סרטי ילדים ועוד

 

 

אינדיאנה גונס וגולגולת הקריסטל

 

קצת מאוחר בזמן, הזדמנתי לסרט הזה, לפי דרישת קהל הדור הצעיר. שוב אינדיאנה המוכר, הפעם כבר הרבה אחרי גיל 50, אבל עדיין מלבב. זה סרט ש"עובר" גם לצופים המבוגרים שמכירים אותו מ"התיבה האבודה" כאשר יצא לאקרנים ולא רק ממשחקי וידאו ולגו. הריסון פורד עם שיבה שזרקה בשערו, מגלם אותה דמות מוכרת ואהודה, הפעם במלחמה הקרה, בשנות החמישים, מול הרעים הקלאסיים (הסובייטים). לסרט מתגנב גם המוטיב הפופולארי של "חייזרים" כמובן, וסביבו נעה העלילה. סימני ההיכר הרגילים, עקרבים, נחשים וג'וקים במערות טחובות ומלאות גופות מרקיבות, כולם שם בגדול מלא ובדולבי.

 

הפעם, הרשע מגולם על ידי כוסית אוקראינית, מהסוג שאנחנו רגילים לראות כאן בשפע, חלק בתור נאשמות ברצח פולחני כזה או אחר, העובדת בשירות הסובייטים לחפש את גולגולת הקריסטל וחייזרים מרוזוול, כדי להשתלט על המחשבות של בני המערב "הטובים". לולא הכרתי כמה אוקראיניות כאלה, גם במשפחה (יהודים או לא, המוצא האתני גובר), הייתי חושבת שמדובר בסיפורי מעשיות לילדים…

 

בכל מקרה, סוף טוב הכל טוב, עם "טויסט" אופטימי במיוחד. אידיאנה לא רק מוצא את הגולגולת, נלחם ומצליח נגד האףבי איי (בתקופת מקקארתי, המזכירה מאד את ימינו אלה פה, כולל האוקראינים והמולדבים שאצלנו הם הם הממשלה עצמה, ובידיהם פצצות האטום), אלא גם מתאחד עם אהובתו היחידה, ה"אקסית המיתולוגית" מצעירותו. אז מתברר לנו שאידיאנה הבריז לה, וברח שבוע לפני החתונה, ולא ידע שיש לו….ילד. הבן של אינדיאנה דומה לו, אבל גרסא עדכנית של "DUDE", אמיץ, יפיוף, חצוף, אבל "נושר" ממערכת החינוך…כלומר, פרופסור הוא כבר לא יהיה….

 

נידמה שהחתונה המאוחרת בין הקשישים שמצאו זה את זו, סופסוף, היא היא החלק הבדיוני היחיד בסרט.

 

קונגפו פנדה

שנתיים אחרי הזמן, צופה ביצירה המדוברת הזו, ונהנית מאד (מי לא ? כל מי שסובל מעודף משקל מרגיש שהסרט נעשה בשבילו, כולל המעשנים, הנרפסים, והחולמים מול הטלויזיה). דוב פנדה שנולד לבית עני, בסין או יפאן, לאב שהוא מנהל דוכן נודלס, וחולם להיות לוחם קונגפו. בדרך לא דרך, הוא מגיע ללב זירת העניינים, לתוך "ארמון הג'ייד", מעין דוג'ו מסורתי, שבו מאמנים ומכשירים לוחמי קונגפו אמיצים ברוח סרטי הקונגפו המוכרים לכולנו. הדב השמן מוכרז כיורשו של "לוחם הדרקון" ונכנס לתפקיד, בדרך משעשעת ונחמדה, ואף נגמל מאכילת היתר בדרך לתהילה. הסרט רצוף בפנינים מן המסורת המזרחית, באופן שילדים יכולים להבין, וגם אני נשביתי בקסמו של המאסטר הזקן, אוגווי (דמותו של צב מזדקן וחכם) שפולט קלישאות בודהיסטיות לרוב, אבל איכשהו מצליח לשכנע שהן "תופסות". סרט מצויין, לסוגו המלמד בעיקר את החכמה הנכונה והחשובה, שאין "סודות" ואין "מרכיב סודי" שנותן למישהו כוחות על, הכל נמצא בפנים, במי שאתה, לטוב ולרע. זה התלבש אצלי טוב להסביר לעצמי למה יש לי אלרגיה מכל האנשים סביבי שלומדים קבלה וסודות מטופשים אחרים, ועוד מנסים לשכנע שזה טוב.

 

חנהלה ושמלת השבת (הצגת ילדים)

גם את זה נאלצתי לעבור, מבחר ההצגות פה בגליל המזרחי אינו רב, וכל מה שמגיע – אוכלים בתיאבון. סיפור קלאסי שגם אני גדלתי עליו ואהבתי אותו, הופך למחזמר מודרני, עם אושיק לוי ועוד כמה שמות חדשים יותר שלא אומרים לי כלום.. חביב בלבד, לא ממריא, אבל הילדים נהנים מדחקות פשוטות ומהחגיגיות כמובן. יותר מידי שירים דתיים, עד שבסוף הכל ניראה לי כמו "טיש" של חב"ד בפונה, אחרי כמה באנגים.

 

חנהלה הוא סיפור טוב מאד, למעשה, שיכול היה להפוך ל"אגדת עם" מוצלחת מאד ומקומית שורשית. אבל מה יש לדבר, כולם מעדיפים לרעות בשדות זרים, ואת המקומי מפקירים ומשליכים לפח, או שמים עליו כיפה, שזה אותו דבר כמו לזרוק לפח.

 

אגדה שמגדה (או שם דומה)

סרט אנימציה יפה, הפקה גרמנית (באנגלית), שעושה רויזיה קטנה ל"שלגיה" ומעביר אותה לזמננו פחות או יותר, אף שהתפאורה נותרת ימי ביניימית. איכות אמנותית מעולה של האנימציה, הילדים אולי לא מעריכים את זה מספיק, ועיבוד ככה ככה, לפיו שלגיה היתומה הופכת לפריחה מצויה, עסוקה כל היום בבגדים וחברות מטופשות (זהבה, כיפה אדומה, והרועה הטובה), ובאירועי פתיחה של מועדונים, במקום לעזור לאביה למלוך, ולסייע לעניי הממלכה. המלכה הרעה אמנם נותנת לה תפוח מורעל, אבל הוא אינו מרדים אותה, אלא משחרר את לשונה, וגורם לה להשמיץ ולריב עם כל חבריה, ולפגוע בשמה הטוב, עד שעליה לברוח ליער. שם, היא פוגשת את הגמדים שעושים לה סדנא של "ארגוני סיוע וצדקה", היא לומדת לתת לאחרים, ולכן, הנסיך (שקודם נגעל מהסנוביות שלה ועזב אותה) בא לחפש אותה ומחזיר אותה לארמון, שם שניהם נלחמים ברשעית, ומסבירים לה שיופי זה לא רק דבר חיצוני, אלא גם טוב הלב והנתינה. נו שוין….

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תוהה בשלגיות  On 31/03/2010 at 16:38

    יש מימדים שלא כולם שמים לב אליהם. בזכרון הקולקטיבי היא מצטיירת כלבנה ומתה עד שיבוא הנסיך (ובינתיים הגמדים עושים כל מיני דברים בין רגלי האייקון).
    אבל בצפייה נוספת לא מזמן בקליפ של דיסני שמתי לב לעוד תכונות שלה – למשל היכולת להפעיל את כל העולם שמסביבה בהעויית פה או מילה אחת. כולם מצייתים לדמותה האניגמטית.
    דווקא הרעיון של סרט האנימציה שסיפרת עליו, להפוך אותה למלעונה וסנובית, די מתאים לשלגיות שאני מכיר, ואני תוהה אם גם זה נמצא בדנא של הארכיטיפ השלגייתי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: