הדוקטורית

 

 

שוחחתי עם חברה השבוע, והיא סיפרה על מפגש שהיה לה עם המציאות שהוביל אותה להרהורים חדשים בנושא מעמד האשה. הגרוש שלה, חולה אלצהיימר נזקק לעזרה רפואית, היא הזמינה שירות אליו הביתה, והגיעה לפתח הדלת רופאה נמרצת. חברתי שאלה אותה לשמה, והרופאה השיבה באסרטיביות ראויה להערכה "את יכולה לקרוא לי דוקטור האגר", ובסמכותיות רבה רשמה מה שרשמה, לא הסכימה לשמוע שאלות, לא הסבירה, אלא העבירה רושם ש"הכל בסדר, אני בשליטה" כמו שעושים רופאים מהסוג הזה. חברתי התרשמה מאד מהאשה, שהעניקה תחושה של פיקוד וידענות, משהו כמו מפקד מיומן, והוסיפה בינה לבינה לחשוב כמה השתנה העולם, והנשים השתלבו במקצועות הגבריים, והכל טוב ויפה. והנה, שעה קצרה לאחר מכן, החמיר מצבו של הגרוש, והיא נאלצה לקחת אותו לבית החולים. רופאי המיון פסקו שהתרופה שרשמה הדוקטור הפסקנית, לא מתאימה, הרימו יותר מגבה על שיקול דעתה הקלוקל, והחליפו את התרופה, ובא לציון גואל.

חברתי הסיקה מכך מסקנות מרחיקות לכת על תביעת השוויון של נשים. הנה, היא אומרת, מה קיבלנו, אישה שעושה את השטיק שממנו סבלנו מגברים, הפסקנות והידענות המזוייפים, אי ההקשבה, המנהיגות המזוייפת והקלוקלת שבה בטחון עצמי וסתימת הפה של האחר, באים במקום שיקול דעת אמיתי. אז מה הרווחנו ?

המשכנו לדון בנושא, והגענו למסקנה שאולי זהו שלב רע, וחיוני, באבולוציה של הנשים, כלומר, ניצול לרעה של כוח.

 

ומשם לכאן

ולמה נזכרתי בזה. חשבתי לעצמי מדוע למעשה נכשלים המאבקים של "זכויות האשה" פעמים כה רבות, בעיקר פה, כי הנה אם אני בוחנת למשל את "פרשת לאור" אני מגלה שכולם וכולן טוענים שכתם הוא על החברה הנאורה שלא העמידה אותו במקומו, לאו דוקא עם שוטרים ובתי משפט, עוד כאשר היה קטן, ובודאי לאחר מכן., ובאמת, גם אני ראיתי בכך תעודת עניות לכל המתיימרים לרגישות מצפונית קוסמית, שעמדו לידו, כאשר השתלח ללא מצרים, ושתקו או עודדו בחיוך דק. השינוי אם כן, צריך להיות בכך שדברים כאלה לא יתרחשו.

לי למשל פה ברשימות היו כמה פעמים תחושות דומות לאלה שהיו לי במשרדו של אמנון זכרוני לפני עשרים שנה, כאשר לאור היה מגיע לקבל שירות משפטי כלשהו. פשוט סוג של אימה מהאפשרות שהוא יפנה את זיו פנינותיו המיסוגניות אלי. עמיתי, מיטב המצפונאים, לא חשבו אפילו להגן עלי או להעמידו במקום, וכך הבנתי שאני לעצמי והם..איתו בעצם. כאן היתה לי תחושה דומה בעבר למשל עם הטוקבקים מאלי אשד, מהדיאלוג פה ושם עם שוקי גלילי (בנושא רפונזל שבו הרגשתי שהוא מנסה למנוע ממני לתמוך בה בפוסטים פה) ולאחרונה יותר מצד עידן לנדו, שמצאתי אותו אלים מילולית מאד ומטיל אימה עד כדי שיתוק והתנערות מנושאים שדוקא נוגעים ללבי. גם כאן, לכאורה ב"זמן החדש" של הפמיניזם הנאור, לא מצאתי אף אחד שיעמיד את הבריון באדיבות על מקומו, ללא צורך בשאלות משפטיות נכבדות על פליליות ההתנהגות. סתם להיות בני אדם.

הקמפיין שעלה נגד לאור כאן, נכנס לאותו דפוס כוחני של מנהיגות לא ישרה וכוזבת, כלומר, "תסמכו עלי" אני מוביל אני יודע/ת. אצל לנדו, לאחר ה"פרשיה" עם גלי וינשטיין, התברר שרק יוסי דר הוא כניראה פמיניסט מהסוג החדש, או סתם "מענטש" מהסוג הישן, הוא פשוט עשה מה שצריך לעשות והעמיד במקום. התברר שזה הדבר הנכון לעשותו. לעומת זה, חנה בית הלחמי, למען הקמפיין, צידדה בלנדו, רמסה על כמה חברות ועקרונות, וגייסה אותו נגד לאור, כאשר העניין תמוה מראש, ומעלה שאלות שכן לנדו הוא מסוג האנשים שעליהם שואלים מדוע לא העמיד את לאור במקום, בסגניון שיוסי דר הראה לו שאפשר לעשות. לא משטרה ולא ערוץ 10, סתם הערה גנטלמנית שמבהירה את הגבולות של הפופולאריות של הפה המלוכלך.

המשדר בערוץ 10 עשה דבר דומה, וגייס סייעתא דשמיא מאד מפוקפקים כדי להעביר מסר שלכאורה הוא תומך בנשים. בקיצור, לא ראיתי במה כל זה שונה מהימים ההם, שאסתי כתבה עליהם בהרחבה (ולצערי מחקה ?), ימים שבהם היינו מבודדות מול התקפות, הטרדות והצקות, כאשר כולם עומדים ועוצמים עיניים.

 

סגנון של קמפיינים, יצירת מציאות חדשה

התחושה שלי מהקמפיינים האלה שמהם אני אמורה לחוש ש"בא שינוי" ומקרה כמו לאור לא ישוב, מותירים אותי בתחושה כמו את חברתי עם הרופאה האסרטיבית ד"ר האגר הרשלנית. השינוי הוא שאם קודם היינו צריכים להתמודד עם רופא ממין זכר, יהיר ואטום שמשדר בטחון כוזב ושולח אותנו לגיהנום, הרי עכשיו יש לנו אותו דבר בשינוי אדרת, וקוראים לה דוקטור, והיא עושה לנו אותו תרגיל.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תהל  On 24/02/2010 at 12:00

    איריס, אני מעריכה מאוד את הפוסט הזה ואת אומץ הלב שלך לכתוב אותו ולחשוף את האלימות שבשגרה.

  • דינה  On 24/02/2010 at 12:25

    ניסחת לי את המילים מהפה

  • whisper  On 24/02/2010 at 12:37

    לגמרי. כי רק מי ששיתפה פעולה עם הקוד ההתנהגותי הגברי של המערכת יכלה להתקדם בה. ולכן אלה שהתקדמו התקדמו בדרכים גבריות.
    והמערכת ממשיכה בשלה.
    אמיץ מאוד מצידך לכתוב כך.

  • שאול  On 24/02/2010 at 12:38

    עידן נכנס לאתר קדמה בעקבות פוסט שכתבתי וטען שהתרתי את דמו. ידעתי לא לשחק את המשחק שלו וסיכה בבלון הוציאה ממנו את כל האויר.

    את הזכרת את חנה אבל השתמשת בבלוג שלה כדי לעשות זובור לבלוגרית שיש לה עקב אכילס שאליו אפשר לירות.גם נגד עו"ד גרוס שילחת חיצים לעקב אכילס.

  • אורה  On 24/02/2010 at 12:46

    איריס, בכל הדיון הממושך בנושא הזה כאן ב'רשימות', אני שמחה למצוא טקסט שלא נכנס בכח לנישה הצעקנית, המתלהמת והאלימה (והפופוליסטית).

  • אחד. העם  On 24/02/2010 at 16:50

    תשמעי,
    בית הלחמי הפעילה קמפיין שהיתה בו אלימות שטחו עיניה מלראות. וזה חבל, כי כוונותיה, בסופו של דבר הרי טובות. אבל הלחץ שהפעילה על הנפגעות והדה לגיטימציה שעשתה למי שבוחרת לא להתלונן ( והרי בחירה כזו היא לא מרצון לוותר לאנסים, אלא ממקום של חולשה, מובנת, שבית הלחמי ושכמותה צריכות היו להבין. חמלה לא היתה שם))
    ובית הלחמי טרם ענתה לאתגר ששמה בפניה אשכר (גם בבלוג של חלי)
    אבל – גם את לא טהורה. זכורה היטב, ולא תשכח, הערתך על ה'צצקעס'
    ועוד יותר ממנה, תגובתך לי אחרי שהערתי על כך – לא מתנצלת, לא שוקלת, ולו לרגע, אולי את טועה. אולי פגעת באי מי.
    אז – אלימות יש גם מצדך.
    מי צצקע מי? רוני, שסיפרה על המקרה שלה, ומבינה את מי שלא מתלוננת? חלי, כנל?
    ריקי כנל?

    טלי קורה.

  • אחד. העם  On 24/02/2010 at 16:52

    "עוד יותר ממנה, תגובתך לי אחרי שהערתי על כך – לא מתנצלת, לא שוקלת, ולו לרגע, אולי את טועה. אולי פגעת באי מי.
    "

    ושכחתי לכתוב: בדיוק כמו הדוקטורית עליה את מלינה.

  • איריס  On 24/02/2010 at 20:39

    תודה
    לאחד העם, תודה על ההערות. לא התרעמתי על הסגנון של בית הלחמי, אולי לא הבנת. אני בטח לא מורה לסגנון. הקמפיין הזה חטף נשים אנוסות למטרות לגמרי לא פמיניסטיות, בקיצור, אונס שני לכל נאנסת באשר היא.

    הנחתה העבודה של הגולדות מאיריות החדשות זה שאף אחד לא ידע ולא יזכור. אבל נידמה לי שהאמון הציבורי בנושא הפמיניסטי נרצחה השבוע, באדיבות הקמפיין.

    יצחק לאור צריך לקבל צק ממשרד ראש הממשלה. בעניין הקורות והעינים, הכותרת "הומניסט זה סיפור כיסוי מצויין" מי שכתב את הפוסט כדי שיסתכל טוב בראי.

  • איריס  On 24/02/2010 at 20:39

    תודה
    לאחד העם, תודה על ההערות. לא התרעמתי על הסגנון של בית הלחמי, אולי לא הבנת. אני בטח לא מורה לסגנון. הקמפיין הזה חטף נשים אנוסות למטרות לגמרי לא פמיניסטיות, בקיצור, אונס שני לכל נאנסת באשר היא.

    הנחתה העבודה של הגולדות מאיריות החדשות זה שאף אחד לא ידע ולא יזכור. אבל נידמה לי שהאמון הציבורי בנושא הפמיניסטי נרצחה השבוע, באדיבות הקמפיין.

    יצחק לאור צריך לקבל צק ממשרד ראש הממשלה. בעניין הקורות והעינים, הכותרת "הומניסט זה סיפור כיסוי מצויין" מי שכתב את הפוסט כדי שיסתכל טוב בראי.

  • חנה בית הלחמי  On 24/02/2010 at 21:41

    יש בי את כל התכונות המאפשרות לי לפרגן לנטיה של אחרים, ובעיקר של אחרות, להשליך עלי את תחלואיהן שלהן: יש לי כתפיים רחבות, אמפטיה, חמלה, פרגמטיות ואמונה שלמה באמונותיי, שלא לדבר על תחושת שליחות ותפקיד.
    כל מה שאת קובלת נגדו כאן ואף יותר מכך – נמצא בפוסט שלך.
    אני יכולה רק להצטער על מה שאת עושה כאן, אולם כפי שאת לא מורה לסגנון, אני לא מורת דרך. היא כולה שלך, ואת נלחמת בה בתחנות רוח שאת מעצבת כבובות אדם. מה שאת מנסה לעשות לי כאן, למשל, מזכיר לי ימים רחוקים עד מאוד, בילדותי, בהם היינו מציירים בל"ג בעומר דמויות של נאצר וערפאת ושורפים אותם במדורה. אלימות? לא חשבנו ככה בגיל 6, זה היה נראה לנו מעשה טוב, עם ערכים.
    היכולת המופלאה שאת מגלה בטקסט הזה, לבנות תיזה שהיא בבחינת "אני ואפסי עוד" תוך השטחה והקטנה של כל מורכבות שהיא שיכולה להיות במושאי הביקורת שלך, מעציבה אותי. גם למציאות מורכבת של אחרים ואחרות יש מקום וזכות לשיקול דעת – לא רק לאלו שלך. והמקום והבזכות הללו אינם על חשבונך, כי לא כל דבר הוא על חשבונך – כי את לא מרכז העולם, כפי שגם אני לא.
    את לא היחידה שמעציבה אותי, אגב, אולם בעוד שאין לי ציפיות מברבי, יש לי לפחות תקווה קלושה, מהכרותנו, למורכבות גדולה מזו אצלך.
    את משתפת פעולה עם מי שנגדך בהגדרה, נגד מי שאיתך בהגדרה, כדי להילחם על קונספט שאף אחד חוץ ממך לא מבין. בדרך את מקבלת פידבקים מקרטעים מכל מיני מגיבים ומגיבות שכותבים "איזה פוסט אמיץ ומקסים" גם כאן וגם בפוסטים שאומרים בדיוק את ההיפך (ולא רק טוקבקים – תיבת האימייל שלי ספגה הרבה פסיכוזות של גולשות (גם כאלו שכאן מעלי) בזמן האחרון, שנשלחו על פי הצד שהם קמו בו מהשלאפשטונדה). זה עושה לך טוב? אם כן, אני מפרגנת לך בהחלט. תהני.
    אני מצידי, אמשיך לעשות בדיוק את מה שאני עושה ועשיתי עד כה, כי האג'נדה שלי איננה מופעלת ע"י לחצים אלימים – גם אם מנומקים היטב ובעברית צחה.

  • עירית  On 24/02/2010 at 21:55

    לכתוב?
    אני שמחה בהחלט שהבלוג שלך נסגר בקרוב.
    לא רוצה לשמוע יותר ממך.

  • שרון  On 24/02/2010 at 22:15

    בתכנית המקור? לא הבנתי.
    חוץ מזה, גם אני לא אהבתי את האסטרטגיה של לדחוף את הנפגעות לקפוץ מהצוק בשביל כולם. אין שום הצדקה לדרוש זאת מאדם.
    אבל עם כל אי ההסכמה עדיין יש לזכור מי האנשים שממשיכים לתת לגיטימציה ללאור ולגונן עליו, כמו עיתון הארץ המתיימר, שערוותו נחשפה בפרשה זו, ואיני בטוחה שהציבור מודע לסיפור כולו ולהגנה שלאור מקבל מ"הארץ". רצוי לנתב את האנרגיה למקומות האלה.

  • חנה בית הלחמי  On 24/02/2010 at 22:28

    אלא קריאה ובקשה, שבמקרה שלי גם לוותה בחשיפה אישית. כל שכל אמירה אחרת היא במקרה הטוב שקרית ובמקרה הפתולוגי – פרי הזיית יוצריה. על ההזייה הזו מתבסס קמפיין נגטיבי חלאתי למדי נגד הטובות בסיפור הזה, שהוא בעצם אותה הגנה נכלולית ומניפולטיבית על הרע שאיריס יוצאת נגדה ובאותו הבל פה – נוהגת על פיה. או אם לצטט אחת מתגובותיה של איריס, בפוסט שהיא יוצאת נגדו כעת בהתלהבות צמאת דם – "במקרה שכאן הייתי נזהרת קצת מנקמנות שקשה לצפות איך תצוץ, כי האיש קשור לכנופיה שלמה שהמוניטין שלה תלוי במצג הכוזב של נאורות, ולכן הם מאד לא אוהבים כאשר חושפים את ערוותם".
    בשיחת טלפון איריס הזכירה דוחות תנועה מפוברקים וכד'. שכחה להזכיר פוסטים של נשים. הכל כשר כשצריך להכשיר את השרץ, אה?
    לא נותר לי אלא לתהות על מי אתם מגוננים, ולמה.

  • שרון  On 24/02/2010 at 22:36

    אחרי שקראתי פוסטים רבים שלך, הגעתי למסקנה שאני מעריכה את מטרותייך וכוונותייך, אך אינך נוטה לשים לב שהתבטאויותייך בדר"כ עזות וחריפות, ומשאירות רושם קשה על הקורא. יתכן שראית בדברייך מעין הפצרה או בקשה, אך האינטנסיביות והדרבון החוזר ונשנה הקנה להן נופך של דרישה או תביעה.

    ייתכן שהכל באמת רק עניין של סגנון בסופו של דבר.

  • עידן  On 24/02/2010 at 23:21

    ואודה על האמת, אין לי מושג איך השתרבב שמי לסלט הזה.

    בכל מקרה, למען הסר ספק.

    מעולם לא תקפתי מילולית או הטרדתי את איריס, כפי שהיא עושה לי כאן. למעשה החלטתי מזמן לשמור מרחק בריא ממנה.

    מעולם לא החלפתי מילה עם יצחק לאור, לא עבדתי במקום שהוא עובד ולא היה לי שום מגע איתו, מקצועי או ספרותי או פוליטי. מכאן שהאמירה "לנדו הוא מסוג האנשים שעליהם אפשר לשאול מדוע לא העמיד את לאור במקום" היא חסרת בסיס. בערך כמו האמירה למה איריס יער לא העמידה את הפדופיל מטבריה במקום (שניהם מהצפון, לא?)

    "לנדו" זה לא מותג, מעין תחליף למצפון אישי. ומי שמצפונם נוקף אותם על מחדליהם ביחס ללאור, לא יכולים לתלות את אוזלת ידם ב"לנדו", מלבין החטאים האולטימטיבי של השמאל. עאלק.

    חנה בית הלחמי לא "גייסה" אותי לקמפיין. למעשה אני יצרתי איתה קשר לפני שהיא יצרה אתי, לאחר שקראתי את הפוסט של אשכר. גם היתה לי מחלוקת רצינית עם חנה (שלא הסתרתי) בנוגע לאופי הפנייה לקורבנות. המחלוקת לא השפיעה על דעתי הבסיסית, שהקמפיין שחנה ניהלה היה מוצדק וחשוב.

    אלה העובדות. איך יצא מהן שאני ולאור באותה קלחת – אין לי מושג. לאיריס פתרונים. זה לא יהיה קשה למי שבמהלך כל הפרשה הזאת ליהטטה בוירטואוזיות בין כל העמדות האפשריות.

  • חנה בית הלחמי  On 25/02/2010 at 06:27

    ושרון – חולשת הביטוי של אחרים אינה הופכת את עוצמת הביטוי שלי לבעייתית, אלא בעיני המתבוננ/ת.
    הפוסט שלי היה עדין מאוד, והשאר בעיני הקורא/ת.

  • נועם  On 25/02/2010 at 10:09

    תראו מה קרה
    כולנו באנו עם רצון טוב לעזור, לחשוף ולשפר את האווירה הציבורית
    ובסוף עזבנו את זה (הטפל) וניגשנו לעיקר (התנפלנו זה על זה בשיניים וציפורניים)

  • עוברת אורח  On 25/02/2010 at 10:41

    זה קרה בגלל כי לא כולם באו עם רצון טוב, כי יצרים מכל מיני סוגים ( למשל נקמה) מוסווים ולא בהכרח מודעים מנהלים נשים וגברים כאחת . כי התקשורת וההבנה האנושית כל כך מסובכת עם אנשים מסוימים. כי הרצון לכבוש ולנצח בולט, כי האומלל שהכוונות הטובות רצו לעזור לו בעצם מנצל ועובד עלינו לפעמים. לא לכולם היה רצון לשפר את האווירה הציבורית ולא כולם שמו את האצבע וזיהו נכון מה גורם לאווירה הציבורית להיות עכורה. הכל מורכב כל כך ומחייב זהירות רבה רבה לפני שזורקים פצצה, אם בכל

  • הגר  On 25/02/2010 at 16:12

    עידן והיחצניות זה האדלריזם בשמאל העלק רדיקלי

    עזבו אותי מיחצנים

  • גלי  On 25/02/2010 at 20:10

    עידן לנדאו עשה לי נזק עצום. הוא פרסם עלי קטע ברשימה שלו, שנראה לו פרודי אבל למעשה הוא צחק עלי בבוז – לעג על כך שאינני מצליחה למצוא עבודה. הוא דיבר אלי באלימות מילולית ובגסות.
    מה שמצער הוא שכל מיני כותבים ובייחוד כותבות כאן ברשימות נחלצו לעזרתו. כי עידן לנדו הוא מהשמאל הרדיקאלי ולכן כותבות שמזוהות עם דעות מהשמאל נחלצו להגנתו ושכחו שהוא שופך את דמי באינטרנט, מתנהג בגסות וגם באלימות מילולית כלפי. אחר כך כאשר הגבתי בבלוגים של אותן כותבות הן מחקו לי את התגובות במופגן – לאות הזדהות עם עידן לנדו. ואני לא רוצה לכתוב כאן שמות אבל הן יודעות בדיוק במי מדובר.

    ולמה היה קשה לי למצוא עבודה
    ? אני אמא חד הורית לשני ילדים ובמצב הזה כאשר אני באה לכל מיני ראיונות עבודה ממש זורקים אותי. וזה לא קשור לתואר. אילו הייתי גבר כמו עידן לנדו היו מקבלים אותי מזמן – יש לי רזומה מעולה, אבל אני נחותה בארץ.
    ונדמה ללנדו שממרום קביעותו הוא יכול לצחוק עלי. ללעוג ולדבר בבריונות.

    ביקשתו מלנדו שיסיר את הקטע שהוא כתב עלי ברשימה שלו. והוא סירב. כותבות כאן ואחרים גיבו אותו. כולם צחקו וגיבו אותו.
    להפך, לנדו התחיל להשמיץ אותי בגסות בתגובות לרשימה ולדבר אלי עוד יותר בגסות.
    אחר כך הוא עשה לי טובה שהוא הוריד את שתי התגובות הגסות שכתב למטה. ואז הוא אמר לי:
    "כדי שתניחי לי לנפשי, ולא חלילה מפני שהפחדת אותי, הורדתי את שתי התגובות שלי ואת התגובה שלך. ככה חסכתי לך את הבושה שכל העולם יראה איזה מיילים מכוערים את שולחת.
    הטקסט עצמו נשאר בגוף הפוסט".
    ועד היום אכן הטקסט עצמו נשאר בגוף הפוסט שלו, למרות שביקשתי ממנו שלוש פעמים שיורידו. הרשימה, או הפוסט הזה של לנדו, זכתה לשיא של קוראים.
    המון קוראים כי תלו את גלי בראש הכיכר ואנסו אותה נפשית.
    מבחינתי, כן, אם לנדו מתנהג אלי ככה אז הוא לא אנושי, לא הומניסט ובעל ערכים לקויים.
    זה מה שיש לי לומר על לנדו.
    וגם על המוסר של אנשים מסוימים בשמאל הרדיקאלי.

  • איריס  On 26/02/2010 at 17:42

    לנדו כותב שהוא שמר ממני מרחק בריא והנה לפני חודש בדיוק הנל כלל אותי בסאטירה העלובה שלו שבה גם מרח את גלי על הקיר. בקיצור לא נותר לאדם זה גרם של אמינות אחרי שניסה להטיל בכולם אימה ודופי וכדאי לקרוא את הטוקבקים בסוף, כניראה מטעם חנה בית הלחמי בעצמה שמשווקת את עצמה על גב של אחרים. מגעיל
    בסוף הצטרף לקמפיין בראשות יהודה בלו. ממש שמאל רדיקלי כל כך שאני פשוט בושה ונכלמת.

    נועם את הנזיפות כדאי לשמור למי שעושה את הברדק ולא מי שנפגע ממנו. דבר אחד התעצמתי בו מהסיפור זה שאף אחד לא יתן לי פקודות לשתוק ולמחול על כבודי שלי בשם המהפכה המדומה שהוא כביכול מוביל

  • שוקיה  On 26/02/2010 at 18:51

    והנה הגראנד פינאלה מפי… הנכם מאזינים לקול ישראל, רשת ב', שלום רב למאזינים. כאן חדשות ערוץ 2 מפי יונית סוקניק.
    איריס, כאמור וככתוב – הוצאת לי את המלים מהפה. סוף-סוף נשמע קול המוסר ברשימות.
    עד כה שמענו את קול הזיוף, החנפנות ואת הצעקות המזויפות של הגברת נעמה כרמי (סליחה הדוקטורית נעמה כרמי): "תתלוננו, תלכו למשטרה" וכולי. בטח נדפקה על ידי הלאור ועכשיו מתחרטת שנתנה לו. נכון לאור גס רוח ובהמה, אבל כרמי חזירה וכנראה שהיא גם נתנה לו.
    בית הלחמי (חב"ה) כעסה עכשיו על זה שחשפו אותה וכתבה למעלה תגובה שלא הבנתי אף מלה ממנה – את הבנת? אולי רק אני סתומה. זהו תמיד נדמה לי שרק אני סתומה.
    חב"ה התחנפה לעידן לנדו כאשר זה שיפד את גלי. לא ברור לי למה חב"ה התחנפה ללנדו וירקה על גלי באותה תקופה. מה קרה לפמיניזם הלוחמני שלה? לנדו הבטיח לה משהו? מזומנים? השמאל יותר חשוב מהפמיניזם? ולמה עכשיו עם הלאור הפמיניזם יותר חשוב מהשמאל? ומה לנדו עשה אצלך בבלוג? חלקו כאן סוכריות אצלך?
    ולמה בכלל יש לך כל כך הרבה אויבים? לא ברור לי למה לקול המוסר יש כל כך הרבה אויבים? בקיצור, נכנסתי אליך עכשיו עם הרבה שאלות ואני יוצאת עם עוד יותר הרבה שאלות.
    בכל אופן חב"ה יצאה בקמפיין מרעיש נגד לאור וקבלה את שמגיע לה.
    אחרי הפרשייה של גלי עם עידן לנדו גלי הלכה אצל בלוגה של אסתי סגל. לאות הזדהות עם לנדו אסתי מחקה את תגובותיה, כאשר זו הגיבה אצלה. ותביני אלה היו סתם תגובות שלא קשורות לא לימין ולא לשמאל. אסתי כתבה שם פוסטים על משרד החינוך ועל הפרטה. ותגובותיה של גלי נעלמו כלא היו. "מוקצ'ה".
    עידן לנדו זכה להגנה ברשימות… חבל"ז – יותר טובה מאשר ההגנה המשפטית שהיה זוכה בה גאידמק על ידי עו"ד דן מרידור בעבור כמה ג'ובות לו גאידמק לא היה בורח מהארץ ומפנה את הוילה בקיסריה (בגלל שיטפון כמובן).
    נו מי אמר שהארץ שלנו מושחטת? סליחה מושחתת… אבל באמת צריך לשחוט פה כמה.
    טוב שיש כמה כותבים ברשימות כמוך שמידי פעם חושפים את הפגם המוסרי שיש כאן.

  • איריס  On 28/02/2010 at 09:55

    אורלי לובין הגדירה את הפה של לאור בתור "טרור", ניראה שלנדו בדרך להיכנס לנעליו המתרוקנות בימים אלה. וניתנה לנו הזדמנות לראות איך זה מתרחש ומי מגדל אותם.

    באשר לעניין עצמו, כמובן נוצר המצב האהוב בישראל על התקשורת, של עימות פארש, כלומר הציבור לא מכין למה יש מהומה, וכך לכל זב חוטם יש הזדמנות "להבטא" ולרעו, להתעמת איתו. אבל מי שהולך לעשות תוכניות טלויזיה עם פשפשים וכלבים מתעורר עם גירוד במפשעה, והעיקר שיש פרנסה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: