ארכיון חודשי: אוגוסט 2009

טפילים וחיות אחרות

 

 הכינה נחמה, ומלכת אסתיר של הקרציות 

 

השפעת המתרגשת עלינו (פה בגליל כבר נכנסו לנוהל בידוד, כמו בבית החולים "העמק" בעפולה) מזכירה לי שאנחנו נוטים להתעלם או לפסוח ויזואלית על החיות הקטנות, כמו קרציות, כמו פשפשים, כמו וירוסים. תמונה אחת של אריה טורף גונבת את ההצגה, אבל קרציה יסודית יכולה להשית הרבה יותר נזק מאשר לביאה או תנין זועם. מי שיש לו בעלי חיים מכיר את הערמומיות של הקרציה, גם כאשר זורקים אותה לאסלה היא עולה ומטפסת בשוך "הצונאמי", וחוזרת לחפש נקודה נסתרת על המארחים. רק שריפה יסודית משמידה קרציה, וגם אז אני תמיד בודקת אם יש שאריות מפוחמות . טפילות היא תכונה הישרדותית בעלת מופעים מגוונים. מאיר שליו,

 כמדומני, אחראי ליצירה הנחמדה לילדים "הכינה נחמה" שבה הוא מנסה להאניש את החיה המעצבנת הזו, ולחבב אותה עלינו. ניראה אותו כותב חלק ב על "אסתי מלכת הקרציות", או "חנה נסיכת הוירוסים"…

 

משטרה, בעיה הישרדותית.

 

היום אני נוסעת לי שופי למרכז קניות כדי להקדים את ההסטריה של מחר, ול"עשות" קניה לשבת כמקובל בפריפריה. הכביש משתרך לאורך כחמשה קילומטרים בין בית החולים פוריה ובין טבריה, ועליו אני נוסעת בגרוטאה בכביש שמוגבל ל 70 קמ"ש אבל רוב הנהגים טסים עליו חופשי (ואחרי כן כותבים עליהם בעיתון במניין תאונות הדרכים). אני זוכה באופן כללי, בכבישי הארץ, לקללות של נהגים ממהרים, כיון שאני נוהגת לאט, בעיקר בגלל גילה של המכונה. בכבישים צרים כמו זה, הבעיה הופכת למטרד, והרבה פעמים אני יורדת בנדיבות לשוליים כדי לאפשר לממהרים לעקוף בלי למות מהרכב שבא ממול.

היום אני נוסעת ושומעת צפצוף מאחורי, ורואה מכונית קרובה מידי לפגוש שלי, השמש שוקעת מאחורי אז אינני רואה הרבה במראה האחורית, למעט שיש רכב, הוא דבוק לתחת שלי ומצפצף. היאצתי קצת, והחלטתי שהפעם אני לא יורדת, וממילא הצומת שלי מתקרבת. נכנסתי ימינה לטבריה, ואז בהצצה במראה אני רואה שהסטוקר התחבורתי לא היה אלא….ניידת משטרה

 

לרגע חששתי, שמא הוא בעצם סימן לי לעצור בכלל, אז האטתי לקראת עצירה מלאה בשוליים, והסתכלתי אליו. הניידת חלפה על פני, השוטר חייך ועשה לי תנועה כלשהי ביד, אולי נופף לשלום ? ונסע. מסתבר אם כן שהוא פשוט מיהר ואני הייתי איטית מידי בשבילו. בעיני זה לא לגיטימי, כל עוד אני נוסעת מעל ששים קמ"ש, ומהווה עבירה משמעתית של השוטר. לאחרונה אני מגלה ששוטרי ישראל לא מקפידים על החוק בהתנהלות שלהם על הכביש, ומנצלים את כוחם כדי למנוע תלונות וטרוניות. מחסומים מוצבים במקומות המסכנים את הנהגים והתנועה, שוטרים נוסעים בצורה מטורפת רק כדי להגיע לארוחת צהריים בזמן, ועוד. לפני כמה חודשים דרס שוטר בטבריה הולכת רגל. זה תפס כותרת, אבל מאז לא שמענו מה קרה לו. האם הוא קודם במקרה ?

 

מכאן לכאן

שוטר ההגירה הדברן עשה לעצמו ולמשטרה שירות דב כאשר חשף את השקפת העולם המפעפעת בליבו הפטריוטי. אפשר לצקצק, אך זו התבוססות אונניסטית בצדקנות עצמית, כדי לקבל לטיפות צפויות מאחרים. מה שאמר השוטר, אינו אפס קצהו ממה ששוכן בליבם ובנפשם של שוטרי ישראל. פה בצפון שוטרים חושפים את צפונות לבבם על נשים גרושות למשל, על ערבים ובכלל כל מה שלא הם, בצורה חופשית לחלוטין. כל זה מרמז על ה"תרבות הארגונית" המפורסמת, של משטרת ישראל. הדג מסריח מלמעלה, ואזובי הקיר אינם מעניינים.

 

תקשורת

הקומבינה של ערוץ 10 עברה בשתיקה ציבורית, כדאי לקרוא את יוכי שלח כאן, ולהבין שהשתיקה משמעותה הסכמה שלנו לשקשוקה בגדול, על חשבון הציבור, כדי שיוסי מימן וחבריו, ועוד כמה אנשים שקוראים לעצמם עיתונאים במרמה!  יוכלו להמשיך להלעיט אותנו בחרא, אין מילה אחרת, כדי להעשיר את עצמם. ערוץ 10 מתמחה ממש בהשתקה במסווה של חשיפה, בחשיכה במסווה של נאורות, ובניפוח בלונים חמים מאד.

 

אמריקנה לעניים

כמה פכים קטנים בשולי החדשות והאקטואליה האמריקאית. אתרי שמאל זועמים לאחר חשיפת השטינקר מאולימפיה, עמוד תווך של השמאל הרדיקלי, שלא היה אלא סוכן פדראלי. פעילים שואלים בחרדה "על מי כבר אפשר לסמוך ?"…אה..שאלה קשה.

 

אורלי טייץ, עלמה עלומה ישראלית, המופיעה כ"עורכת דין, רופאת שניים וסוכנת נדל"ן", מובילה חלק מהקמפיין נגד תעודת הלידה של אובמה. בעלה, הנושא שם ישראלי עוד יותר, יוסי טייץ, מופיע כיזם הייטק העומד להתעשר מהחיסונים לשפעת חזירים. טייץ נשמעת, בלי שראיתי אותה, כמו חבובה מהתיאטרון של ביבי. הפאה בלונדינית, האשה ניראית כמו ח"כית ב"ישראל ביתינו" או מנהלת בית זונות לשעבר, או אחותה של דנה אינטרנשיונל (תסלח לי דנה המקסימה), הפרופיל האהוד על הביביאדה. מכל מקום, מאחר שהיא טוענת שיש לה רשיון לעריכת דין בקליפורניה, רצתי מהר לבדוק אם לא פילחו לי את הרשיון המנמנם שלי, בקליפורניה.

באמריקה התגבשה ממש תנועה של אנשים החולקים על כשרות נשיאותו של אובמה על רקע לידתו, וכופרים בטענה שנולד באמריקה (הוואי). לתנועה כבר יש שם "BIRTHERS", משהו כמו "תעודת לידאיסטים". אגב, לפני הבחירות באמריקה, היו כמה קולות בשמאל שהתריעו על כך שהנושא יעלה מאוחר יותר על ידי הימין, אך הם הושתקו בלהט ההתלהבות של העונה.

הרב עובדיה מצטרף ל BIRTHERS מכיוון אחר, ומכנה את אובמה בשם "עבד", כניראה על רקע צבעו השחרחר ומוצאו הכושיי. לאחרונה הופך הרב עובדיה לדמות בינלאומית, כאשר סרקוזי מבקש לחנון את מתכנן ההתנקשות בו, ומשטרת אמריקה עוצרת חצי מהמימון של ש"ס (מניו גרזי, זנות סמים הלבנה וסחר באיברים). היחס של עובדיה ל"כושי", מעורר בעיות דיסציפלינריות לשמאל המזרחי הרדיקלי שסחט כמה וכמה מלגות דוקטור ומשרות נאות באמריקה, על הטרנד של "מזרחים זה קונטה קונטה". בסופו של דבר יוצא השד הציוני/קסנופובי גם מהבלון הרדיקלי הזה. נו מה.

 

 

נקודות למחשבה

 

חם

 

שופינג רוחני

 

בזמנים האלה גם הרוחניות היא למכירה, ויש היצע למכביר המזמין את הקונה הנלהב להסתער בזיל הזול על האמונה האטרקטיבית שמונחת לפניו, כמו אריזת חג, עטופה בצלופנים וסרטי קישוט צבעוניים. לתיבת הדואר שלי מגיעות הזמנות להפוך לדרווישית סופית, לניאו שבתאית, לחזור בתשובה כמובן, להצטרף לסיינטולוגיה ולקבל עוצמה ובטחון, ובגינת המשחקים מציע לי בחור נחמד להצטרף ליהודים המשיחיים, כלומר לראות את האמת. והאמת ? התהליך דומה קצת לניסיון לקנות חולצה בשוק הפשפשים, הרבה דוכנים, מחירים טובים, מותגים נהדרים, הכל ניראה טוב, אבל אפשר רק אחד.

 

מבט אחר על החיים או כולנו אסירים אמריקאים

 

לאחרונה שמתי לב לתהליך חדש המתרחש אצלי כאשר אני פוגשת או רואה אנשים לא מוכרים, כולל בטלויזיה בכתבה סתמית על נופש בצימרים בגליל. אשה חביבה בגיל ששים בערך מתראיינת על החיים הטובים בצימר נפלא וחדש, ובראשי עוברת – בלי רצון ושליטה – מחשבה כמו "מה את מחייכת כל כך ? התעשרת מסחר בביציות של צועניות מסכנות ? על מי את עושה רושם ?", האמת, אין לי מושג מי היא, אבל שפע הפרשיות, והפרצופים שנראים "מהוגנים", מעוררים תחושה כאילו כמעט כולם "הרביצו" איזו קופה עלומה ומחייכים חיוך מונה ליסה. ובאמת, אני מתבוננת בוילות שמקיפות אותי פה, סתם באיזה גאבל בגליל המזרחי, ותוהה מאיפה יש פתאום לכל אחד מיליון דולר להרים טירה, ועוד שתי מכוניות של מאה אלף ש"ח מינימום. האשה בדרך כלל מורה או פקידה בקופת חולים, הבעל הוא נהג משאית או מפקח של איזה קו חלוקה, או שוטר, אבל לכולם חיוך עלום על פניהם, הממתיק סוד. לאט לאט זה מתבהר לאחרונה. כל מיני משפחות "מעמד בינוני" מחיפה, הפכו מסתם אנשים לסוחרים גדולים, ומסיכת הצדקנות והמהוגנות נקרעת ומותירה סימני שאלה גדולים. ברקוביץ מהונאת רשויות המס, כהן מהעוקץ הניגרי, דוקטור לוי מהביציות, והקטנים יותר ש"רק" הרימו את כרטיסי האשראי של השיטה האמריקאית שקל להונות אותה.

כאשר כל הקומבינות נחשפות, אדם כמוני מתחיל להבין גם לאן נעלם הכסף שלו עצמו. שכן הקומבינטורים ממתיקי הסוד מייבאים את השיטות, וכמובן מתחילים מהר לבזוז את האחים שלהם והשכנים, כי זה קל ואפשר. דואר אלקטרוני שנשלח אלי לזבל, לאחרונה, ומזמין אותי לקבל "החזרי מס" מהמדינה, מעורר אצלי תהיות שמא ההחזרים שלי הלכו לאיזה יזם ממולח, אולי בן משפחה שיכול לשים יד על הכסף, וכך גם גיליתי שכספי הבטוח הלאומי שלי הגיעו למישהו אחר. עבור הברקוביצים, בשלב מסויים, הופך כל אדם ל"אסיר אמריקאי" שאפשר לקחת לו את החזרי המס. מישהו מחו"ל שאל אותי השבוע שאלה רטורית "BUT THEY ARE DOING IT TO THEIR OWN, THATS SICK", ובכן, הכל שאלה של הגדרות, וכל העולם במה.

 

גייז וכולי

לא כתבתי כלום על הרצח, כיון שניראה לי שטרם התבהר במי מדובר, ולאחרונה ניראה יותר הכיוון של רקע רומנטי. אני מאד לא פוליטיקאלי קורקט בנושא זה, בצד הפוליטי שלו כמובן, וסבורה שהנושא נידון בארץ בשטחיות האופיינית והמרגיזה. מבחן הלקמוס של "ליברל" הוא תמיכה אוטומטית בכל דרישה בנושא הזה, כאילו מדובר בטאבו חדש, כמו בנושאי "בטחון ופטריוטיזם" להבדיל. הפוליטיקה של הגייז נגועה באותה הקצנה של התפשטות הקפיטליזם והעיוות שהפך את "זכויות האדם" לזכות האדם לרצוח אדם אחר, או את זכות הדיבור לזכות להכפיש ולהלבין. לגייז יש זכויות אדם ופרט כמו לכל אחד אחר, לא יותר.

 

. מכל מקום, האנקדוטה האישית שלי נגעה לכך שכאשר השמיעו את החדשה לראשונה סתם עלה בראשי שאחד הנרצחים בטח יצא עם גרמני, ובאמת אחרי כמה ימים התבהר שיש מקרה כזה. מה יש להומואים ולגרמניה ? כל הנושא לא ברור, בטח בני ציפר יודע להסביר. ויש כל הנושא הסבוך והטעון של MILITARY GAYS, או הגייז הניאו שמרנים, רחמנא לצלן. על זה לא מדברים כמובן, כי זה לא מתאים לאגנדה של מרצ. לא כל הגייז ליברלים או פרוגרסיבים אפילו, ותחת המטריה הזו גדלו ביצות די מבעיתות שאי אפשר לגעת בהן. כמו שלגנבים יהודים יש חסינות תחת סעיף "אנטישמיות", ככה לגייז יש חסינות דומה, והדברים האלה תמיד גרועים. למשל לשמאלנים רדיקלים היה עד עכשיו הסדר חסינות דומה בקשר להטרדות מיניות והדרת נשים, אחרי הכל, אשה צריכה להודות לאל הטוב שהמיוחס והמחוסן התנפל עליה, וכולי וכולי, הדברים ברורים. זה התסמונת של הקורבן הטרוריסט, שמתחיל ביללות על קיפוח ומסיים בהשתלטות על האויר והמרחב כולו, תוך כדי צעקות של קוזק נגזל. ואוי למי שיעיר לצרחן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תקשורת

 

 

איך לא, קונספירציות במיינסטרים מדיה

 

צפיתי היום בחצי השני של "המקור", את החלק הראשון הקרבתי לטובת HOUSE בערוץ 23, משהו שהתמכרתי לו בהנאה, זו סדרה רפואית משעשעת המשלבת דרמה של חדר מיון עם ניתוח האישיות הסוציומטית של גרג האוס האלמותי.

מכל מקום, נחתתי הישר ללב התוכנית על עמירם ניר, ונידמה לי שלא החמצתי הרבה, התוכנית תמוהה למדי, במיוחד העיתוי (האם יש קשר ללחצים על האוצר לתת שקשוקות ליוסי מימן ולאודר ?), ומעזה להעלות ספקולציה שכבר נלעסה עד דק באינטרנט ואף בעיתונות המרכזית. כרגיל, הנושאים החשובים כלל לא עולים לדיון ונותר צהוב כזה, עם הראיון של האלמנה והיתום, ראיון שניראה כאילו נלקח מטלנובלה ארגנטינית זולה.

 

פרשת אירנגייט השפיעה על הפוליטיקה האמריקאית עד הלום, ובודאי שהשפיעה מאד על ישראל, ובמיוחד על התקשורת (נמרודי ? מוזס ? ומי שכחנו ?). לא נערך שום דיון על מערך היחסים שבין ישראל לבין שלטון ריגן ומשפחת בוש, והפיכתה של ישראל ל"עובדת קבלן" של ארגוני מודיעין ופשע אמריקאים המבקשים לעקוף את החוקה ואת הפיקוח של הקונגרס והעיתונות. דרוקר מקשקש משהו סתמי ועופר שלח כרגיל שותק שתיקות בבחינת "גם אויל מחריש לחכם ייחשב". שאלה חשובה נוספת שהועלתה ונותרה באויר, היא, האם אפשרי מצב שבו נשיא אמריקאי (או בכיר אחר שם לצורך העניין) עשויים אי פעם להורות על חיסולו של ישראלי. על זה אפשר רק לגחך…ושוב, להרהר נוגות באפשרות שבישראל תהיה אי פעם עיתונות ממש, ולא שיחות מקודדות בין יודעי ח"ן ושלוחיהם של גנרלים כאלה או אחרים. יש על מה לחלום.

 

שוברים שתיקה והמימון

או טו טו ליברמן יהיה מחוץ למשרד החוץ ועסוק בעורכי דין ומסיבות עיתונאים א-לה קצב, לפני ואחרי שימועים מעייפים. את מי אפשר יהיה להאשים בפעילות של משרד החוץ מול ממשלות אירופה לבלום את הטפטוף האומלל של תקציבים לארגוני "זכויות אדם" ? בסוף עוד יתגעגעו לליברמן.

 

בעיני ההתפתחות אינה שלילית מאחר שהיא חושפת כמה אמיתות שנוח היה להתעלם מהן. אירופה בעיקר תומכת במפעל החימוש, הכיבוש והאלימות של ישראל, אך מול אזרחיה הפעלתנים והביקורתיים יותר היא נאלצת להראות "איזון", וחלק מארגוניה האזרחיים ואחרים תומכים בארגונים ישראלים אומללים שבעיקר מעניקים לישראל את הצלופן הנדרש "הדמוקרטיה היחידה וכולי…". כתוצאה מההסדר, ארגוני זכויות האדם הישראלים אינם "ממריאים" לסחוף את ההמונים אלא נתפסים כמשהו שבין "ארגון קש" בתמיכה עקיפה ובתימרון של רשויות הבטחון, או ילדים תמימים ומעצבנים שעושים רעש במקום ללכת לעבוד ולשרת בגולני כמו כולם.

 

משרד החוץ הרוויח כמה נקודות מול הארגונים הישראלים. ראשית, הוא אישש את מה שהיה עד כה השמצה לא מבוססת, שהארגונים מקבלים מימון מאירופה. שנית, הוא כניראה הצליח קצת לפגוע במימון או להעמידו בספק.אחרי הכל כמה פצצות במיורקה, עם חתימה (בעברית ? סתאאאם) של הבסקים, מפסיקות את העניין הספורדי של הספרדים במזרח התיכון, לגבי השאר, דרוש עוד פחות.

 

עושה רושם שיש סימביוזה מלאה בין משרד החוץ ל"ארגונים" בהסטת שימת הלב מהמאורעות בעזה לעבר הויכוחים האינסופיים והקונצנטריים בתוך ישראל.

 

 

פכים

אני צופה מעת לעת ב"מועצת החכמים", ולרגע מתבלבלת עלי דעתי עם הסקלרוזה והכל, האם זה "פופוליטיקה" או שמא תוכנית מוקדמת יותר בהנחיית מרגלית ? עשרים שנה מתערבבות במוחי, ונותר רק דן מרגלית עם אותם שטיקים וגומות חן שנקברות תחת קמטים, והחינניות הלכאורית בליבוי ויכוחי סרק ממכרים. סתם אמיתי.

לעומת זה המתחרה, ערוץ שידורי ישראל הממלכתי נותן בשבת עונג, החל ב"ששים דקות" המתורגם ואחרי כן מאוחר יותר התוכנית על דמוקרטיה בעולם. גם ערוץ 2 נותן תוכנית לא רעה, ראיונות עומק איטיים וחשובים "מן השוליים" לכאורה.  תוכניות התחקירים עתירות הפרומו, החל מהפדרבושים ועד לוי, יצאו מהאף ומיצו כניראה את הנושאים המעניינים.