אקטיביזם ?

אקטיביזם ?

עיתון הארץ, הגיעה עת חילופי גברי

הנושא של יצחק לאור מתגלה כחלק מקמפיין רחב ואחר נגד עיתון הארץ, יתכן אפילו יריית פתיחה במאבק על משרות יוקרתיות, שקצרה הרוח מלהמתין להתפנות המשמרת הקודמת. כמקובל לעיתים, כאשר נחלש הכלב בראש העדר, מתחיל אי שקט בקרב המשמרת הצעירה יותר, שממנה יגיע היורש. קרבות בין היורשים, ולבסוף מבחן האומץ, זה שיתקוף ראשון את השליט המזדקן, יקבל נקודות זכות רבות ועשוי לזכות בירושה הנאה, מתוקף המנהיגות והנחשוניות. מאחורי יצחק לאור, עומד במלוא (אי) הדרו, בני ציפר, שמזה זמן מעצבן אנשים מכיוונים שונים ומשונים. בני ציפר מעורר אצלי השתאות בדרך כלל, ונידמה כחבר באיזה מסדר מאסוני מעופש, שמתעלק על בתולות צחות, או משהו כזה .   .הנה מוטיב הערפדים, איכשהו נכנס, והיה זה שכננו המפוקפק אלי אשד שזרק אותו לביצה, בבחינת הודאה גנובה וחטופה, בדמות הנערצת עליו. ערפד במסורת העממית הוא דמות מיסוגנית להחריד, הניזונה ממש מדם נשים צעירות וברות, ואילו אבירי התרבות העברית, בעידן המלחמה הנצחית, הם אכן ערפדים, דה לה שמעטה כמובן, אך מוודאים ששום דבר חי וצומח ויוצר לא ילבלב באדמת הטרשים של המולדת הלוחמת. מכל מקום, התופעה רחבה ועמוקה יותר מאשר מעשיו המיניים של לאור, מאחר שמדובר בשכבה ממאירה של קניבלים, וגם לא מוכשרים במיוחד כפי שהם רואים עצמם (בהיעדר פידבק המשוחרר מפניות ואימה) והכוחות המחזיקים אותם על "ברז" התרבות אינם משוחרי התרבות, ודי בזה להסביר. משול הדבר למוכתארים מושחתים ששלטון כובש _ועוין, ממנה על הציבור הנכבש, כדי שינגסו בבני קהילתם ויוודאו ששום דבר טוב ומשוחרר וחזק לא יוצא משם, לאיים על הכובש.

עיתון הארץ אינו יותר רע או יותר טוב במובן זה, ממתחריו, אך הציפיות ממנו תמיד הופכות את הדיון בו לדחוף ומרתק יותר, לכאורה מתקדם, לכאורה הניחוח של הניו יורק טיימז והגארדיאן, ה"REAL THING מן העולם הגדול שבו לא גנרלים קובעים אילו תמונות יתלו במוזיאון או מה השירים שיכתבו. אך חשוב לדעת שאין חריגים, מדובר בנוף כללי שאין מנוס מאשר לשנותו, ולא להתמקד בשאלה של הצבועים המתחזים להיות "משהו אחר" שיכול לשרוד באותה קרקע צחיחה ונמוכת מצח. ברור שהצבועים חיוניים לתחזוק המערכות, כיון שהיוצא מן הכלל מכחיש את הכלל, ומטיל איזה צל אשם על מי שאינו מסוגל לשמור על חירותו במצב של דיכוי., "הנה", יגיד לו מצפונו הרע של הקורא הנבוך," ראה את שמערל הזה, שבועט ואומר את אשר על ליבו, ואינו חושש, רק אתה פחדן קטן" וכולי וכולי, ואין צורך כבר בקלגסים, שמערל הרי הוא מכה את עצמו ומעריץ מייד את הבני ציפרים או היצחק לאורים, ומוסיף ומחזק את "השיטה" , וזה הרי תפקידו. להיות סטטיסט נטול רצון.

 

האקטיביזם המקרבן

 

האקטיביזם שבו נתקלנו ברשת לא מזמן בקשר ליצחק לאור עורר אצלי דאגה, בסופו של דבר, לאחר שנעמה כרמי ניסחה את המוטו של המאבק כחיפוש אחר מישהו שצריך להישרף כדי שלה יהיה מספיק אור. זה הזכיר לי יותר מידי את החיפוש אחר הקורבן לבניית מגש הכסף, ואיכשהו לאחרונה המגש הזה הוא תמיד מישהו אחר, ומנהיגות כיום היא הוכחת היכולת ללכוד ואם צריך, לפתוח במרמה, ממש איזה אדם כסוף כזה, אשר ישמש מגש ויסתפק בשכר מצווה בעולם הבא.

מייד חלמתי בעיני רוחי איך הגברות האקטיביסטיות יושבות באיזה "מטבח" של ציפי אה..גולדה…ומחפשות בקדחתניות אחרי נשרפת, כי צריך לקדם את החקיקה, וכידוע, כל דבר היום מקדמים עם יחצנים, ויעידו אייל ארד ואדלר, שהתיישבו אחר כבוד בכס האלוהות הפנוי. הנה, ודאי יחפשו איזה "מוחלשת" אני חושבת בליבי כמעט בקול רם, אתיופית ? או איזה דתיה מרובת ילדים ועניה מהפריפריה, נו לא את עצמן ישרפו למען האור הגדול והחדש בציון, אזי באותו אופן שצדים ילדים לפנימיות צריך עכשיו לצוד את הילדים שיישרפו כדי שלא יהיו פנימיות, אלא שהכסף ילך למישהו, אלוהים יודע מי. אקטיביזם כזה ודאי שאינו לרוחי, וגם כל מרקם החשיבה המתלווה לו

ובאמת, הגיע תורו של ציפר ללכת, ואנשים מסוגו גם כאשר שיניהם קהו, לא הולכים בשקט, כפי שראש העדר חייב להינגף בקרב הירושה, לא משום שאין בדעתו ללכת, אלא שהוא ה"גביע" בקרב שבין היורשים הרבים על כסאו. אני מקווה, כמובן, שאת מקומו תתפוס אשה, יהיה זה אך צודק שזה יהיה מהלך הדברים, גם בהתחשב במסורת העמוקה והארוכה של העיתון לשמש עלה תאנה די שקוף, לערוות התרבות המקומית. רק צריך ללהק איזה אפריקני (תואם אובמה) ואשה (תואמת הילארי) ולהחליף את התמיכה בביבי לתמיכה בציפי, כדי לעבור גם את "מתקפת השלום" הנוכחית שמגיעה מעבר לים. בו בזמן, כפי שיודע העיתון לעשות, משכבר הימים..

חשוב.

ביקורת מעניינת\ מדוע אין נרניה יהודית ?

 

 

בו בזמן שאני הוגה הגיגים אלה, נופלת לידי ביקורת ספרים מעניינת, ומתקפת, ג'ואיש רוויו אוף בוקס Why there is no Jewish Narnia, Michael Weingard,, הפעם על הגריל הספרות הישראלית בכלל, וזו שעוסקת בפנטזיה תיאולוגית בפרט. המבקר חולף במהירות ובבוז לא מוסתר, היתי אומרת, על שלל סיפורי "הפנטזיה" של התרבות העברית, בראשם הגר ינאי. בד בבד הוא סוקר ביתר אהדה שני ספרים עיוניים המקבצים את המקורות האגדיים היהודים, בתקווה לחדש ימים כקדם ולמצוא את רבי הארי פוטר היהודי, אולי בקרב התנאים או האמוראים. המבקר, מלומד שעיסוקו הוראת היהדות באמריקה, סבור שהמרק המקומי רדוד ודלוח, ובעיקר אדולסנטי, ואינו מציע שום דבר מעניין לקורא, בתחום הפנטזיה. חלק מזה הוא מייחס ליהדות עצמה, שהתרחקה לדעתו מהפאגאניזם מספיק כדי לא למצוא שם שום דבר מעניין, אפילו בתחום הדמיון היוצר. סיבה שניה, לדעתו, נעוצה באיבה ההסטורית של הזכרון היהודי כלפי ימי הביניים (האבירים, שבזכרון היהודי מזוהים עם מסעי הצלב ואולי אינקוויזיציה), שגם הם מהווים מקור תרבותי חשוב לספרות הפנזטיה. בעיניו, היהדות קרובה יותר מהותית לספרות המדע הבדיוני, ושם גם יש לה ייצוג פרסונאלי, בדמותם של כמה יוצרים חשובים, כמו אסימוב. הטיעון מעניין אך לא מפותח דיו, ופוסח לדעת הח"מ על החשוב יותר, וזה המיסוגניה הטבועה ביהדות במתכונתה הישראלית במיוחד, שמרחיקה אותה מן המיסטיקה הטבעית והאלילית משהו, שקשורה יותר עם רוחניות נשית ומאגית (כישוף במובן המסורתי של הביטוי כלומר הפעלת כוחות טבע). לגבי ישראל הוא מחמיץ לחלוטין את סוד הרדידות, שהוא בטעות מייחס רק לספרות הפנטזיה. הסיבה לכך פרוזאית יותר, וקשורה לפוליטיקה של הלאגר, מפסקה ראשונה. כדי לפרסם בישראל אפילו ספר שירים או פמפלט צריך אדם לרצוח כמה תריסרי ילדים, בעזה או בכלל, או לשתות דם ילדים משדי אימו (או אביו הגנרל). השדה כולו נשלט בפרוטקציה הקשורה למנגנון הכוח האמיתי והיחידי בישראל, והוא הצבא והמלחמה, ולא רק שהוא מצמיח פירות באושים מאד, מתוקף עובדה זו (גנרלים, למעט ספורים וחריגים, אינם מהווים תרומה חיובית לשדה השירה והתרבות), אלא שהוא מוודא בקפדנות צבאית ממש שרק בני ציפרים ודומיהם יסננו וישלטו בשוק האמירה היצירתית, ואלה כבר עושים את העבודה בהתנדבות ומצמיתים, מעשה ערפד יסודי ממש, כל צמיחה של דמיון והשראה. כמובן, בהינתן העובדה שערפדים כמו גם גנרלים שותים דם ילדים ובתולות כדי להתחזק ערב קרב, הסיכוי שתצמח ספרות פנטזיה כמו הארי פוטר (תארו לכם, אם חד הורית עניה שהעזה לכתוב) היא נמוכה יותר מהסיכוי שהשמש לא תזרח מחר. לכל היותר, החד הורית המחטטת בפחים, יכולה לקוות להישרף בקמפיין של איזה חנה בית הלחמי כדי להלחם בשר הרצוג, וכדי שלנעמה כרמי יהיה אור במקרר. בכך נתרמת המערכת בחיזוקה, וחזק חזק ונתחזק במלחמה נגד אויבנו או משהו כזה. לזה הוסף שאת מעט הדמיון היוצר שנשאר בישראל הצחיחה מגייס המוסד,כדי לייצר רוצחים טניסאים, כפי שתאר בכשרון רב אוסטרובסקי, והרי לך מתכון לאדולסנטיות אסונית.

זה מזכיר לי שיחה עם חברה (זו שסיפרה לי על הרופאה מהפוסט "הדוקטורית") ובו היא מתארת איך התפכחה לרסיסים יום אחד כאשר הבינה את השקר המובנה במיתוס שעליו גידלו אותנו, כאילו כל הזמן קמים עלינו לכלותנו, ותחת אותה היפנוזה גנבו את הכסף, ממש מעשה הירשזון, אשר בחסות דמעות התנין על אושוויץ, הכניס את הכסף שלכם למזוודות שלו, כדי שלבן שלו המהמר בקזינו, נאבעך, יהיה אור במקרר או משהו כזה. כי מישהו צריך להישרף…

בקיצור, סיכמנו שתינו בחילופי שינונים, שהאימרה נכונה למעט השמטה חשובה אחת, שבכל דור ודור אנחנו קמים עלינו לכלותנו…וד"ל. מכל מקום, מי צריך ספרות פנטסטית כאשר לנו יש פנטסיה כל יום, די להביט בנתניהו ורעייתו, כדי להבין ששום סופר מוכשר ושום דמיון ספרותי לא יכול היה להעלות במוחו קוסם ומכשפה כל כך רעים, ורבי עוצמה. אבל על כך, על ביבי ודור הנחשים שהוא גידל , כולל מכשפים מקומיים המתחזים ל"רבנים" ודמויות רוחניות, ראוי לכתוב פוסט נפרד.

 

והערה לעניין אתיקה של התבטאות ברשת, בעיקר מול נשים

זנב כלשהו מעידן לנדו, מאלץ אותי לדקדק בקטנות, ולשחזר עניינים מן הבלוגים פה ברשימות. בפוסט "הדוקטורית" ציינתי ומניתי את לנדו במניין המטילים טרור מילולי, בעיקר על נשים. כותב לנדו בטוקבק לרשימה זו כי הוא הקפיד לשמור "מרחק בריא" ממני, מבלי לנמק מתי ולמה החליט זאת. אני יכולה לשחזר את חילופי האימיילים, בינינו, שהובילו להחלטה משותפת שלא להתייחס זה לזו ולהיפך. אני לא בטוחה שלנדו יוצא טוב שם. מכל מקום, באמת כחצי שנה שרר שקט תעשייתי מבורך, עד שלפני זמן קצר נדהמתי למצוא את עצמי מככבת בפוסט לעגני המתחפש לסאטירה נוקבת. אין זו "שמירה על מרחק בריא" אלא זבלנות אלימה כפי שעשה בעבר. לא הגבתי בחומרה למעשיו, מתוך שעמום וחסכון באנרגיה. 

 

ומשרד הרווחה…

בינתיים היו כמה פרשיות מעניינות, ביניהן הפרשיה האחרונה מהכותרות, האונס הקבוצתי התורן, שחשף את משרד הרווחה כשותף וסרסר לדבר עבירה. תופעה דומה היתה באונס בבסיס חיל האויר, שוב נערה מטופלת כדבעי, מטופלת כל כך, שהטיפול הוא הוא שאיפשר את האונס הקבוצתי. במקרה של נבטים היו גם פסיכולוגים והפסיכיאטרים למכביר, ואילו כאן, כניראה רק עו"סיות שלא ידעו ולא הבינו, לדבריהן, אך קצת קשה להאמין שכך הדבר. משרד הרווחה הוא אחד הגורמים הישירים להתגברות האלימות הממוסדת בחברה הישראלית, והוא שותף מלא בביצועה. העובדים הסוציאלים מאיימים על הנזקקים לשירותיהם, ומבהירים כבר במגעים הראשונים שלהם עם המטופלים שהם לא שם בשביל לעזור אלא בשביל "לחפש אותם" ולחפש עילות לדפוק אותם באמצעות שפע הכלים המשפטיים העוצמתיים שהוענקו להם. חשוב לזכור, עד כמה שלא פופולארי לאמר זאת, שהרבה מהבעיות נוצרו מהחקיקה המופרזת ביוזמת ארגוני נשים וילדים, חקיקה שאומצה במהירות והועתקה ממדינות אחרות ללא התאמה לביורוקרטיה הישראלית ולהיעדר הגנות חוקתיות על זכות האדם בישראל ( כלומר, אין מנגנוני שיפוט והגנה יעילים וזמינים לאזרח מול השלטיון). גם חקיקות אלה נעטפו עבורנו בצלופנים יחצניים של רצון טוב, של "מקרי בוחן" מתוקשרים שבהם נשרפו קצת אנשים כדי שלאחרים יהיה אור, ובעיקר כדי שלעובדי העמותות הללו יהיו משכורות ומשרות באקדמיה עם שמות יפים. החקיקה והפסיקה הראוותניים האלה, מזכירים לי תמיד את המבצעים של ביבי ׁכמו האחרון שבהם, בדובאי, מתחיל בקול ענות גבורה ונגמר בבכי. כתבתי ביקורת בעבר על פסק הדין המוזר של בייניש על "הכאת ילדים" שבו היא מרחה עשרות עמודים להסביר שאסור לתת פליק לילד, ובעיקר התנגחה עמוקות עם החכמה העממית הדתית של "חוסך שבטו" וכל הג'ז הזה. אלא מה ? כל התשפוכת הזו נפלה על הראש של חד הורית מוחלשת ועניה, ו"מטופלת" על ידי הרווחה, שחטפה קריזה על הילדים וזרקה עליהם נעל. ובאותו זמן, רוצחים, אנסים, סוחרי נשים וילדים, מתעללים סדרתיים, קיבלו צביטה קלה מבית המשפט ושוחררו על תנאי. כמובן, את האם הנוראה שעליה הלבישה בייניש את "האור", ייצג עורך דין מהסניגוריה הציבורית והיא חטפה עונש קשה. אף אחד לא עידכן את הצופים בטלנובלה מה קרה לילדים כאשר אמא שלהם ישבה בכלא. מישהו צריך להישרף….

השאלה אינה מה כתוב בחוק או בפסק הדין, אלא מי מיישם. ואם מדובר בעו"סיות הקיימות במשרד הרווחה, אזי עדיף שיהיו בידיהם כמה שפחות אמצעים חוקיים לפעול נגד אזרחים, גם אם זה מכוסה במלל צדקני של "טובת הילד" או "מניעת אלימות" וכמובן הבאז וורד המועדף "זכויות נשים" והגנה על בטחון האישה מעבירות מין. המציאות מלמדת שמשרד הרווחה משתמש לרעה בכל סמכויותיו, וכאשר לפניו מקרי אלימות קשים ובוטים, הוא מצטרף למתעללים ומסייע להם להשתיק את הקורבן ולהמשיך את הפשע. חשוב לזכור גם את מקרה "רוז הקטנה", שוב משפחה מוכרת לרשויות, ושוב השתקה מסיבית של פשיעה, וטאטוא מתחת לשטיח. הדפוס הזה של פחד ורעדה מהאביוזרים החזקים באמת, שפגיעתם מרה, לעומת פרץ צדקנות כאשר מדובר בנאשם חלש שהוא בעצמו קורבן, מאפיין את הקהילה הפעילה, הן חברתית והן משפטית, למרבה הצער. הפחד הוא השליט. במקרים של אוירה כזו, ברור שנערה במצוקה מן הסוג המתואר, מבינה בחוש שמולה נ מצאת אשה, עו"סית במקרה זה, הנשטלת על ידי אותו עקרון הפחד, ואין שום סיכוי שהיא תעשה החלטה עקרונית לעמוד לימין החלש מול חבורה שעלולה להזיק גם לה (היום כל אחד דואג למשרתו ולבטחונו האישי בכל מחיר). כך הופכת העו"סית למעין חצי אויב נוסף שמולו צריכה הנערה המותשת לעמוד ולא להסגיר את מצבה, פן יבולע לה ממקום (משרד הרווחה המיטיב) שנתפס כאף מאיים יותר מחבורת אנסים אלימים, צא ולמד מה כלי המשחית שמחזיקה העו"סית בידיה אשר כה מפחידים את הנערה. באמצעות העו"סית מתרגלת הנערה דיסוציאציה מובנית, כאשר העוסית דורשת ממנה בעצם להסוות את המציאות, וללמוד טכניקות יצירתיות להלבשת פרשנות הפוכה למציאות בלתי נסבלת. וכך האויב נקרא "אהוב", והבחורה כותבת ביומנה שעליה להמשיך לחייך, אולי מעין הדהוד מצמרר לססמאות שמחלקת לה העו"סית, שכל מטרתה לסיים את יום העבודה ולחזור ברכב המשובח לבית היפה והנקי שלה, ולספר לכולם כמה היא טובה ועוזרת "לחלשים". הרי לשם כך שלחו אותה לאוניברסיטה, זה וגם לתפוס חתן, אולי רופא או עורך דין. חסר לה לחשוף חבורת אנסים ממשפחות חזקות, עוד עלולים לקחת לה את הפריבילגיות. ביינה לבינה היא ודאי החליטה שהנערה הזו "מוצר מתכלה" וכל תפקידה הוא לשמש סטטיסט בהצגה הפרטית שלה כעוסית שעוזרת לחלשים, כמו האזרחים שתפקידם רק לשמש "זהויות" לחבורות הרוצחים של ביבי, הנוסעות בעולם כולו – במחלקה ראשונה כמובן – וזורעות הרס ומות. הדג לומד מהראש איך להתייחס למי שנתון באחריותו וטיפולו, ואם כך מתייחסים למעלה לאזרח הקטן, מה להלין על האזוב בעיריית תל אביב שלא סופר את "המטופלים" שלו אלא בתור סטטיסטיקה לתקציבים ?

יש לי חשש שדפוס זה של "אקטיביזם" חברתי ממשיך להתקיים גם עכשיו, כל פעם מתלבשים על נושא אחר, אך העקרון נשאר זהה, והוא העקרון של קורבנות אדם, והתפיסה שמוכרחים לזרוק את זה שליד לתנור הגז, כדי להרוויח משהו. אי אפשר למכור חירות בשיטות של לאגר, ומה שיוצא לא שווה כלום כפי שמוכיחים המקרים האחרונים וכל "פרץ העשיה" של משרד הרווחה, באדיבות החוקים "הנאורים" שמכרו לנו אנשים שחייבים לדחוף מישהו אחר לאש כדי להדליק להם מדורה. יתכן בכלל ש"פעולה בגדול" אינה נכונה בימים אלה, ועדיף במקום זה להיות איש במקום שאין בני אדם, ולהגיב בקטן לסביבה הקרובה.

מקרה זה, ויש לקוות שהאונס לא יזום למטרה זו, כניראה משמש דלק יחצני במאבק סמכויות בין המשטרה לבין הרווחה בנושא הלוהט "מי יחקור קטינים", כאשר בעבר תוקן החוק והעביר לידי פקידי סעד/חוקרי נוער את הסמכות לחקור קטינים, ועתה מתברר שפינפונים וחינחונים לבני נוער שמסוגלים כבר לאונס קבוצתי אינו הדבר הנאור ביותר, וגם משרד הרווחה לא בטוח בעמדתו ומזגזג, וכניראה יעביר בסוף את הסמכות למשטרה, כפי שצריך היה להיעשות מראש. גם בנושא קורבנות, היתה כוונה טובה לכאורה לאפשר חקירה "מקצועית" של ילדים או מאותגרי תקשורת למיניהם לידי אנשים טיפוליים (עו"סים וכיוצב), אך כאמור זה לא משנה מה היחידה המנהלית שמטפלת, ברגע שמדובר בביורוקרטיות מושחתות, לא הטכניקה היא הבעיה אלא הרצון הציבורי והפוליטי למגר פשיעה. בעבר לימדתי בבית הספר לעובדים סוציאליים את חוקרי הנוער בנושא של קורבנות עבירות מין, והבעיות של טראומה ודיסוציאציה כפי שהן באות לידי ביטוי בהעדה וחקירה. אך מולי ניצבו אנשים שאינם מוכשרים לגילוי עבירות, ולכן הכשרה טיפולית אינה מספיקה. המשטרה צריכה להכשיר חוקרים, שיש להם כבר מיומנויות בחקירת עבירות, לחקור גם אוכלוסיות שנוטות להדחיק, או שיש לגביהן הגבלות חוקיות (כמו נוער) או מנטאליות. בעיקר אין למשטרה היום כוח מקצועי המסוגל לגבות עדות מקורבנות עבירות מין בילדות, ובעלי התמחות בדיסוציאציה וזכרון. התוצאה היא שיש בישראל פשיעה מוגנת, כל העבירות נגד קטינים למעשה מאפשרות פשע מושלם. עד שהנפגע מספיק בשל להעיד בצורה קוהרנטית, יש התיישנות ובא סוף לסיפור. בנוסף לכך משרד הרווחה היום מוסמך לפי חוק העונשין לבלום חקירות כביכול תחת סעיף :טובת הקטין וכך אין כל קושי "להשיג" פטור מעבירה, על הגב של הקטין הנפגע. למיטב ידיעתי הנוהל עדיין קיים ואין עליו פיקוח ציבורי. (שוב, לטובת הקטין כמובן). במקרה אחר לאחרונה גילינו שבית המשפט העליון מנע הסגרה של פדופיל מוכח (לאמריקה) כי "יש התיישנות". בית המשפט העליון סימן בכך את האינטרס הארגוני למנוע אכיפה בעבירות האלה.

עניין הזכרון המושהה מזכיר לי את הדיונים שהיו פה לאחרונה אגב הפוסטים של ענת גור. מצער להיווכח שישראל נמצאת שנות דור מאחורי הקידמה, הן התרבותית, המשפטית והמדעית, וכל הנושא עדיין בחיתוליו, וסובל מהפוליטיקה הנמוכה ביותר שבנמצא. האלימות מצד הלובי המצדד בעבירות נגד ילדים (בטענה שהם לא זוכרים כלום במילא) חונקת את הויכוח הרציני יותר סביב שאלות הזכרון, ההדחקה, וגם האפשרות לשתול

screen memories

במטרה לטשטש עקבות או לחתור תחת אמינות הקורבן או העד. הויכוח הישראלי, המהווה הד קלוש ושטחי לזירה העולמית המרתקת בתחום זה, עדיין מצוי בשלב של קטטת נעורים בין הבנים לבנות או משהו כזה, או בין "כן זוכרים" ל"לא זוכרים", והבעיה היא שאותה רמת דיון קיימת כיום גם בבתי המשפט. לשמחתי כבר איני עוסקת בנושא הזה, ונחסכת ממני עגמת הנפש המתמידה של אלה המנסים לקדם את המודעות לתחום. לא אשפוך מים קרים על הפעילות, אך צריך לזכור שהמשרדים שמולם עובדים אינם מכוונים ארגונית לייצר סדר ובטחון אלא כפופים לאג'נדות אחרות ופחות מיטיבות, ולכן מדוב רבמלאכה די סיזיפית. בספרו של ליאונרדו שאשא, אחד מגיבוריו מסביר את המנטליות בסיציליה. לאחר שמישהו נרצח וגופתו נקברת עמוק בבטון של פיגום, קם הכומר ואומר שמספיק לחשוב על הנרצח (בעיקר כאשר מתנהלת חקירה) אלא צריך לחשוב על החיים. על האנשים החיים ? שואל אותו גיבור ספרותי, הכוונה כניראה שעכשיו צריך לדאוג לרוצחים.(שלא ייתפסו).זו הכוונה.

 

 

אז בינתיים, בין הצורר מהממשלה, הצורר הקם לכלותנו, ובין האקטיביזם הקטלני שמתפרץ סביבנו, אני פורשת קצת לעשות לביתי, כי גם זה חשוב.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שאול סלע  On 06/03/2010 at 13:48

    התרומה המשמעותית של עתון הארץ לתרבות העברית היא החוזה שחתם זלמן שוקן עם עגנון לשלם את שכרו לכל ימי חייו.נדמה לי שזה היה לפני שאבא שלי נולד כלאמר 100 שנה ויותר.יש גם תרגומים למיתולוגיה היוונית ולספריו של קפקא.

    כל יורש שימונה לציפר לא יעלה ולא יוריד כי הארץ עוסק בכיסוי גרעונות בדרך כלל. יש רעיון שעלה דווקא במוחי שמאיה קופרמן או לטוביצקי תהיינה מועמדות לרשת את בני ציפר.

    את דנה אולמרט לא יעזו למנות.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 06/03/2010 at 14:39

    מאמר מצוין…

  • אבי  On 06/03/2010 at 15:48

    כרגיל, מאמר מעולה. איריס את תמיד מצליחה לחדור את מעטה הקלישאות והסיסמאות הנדושות שחלק גדול מהכותבים לוקה בהם ולהביא זווית מקורית ומעמיקה במאמריך.
    בנושא אחר, אבל נזכרתי במה שכתבת במאמריך, כשקראתי על נתי מאיר הישראלי שהלך להיות חבר פרלמנט במפלגה הרומנית הלאומנית "רומניה הגדולה" ונעצר לאחרונה על הונאות והעלמות מס. יותר ויותר אני מסכים לתפיסתך שחלק ניכר מ"הלאומנים" הם אנשים שרוצים לעשות מכה ומתרצים זאת ע"י סיסמאות לאומניות. כך אני חושב שכל הליברמנים למיניהם רק מנצלים את השיח הלאומני כדי להתעשר. ובנושא זה, נדב העצני שמטיף ללאומנות, נצח ישראל ואהבה בלתי מותנית בעם ישראל גבה מיליונים על שירותיו בחברה להשבת נכסי ניצולי השואה, הרבה יותר ממה שכל הניצולים קיבלו יחד מחברה זו.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1152990.html

  • שרון  On 06/03/2010 at 16:45

    ניתוח מבריק.

  • גלי  On 06/03/2010 at 19:01

    מסכימה עם כל מלה בנוגע למשפט:

    ומניתי את לנדו במניין המטילים טרור מילולי, בעיקר על נשים

  • דוד  On 06/03/2010 at 21:16

    יש לי איזו שאלה קטנה. בפוסטים שלך את מתארת לעיתים את המערב כארץ המובטחת. זה נמצא גם בפוסט הזה וגם בפוסטים אחרים. עכשיו לכאורה לאור ההנחות שלך על טבע האדם ועל טבע המוסדות הרלבנטיים (שלטון, מדינה, משרד הרווחה, בתי המשפט ועוד) היית צריכה לתאר את אותם מקומות בדיוק באותו אופן. ואל תאמרי לי שכאן יש גנרלים ושם אין, כיון שאני ואת יודעים שאין הבדל ממשי בין ישראל לבין מדינות אחרות לעניין זה (במיוחד ארה"ב) ולכן עולה השאלה מדוע קיים ההבדל הזה. חשבתי על שלוש תשובות אפשריות:
    א. באמת אין הבדל. כל המקומות מושחתים באותה מידה והמערב מבחינתי מהווה סוג של אוטופיה לא ממומשת (כמו שאמר רבי נחמן – בעולם הבא כולנו מאמינים, הגיהנום קיים כאן, עולם הזה היכן הוא?).
    ב. ישראל לא באמת גרועה יותר ממקומות אחרים, אך כיון שאני שונאת את המקום מסיבות אישיות אני מקצינה את העמדות שלי והופכת את המקום לגיהנום על פני האדמה (ואם מישהו היה נותן לי ויזה לקנדה בלי סיבוכים כלכליים וחברתיים הייתי כבר על המטוס לקנדה עוד לפני הטיסה הראשונה).
    ג. ישראל גרועה יותר מהסיבות הבאות (מחק את המיותר): כיבוש/ציונות/יהדות/מיסוגניה ועוד.

    אבל אז אם את בוחרת באפשרות השלישית אשמח אם תסבירי לי מדוע סיבות אלה גורמות למקום להיות כל כך גרוע.

    אודה לך אם תעני לי

  • איש  On 07/03/2010 at 11:18

    אולי, אולי, כל אלה שמתנפלים היום על איתון הארץ ושלל כותביו (גדעון, יצחק, בני וכו..) עושים זאת בעצם סתם כי הם ימניים ששמחים לנעוץ את שיניהם בכל מי שמחזיק בדעות שמאלניות או ליברליות או חריגות?
    בינתיים יצחק לאור עדיין לא עמד למשפט ולא הוכחה אשמתו. בינתיים מותר להאמין או לא להאמין לאשמות נגדו ומותר לחשוב שונה.
    כשתוכח אשמתו, ישלם את הדין. עד אז… יש לאנשי ימין מציאה בצורת שמאלני שחשוד שסרח.
    תודה.

  • רותי  On 07/03/2010 at 17:12

    1.
    החוק אומר בערך שאם נודע למשטרה על מעשה לא חוקי הם צריכים לחקור, לא מפורט איך נודע. אם שוטר אחד ראה את תכנית ה
    TV
    הם צריכים לחקור.
    2.
    אם לא נוח ללאור הוא יכול לתבוע על דיבה או נסיון סחיטה אם היה
    3
    ההנחה שהארץ הנו עתון שמאלי/שמאלני צריכה להבדק כמו השמועות על לאור.
    4 עד הבדיקה "איש" מפיץ שמועות ומותר לחשוב שונה

  • איריס  On 08/03/2010 at 17:22

    תודה למגיבים

    @אבי
    נדב העצני מצטרף לשורה של אכזבות וכניראה לגנוב מניצולי שואה זה "אין" עכשיו. היתה לי אנקדוטה בנושא, כי ממש לפני שבועיים הגשתי באתר של החברה לאיתור הרכוש הזה תביעה לגבי מניות של דוד אמי שנרצח בשואה. הטופס יפה אבל לא התקבל אפילו אישור רובוטי להגשת התביעה אף אחד לא צלצל, והרי הם לא בדיוק עסוקים ומוצפים. מדובר ברכוש נטוש למעשה כי אין יורשים ליותר מתשעים וחמשה אחוזים מהנכסים המצויינים שם. עבורי זה היה סימן ברור שמדובר בבלוף, כי אחרת היו צריכים להתקשר מיידית. למעשה עד היום אין תגובה.
    ופתאום ממש לאחר מכן שני הפרסומים אחד על המנכל שמסר את המכרז לתכנון המבנה החדש של החברה (קנור) לבן שלו, ובכלל מי צריך מבנה ? הם לא עושים כלום שם. ואז הסיפור הנורא של העצני. מה אומר ? כניראה שאני עושה משהו לא נכון והיה עלי לגנוב מזמן הרבה כסף.

    @דוד
    תודה על השאלון האמריקאי לגבי המניעים שלי, זה קצת פשטני ואני גם לא מחוייבת להשיב לסקרנים אנונימיים עם כל הכבוד.
    למה אני חושבת שישראל היא גיהנום ? אני מנסה לכתוב על זה מעת לעת. נידמה לי שזה דומה לשאלה למה סדום ועמורה היו גיהנום לאנשים שחיו שם ? ובכן לחלק זה היה כניראה נעים, אבל במקומות מסוג כזה מדובר על קניבליזם כאורח חיים, אז יש פלח ניכר שעבורו זה גיהנום.

    לגבי ההשוואה בין ישראל למדנות אחרות, מניסיון אישי זה לא דומה. קנדה וארצות הברית שאותן הכרתי, בודאי ומבוקור יותר קצר ולא מומסך אז גם באירופה אין זה המצב, ואפילו איטליה שדי דומה ברמת השחיתות והאלימות המאורגנת המצב טוב יותר.
    השילוב של קניבליזם עם מצב בטחוני רע, הוא כניראה די ייחודי. אני משערת עם זאת שהמצב בקונגו יותר גרוע.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: