ביקור חוזר

 

 

הכותרים – הגנן המסור, איש מבוקש מאד

 

סיימתי בנשימה עצורה את שני הספרים החדשים למדי של גון לה קארה, ובמקרה (או לא ) יוצרים מבנה המשכי מסויים בתימות המרכזיות, בעיקר סביב דמות מפתח, ארכיטיפאלית, מיתית כמעט, של עורכת דין צעירה, העוסקת בזכויות אדם וב"תיקון החברה", ונתקלת בצד האפל של הממסדים הגדולים. הגנן המסור הפך גם לסרט שובר קופות (לא צפיתי בינתיים), כך שעלילתו ודאי מוכרת יותר לקהל הרחב. בבסיסו, עוסק הספר בטרגדיה של אפריקה, המהווה מעין "פח אשפה" וחצר אחורית לתאגידי הפארמה הגדולים, המנצלים את השחיתות והחולשה, וביחד עם מבנים פוליטיים קולוניאליים, משתמשים באפריקה לבצע ניסויים לא אתיים ואף קטלניים בבני אדם, לשווק תרופות ישנות שפג תוקפן, ולמשוך בחוטים של הפוליטיקה הבינלאומית והמסחר הגדול.

 

לתוך המציאות הזו פורצת עורכת דין אנגליה (מעורבת, למחצה איטלקיה), הנישאת לדמות הקבועה בספרי לה קארה, הבריטי העייף, המקפל בתוכו את כל הטוב של בריטניה, את נשמתה, אם אפשר לאמר, והוא מנסה לעשות את הדבר הנכון, הגם שללא ההרואיות המתפרצת והקיטשית של הגיבור האמריקאי (שהוא בדרך כלל צעיר, נמרץ, ואימפולסיבי). כאן מדובר בדיפלומט אפור, שקידומו תקוע, בוגר איטון, ממשפחה ותיקה וטובה, שמתאהב בצעירה, ונותן לרוח הפראית והאמיצה שלה, להוביל אותו…למותו (ספוילר, מצטערת). במהלך ניסיון להתערב בשחיתות הכלכלית באפריקה, מנסים בני הזוג הללו, להניע את גלגלי הממסד הבריטי "לעשות את הדבר הנכון". הפעולה הזו לא צולחת לחלוטין, אם כי גם לא נכשלת לחלוטין, אך היא לא מספיק נמרצת כדי להציל את הזוג מגורלם המר של "חושפי שחיתויות" בעולמנו הנוכחי. עם זאת, לה קארה פודה את ארצו בכך שהוא מתאר בקצרה את המשך הסיפור, ואת העובדה שמישהו, איזה חבר פרלמנט מהספסלים האחוריים, מפיח חיים בשערוריה, והבדיקה נמשכת, לקראת שיפורים כלשהם במדיניות הבריטית.

 

ארצות הברית, כבר כאן, מופיעה כגורם שליט וחזק, המצוי ברקע למצב הנוראי באפריקה, ואשר מדיניות החוץ שלה, בעצם, מהווה כיסוי וראש חץ לעוולות הפארמה בעולם השלישי. יש גם איזכור לישראל, הפעם לא בצד הטוב, אלא כספקית של :"גורילות" (שומרי ראש) לטייקונים מפוקפקים ואוליגרכים. הישראלי מתואר בקצרה כקוף שרירני המכור לפורנוגרפיה, וחי בצללים ביחד עם כלבי השמירה באחוזות המפוארות באפריקה.

 

הנושא של פמיניזם מופיע בצורות שונות. לה קארה מביא מפי גופי הדיפולמטיה את ההערכה המקובלת (גם בעולם האמיתי) שהעתיד של אפריקה טמון בהעברת השליטה לנשים, כי הגברים באופן כללי מועלים בתפקידם, מכורים למלחמה חסרת תוחלת ושחר, הימורים, זנות וסמים והורסים את עצמם ואת סביבתם. אך בתבונתו הוא גם מרמז שאותה מסקנה נכונה בחברה המערבית, והנשים הן המובילות את העתיד, מול ממסד פטריארכלי הרסני ולא מוכשר במיוחד. אפשר להשוות, עם הרבה הסתייגויות מתבקשות, לרם אורן למשל, שהעניק מעמד כלשהו למאבק המינים בספר "הרמטכל", אך מתוך נאמנותו לפטריארכיה השבטית ישראלית, הוא חורץ את גורל המורדת הקטנה, בת הרמטכל שפועלת למען השלום, להינשא לבסוף עם מתנחל ולחזור לחיק השבט בתור עקרת הבית אם הבנים, הסרה למרות הממסד הצבאי-שבטי. בסך הכל הניסיון של אורן כושל, והנשים בספרו נותרות זונות, שפחות מין, מוטרדות מינית, אמהות מסורות, ורעיות/פילגשות. ומכאן גם ההבדל (אחד מהם, כמובן) בין אורן, שהוא סופר מותחני טיסה, ובין לה קארה ההולך ותופס מעמד קאנוני בספרות ובתרבות העולמית.

 

איש מבוקש מאד

 

התימה של עורכת דין צעירה, שואפת צדק ותתיקון עולם, חוזרת ומתפתחת ברומאן האחרון הזה, שתורגם לאחרונה לעברית. כאן נכנס לה קארה לעימות חזיתי עם האמריקאים, ובעקבות כך מעמדו בארצות הברית הפך בעייתי גם במוסף הספרים של הניו יורק טיימז. ברומנים הראשונים, היו הבריטים, והעולם ה"חופשי" כולו, באופן כללי מאוחדים נגד הקומוניזם הסטליניסטי שמעבר למסך הברזל. אך מאז עברו מים בירדן, כמו שאומרים, ואצל לה קארה ניתן לאמר שהאמריקאים תופסים את מקום "ציר הרשע" של מסך הברזל, לפחות במידה מסוימת, וזמנית אולי. ברומאן הזה מתוארת "המלחמה נגד הטרור" (שיש המייחסים את הלוגו שלה לחוש המסחרי והיחצני של נתניהו וחבריו). לה קארה אוחז בקרני השור, ומתאר את ה EXTGRAORDINARY RENDITION, הנוהל הפסול והמגונה שאישר ממשל בוש, ולפיו ארצות הברית חוטפת את מי שבא לה, מוסלמים בעיקר, מכל העולם, תוך התעלמות מהריבונות, החוק ומושג בסיסי של זכויות אדם.

גיבור הספר, שנושא את השם העוצמתי עיסא (ישו, בערבית), הוא היבריד (כמו רבים מגיבוריו לאחרונה), של קולונל רוסי מושחת וצ'צ'נית חטופה ואנוסה למעשה. (שנרצחה על ידי בני משפחה ל"כבוד המשפחה"). זהותו הקרועה מעדיפה להזדהות עם האם, והוא רואה עצמו כצצני מסור, המתעב את אביו האונס והכובש. מכאן מתגלגלת העלילה עד להתערבות האמריקאים ורמיסת חייו של עיסא, שעונה וסבל בידי הרוסים, הטורקים, ומי לא, רק מתוקף מוצאו.

הגיבורה הממשיכה את עבודתה של טסה, מהגנן המסור, היא עורכת דין גרמניה, גם היא מבית טוב וממוסד, שהופכת למתקנת עולם. כמובן, גם כאן נתקלת הצעירה המוכשרת והנלהבת במציאות הקשה, אך לפחות אינה מתה הפעם, אלא נופלת בזרועותיו, (שוב) של הבריטי הנצחי, זה שנושא את הלפיד שלה קארה אוהב לדברר. הבריטי כמו שהוא צריך היה להיות, במקרה זה בן 60, בנקאי שגר בגרמניה, ומגלה בגיל מאוחר שהוא החמיץ את חייו האמיתיים תמורת בטחון ומסורת. אך גם פה הצמד של "הטובים" מצליח חלקית מאד מאד, לעמוד מול הציניות והשחיתות של האמריקאים, במקרה זה, המנהלים את העולם ביהירות, בורות ואלימות וכמובן גזענות וחשדנות בערבים.  ישו-עיסא נרמס ונטחן בידי הקמפיין הרהבתני, האמריקאי שלאחר 9-11, ומתוקף החולשה של גרמניה ואנגליה לעמוד מול הפטרון האמריקאי החזק מהם. לה קארה שם בפי מנהלת תחנת הסיאייאיי האמריקאית בברלין את הביטוי "פודל" כדי לתאר את היחס לשירות החשאי של בריטניה, המשרת את אדונו מחוסר ברירה.

 

יש להניח שלה קארה מרוצה, אולי, מבחירתו של אובמה ושינוי המדיניות בארצות הברית,  ב"הגנן המסור" ישנו תינוק אפריקאי, מקניה כמובן, שיונק משדיה המלאים של טסה, עורכת הדין האנגליה גיבורת הספר השוכבת לצד אימו במחלה. האם גוועת מן הניסויים הלא אתיים שנעשו בה על ידי תאגיד פארמה תאב בצע. לילד הקטן הזה, קורא לה קארה בשם "ברקה" (ברכה, מאותו שורש של שמו של אובמה).

 

בריטניה יכולה להשתבח ב"קול לאומי" כזה, המצליח להעביר ביקורת, דוקא מתוך נאמנות ל"רוח העם" כפי שהוא היה רוצה לראות אותו, ולא כפי שהמציאות לעיתים כופה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נועם  On 28/03/2010 at 13:00

    דווקא כותב מותחני הריגול, שצמח בשירותים החשאיים, מצליח שוב ושוב לחשוף את החצר האחורית של העולם "הנאור", ולעצב גיבורים בעלי מצפן מוסרי, בתוך עולם כאוטי אכזר ומלא פיתויים.

  • איריס  On 28/03/2010 at 13:23

    הוא מהזן של המרגלים מעידן המלחמה הקרה, כאשר קוי התיחום היו ברורים. הוא כבר הרבה שנים לא בשירותי הריגול אלא סופר במשרה מלאה. זה נותן לו את המשקל המוסרי לבקר את מה שקורה עכשיו, ואת הניסיון לדעת איך הדברים נעשים בפועל ומה חשיבותם לטווח ארוך.

    כל התימות מוכרות לי מישראל, למעט העובדה המכרעת לדעתי, שקולו של לה קארה תיאורטי לא נשמע, ולא יישמע. כלומר, השקיעה ביוון החרא היא מלאה, מרצון, ועם כל הנשמה הלאומית, למרבה הצער. או כמו שאמרת, …הגברים הסבירים מפחדים כי זה מפחיד.

  • אסתי  On 28/03/2010 at 17:02

    שלה קארה אמנם משתמש בז'אנר המתח אבל הוא סופר. גדול.
    ולדעתי לפחות על "המרגל שחזר מן הכפור" אם לא על "כל אנשי סמיילי" מגיע לו הנובל.

    את "הגנן המתמיד" אהבתי עד מאוד מאוד (כמו רבים מספריו) אבל כדאי להזכיר שיש משהו קצת שטוח בספריו האחרונים דווקא בגלל שהוא מגוייס למען מטרה. והוא בהחלט סופר מגוייס בספריו האחרונים.

  • איריס  On 28/03/2010 at 17:10

    הוא מגוייס. אני משערת שמנקודת המבט של קוראים רוסים, למשל, או מזרח גרמנים, הוא היה "מגוייס" ברומאנים הראשונים שלו.

    קראי מה כתבתי על הביקורת האמריקאית שנגועה במשוא פנים, ומהיכרותי איתך, גם שלך לא ממש נטולת פניות בקשר לישראל.

    זה לא נעים להיות בצד הסופג את תווית ה,רע", והאמריקאים מאד לא סובלנים לביקורת כלפיהם, וישראלים נוטים להזדהות מאד איתם, ללא מודעות.

    הזוית שלי באה ממקום שראה את הלבן בעינים של הנוהל האמריקאי והמלחמה נגד הטרור, אני חושבת שהספרים בכלל לא מגוייסים.

  • חולפת אורח  On 28/03/2010 at 17:13

    נועם ואסתי, ביחד מים פושרים

  • אסתי  On 29/03/2010 at 06:38

    (בעיקר כשזו גם המטרה שלי (:)

    זו אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת את הספרים של לה-קארה
    אבל,
    ואני דיברתי מבחינה ספרותית, יש בעייה בכתיבה מגוייסת כי היא יוצאת כתיבה מגוייסת וזה מוריד מהערך הספרותי שלה. זה לא מוריד כמובן מערך המטרה.

  • גולדבלט משה  On 30/03/2010 at 09:53

    מצליה להפריד בין יצירה למטרה פוליטית של היוצר אפילו אם היא אוהדת את המטרה-מבלי לחוות דיעה על יצירה זו או אחרת של לה – קארה סופר שאהוב עלי מאד.
    אגב-האם הגברת סגל סבורה גם כן כי נעמצי שמר היא יוצרת פשיסטית? כך סבורה חברתה לאתר החדש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: