אף מילה על גייז, סקיצות מהפריפריה

 

 

בבריכה בקיבוץ "אלומות"

 

שבת, חם. איש כבן חמשים וחמש יושב מול ארבעה צעירים כבני עשרים.

"אין כסף בחוץ, מה יש בחוץ ?" הוא שואל בצעקה

"בסדר, אבל הוא צריך להחליט בעצמו. מה "הוא" חושב ? אולי הוא שונא את הצבא ?"

-"שאלתי אותו, שאלתי. הוא אומר "אבא, זה פרווה. אני לא שונא לא אוהב. קם בבוקר , הולך".

-"פרווה, פרווה. שאלת את עצמך איך הוא הגיע לפרווה הזה. אני בחיים לא הייתי נשאר בקבע, בחיים לא."

-"כן, אבל מה יש בחוץ ? מה יש בחוץ ? מה אתה מעדיף, שינצלו אותך וישלמו משהו, או שינצלו ולא ישלמו כלום ?" שואל המבוגר, אשר מסתבר שהוא מדבר על בנו העומד לפני שחרור וצריך להחליט על קבע, והוא מתייעץ עם חבריו הצעירים.

"ככה לפחות יביא את הארבע, בשבילו זה הרבה. עד עכשיו קיבל שבע מאות ש"ח, דמי כיס, פתאום זה ייראה לו הרבה, ירגיש טוב." מנסה האב לשכנע את החברים.

"מה זה ארבע ? שכר מינימום, תחשוב, תוציא את המחשבון, הנה אני מראה לך, כמה עובדים ? מאתיים ארבעים שעות בחודש, תכפיל בשכר מינימום, 20.68 ש"ח, הנה, מה אמרתי לך ? מה אמרתי ? ארבע."

-"אבל מה אתה מדבר ? אתה עובד עשרים וארבע שעות…"

"אני ?" צועק צעיר נחמד ולוגם בירה קרה. "אני עצמאי, אני בחיים לא הייתי עובד בשביל עשרים ש"ח שעה."

"יאללה מה אתה מדבר, אתה סירקת את אשתי כמעט מת, שהיית חולה באמצע הלילה…אתה עובד כל שעה, יבוא לך קליינט גם ביום כיפור בלילה, אתה זוחל."

"בסדר, בסדר, אבל אני בשביל עשרים ש"ח שעה לא עובד."

"תראה את שאול, זה הבעל של רינה…תראה, וילה שתי מכוניות חדשות…הוא בקבע.."

-"בסדר, בסדר, הוא שמונה עשרה שנה שם, בטח מביא עשרים. מה אתה משווה. הבן שלך יחתימו אותו חמש שנים, יקבל שכר מינימום והחוצה. זה לא מה שהיה פעם. לא משאירים."

-"טוב לפחות יתאקלם חמש שנים, יעבוד. יותר טוב מכלום. הנה אמרו לאחיין שלי, יוסי, סע לאמריקה, אחרי הצבא, יש כסף ברחובות, בחבילות. ובאמת בא לשם, ירד מהמטוס, חבילה של זהב על הכביש, אמר לאשתו "עזבי, את זו לא לוקחים, יש עוד". כולם צוחקים.

-"אז מה אתה מדבר ?, זה לא צבא, זה משמר הגבול, הוא יכול להיכנס לכחולה. "

"אבל אתה לוחץ עליו. תגיד לו, אם אתה רוצה טוב, אם לא, אז לא. יש הבדל, אתה לוחץ עליו."

-"תגיד כמה מקבלים בשטחים ? "

-"אם אתה עושה שטחים, חמש וחצי, אחרת ארבע, ויש אפילו שלוש שמונה מאות .."

"איך שלוש שמונה מאות יא מפגר ? זה מתחת לחוק, מה המשטרה עוברת על החוק ?"

"אנא ערף, הורדות וזה."

"אין הורדות על ארבע.."

"יש הורדות, מאה חמישים ביטוח לאומי, עוד כמה גרושים פה ושם…אני אומר לך ראיתי תלוש, שלוש שמונה מאות."

האבא נבוך, פונה אלי, היושבת בצד. "את יכולה להצטרף. מה את אומרת, שישאר בקבע או יצא החוצה ?"

-"אני ? הקשבתי דוקא. בעיני ארבע זה ניצול. מצד שני, מה יש בחוץ ?"

 

משפחה בפריפריה

"יוסי יצא מהכלא, שמעת. "

-"כן הוא נראה טוב דוקא, התספורת, ירד קצת במשקל גם."

"את חושבת שיקבלו אותו שוב לעבודה ?"

"לאיזה ? להיות נהג ? לא ניראה לי."

"מה עם אשתו והילדים ?,

"מה אני יודעת, הם לא מדברים. אני לא מבינה איך היא לוקחת אותו חזרה, ירביץ לה עוד פעם, תכניס אותו שוב, ככה זה ימשיך. זה לא מפסיק."

"אבל איך היא תסדר לבד ? חמשה ילדים קטנים ?"

"מה איך תסתדר, אבא שלה מסודר, יש לו בסטה, מה היא ברחוב ?"

"אני יודעת ? לא יודעת."

-"דוקא אשה טובה, מטפלת יפה בילדים. ניראית בסדר."

-"אולי הוא לא סובל אותה ?"

אז מה הוא נשאר איתה ? את יודעת אבא שלו היה כזה, היה מחרע את האמא, עד הסוף. כולם ידעו. בסוף מתה צעירה, שבר אותה. כניראה זה אותו דבר."

-"נו אז יש תיקון, זה לא כמו פעם.הוא ישב"

-"הוא אומר שהיא לא מבשלת."

,"יש בזה משהו. אין אצלה חיר בבית, פיתות קרות כזה. לי ניראה היא עשתה ילדים כדי להישאר בסרט, לא לחשוב."

"ככה זה אנשים מתחתנים , הכל בסדר, יש בית יש פרנסה, כולם בריאים, ואז הורסים אחד לשני."

"כן."

 

 

בגינת השעשועים

 

,"עברנו לפה עכשיו, בנינו בית, אני מתגעגעת לטבריה, לעיר, אפילו לרעש. גרנו מעל המלונות, ליד בית ספר. לא מרוצה."

-"כן, זה די משעמם."

-"בעלי ואני יצאנו לפנסיה, אבל דוקא עכשיו אני צריכה אנשים, אז אני מתנדבת, נעמת, פוריה בית חולים, את יודעת, אני מעסיקה את עצמי."

-"והילדים ?"

-"כולם גרים במודיעין. לא רוצה לגור לשם, כן כולם אומרים לי. לא בא לי להיות בייביסיטר כל היום. יש לי החיים שלי."

-"והבית ? יפה לפחות ?"

"לא מרוצה. עשו לי חלונות אמריקאים, שקוע מטר בקיר, אני צריכה כיסא בשביל לפתוח. מי צריך את זה ? ותריסים חשמליים כל הבית, אבל אנחנו דתיים, אז בשבת אני או מתבשלת או בבית סוהר. את יודעת כמה עולה להפוך למנואלה ? ארבע אלף… מעצבן…"

"דתיים ?" פה ? יש לכם בית כנסת בכלל ?"

"יש, אבל באמת רק בשבת. אנחנו פה לא הרבה, אז בעלי נוסע לבית הכנסת ביישוב הסמוך."

"כן, פה כולם חילונים, ויש קהילה די גדולה של דתיים, אבל נוצרים.."

"כן, זה לא נעים. דתיים נוצרים."

אמא מתקרבת. "את מדברת על הנוצרים ?"

"לא אמרתי כלום, רק ציינו שיש."

"כן, תהיה פה מלחמה."

"מלחמה ? "

"כן, כבר יש. אנחנו לא מסתדרים. יש להם תוכניות וכונות, לא ניתן להם."

"במלחמה נפגעים שני הצדדים, לא ?"

"כן. טוב, זה עדיף על הברסלבים, כמו אלה שהשתלטו על יבנאל. פה רק צריך להיזהר על הילדים. שלא ישכנעו אותם. לפחות הם לא צועקים שעבס."

שלישי מגיע.

"מה מפריע לך ? אפשר ללמוד מהם אנגלית…"

"לא מפריע עכשיו, אבל יפריע. בכלל מה הם עושים כאן ?"

"חבר מביא חבר. כמו עם הרבנים. אחד בא, מביא את כולם. שמעתי שהם התחילו לקנות פה אדמות, לא רק לשכור."

"מי ? הברסלבים  מיבנאל ?"

"לא, הנוצרים מפה."

-"הם מחפשים אנשים חלשים, במצוקה, ומציעים להם…יש להם המון כסף."

-"נו ובמה זה שונה מש"ס. והמעונות."

"כן, אפילו חברים שלי מאד מבוססים שיש להם פה וילה ששה וחדרים ועוד המון אדמות בכפר תבור, שולחים את הקטנים למעון של ש"ס, גם אנחנו שלחנו. היינו מאד מרוצים. "

"מה איכפת לי, אם הילד קטן הוא לא מבין דת וכל זה, הם מצויינים וזה חינם, זה העיקר. את יודעת כמה עולה מעון פה בקיבוצים ? ארבע אלף, מינימום."

-"כן, היום הכל למכירה. אז מה איכפת לי להגיד שאני מאמין בישו , זה אותו דבר. אם יש כסף או משהו שאתה צריך."

"כן, הכל השתנה."

"תגיד, למה האנשים פה חמים על הקיבוצים ?"

"מה חמים, לא סובלים אותם. הם מחזיקים את האדמות ואת כולם, ועוד מקטרים."

"מה מחזיקים, הם פושטים רגל…ואתם שולחים בכל זאת לבית הספר שלהם…אז מה הסיפור ?"

"מה הסיפור ? אגיד לך, הם החזיקו פה את האנשים עבדים, היו צריכים עבדים, אנשים פה לא הרימו ראש עשרות שנים. נכון זה השתנה, אנשים היום עצמאיים, יש כסף, אבל לא שוכחים. חוץ מזה אל תרחמי, לא פושטים רגל ולא בטיח, הלואי עלינו. כל האדמות אצלם. אני, עבד של המשכנתא בשביל חצי דונם, אלה נולדים עם זה. יש להם. אבל הם אנשים טובים. אני מכיר יותר עכשיו, זה היה פעם. הם היו צריכים עובדים, זה היה עבודות יזומות כמעט, אין מה לעשות. אבל יש משקעים. לא שוכחים."

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 09/08/2009 at 16:29

    אחלה,

  • חייש  On 10/08/2009 at 14:13

    אני לא יודע כמה זמן לוקח ללקט חומר לכזה אורך של פוסט, אבל הייתי קורא אחד כזה בשבוע.

  • איריס  On 10/08/2009 at 18:53

    חייש, ברוך השב. התחייבות ? זה מחיב טבעת ורב. או לפחות משכורת🙂

  • איריס  On 10/08/2009 at 19:28

    הודעה מאיפי להלן נמחקה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: