בשולי פרשת אייפאק ; התוכנית להשתקת עדים

אהוד ברח גם מרוזן

 

תזכורת קטנה מלפני שנתיים וחצי בערך, כאשר סערו העיתונים על אישום שהוגש נגד שני בכירים באייפאק, באשמה של ריגול לטובת ישראל. הפרשה היתה הצלע השניה באישום נגד לארי פרנקלין, עובד הפנטגון שנשפט והורשע על העברת החומר הסודי לשניים אלה.

 

בינתיים כזכור בוטל האישום, לא לפני שסדרה של לחצים ולחיצות ביצים פעלו כשרשרת והגיעו עד ראשי המפלגה הדמוקרטית (פלוסי וחיים סבן וכולי), אך סטיב רוזן התראיין כמה פעמים ונותר אדם כועס מאד. לא על האפ.בי.איי, ולא על מדינתו, ולא על מערכת המשפט, אלא על מדינת ישראל ועל המעסיק שלו אייפאק. בתמצית טוען רוזן שהוא נדהם מן המהירות שבה מצא עצמו בתפקיד ה"שעיר לעזאזל" שכולם מתנערים ממנו כדי שלא ידבק בהם אשם. לטענתו מדינת ישראל לא שיתפה פעולה בהגנתו אלא מילאה פיה מים, וקצת ירקה עליו, פסקו הטלפונים ופסקה החנופה, וכך אייפאק המעסיק שאצלו נחשב רק שבוע לפני הפיצוץ "עובד מצטיין" שזוכה לבונוסים, הופרש מיידית לחופשה כפויה ואז פוטר, ואייפאק פרצה במסע לשונות רעות, כדי להפיל את התיק עליו ולצאת נקיה.

 

עד כדי כך נעלב רוזן, שהוא הגיש תביעת דיבה סבוכה מאד משפטית נגד אייפאק, ובימים אלה מתנהלים הקרבות המקדמיים (שהם חשובים מאד בתיקי דיבה) בבית המשפט, כאשר אייפאק נחושה למנוע דיון בפני מושבעים (הוכחות) בתיק זה. כמובן, בידי רוזן בודאי די הרבה שפנים ומידע מביך, משנות עבודתו, והוא למעשה טוען בגדול שמה שהוא עשה, אם זה ריגול, הרי זה הפעילות השגרתית והמקובלת והנדרשת באייפאק, ולא היה שום דבר חריג במעשיו. למעשה, יתכן שהוא בונה מעין תמונה של אירגון העוסק בריגול, בדיוק אותה תדמית שאייפק ביקשה להימנע ממנה כאשר זרקה אל האש את "הנגועים" בנגע החקירות והחשדות.

 

למעשה השיטה היא אותה שיטה, ובמרכזה "נוהל שכן" מוכר מאד בהיררכיה הציונית. הבכיר יותר שולח את הצעיר והרך, בעגלה אם צריך, ועם כמה נשים, לתוך האש, כדי לכסות על ישבנו. ואם ה"שכן" מתלונן, כבר מסדרים לו דיבה כזו, אופיו נרצח ונגרר ברחובות וילדים קטנים משתינים עליו, כדי שלעולם לא יתבררו דברים בהיוותם. זו השיטה, ורוזן מכיר אותה מבפנים, רק שלא נעים לגלות שגם אתה יכול יום אחד להיות "שכן קטן" של בכירים ממך, כאשר החרא פוגש את המאוורר.

 

כמובן, כאשר אדם במעמדו של רוזן טוען שאיפאק עוסקת בריגול, יגידו כולם שהם מבינים אותו, כי הוא כועס ונדפק.

 

וייסמן, הנאשם השני מבכירי אייפאק מתאר התנהלות "אהוד ברח" אופיינית

והוא אומר "פוטרתי מעבודתי באייפאק, כאשר מעבידי אחוזי הפאניקה סחרו בי ובעמיתי (רוזן) ומסרו אותנו לממשלה כדי לעצור חקירה רחבה יותר. התחלתי ארבע שנים של גלות מן העולם , בלי עבודה, פשיטת רגל ביוזמת הממשלה, ובידוד חברתי חוץ משני הכלבים שלי"….

 

This is from the current University of Chicago alumni magazine:

העולם התחתון עדיין מתפקד

 

דודו כהן הבטיח שאנשי העולם התחתון לא ינוחו בין בכלא ובין מחוץ לכלא, ואכן שורה של פעילויות מרשימות ננקטו בשנים האחרונות נגד ארגוני פשיעה. אך הנה מגיע אותו יום בחודש (לא המחזור החודשי) שבו אני מקבלת תזכורת שהעבודה רחוקה משלמותה. משרד יגאל שפירא (החבר של גרוס, ודני כהן ושאר הצדיקים) מצלצל לשאול מה עם המאתיים ש"ח מההסדר תשלומים. אז ככה, בהגיון הישראלי, לא די בכך שהעולם התחתון סוחר בך, אונס אותך, ואז מטריד אותך עשר שנים כדי שזה לא יצא החוצה, אחרי כן את צריכה לשלם להם משהו קצת פרוטקשן כדי לא לחשוש מהתרופפות הבלמים ברכב, באופן בלתי צפוי.

תזכורת נוספת, פרקליטה רהוטה ותוקפנית מתראיינת בערוץ 1 מנסה להסביר איך יתכן שמיכאל מור, הנאשם בסחיטה ואיומים על שוטרים ומשפחותיהם, מקבל חודשיים מאסר ויוצא היום לחופשי, כאשר השוטרים ש"לקחו את החוק לידיים" ניצבים בפני אישומים חמורים. שמענו הסברים מוזרים ש"זה תיק תקדימי" ושמענו על "גישור" בין מיכאל מור לבין מפקד מרחב הגליל, והבנו שכאשר אתה מסוכן ואלים, אז הפרקליטות כבר תמצא את הנישה להקל עליך. לעומת זה אם אתה סתם אזרח שהעולם התחתון סוחט, סוחר בו, מפחיד אותו, מנצל ועושק, אז תהיי בטוחה שאם תאחרי רבע שעה בתשלומי הפרוטקשן, המשטרה תשמח ללוות את ה"גובה" כדי להוציא לך את הרהיטים מהבית. כי מאתיים ש"ח צריך לשלם בזמן. שום פרקליטה עם קארה אופנתי לא תבוא לטלויזיה להסביר למה צריך להשיג לך "גישור" או "שקט" כי את לא איימת לפוצץ למישהו את הבית.

התקדים המשפטי בפרשת מיכאל מור

הפרקליטה המלומדת הסבירה שאחת הסיבות לעסקת הטיעון המקלה עם מור נבעה מכך שמדובר בתביעה תקדימית. כזכור, מור הוקלט בכלא, מדבר עם חברו (שנמצא מחוץ לכלא) ומפזר איומים ותיאורי יום הדין שהוא מאחל לשוטרים ולאנשים שונים, כולל פירוט האפשרויות ("יש להם ילדים, יש להם אמהות…"). דע עקא, מדובר בשיחה שבינו לבין חבר, ולכן היא לא בדיוק "איום" על הקורבן הפוטנציאלי, יכול הנאשם להגיד שרק התרברב בפני חברו. אך, הדברים מעט יותר מורכבים, בדרכם של ארגוני פשיעה. מיכאל מור ידע שהטלפון מואזן, והוא ידע שהשוטרים מאזינים, וייעד את התיאורים הגראפיים לאזניהם, בצורה עקיפה. ובעברית עתיקה "דיבר לקיר כדי שהתקרה תשמע", ועוד יותר כדי שהתקרה לא תוכל "לתפוס אותו במילה". זהו נוהל רגיל בעולם התחתון, איומים אינם מושמעים בצורה ישירה כיון שקודם כל זה מהווה ראיה, שנית, חלק מן ההנאה של מאפיונרים זה להשחיל איום בצורה עקיפה, כך שהנפגע חש את הסכין בתוך הבטן, כמה רגעים אחרי שהיא נתקעה והוא מבין דבר מתוך דבר. זה חלק ממלחמה פסיכולוגית, וגם תווית ההיכר של "שפת העולם התחתון". כתבתי פעם פוסט שלם על ההשתלטות של ה"שיח" הזה על המרחב הלשוני בישראל, למעשה כל אחד הוא מפאיוזו זוטא, המשחיל לך רמיזות ואיומים שאי אפשר להשיב להם במישרין. והמרבה, הרי הוא משובח, "ממולח" מפולפל, מתוחכם, ו"יש לו אינטליגנציה רגשית". האדם שפיו וליבו שווים, משול בישראל למפגר מבחינה רפואית רשמית.

 

נדהמתי, לפיכך, לשמוע שמדובר ב"תביעה תקדימית" בישראל, כלומר שהתובעת חוששת להסביר את האמור לעיל לשופט, שמא לא יבין את התחכום המרובה שבאיום המבוסס על האזנה ששני הצדדים מודעים לה, וכאשר שני הצדדים מודעים לדיני הראיות. אם זה המצב, אז באמת המשטרה שלנו בצרות גדולות. גם אם יתפסו את העבריין הגדול ביותר "על חם", יתכן שהשופט בדיון "לא יבין" את העניין, וישחרר את העציר.

מה הקשר בין שני האייטמים  ?

אה…מי שלא אלים, רוצח ונוכל סדרתי, אוכלים אותו חי, ב"עם הסגולה".

 

המבין דבר מתוך דבר

 

למיטיבי לכת, כאמור העולם התחתון מבוסס כולו על סחיטה ואיומים, והצלחה בתחום זה משמעותה תחכום יוצא מן הכלל ב"הצבת תיאטרון" האיומים, כך שיהיה בלתי ניתן להוכחה, וגם פולשני מאד פסיכולוגית. ככל שהמאויים בכיר וחזק יותר, כך נדרשת רמת תכנון רצינית יותר ב"העברת המסרים" המתאימים. לשם כך יוצרים הפקה שלמה, שבה אנשים שונים מגלמים תפקידים שונים בתהליך הסחיטה-איום. זה מכמה סיבות, כאמור, האחת, מניעת ראיות (קיטוע הפעולה ומידורה מונע "רצף" ראייתי של איום מכוון שמגיע בסופו ליוזם.) לכל היותר המאויים נשמע פרנואידי או "פרשני" מידי, כלומר "מבין דבר מתוך דבר". לפעמים די ליצור פגישה "מקרית" בין המאויים לאדם שמזכיר לו אירוע אחר, או לציין "קוד" אחר שמעביר חלקים שלמים בסיפור (למשל, האדם שאותו רואה המאויים הוא עד לאירוע מביך). לא ניתן לחקור ובודאי לתבוע פושעים מסוג זה מבלי שיש הבנה בסיסית של השופט (או התובע או החוקר) בדרכי פעולה של ארגוני פשיעה. אלה דפוסים שגרתיים או מעין "שפה" שצריך להשתלם בלימודה, כדי להתמודד עם החומר. עושה רושם שמשטרת ישראל, ומערכת המשפט, עדיין לא התחילו.

 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: