קונים תעודות

 

 

לפי איזה נוהג שהתקבע, כגזירת טבע ממש, עורכי דין עצורים מקבלים צ'ופר בדמות צו איסור פרסום על שמם, כדרך של שגרה. כמובן, לא עושה ממש רושם טוב על מערכת החוק שגם ככה הפכה למרמס ובצדק, כיון שכולם מבינים שמדובר בגילדה המגינה על חבריה מפני העקרון הנוראי של שוויון בפני החוק.

 

מכל מקום, איזה שהוא עורך דין עלום שם מקיסריה נעצר בחשד להונאת ענק בכספי לקוחות, עזבונות, נאמנויות, פקדונות גם של אנשים פרטיים וגם של חברות בניה (כניראה). ידוע שם. נו טוב, נאלץ לחכות קצת כדי לספק את הסקרנות. הטוקבקים מגיעים הפעם גם מחו"ל יתכן שעורכי דין בארצות הברית יודעים כבר במי מדובר (ישראלים או יהודים) ומוסיפים את חוות הדעת הרגילה, ש…זה מה שהולך פה בישראל, רק רמאים בכל מקום, בעיקר בקרב עורכי דין. טוקבק אחר אומר את הידוע כבר, ש 99 אחוזים מעורכי הדין מוציאים שם רע לשאר.🙂

 

ובאמת, בזמן האחרון ניכר שהחיפוף פורר וריסק לחלוטין את כל הנושא של הסמכה מקצועית בישראל, החל מרופאים (כל מיני יצורים מפוקפקים המופיעים לך עם MD, מוכרים רשתיות וביציות, ועוסקים במכונות לופטגשעפט להסרת שיער בהיפנוזה, וכמובן כל הייטק עכשיו מחזיק גם רופא וגם איזה אסיר במעשיהו לפיתוח מדבקות למיניהם והונאת משקיעים מיפאן ומשאר העולם). במקצוע המשפטי ההתרסקות מתרחשת ממש בימים אלה, פרי "המכללות", הונאת הענק שהובילה להתעשרות עצומה של כמה יזמים ברוכי קשרים בשלטון. מעבר לכך שכל זב ומצורע מוציא רשיון בלי יכולת מינימאלית שלא לדבר על אתיקה, כל ההגנות האתיות נשרו, עורכי דין הם גם מתווכים, גם רואי חשבון, גם שודדים קצת (ביחד עם הקליינטים שלהם), גונבים תיקים מבתי משפט ומנהלות, משסים "חברות גבייה וחקירה" באזרחים תמימים,מתווכים בסחר איברים, תינוקות, והלבנות הון בינלאומיות. אמרת עורך דין, אמרת קרימינל עם שגיאות כתיב.

עדכון אחרון – 21:17 12/10/09

המועמד המוביל לתפקיד מנהל תחנת הכיבוי בנתב"ג – חסר ניסיון בכבאות

מאת זוהר בלומנקרנץ
עובדים ברשות שדות התעופה אומרים כי המכרז הפנימי "תפור ומעורר דאגה"
תגיות: כיבוי אש, נתב"ג, רשות שדות התעופה

אין להלין על החבורה הצבעונית הזו שהשתלטה על הענף, אלא על עמודי התווך שהובילו לכך, שאמנם הקפידו יותר על יכולות מקצועיות אך יצרו את מנטליות דן כהן, רם כספי, יגאל שפירא, וכל שאר הנשואים מעם, כי הם אשכנזים ובטחוניסטים, שעשו מה שעושים הקטנים הללו מהשווארמה של המכללות, אבל בגדול. אצלם כל גניבה זה תאגיד זר, וכל נוכלות, במיליארדים. כשאומרים שהדג מסריח מהראש,ה כוונה אינה לביטוי בעלמא, אלא שסרחונות נסתרים מהסוג שנמצא בבסיס העמוק של מערכת המשפט הישראלית מאז נוצרה, סופה שתוביל לקריסה, כיון שאין גבול לפשיעה, ולפושעים אין תפיסה של "ריסון עצמי" או של "אחריות מערכתית". פושע מונע על ידי תאוות בצע בלבד, וכאשר יש הזדמנות הוא יבצע. ולכן, הפרופסורים נשואי הפנים שעבדו על כולנו, פתחו את המכללות, ויצרו שכפולים של עצמם, וככה זה ניראה היום. להם זה היה אפילו נוח כיון שהזרקור שוב מופנה מהצמרת המשפטית לכל מיני בעיות "חברתיות", "כלכליות", ודברים כלליים שלא יובילו לשום תוצאה.

 

ברגע שציבור רואה שהמלך עירום, מייד הוא נתקף רצון, ובצדק, לעשות כמו המלך. וכך, אם למלך אין בושה, גם לאחרון עורכי הדין אין בושה, ואין היום גבול לשום פשיעה ועזות מצח, כולל לא אימת המערכת הפלילית שגם היא רקובה וקנויה בידי בעלי אינטרסים. הצלחה למערכת המשפט, אפשר להכריז סופסוף ש "אין דין ואין דיין, איש הישר בעיניו יעשה".

 

אני זוכרת בערך לפני חמש עשרה שנה, ולגמרי במקרה הזדמנה לי לקוחה שמנה, לא מהסוג של "חלכאים ונזקקים" שבדרך כלל ייצגתי מטעם עמותות למיניהן. היה מדובר בקשישה יהודיה חמודה, שגרה בפריז מאז ברחה מהנאצים בדרך לא דרך. היה לה בן אחד יקיר לי, והיא היתה אלמנה קשוחה ועשירה עד מאד. מאז הנאצים העדיפה שלא להתאזרח בשום מקום, וחיה בצרפת עם LAISSEZ PASSE שקיבלה בימים ההם, ודחתה הצעות לדרכון כדת וכדין. לא מאמינה יותר לאף ממשלה, וכניראה בצדק. הכספים בחשבונות ממוספרים ואנונימיים בשוויץ, והמון המון מזומנים על הגוף, בחגורות בטן כאלה, בלי כל מיני בנקים ומכס.

 

משום בעייה שנקלעה אליה בישראל (תאונת דרכים ואיזה סכסוך כלכלי משפחתי) ביקש אותי הבן שלה, שהיה פעיל זכויות אדם צרפתי בביקור בישראל, לסייע לה בעניינים הפעוטים. הסכמתי וטיפלתי. האשה הגיעה לארץ ולא הפסיקה לפאר ולשבח אותי ממש לא היה לי נעים, העתירה עלי (מעבר לשכ"ט הרגיל ששולם) מתנות, ואף העניקה לי זכות מגורים חינם בדירת פאר שלה בככר המדינה, שאליה היא מגיע פעם פעמיים בשנה לחגים לארץ הקודש. ומה היתה הסיבה ? לטענתה, והיא למודת עסקים חובקי עולם, אני עורכת הדין הראשונה הישרה שהיא פגשה, כלומר, שלא היה לה צורך לפקח גם עלי, שמא אשים ידי בקופה (השמנה). התחננה ממש שאקח יפוי כוח על כל נכסיה, וחשבונותיה, ואנהל לה את העניינים, נדלן השקעות, וכולי, כספות. לא ממש רציתי כי זה לא היה בתוכניות שלי, בסוף לקחתי חלק מהעבודה, ועשיתי מה שביקשה במשך שנה בערך. התלהבותה לא פסקה, היא שוב באה לבקר ושוב מתנות ונשיקות, וגמלה בליבה החלטה להפוך אותי לעורך דין הבית, ואף להביא לי עוד לקוחות (יהודים עשירים נוספים מפריז), וצפתה לי עתיד מזהיר בתור מעין "מנהלת עזבונות, נכסים ונאמנויות" של זקנים עשירים. אז היא הסבירה לי שאני צעירה ותמימה, ושהיא מכירה את העולם ואת עורכי הדין בעיקר, ויש לי נכס יקר ערך, יושר ומסירות ללקוח. נכס נדיר שווה כסף, כך אמרה וצבטה בלחיי עם איזה ערבוב בלתי אפשרי של צרפתית יידיש ואנגלית.

 

אחרי שנה עברתי לירושלים, לאוניברסיטה העברית (ארגון הנוכלים הגדול ביותר בישראל, חבל שלא ידעתי אז), ויחסינו נותקו לאט, אחרי כמה "שנות טובות" וטלפונים ועוד הפצרות שלה ושל הבן שלה שאמשיך בכל זאת, ואם יש בעיה בשכט הטירחה אז הם יעלו אותו, "כסף זה לא הבעיה". אמממ…

 

כך פספסתי ייעוד, אבל אין להצטער, שכן היום במצב הנוכחי נידמה לי שכבר לא הייתי יכולה להישאר בבעלות הנכס יקר הערך שהיה לי, יושר.  לאחרונה הגדירה עבורי את ה"בעיה" אישה אחת שעוסקת באסטרולוגיה ועוד עניינים, ש"את קצת גויישה", כלומר "גויה", ביטוי שאומר בערך כך , שאנשים עם איזה אהבליות-יושר כזה, או מצפון מקצועי הם "גויים" בעצם, כלומר לא יהודים.

 

תחום המשפט הפך לכל כך נפשע, שאינני מאמינה שאפשר היה להתנהל כלל תחת קוד אתי השונה כל כך ממה שהלך והשתלט על התחום בישראל. למעשה, אפשר לאמר, שאדם הגון אינו יכול לעבוד כאן בתחום זה, גם לא באקדמיה, עד כדי כך רבה השחיתות שאדם נדרש לספוג ולהשתיק, רק כדי "להשתייך" למועדון הזה, שעיקר הצופרים שלו נעוצים בכך שאם תיעצר יום אחד על גניבות וגזילת הרש, השופט יטיל איסור פירסום על שמך. כבוד גדול !

 

מדיניות רשמית

 

אם אתה עבריין, משרד החוץ "יפדה" אותך מערכאות הגויים. אני יכולה להעיד, שאם אתה לא עבריין אלא מעיד על עברייני צמרת, משרד החוץ נותן את מלוא השירות, ודואג להעלים אותך…

עדכון אחרון – 00:40 13/10/09
סגן שר החוץ דני איילון ביקש מרומניה לשחרר את הרופאים העצורים בפרשת הביציות
מאת ברק רביד ופאדי עיאדאת
סגן שר החוץ איילון ביקש מרומניה לשחרר את הרופאים המואשמים בפרשת הביציות כ"מחווה הומניטרית" וכי הרופאים יחזרו למשפט במדינה. עמיתו הבטיח כי ההחלטה תתקבל בקרוב

המדינה הראשונה בעולם שיש לה מדיניות חוץ לסייע רשמית לעבריינים. הראש היהודי ממציא…

הרצח האחרון ברעננה..

או דכאו-ראש העין אאוט, רעננה-טבריה אין

 

קראתי על הרצח המשפחתי המזעזע ברעננה, ואיכשהו דה גנצע משפוחה מריח קצת מפשע מאורגן, או בשוליו. אילת, ראשל"צ, עורכי דין מוזרים, בית אבות שהזמין את טופז להנחות ערב בחירות, לייזרים וקוסמטיקה (שוב ראשלצ), נדלן…היום, משפחה שיש בה עורך דין ורופאים…נו…זה לא כבוד גדול. בהחלט יתכן שהביאו "מאמנת" (קואצרית) לשכנע את בן הזקונים להצטרף לעסק המשפחתי, והוא סרב. הכל יכול להיות. מכל מקום, גם אם זה המצב, אין סיכוי שהמשטרה תתעסק עם זה, היא עסוקה בדברים אחרים (מה ? ראה כאן – גירוש סינים המפגינים נגד מעבידים עושקים).

 

רעננה הפכה לעיר פשע חמור ובעיקר לאזור קלאסי של X FILES, אומרים שזה קשור למקום מגוריו של אלפרון, זה אולי הופך את רעננה לעיר תאומה של טבריה, עד כמה שזה לא נעים למיוחסים שגרים שם לחשוב כך. רעיון לסדרת טלויזיה קלילה, רעננה VICE, בסגנון "זירת הפשע" או "חוק וסדר". לא צריך להמציא הרבה, פשוט לקחת חומרים קיימים ולעבוד איתם. לא חסר.

 

קונים תעודות בחצי שקל…

 

לעניין ההתפרקות של ההסמכות המקצועיות כדאי לציין גם את כל פרשות התעודות האקדמיות המזוייפות שהפכו לחזון נפרץ. העניין החל עם המכללות והשלוחות המפוברקות מחו"ל (לטביה למיניהן ולא רק), שגם הן היו יוזמה של מקושרים שפרשו לעסקים מהצבא, ממערכות ציבוריות, ויכולים היו לשווק את המצרך באין מפריע. המדינה היתה הראשונה שפרעה את החוק, כאשר עובדי מדינה רכשו תעודות אקדמיות בסיטונות בשביל "גמולי השתלמות" ודרגות מקצועיות. לכך תרמו גם המכללות הישראליות שהפכו הכל לשווארמה, אך בראש נמצאות האוניברסיטאות שמכרו עצמן בנזיד עדשים בעיקר למערכת הבטחון, שעבורה הנפיקו "תארים מיוחדים" (מקוצר, לא שווה כלום) ומשם עברו גם להעסיק את הבוגרים של התוכניות המיוחדות כסגל, ומכאן קצרה הדרך לפשיטת רגל. היום כותבת בוגרת מכללת ספיר על מנטליות ה"סטודנט נולד" של המכללה, וההשקעה ב"טלנטים" שיביאו הצלחות. האמת שאחרי שנתנו תארים בסיטונות ליוצאי שב"כ וחילות מיוחסים (ים ואויר) מה זה משנה אם התוכניות הנוכחיות יהיו עם ערוץ 2, ערוף הילדים, או תאגידי "אבטחה" המקימים מכונים ל"בטחון פנים" (באנגלית זה נשמע יותר טוב HOMELAND SECURITY STUDIES).

אפשר לסגור את המוסדות האלה, ממילא שום דבר טוב לא יוצא משם, ומי שרוצה תואר כדאי שיקצה כמה אלפי שקלים וירכוש אותו באינטרנט משומש במצב טוב. לכל עניין ודבר, זה שקול ושווה ערך, ולמה לצאת פראייר ? במקרה הרע, אפשר לקנות בעל תעודה, ולשים אותו בתור "דירקטור" בעסק המפוקפק שבדעתך להקים.

ואם צרך באמת בעל מקצוע (למשל כירורג שיחתוך את הרגל הנכונה), אפשר לרכוש שירותים "אמיתיים" בחו"ל, ומי שכבר עשה את כל מה שכתוב לעיל, יש לו מספיק כסף לרכוש את השירותים הללו, והשאר – שימותו.

 

 

כל זה מילא, אבל האמנות ?

 

בעיני כל הפרסה הזו של "הסמכה מקצועית" היא לא באמת חשובה, שכן מראש אני לא חזקה מאד בתחום הזה של מיסוד והיררכיות עתיקות של "ידע פורמאלי". במידה מסויימת, כל ההיררכיה הזו די מפוקפקת, שכן בעבר יכולים היו רק בני מעמדות מסויימים בכלל לגשת לקבל את ההסמכות והחברות בגילדות, בין אם זה היו רק גברים, או רק אצילים, או רק לבנים. לבטח האקדמיה היתה מוסד אליטיסטי של טיפוח ידע מאד חד צדדי.

 

אבל העניין הופך חשוב לי מאד, כאשר מדובר באמנות ויצירה, תחומים שאני כן מחזיקה מהם קריטיים וחיוניים. את המצב בארץ תיאר מישהו מתחום החינוך בצורה יפה "גודל הכשרון האמנותי נקבע לפי גודל ה SUV של ההורים", בנוגע להכשרת ילדים "באמנויות" בתל אביב. ואכן, בית הספר לאמנויות הוא דוגמא לא רעה איך כל פוץ עם כסף הוא אמן דגול, שממש נולד כך.

 

אני זוכרת שפעם איש אחד, בכיר מאד מאד ב"מוסד" (לתפקידים מיוחדים) ישב איתי באיזה בר, הוא היה מבוגר ממני בלפחות כפול אם לא יותר, והוא פשוט עשה לי מה שאחרי כן הפך לנורמה (סימם אותי ושיכר אותי ולמעשה אנס אותי, אני זוכרת את עצמי מאד במעורפל אחרי השתיה, וזוכרת ולא יודעת איפה אפילו, הוא גוהר עלי במלוא קשישותו הדוחה…). הוא הספיק לספר לי, זה היה מזמן באמת, שהוא לא רוצה שבנו ילך במקצוע שלו, ולכן הוא מוסיקאי מוכשר, והוא מייעד לו גדולות. ואכן לא חלפו שנים רבות ובנו הפך לאושיית רוק, זמר, מופיע, יוצר והיום ממש ביזנס גדול של מוסיקה וגם רעייתו בתחום הספרות או משהו, בקיצור, אומנים מלידה. אחרי כן, לאט לאט, גיליתי שכמעט כל שם שחיטטתי בעברו, אפשר לייחס את כשרונו המופלג החד פעמי והיחיד במינו לכל דבר חוץ מאשר כשרון מולד, כסף או בטחון, וכמובן "ילדים של.." אמנים (זה עוד איכשהו סביר).

 

ובאמת אף אחד מהם אינו ממש כשרוני, אך מיצובם בראש הפירמידה האמנותית מחניק ומקפיא לא רק את מה שאנחנו נאלצים לקנות מהם בתור שיא האמנות, אלא את ההתפתחות של גאונים אמיתיים, אחרים. כמו בסיפור אגדות, הרעל הזה מקפיא והופך לעמוד מלח, כל מה שמתקרב אליו ומריח מכשרון, והדברים ברורים מאליהם באפקט דומינו שלילי. (אין דבר שמאוס על בעל "קשרים" יותר מאשר כשרון טבעי ומשוחרר של אדם אותנטי שאין לו את הקשרים). אותו דבר בכל תחומי הרוח החופשית, בין אם זה אקטיביזם חברתי (כל מובילי זכויות האדם בישראל הם פרוטקציונרים שאסור להגיד להם את זה), ובין אמנות ותחומי הרוח פרופר.

 

פה כבר מתקרבים לדיני נפשות ממש, כיון שאם עורך דין קלוקל נותן שירות רע מילא, או אפילו הבכיר מקיסריה שגנב מכמה מליונרים, לא קרה כלום, בסך הכל כניראה שמה ששלחת זה מה שקיבלת. אבל בתחום האמנות מדובר בנפש של הקולקטיב ובעתיד קיומו. "קניית התעודות" היא פגיעה עמוקה וממשית לא רק באמנות אלא בקולקטיב כולו.

 

השבוע שוחחתי עם רעייה פעלתנית (וחובבת ממון מוצהרת) של מוסיקאי, מוסיקאי סביר שאיכשהו הגיע להרכבים מפורסמים, ומסתדר. היא סיפרה קצת על האופן שבו מתנהלת העסקונה הזו, וגם שם מדובר בבית חרושת ל"תעודות" תמורת שמוזינג הדדי. כלומר, אתה נותן לילד של היחצן תעודת "מוסיקאי גאון" והוא מיחצן אותך, וכיוצב עם מפיקים וקובעי טעם קהל.

 

נכון, זה קיים בכל מקום ובכל תחום, אבל בארץ למעשה לא נותר מקום גם להתרחשות ספונטנית, יצירתית, כיון שזה בעצמו נתפס כאיום על מגדל הקלפים, שמשתלם מאד למי שנמצא בתוכו כרגע.

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: