חנוכה, שידור חוזר של סרט סוג ב'; יש גם נס קטן

“Every burned book or house enlightens the world; every suppressed or expunged word reverberates through the earth from side to side”
Ralph Waldo Emerson quotes

חנוכריסמס בפתח, כמה הרהורים

 

חנוכה תמיד יזכיר לי את הטראומה של כתה ב', או א', שבה לוהקתי ביחד עם ילדים נוספים לרקוד לפני המליאה של ההורים והמוזמנים, את "באנו חושך לגרש". כל אחד קיבל איזה מין בולבוס על הראש, בתור לפיד מנייר צלופן, הולבשנו כמו ליצנים, והחלק היחיד שהיה נחמד זה הרקיעות, כשהגיע הלגרש, והאש.

 

הביטוי האומנותי הלם את רוח התקופה, זחיחות אלימות וצדקנות, אין ספק שבאנו (לכאן) לגרש, ובידנו הרבה תאורת לילה ואש, והמגורש, הרי הוא החושך ממש. ככלל, זו היתה תקופת השיא של הדליחות החינוכית, ובקיצור "התנ"ך זה גבבי שטויות, אבל כתוב בו שמותר לנו לגרש ולרשת רכוש של אחרים". למעשה עד היום מפרנסת העמדה הזו את האור והאש ותמרות העשן. אלא שהחושך מאן ללכת, הוא רק הלך ונהיה סמיך יותר.

 

במסורת, חנוכה הוא מין נקודת אור באלפי שנות היסטוריה רעות ומרות, שהפיקו יצירות מופת של קינה ונהי. לכן, חנוכה (ופורים, עם מסר דומה), הם חגים מכוננים בישראל, חרף חשיבותם הנמוכה יחסית בקאנון היהודי. אלה חגים מאוחרים והיסטוריים, בניגוד לחגים המכוננים כמו שלוש הרגלים וכיוצב. נקודת האור הזו, שבמבט הסטורי כלל לא בטוח שהיתה חישוב נכון (החורבן על ידי הורדוס היה נורא ואיום, ויתכן שהיה נחסך לולא היתה ריבונות ממלכת חשמונאי, התקופות של מאות השנים שקדמו לחשמונאים, היו אמנם שנות אי ריבונות, אך הצטיינו באוטונומיה משגשגת ואנרכיה פוריה ביישוב היהודי).

 

העניין שלא משיחים בו

 

בחו"ל (ולאחרונה גם בארץ, עם פרוץ הרוסים שהביאו לכאן את המאפיה ועץ חג המולד הציוני הראשון), נקשר תמיד חנוכה לקריסמס, עד כדי כך שעץ האשוח נקרא בחיבה "HANNUKA TREE".

 

הנה, עד שהגענו הלום, עם חלומות החשמונאים כנס בידינו לגרש ולהדליק אש, חוזר העניין המציק הזה של הזדים הבאים לכלות, ולהסתנן, ושינאת החינם בקרב היהודים, והאימפריה התורנית האורבת בפתח. איכשהו אי אפשר להמלט מהקרמה.

 

עכשיו הצורר התורן המאיים על הזהות אינו איזה קיסר עובד אלילים, אלא רוחו הזועמת של היהודי, ישו. שוב עולות שאלות ישנות, שוב אותו חרא משמים סוג ב'.

 

נזכרתי בזה גם בעקבות הפוסטהזה, העוסק ביהודיה משיחית שתעודת הכשרות של בית העסק שלה נשללה עקב הוראה הלכתית שאוסרת לתת תעודת כשרות לעסק של גוי או מומר. עניין היהודים המשיחיים, קבוצה קטנה ואזוטרית, מעמיד במבחן את הגדרות הזהות של המדינה החשמונאית השניה, ישראל. בג"צ הכריע את גורל הסוגיה כאשר קבע , ברוח "התנכ זה שטויות אבל הוא מבטיח לנו זכות הגזל", שיהודי כהלכה שמאמין בישו אינו זכאי להחשב בן הלאום היהודי לצורך חוק השבות, חוק אזרחי-חילוני-ממלכתי למהדרין. הנה כי כן, אם בארזים אלה נפלה השלהבת של הטפשות והרוע, מה יגידו אזובי הקיר מהרבנות ? להם לפחות יש מסורת להישען עליה, ואילו בג"צ המציא אחת חדשה, ורעה. עכשיו איך ייחלצו מהגזענות שחרתו על לוח האבן ? אין לדעת. מה שנקבע הוא שזכותם של יהודים בארצם הריבונית, להאמין במה שהם רוצים, צומצמה מאד, דוקא מאז הריבונות. נידמה ששוב חוזר הסיפור הישן, שמוכיח שריבונות היא לא בשביל יהודים. לעומת זה אנרכיה משגשגת, שבה אף יהודי אינו מקבל את פוטנציאל השררה והכפיה ברוח על יהודי אחר, היא הפתרון המועדף. יתכן שלכך כיוון שמואל הנביא כאשר הציע להימנע מאימוץ סממני הריבונות של "הגויים". רק עיון קצר ב"רשימות" מגלה את נטיית העריצות הטבועה בכל יהודי טוב כוונות כשיהיה, לכפות באלימות ובכוח, בעלבון ובאיומים, את השקפת עולמו על רעו. ואם לא שומע לו, יכה בו, יקרא למשטרה ולצבא, ולבסוף יפעיל עליו נוהל חניבעל, לטובת שם שמיים כמובן.

 

 

זה גם הזכיר לי את השותפות התמוהה בין נתניהו (והמתנחבלים) ובין הנוצרים הציונים האוונגליסטים, שכולם מבקשים "לרכז" את היהודים בציון, כדי להגשים את הבשורה האלוקית, איש איש לפי החזון או התעתוע שלו.

לנוכח שותפות זו, קשה כבר לדעת מי על תקן המתייוונים המביאים את אנטיוכוס להחריב את המקדש ?

 

אז מה כל כך משמח בחנוכה ?

 

בכל זאת, למרות האסון ההסטורי הממשמש ובא, וחנוכה משמש לו כאות אזעקה מחריש אוזניים, יש מה לשמוח בחנוכה. פירוש המילה הוא הקדשה מחדש של קדושה חרבה שחוללה, ושיתוף הפעולה של כוחות עליונים עם השאיפה הזו.

 

זה מזכיר לי סרט סוג ב שצפיתי בו אתמול, בדי.וי.די, הנקרא "הסמוראי האחרון", ומספר סיפור דומה לחנוכה של היפאנים. הסיפור מתחיל במחצית השניה של המאה התשע עשרה, כאשר ארצות הברית מתחילה את החדירה ליפאן, באמצעות סחר בנשק ואימון לוחמים (מוכר ?), ומסכסכת ומשסה פלג אחד במשנהו. אז עוד היו הדברים בטוב, אך ענני הירושימה מוכרים כבר לצופה בסרט, ומעניקים לו משמעות נוספת.

 

גיבור הסרט, הוא מין שמאלני הסובל משנאה עצמית (שנאה לעמו, האמריקאים) מאז שנלחם נגד האינדיאנים תחת גנרל קסטר הרשע. הוא נשלח לאמן יפאנים, ומסכים בלית ברירה (כלכלית). שם הוא נקלע לסכסוך פנימי בין גנרל מושחת אלף לבין ראש הסמוראים המייצג את הסדר הישן וההגון, שניהם נלחמים על הגמוניה, תחת קיסר חדל אישים שאינו מסוגל להכריע. הגיבור שלנו, נופל בשבי הסמוראי האציל, ומתאהב באורח חיים זה, שהולך וכלה ביפאן שמתקרבת למערב המודרני.

 

לאחר גילגולים שונים הוא נאלץ להכריע, מצטרף לסמוראי והורג בשמחה את המפקד האמריקאי שלו (שאותו שנא לאחר שראה אותו מבצע פשעי מלחמה נגד שבט אינדיאני חסר ישע). בכל מקרה, כך או אחרת, האמריקאים חודרים לממלכה, אם לא אז, הרי לאחר מכן, כך שחלומו הנבואי של הסמוראי על הנמר המגיע ליפאן (הנמר מסמל את גיבור הסרט, קפטיין אלגרן), הוא למעשה חלום לאומי במימדים כלליים יותר. הנמר הזה ייכנס כמעט מאה שנה לאחר מכן לעימות מכריע עם אורח החיים היפאני, ויכריע אותו בפצצת אטום.

 

זה הזכיר לי קצת את הפרימיטיבים שלנו, הנאחזים בקודים, כל כמה שיהיו פרימיטיבים ונאצלים בעיניהם, עטרה ליושנה ומה לא, הנתקלים בסיטואציה שבה הכוחות החודרים והחדשים מגיעים בתנועת מלקחיים מכל המחנות, והצדדים. אין פה "אותנטיים" מול "בוגדים", כולם ניגפים מפני הכוח החדש, אך בעיקר מפני שסכסוכים פנימיים אינם מוכרעים בצורה הגיונית, וכל אחד פונה לכוח החדש כדי לקבל עזרה נגד המפלגה הנגדית. הסמוראים ניגפים, ואחריהם גם "המצדדים בפתיחות ליבראלית ומודרניזציה" כמובן.

 

ובכל זאת, גם הסיום המר וההרואי של הסמוראי האחרון, הניגף מול תתי המקלע המודרנים שקוצרים את הלוחמים העזים החמושים בגבורה ובחרבות וסוסים, מגלה שיש תקווה. העקרונות עוברים הלאה, אמנם בצורה אחרת, ומשפיעים על העולם החדש שקם על אדני החורבן.

 

היום הרבה דיברו על "חורבן הבית" (הכוונה לאתר רשימות) ולמריבות, ואפשר לשאול מזה זיקה לחורבנות יותר מוחשיים. יש החושבים שצריך לעצור את הויכוחים ולטכס עצה כיצד לשמור על הבית, אך אני הבאתי ציטוט חתרני ויפהפה מאמרסון, האמריקאי כמובן, שמדבר בשבח שריפת הבית, והספר, אם הם באים כתוצאה מכך שאמיתות מסויימות הושתקו והוחנקו. אם אין ביטוי לרוח, הרי עדיף לשרוף אותה מאשר לתת לה להחנק ולבעבע בתוך האדמה עד שהיא מנערת עולם ומלואו, והאדה בוקעת ופוערת את פיה. שריפת הספר או הבית, משחררת החוצה את האור של האמת שהושתקה.

HERETICS Image

“It is a truism that almost any sect, cult, or religion will legislate its creeds into law if it acquires the political power to do so, and will follow it by suppressing opposition, subverting all education to seize early the minds of the young, and by killing, locking up, or driving underground all heretics.”
—Robert A. Heinlein

לכן, אולי בסופו של דבר כדאי לחשוב על מנגנוני מחיה קולקטיביים גמישים, כמו אוטונומיה למשל, בעלת מבנה אנרכי, שיש בה הרבה סדקים ונקודות חיכוך, שאינה מאפשרת הגמוניה היררכית טוטאליטארית, ומאפשרת לאמת, כל מיני אמיתות, לצאת החוצה בנחת, אולי תוך חיכוך, אך לא רצחני. האלטרנטיבה לעיתים קרובות היא היווצרות מבנה נוקשה, שבראשו מקדש מפואר, וכוהנים כוחניים וסתומים בלחץ, המחניקים כל חשיבה אחרת, עד שהאמת מרעידה את האדמה, או שמישהו בא לשרוף הכל, כדי לשחרר את הרוח מכלאה.

 

בכל מקרה, למי שמאמין לפחות, שום דבר אינו אובד ברוח. לא באמת.

 

ויש נס קטן לחנוכה, ברלוסקוני

 ברלוסקוני סובל עכשיו קצת, החל מעזיבת רעייתו, ושורת נערות הליווי שצילמו את האורגיות שלו, והעיתונות הגרועה שהוא זוכה לה, והיום, נס חנוכה ממש, אגרוף בפרצוף, כמה סמלי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סקפטי  On 13/12/2009 at 22:41

    רק לפני כמה ימים דיסקסנו כאן על בורלסקוני והנה הוא מקבל בומבה בפרצוף. יש איזה קשר?

  • איריס  On 13/12/2009 at 22:47

    כניראה שזה לפחות בא עם כושר נבואה מזדמן.")

    לגופו, אני חושבת שהוא תחת אש, אי אפשר לדעת איך זה ייגמר, הרי ממשלת פארודי נפלה, באיטליה הדברים מתנהלים בצורה איטלקית :))

    ההערכה שלי אותו דבר. מי שהיה שותף לממשל בוש ב"תרמית עיראק" לא יצא טוב. זה כולל את ראש ממשלתנו והחסמבה על הציר בוש-ברלוסקוני , ניראה לי שנמאס לאמריקאים מבוש וכל התשתית שלו על הכוונת.

  • סקפטי  On 13/12/2009 at 22:56

    מפיך לאוזני אלוהין

  • סקפטי  On 13/12/2009 at 22:57

    מפיך לאוזני אלוהים

  • שאול  On 13/12/2009 at 23:02

    איריס תודה לך שהזמנת אותי בבלוג של חנה לכתוב לך ויש לי מה לכתוב.
    אני משתמש בשם ישוע ולא ישו שיש מידידי הנוצרים שמסתייגים מראשי התיבות.
    דווקא היצירות האהובות עלי הן המתיאוס פאסיון והמשיח של הנדל שתיהן עוסקות בצליבה

    לדברים שכתבה תמר ארנסון בבלוג של "לוחמים לשלום" התוודעתי דרך גלישה בקדמה. תמר עושה תואר שני בספרות חז"ל ואלה הדברים שהיא כתבה בבלוג

    אמר/ה…
    ואיך התחיל מרד המכבים? זה החלק של הסיפור שקצת פחות מספרים. האימפריה ההלניסטית הצטיינה בסובלנות דתית, כמו כל תרבות פוליתיאיסטית. יהוה התקבל בקרבה כאחד האלים החביבים. אבל יום אחד, הגיע למודיעין רוכל עם מזבח נייד, והציע להקריב קרבן לאחד האלים האחרים, מה שלהבנתו לא סתר כלל את האמונה ביהוה. סבא מתיתיהו, באקט של סובלנות מונותיאיסטית אופיינית, ערף את ראשו, וכך פרץ המרד.
    מעבר לכך, כיום מקובל במחקר כי גזירות אנטיוכוס באו בתגובה למרד ולא הקדימו אותו. אנטיוכוס חשב, שאם שורש ההתנגדות היהודית נובע מקנאות דתית, מה שצריך לעשות הוא למגר את היסוד הדתי מתוך החברה היהודית. לא בגלל שנאה מיוחדת לדת היהודית, אלא בגלל שיקול בטחוני מוטעה.
    את כל זה למדתי דווקא ממורה חובש כיפה, וחייבת לומר שלפחות באותה שנה, זה הוציא לי את כל החשק להדליק נרות.

    ועוד כתבה תמר

    איתמר, יש צדק בדבריך. אני רק רציתי להראות שגם בתקופות שכביכול הסיפור שעליו איה מדברת היה נכון, יש יותר מדרך אחת לספר אותו. ואגב שאלת בתך, אסור גם לשכוח כמובן את הגיורים ההמוניים בכפייה שהנהיגו החשמונאים אחרי שהמרד הצליח – כלפי היטורים בצפון, כלפי האדומים בדרום. לא שהם הכריחו מישהו, הם רק הודיעו לערים מסוימות, למשל בעבר הירדן, שאם תושביהן לא יתגיירו – הן תימחקנה… עוד פרטים היסטוריים שאיכשהו תמיד נשארים מעורפלים בנרטיב הקורבני המקובל.

  • איריס  On 13/12/2009 at 23:13

    האמת, הידע שלי בהסטוריה הוא עצוב עד עגום, ויש לי גם קושי לזכור תאריכים.

    סיפור חנוכה מוכר לי מהגירסא של כיתה גימל, וכך נשאר מאז לא השלמתי, אולי עיינתי בויקיפדיה כדי להשיב לשאלות בני ולא להתפדח בפומבי.

    אין לי יכולת לשפוט מידע על התקופה ועל המכבים, מסיבה זו. לא אתפלא אם יתברר שהמכבים היו קשוחים כלפי פנים ולכן ניצחו כלפי חוץ. זה בדרך כלל מה שקורה, אבל אלה גם נצחונות זמניים. במקרה של היישוב היהודי פה, התבוסה, תחת הורדוס, היתה טראגית במיוחד, והשאלה אם יש קשר. אני סתם זרקתי השערה, אין לי ביסוס הסטורי ותודה שהפנית אותי לאנשים שחוקרים זאת ברוח מודרנית וביקורתית.

    ישו, או ישוע, זה ממש קוץ בבשר האומה:)) ככל שבורחים מהעיסוק בזה, ככה הוא חוזר ודופק בשער ונכנס מהחלון. אני לא מבינה מה עייסק של מדינה ממלכתית, ובג"צ בפרט, לחטט בנבכי נפשו של יהודי כהלכה במי הוא מאמין, ומה רע בישוע לעומת המאמינים בחייזרים בשפע וברון הבארד, או בעיני הרטנגן של מישהו. מדוע ייגרע חלקם של המאמינים לפחות בדמות סבירה כמו ישו על פני שפע הכתות והאמונות המוזרות שקיימות בארץ. מה שמלמד שהריבונות שנתנה בידי המשטר הציוני נוצלה לרעה בידי אנשים לא מאד חכמים ובטח לא טובי כוונות או חושבים קדימה.

    די בכך שתקעו את חוק השבות הזה עם "המדינה יהודית" שאף אחד לא ידוע מה זה, למה צריך להיכנס לנבכי האמונה של אדם במדינה מודרנית ? אפילו הרבנים לא עשו זאת, כלומר, החכמים בהם.

    בקיצור, ממש חנוקה המדינה הזו. לא חנוכה

  • איריס  On 13/12/2009 at 23:36

    עכשיו שמתי לב לכתיב שהמצאת לבורלסקוני, אהבתי ! אם זה היה לא מכוון, אז יצא טוב גם כן.
    אכן בורלסקה בטעם רע האיש הזה

  • עידו לם  On 14/12/2009 at 03:04

    ועל מה את חלוקה עליהם? ובכלל להתייחס רק לנשים זה די אתנוצטרי.

  • גולדבלט משה  On 14/12/2009 at 05:51

    את למדת כנראה היסטוריה אחרת מאיתנו.
    הורודוס לא הנחיל לנו כל תבוסה מיוחדת . נכון שממלכתו לא הייתה עצמאית ותלויה בחסדי רומא-אבל זו עובדה שקדמה לתקופתו

  • אסתי  On 14/12/2009 at 06:18

    את רואה ב"סמוראי האחרון" סרג סוג ב'?

    אני דווקא חושבת שהוא סרט טוב מאוד וראוי מאוד לצפיה.

  • ספקטי  On 14/12/2009 at 07:57

    כתבתי בורלסקוני בכוונה אבל האמת היא שזו לא המצאה שלי. ראיתי צילום של איזה מפגין איטלקי עם שלט כזה.

    איזה גשם יורד הבוקר!

  • מישהו  On 14/12/2009 at 08:08

    למעשה בסופו של דבר יהודה המכבי נוצח ע"י היוונים, שעזבו את האזור רק בגלל שהיה להם מרד חשוב יותר לדכא.

  • איריס  On 14/12/2009 at 08:20

    @גולדבלט
    הצהרתי שהידע שלי בהסטוריה לא משהו, התכוונתי לכיבוש הרומאי

    @אסתי
    זו היתה אלוזיה פרטית
    ALLUSION
    הביטוי סרט סוג ב

    @סקפטי
    אכן, גשמי ברכה

  • איריס  On 14/12/2009 at 08:21

    נכון, קראתי עכשיו שזה היה המצב, תודה על התוספת

  • עידו לם  On 14/12/2009 at 09:04

    על הקובלנות שהעליתי.

  • איריס  On 14/12/2009 at 09:08

    ישמח ?

  • עידו לם  On 14/12/2009 at 10:34

    וכן אני עדיין אשמח לקבל תשובה על הטענות שהעליתי.

  • איריס  On 14/12/2009 at 11:07

    את ביקורתי על הסמול אפשר לקרוא לאורך הפוסטים.

    אינני מתייחסת רק לנשים.

    מה עוד ?

  • עידו לם  On 14/12/2009 at 11:28

    את שייכת למחנה השמאל ושונאת את הסמול למה? מה זה הסמול עבורך? ואיפה את רואה את השוני בינך לבין המחנה הנ"ל?

  • איריס  On 14/12/2009 at 11:52

    אני לא שייכת לשום מחנה. ולא שונאת אף אחד. ובטוח שאני לוקה בכל הפגמים שאני מוצאת באחרים, זה הרי טבע בני האדם באשר הם.

  • יו  On 14/12/2009 at 23:18

    אהבתי את התגובה האחרונה

  • איריס  On 14/12/2009 at 23:47

    יתקבל בברכה, אני יכולה לעשות פירואט בסוף

  • גולדבלט משה  On 17/12/2009 at 18:11

    לא הותיר חורבן מוחלט, רחוק מכך,לא אחר המרד הראשון ולא אחר מרד בר כוכבא. נותר שלד של יישוב יהודי מבוסס בארץ שנים רבות לאחר מכן-למעשה החורבן החל בכיבוש הביזנטי והמשכו
    במוסלמי
    מכיוון שאת צפונית עכשיו כדאי שתסעי לציפורי לבקר בעתיקות לא לפני שתקרי עליה לפחות כאן

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99_(%D7%99%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%91_%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A7)

    בקיצור כדאי בהחלט לעדכן את הידע ההיסטורי הבסיסי מה שיעזור לך בניפוי כמה אמונות

    עקרונית אני מעדיף לגרש את החושף מאשר שהחושך יגרש אותי או גרוע מכך

  • איריס  On 17/12/2009 at 19:40

    כמו שאמרת אני זקנה מידי וצינית מידי לשמוע הטפה על אמונות כאלה או אחרות מ…לא חשוב.

    זה הפוסט שלי, אתה מוזמן לשכתב את ההסטוריה אצלך בבלוג, בכיף.

    הספיק לי עד כאן לשמוע הטפות מוסר פטריוטיות מאנשים שעיסוקם בגזל יהודים, תוך ניצול מצוקות ומיתוסים לאומיים , שחלקם מעוותם וחלקם לא, אבל זה לא משנה.

    אתה יודע, אכלתי מספיק לוקשים מימין ומשמאל למפה הפוליטית בשביל לדעת עם מי יש עסק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: