האונס ותיאוריות המתנקש הבודד

 

מי בעצם אנס ?

 

זוית אחרת (כי כל השאר, כמעט, נכתב) על האנס המיוחס מהמטכל, מובילה לשאלת האחריות הישירה של הצבא והמדינה לאונס שהתרחש. השאלה חשובה גם במישור הנזיקין לדעתי, אבל בעיקר למניעת האונס הבא.

 

כאשר מתבצע פשע על ידי לובש מדים כאלה או אחרים (או פקיד מדינה) נשאלת השאלה, תמיד, אם הדברים בוצעו במסגרת עבודתו, שליחותו, או כעניין פרטי אחרי שעות העבודה. במקרה של לובשי מדים, האפשרות השניה מצטמצמת, כיון שלובש המדים נמצא "בעבודה" כל הזמן במידת מה. אלה מסוג השאלות שעולות למשל בתביעות נכות ופיצויים, כאשר חייל נהרג בתאונת דרכים, אם היה במדים בבסיס, הרי הוא חלל צה"ל אך יש מקרים שהוא ייחשב אזרח לצורך העניין, בחופשה או משהו כזה. וכך גם לגבי עבירות ועוולות.

 

נכון שאפרתי לא נשלח במסגרת מילוי תפקידו לחפש בחורה ליד הירקון ולאנוס אותה ולבצע תחקיר על כך במטכל. אך כדאי לבדוק את הנסיבות הממושכות שמובילות למעשה ואת הזירה כולה. ממה שכתוב בעיתון (הכל לכאורה כאן) מתברר שהיחידה המיוחסת נהגה לפקוד באופן קבוע את המועדון המדובר, לשכור בו חדר VIP קבוע, ולקחת נערת לווי המשמשת את היחידה כולה, במקובץ או בתור. יתכן שהיתה גם "נערת ליווי" קבועה, אין לדעת. החדר היה מאובטח על ידי היחידה בזמן השימוש. בעל המועדון ובאיו ידעו מי האנשים, לאיזה יחידה הם שייכים וכך ניהלו את המגע. הקליינט, אם כן, היה כך או אחרת צה"ל (אחת מהיחידות שלו).

 

בנסיבות האלה, אירע האונס, כתוצאה מסתברת או צפויה של היזקקות לשירות כזה, קבוצת גברים שיכורים ואולי מסוממים (איננו יודעים מה נהגו לקחת שם, לא מן הנמנע שאחד ההרגלים היה גם צריכת סמי הזיה כלשהם, ואולי אף מציוד צבאי). צריך גם לבחון את השנים שקדמו לכך, ועד כמה הצבא תמך ועודד את עבירות המין של הקבוצה, וכן של כל אחד מבניה. ישנה חזקה של ידיעת כל מעשי החייל הזה, אפרתי, כיון שחיילים או עובדים בחידות כאלה מנוטרים לחלוטין, בבית ובעבודה ומתוחקרים על כל מפגשיהם עם אנשים שלא מן הצבא למטרות בטחון שדה. כלומר, יש להניח שמועדון פוסיקט, או בעליו, או מי ממפעיליו תוחקר בטחונית כדי לסלק חשש מחבלה מכוונת. כלומר, הסרסור קיבל "סיווג".

 

הייתי אומרת שבנסיבות רגילות, היתה מוטלת אחריות על הגוף המעסיק. לגבי צבא, יש די והותר חזקות בדין הבינלאומי הקושרות ביצוע עבירות מין למדינה, בגלל חומרת המעשה. אונס על ידי לובשי מדים כמעט נחשב אוטומטית להפרת זכויות אדם ופשע מלחמה, אם מדובר באזור של סכסוך מזויין.

 

כמו במקרה קצב, שבו ניתחתי את אחריות נציבות שירות המדינה לגיוס (פיתוי והעסקה) של עובדות ביודעין שהן יוטרדו או ינוצלו מינית על הממונה עליהן שאף הוא עובד מדינה, תוך יצירת מארג ארגוני של "שפחות מין ממלכתיות", כך מקל וחומר מה שקורה כאן עם הצבא. היתה לנו ראייה חותכת לזיקה הבכירה למועדונים אלה עם הסיפור של צ'ייני מפקד חיל הים. כלומר, אולי אין זה מגיע לפרשת "נשות הנחמה" של צבא יפאן הקיסרי, אבל די מתקרב לשם. כדאי לבדוק גם את ספרי החשבונות של המועדונים כדי לבחון כיצד, אם בכלל, מחוייבים לקוחות מצה"ל, אולי יש "חשבון מאוחד בהנחה" כלומר אולי יש פה בעקיפין "נערות נחמה" המגוייסות באמצעות גורם שלישי, מעין "קבלן משנה".

 

המתנקש הבודד

 

ו"ילדים ממשפחות טובות". המונח מלח הארץ ומשפחה טובה הפך כבר לבדיחה לאחרונה, עם דודו טופז, השוטר הרוצח פישר, גולדרינג (החונק המתאבד) ועכשיו אפרתי. אלה רק המעטים שנחשפו כיון שהגיעו למעשים קיצוניים.

הטענה של מתנקש בודד שנפל לו בורג, היא בדרך כלל מין כיסוי תחת אופנתי כאשר הציבור לא מקבל את מלוא המידע על הפרופיל של המבצע, אשר לגביו היה ידוע בודאי שהוא בעל נטיות כאלה או אחרות, והן אף נוצלו כדבעי. מישהו פה ברשימות כתב לי "הרי את ילדה מבית טוב". מהו בית טוב  בימים אלה ? האם משפחת אולמרט היא משפחה טובה ? הרשזון ? בעבירות מין בעיקר המציאות של "אדם נורמטיווי" כעבריין מין אלים ואכזרי היא עניין די נפוץ.למעשה בעבירות פדופיליה חמורות זהו אפילו אב-טיפוס של עבריין, הכומר השכונתי, מנהל בית הספר המקומי, הגנרל, הפרופסור המכובד, הגננת הותיקה וכולי. יתכן שיש מבנה פסיכולוגי (מעבר לכך שיש פה תועלת לביצוע העבירה, בכך שהעבריין מסווה עצמו ומחליש את קורבנותיו) המפצה על האשמה באמצעות צורך בלתי נלאה בכבוד ומכובדות ניראית.

 

למרבה הצער, ולעיתים די קרובות, הקהילה עוצמת עין לרווחה, גם כאשר יש יסוד לחשוד שהמכובד התורן, או "המשפחה הטובה" טומנת בחובה פשעים חמורים נגד חסרי ישע. ברוב המקרים קיימת התופעה של "למה לי להסתבך", ובמקרים אחרים הקהילה, למרבה הצער, מרוויחה משהו מהמבנה הכפול. כך במקרה של מערכת הבטחון, ובעניין זה צריך לטפל, לא רק בשחרור השסתומים העונתי.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידו לם  On 11/12/2009 at 14:57

    מעבר לזה שזה פשע נוראי, בין זה ובין סקס או אהבה אין כלום.

  • שרון  On 11/12/2009 at 15:23

    בצהל או פונקציה דומה, בימים הראשונים לחשיפה, וטען מתוקף תאריו האקדמיים והצבאיים שהסיכוי שאדם שעבר את הסיווגים הבטחוניים יתגלה כבעל הפרעות נפשיות הוא אפסי. נדהמתי מעוז הרוח שלו לזרות חול בעיני הציבור (שהרי לא נחשיב אותו למטומטם שאינו יודע מה קורה מתחת לאפו) שהרי ידוע שלחלק מהתפקידים בעלי הסיווג הגבוה נדרשים דווקא אנשים עם קווי אישיות לא נורמטיביים, כגון בתפקידי ביון ומוסד, שלולא אישיותם הססגונית- לשון המעטה- לא היו יכולים לעמוד במצבים הקשים והלא רגילים שכרוכים בבצוע תפקידם. פה במקרה הספציפי החשוד השתייך ליחידת דובדן ושבכ ולפחות במסגרת התפקיד הראשון עסק בחיסולים של בני אדם – כך פורסם מפי חבריו בידיעות אחרונות. בנוסף פורסם שאביו התאבד לאחר שנחשד בסחר בהרואין – איך אדם עם עבר כזה עובר סיווג בטחוני?! לצהל הפתרונים.

  • COMON  On 11/12/2009 at 15:33

    מה את טוענת? שזאת שנפגעה וחצי נאנסה בידי אפרתי היתה הנערת ליווי של הקבוצה שם?

  • איריס  On 11/12/2009 at 15:34

    צה"ל ומערכי ביון שומרים בסוד מוחלט בהחלט את הידוע עכשיו, שתפקידים רבים דורשים מיצוב של דיסוציאציה שהוא מצב פתולוגי של פצצה מתקתקת. דובדבן, זו יחידה צהלית כזו, ולכן יותר מוכרת, כל מערך השב"כ והמוסד בנוי \על פתוולוגיה. הדבר אושר למעשה בראיון טלויזיה נדיר בכנותו עם עורך דינו של אבישי רביב.

    אם בעבר אפשר היה להסתיר את זה, היום אי אפשר. אם בעבר היה מדובר ב"כיס" קטן והכרחי, היום מדובר במספרים עצומים של נפגעי נפש יזומים, ומעגלים רחבים מאד של נפגעי אלימות משנית סביבם.
    יש לדרוש חשיפה של דו"חות ומחקרי ברה"נ בנוגע לבריאות הנפש של מלשבים ושל משוחררים עם סעיף נפשי.

    האשם נעוץ במידה רבה בציבור המשתף, פעולה עם השקרים, כלומר עושה את עצמו "מעריץ" את הלוחמים הגיבורים, כדי לשמר את המחלה שלהם. זה תהליך סמוי ומכוער שרבים שותפים לו ביודעין.
    התועלת מכך ברורה, יש פראיירים המסתפקים ב"גלורי" המזוייף, ומעגל הקורבנות שלהם מופקר, כדי שזה ימשיך לתועלת אוכלי האדם.

    לשם כך, צריך לשנות קצת גישה פמיניסטית, ולכלול רבים מהלוחמים הללו כקורבנות,גם אם קורבנותם כוללת קירבון בוטה של נשים. מדובר במנגנון קירבון חברתי ענק ומאד עוצמתי, שאין לשתף איתו פעולה. הנוהל המוכר לזרה של "תפוח רקוב" ושחרור לחצים ציבוריים על איזה אנס בודד שנתפס בכוונה, והפיכתו לשעיר לעזאזל כדי לשמר את המבנה החולה, הוא לא משהו שאני רוצה להשתתף בו. ואם הוא יתאבד, זו תהיה הוכחה נוספת שהמטרה היא זדונית.

  • קיקה  On 11/12/2009 at 15:35

    עברייני מין הם הקבוצה הכי מוזנחת ולא מטופלת שחיה פה במדינה.
    במקום לנסות לפענח את הפרופיל של עבריין המין המועד או הפוטנציאלי, עדיף להשקיע זמן, מחשבה ומשאבים להקמת מרכזי תמיכה עבורם.
    עדיף להשקיע זמן בשיקום אלו שכבר כלואים, כי ידוע לכל שמערכת המשפט לא מכירה בפגיעה בנפש, רק בגוף. ועל אף שאונס הוא רצח הנפש, בית המשפט לא רואה בו רצח לכל דבר, ולכן העונשים קלים כל כך.

    לא פלא שהטאטוא מתחת לשטיח מתרחש בבית הפרטי, בשכונה, בקהילה, ביחידה הצבאית, במשרד או בכל מקום אחר שיש בו יותר משני אנשים – כך המדינה עצמה, משפטית, חברתית, מוסרית, נוהגת יום יום, כבר שנים.

    מוטב לנסות לרפא מלכלוא לרגע ולשחרר (לפעמים עם רמת אלימות בנפש שרק עלתה בזמן הכליאה)

  • איריס  On 11/12/2009 at 15:37

    לא, ממש לא. אין לי מושג מי הנפגעת. מדובר על מה שהיה לפני האונס הזה.

  • איריס  On 11/12/2009 at 15:39

    זה לא הדיון פה. אני גם לא מסכימה בכלל מקצועית עם ההערכה שלך. אחוזי ההצלחה בשיקום עברייני מין היא זניחה. למעשה שיעור הרצידיביזם הוא כמעט מוחלט עם כל הטיפולים שידועים. סירוס כימי גם הוא לא משקם אלא בולם את האפשרות הפיזית אולי,כיון שאפשר לאנוס בכל מיני צורות. אני נגד השקעה כספית בשיקום עברייני מין בכלל, אלא השקעה רק בשיקום נפגעיהם.
    עם זאת, מערך הזיהוי מוזנח, ובזה אני מסכימה.

  • קיקה  On 11/12/2009 at 15:58

    אני יודעת שזה לא נושא הדיון באופן ישיר. קראתי כל מילה שכתבת.

    מצחיק שאת מזכירה בתגובתך סירוס כימי כשאפילו לא הזכרתי טיפול מסוג כזה, שוודאי לא עובד, והסיבות ברורות.

    כמה באמת השקיעה המדינה בנסיונות שיקום?
    כמה הנושא הזה נחקר?
    העובדה היא שיש מחסור באנשי מקצוע ספציפיים לעברייני מין.
    העובדה היא שגם העולם המקצועי נרתע מהאוכלוסיה הזאת.

    זו האמת. והנה גם את מתעלמת ממציאות קיימת.

    מצטערת, אבל זה כל כך מוזר בעיניי שאישה פקחית כמוך חושבת שהטיפול צריך להתחיל בשלב שכבר יש נפגעת, במקום לנסות למנוע מראש את הפגיעה.

    רבים מעברייני המין הם קורבנות בעצמם, ואין לי שום ספק שניתן לטפל בהם. לא בכולם, אבל בוודאי בחלק מהם, עד כדי הצלחה מלאה.

    קשה לי הגישה שלך.

  • whisper  On 11/12/2009 at 16:08

    אנא אנו באות?
    ראיתי גם ראיתי את האדיוט משפריץ דברי הבל אל המצלמה.
    לדידי, אין הבדל בינו לבין אותו אנס -זה התחיל את המלאכה המשוקצת, וההוא הגיע לסיפוקו תוך השפרצת דברי הבל ורעות רוח …
    יד רוחצת יד? – הייתי אומרת שהידיים של כל הנוגעים בדבר תקועות יפה יפה זה לזה במכנסיים – יושבים חבורה של חא#&ות ועושים זה לזה נעים במכנסיים
    שלא לדבר על האופן שאנשי התקשרות הביאו את עצמם שוב ושוב לאביונה אקסטטית בכל פעם שמי מהם דיבר על המקרה באופן הכי דוחה שהיו יכולים.
    אין ספק שהשיר "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת" יכול לשמש המנון להם ולשכמותם. אחריות ציבורית לפשעים נגד האנושות? הוי, איריס איריס – איך מקעקעים את הרע הזה מן החברה האנושית? אין לי מושג. אף אדם לא יכול לחנך אחר לאהבת אדם מלבד את עצמו. רק להמשיך לאהוב, זו הדרך היחיק. דה. ולא לשתוק. כן. לא לשתוק.

  • איריס  On 11/12/2009 at 16:11

    הערה במקומה, גם אם לא בדיון הזה.

    הבעיה אינה בישראל, אלא בכל העולם נואשו מטיפול ושיקום עברייני מין.

    אני מסכימה אתך על המניעה, כלומר, אם יש זיהוי, הרי יש אפשרות למניעה, אם כי להערכתי היא תהיה במישור שמגביל את זכויות האדם שזוהה כבעל נטיות גם כקטין.

    חשבתי כמוך, הלכתי לכמה מוסדות כליאה של עברייני מין קשים, כולל מחלקות בריאות נפש במערך הכליאה, ישבתי עם מומחי בריאות נפש לעבריינות מין במשרד הבריאות, אני אמנם לא בעלת מקצוע בנושא, אבל יכולתי להתרשם מהספרות המקצועית שהעניין תקוע. הדבר היחיד שאפשר לעשות זה מעין כליאה מונעת שהיא נגד זכויות האדם, וקיימת בארצות הברית בקליפורניה למשל כאשר אדם מקבל סטטוס בעייתי מאד של חולה נפש פרדטורי, מעין "חיה מסוכנת" שיכול להיות כלוא פסיכיאטרית למעשה ללא סוף. יש לי בעיה עם זה. אם כי לא נמצאו פתרונות אחרים. סירוס כימי בעיני הוא בלוף שנועד להעשיר את ממציאי התרופה, וגם חמור מזה הוא פגיעה בזכויות האדם של הנאשמים, כהתערבות בגוף בכפייה דבר מאוס.

    אני מבינה אותך, בדיוק, ולכן ציינתי שגם לוחם הדובדבנים הפוטנציאלי הוא קורבן, ולדעתי האישית אפשר לגרום לכל אדם, בלא יוצא מן הכלל, ובנסיבות לא ממושכות מאד, להפוך לחייה טורפת ועבריין מין חמור. הדברים ידועים. השאלה מה עושים מאותו רגע שזה קרה. אין לי תשובות, הנושא טרגי. אבל בעולם האמתי, ולא באוטופיה, יש תקציב מוגבל מאד לדברים כאלה, והוא צריך ללכת כולו לנפגעים ששיקומם אפשרי, ידוע ומוכר, והם יהיו אזרחים מועילים בעתיד ללא נטיות עברייניות.

    בעוד שאי אפשר לשלוט במה שקורה בכל מקום, אפשר ללחוץ על מערכות ממלכתיות להימנע מלפגוע בבני אדם כדי לייצר "חייל מושלם" לטווח קצר, במחיר של חיסולו הנפשי והרוחני וכמובן יצירת מעגל פגיעה רחב מאד, שאין לו למי ללכת. ידוע לי מניסיון אישי, שהמדינה חונקת כל ניסיון של נפגעי עבירות אלימות ממערכת הבטחון לקבל צדק או תרופה או פיצוי או שיקום. כי האינטרס הוא להכחיש ולהותיר את הסטטוס קוו של "הגיבורים". אם הציבור לא יקום על הצבא, הצבא יקום עליו. וזה כבר קורה. אני רק ניסיתי לתקן זוית, במעלה וחצי, של הבקורת הפמיניסטית.

  • איריס  On 11/12/2009 at 16:21

    העולם חרא וכל זה, אבל אני רוצה למקד את התביעה בלקיחת אחריות של צה"ל למעשים שניתן לקשור אותו אליהם.

    אי אפשר לקבוע לאנשים איך יתנהגו, ופרשתי מעריכת דין ותיקון העולם, אי אפשר לתקנו.
    אבל ראינו גם קראנו את המסמך הלא יאומן כי יסופר שהוא דוח גולדסטון, ואפשר, לא צריך להתייאש, אפשר להעמיד את צה"ל במקומו על הפרות זכויות האדם שלו נגד נשים. לא להרים ידיים. לא בטוחה שיהיו הכרעות חשובות, אבל עצם המחאה וקבלתה בציבור הרחב ובעולם הרחב, אפשרית בימים אלה. שיפור קטן.

    מי שצפה בסרטים – חלק דוקומנטריים – על האופן שבו מגייסים נערים באפריקה לצבא או למיליציות ואיך הופכים אותם לחיות שיכולות לאנוס את אמא שלהם, ילמד משהו על האדם. ישנם מחנות שיקום ענקיים לנערים כאלה ששוחררו מהיחידות הצבאיות, זה תהליך ארוך שבו הם חוזרים לאנושיותם, לפעמים.
    אבל בישראל צריך לזכור שהאינטרס של הקולקטיב הוא לשמר את החיות, כך שלא נוצרו התנאים לשיקום

  • whisper  On 11/12/2009 at 16:46

    אנחנו חיים במדינה שסובלת מהפרעת דחק פוסט טראומתית מורכבת ומזדהה לחלוטין עם המתעלל.
    כל זמן שאנשי בריאות הנפש ישתפו פעולה עם מטרות צבאיות הם ימשיכו לחטוא למקצוע שלהם. אני יודעת את זה טוב מאוד. האשפוז הראשון שלי התרחש במהלך הצבא. המטרה שהם הייתה להמשיך להשתמש בשירותי כל עוד הם יכולים, ולא לשחרר אותי כל זמן שלא דרשתי. עם הכדורים עם הכל – כי המטרה מקדשת את האמצעים. הם גם אלה שהחתימו אותי כשהשתחררתי על 21 שלא אתבע אותם – כמובן שחתימה של נערה במצב דיסוציאטיבי אקוטי שווה משהו…
    אני יודעת מה זה להיות 'מלח הארץ' עלק – הם איתרו אותי מגיל קטן, בגלל המח שלי, ולא עניין אותם כלום, למרות ההיסטוריה הנפשית המטורפת שלי. העיקר שאני אחתום שאני שלהם והם ישתמשו בי למטרותיהם.
    נשבר הכלי? הביא חדש. ונדאג לא לקחת אחריות על השבר.

  • איריס  On 11/12/2009 at 17:04

    הנושא של חובת הנאמנות של בריאות הנפש בהקשרים הצבאיים עולה עכשיו ממש בימים אלה לדיון סוער במוסדות המקצועיים שלהם בארצות הברית. הטענה דומה, שחל "כיבוש" של מערך הפסיכולוגיה על ידי מערך הבטחון,נידמה לי שמתרחשת שם מהפכה ממש עכשיו. שווה לך לעקוב אחר הדיונים.

    לגבי שחרור מצה"ל והכלים השבורים, מניסיוני המקצועי,אפשר, וזה לא פשוט, לחייב את צהל להכיר בך כנכת צהל אם אפשר להצביע על שרשרת נסיבות מסויימת. שווה להתייעץ.

    אם כי אודה שמשרד הבטחון מתנהג כאחד המפיונרים, ומתנכל לעורכי דין שמייצגים מקרים כאלה, כך שאין הרבה מתנדבים. אבל אפשר להגיש את התביעה בעצמך בשלב ראשון. לא מזיק

  • nachum  On 11/12/2009 at 17:10

    you are right!

  • whisper  On 11/12/2009 at 17:30

    בעניין של התביעה – את לא מפתיעה אותי. ואין לי שום כוונות לשחק איתם במגרש שלהם – ובתי המשפט זה המגרש שלהם – הבמה לעומת זאת לא.
    וכשאני אחזור להופיע ואעלה את האופרת רוק שלי מחדש – אני לא אתחבא בתוך השירים – וכולם ידעו מה הצבא עשה לי. זכותי המלאה לספר את הסיפור שלי, על הבמה. את הגל צריך לצור מחוץ למערכת. כדי להגיע למסה הקריטית שלא יוכלו להתנגד לה.
    זו מלחמת גרילה. הפעם המוזה תרעם והתותחים ישתתקו.
    כן. אני מתחייבת שזה מה שיקרה.

  • ועוד אחד  On 12/12/2009 at 16:26

    וכאילו זה נורמלי שליחידה צבאית יש מנוי קבוע במועדון חשפנות, והם מבלים עם נערת ליווי.

    זה בסדר גמור וסביר ואתי ואין עם זה שום בעיה, רק שאחד החבר'ה נסחף קצת אז מציק לנו.

    איכס!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: