא לפחות חושב עלינו, אזרחי ישראל, ולא על האינטרסים של איזה אוליגרך עלום או תאגיד רב לאומי. או הותיקן….כפי שהתברר לאחרונה במקרה לגמרי.
אז הביקורת על א היא תוכחה, במובן זה שהיינו רוצים לראות אותו משתפר, ומבין ששלטון החוק זה לא "מגבלה" שצריך לחיות איתה, ולא צפרדע שצריך לבלוע בדרך אל הבטחון המושלם, אלא העניין עצמו, שעליו שומרים מכל משמר, הקרקע שעליה עומדים כל שאר האינטרסים החשובים.

רייטינג

התחלתי להתרגל לממשק החדש, חוץ מאשר לצורה שבה מובא המידע על כניסות לבלוג. קודם כל נידמה לי שיש ירידה במספר הכניסות הכללי, לפחות אצלי, ומעבר לכך אני התרגלתי לראות כניסות לפי פוסט, וכאן זה לפי יום בכלל. אינני מבינה מה ההבדל בין "הצגות" לבין "צפיות" (יש פער גדול בין המספרים בשתי הקטיגוריות.

נידמה לי שדף הבית של "אתר רשימות" כולו, טעון שיפורים והדגשות במובן הגרפי. אולי נכנסים פחות פוסטים לכל דף או שהם רצים מהר, וגם משהו בגרפיקה הופך את הקריאה פחות נוחה לדעתי, או פחות ברורה. חרף כל החלופות שהוצעו ומוצעות לי (ובטח לאחרים) כיום, אני סבורה ש"רשימות" חייב להישאר ואף להתפתח, כיון שבינתיים אין עוד מקום שבו יש פלורליזם וחופש ביטוי, מכל הקצוות, כמו כאן. תנו דוגמא, תראו שאפשר לעבור משברים ולצאת מהם מחוזקים דוקא.

החוצפה של חברת "הוט" אינה יודעת גבולות

לפני כמה זמן התיישבתי לבדוק סופסוף את החשבוניות של הוט, אני מנויה שלהם הרבה שנים בטלפון, מבין הראשונים למעשה בחברה זו. שמתי לב שלא משנה כמה אני מדברת החשבונות די אחידים וגבוהים מאד. בדיקה העלתה את הנתונים המדהימים הבאים –
גבייה שנערכה לשיחות בינלאומיות כביכול עבור ספק אחר (של שיחות בינלאומיות) היתה מוטעית, מאתיים ש"ח שעכשיו הוחזרו לי אחרי שיחה קצרה עם הספק.
רוב הכסף הלך על שיחות שעשיתי לשירות 166, שזה תיקונים של בזק (שגם להם אני מנויה). מסתבר שלמרות שזה חיוג חינם, הוט גובה על השיחה הזו הון עתק, כאשר אם הייתי יודעת הייתי מתקשרת מהקו של בזק או במספר החלופי של אותו שירות המתחיל ב 1800.
הכי חמור, בצירוף וחישוב השיחות המפורטות בחשבון, לא מגיעים לחשבון הסופי של הוט אלא להרבה פחות. תלונה על כך העלתה תשובה מזעזעת – "יש תקלה באתר האינטרנט שמפרט את השיחות, ולכן את לא רואה את כל השיחות. בקרוב נתקן. מתי זה בקרו ב ? אה….מתישהו…" אני ממש מאמינה.

בקיצור, לא להתעצל אלא לבדוק. לפחות בכל הקשור לספקים אחרים אפשר לקבל בקלות את הזיכוי, בינתיים הוט לא עונים לי, ומהם עדיין לא קיבלתי הסבר, לא כל שכן, כסף.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s