תקשורת

 

 

איך לא, קונספירציות במיינסטרים מדיה

 

צפיתי היום בחצי השני של "המקור", את החלק הראשון הקרבתי לטובת HOUSE בערוץ 23, משהו שהתמכרתי לו בהנאה, זו סדרה רפואית משעשעת המשלבת דרמה של חדר מיון עם ניתוח האישיות הסוציומטית של גרג האוס האלמותי.

מכל מקום, נחתתי הישר ללב התוכנית על עמירם ניר, ונידמה לי שלא החמצתי הרבה, התוכנית תמוהה למדי, במיוחד העיתוי (האם יש קשר ללחצים על האוצר לתת שקשוקות ליוסי מימן ולאודר ?), ומעזה להעלות ספקולציה שכבר נלעסה עד דק באינטרנט ואף בעיתונות המרכזית. כרגיל, הנושאים החשובים כלל לא עולים לדיון ונותר צהוב כזה, עם הראיון של האלמנה והיתום, ראיון שניראה כאילו נלקח מטלנובלה ארגנטינית זולה.

 

פרשת אירנגייט השפיעה על הפוליטיקה האמריקאית עד הלום, ובודאי שהשפיעה מאד על ישראל, ובמיוחד על התקשורת (נמרודי ? מוזס ? ומי שכחנו ?). לא נערך שום דיון על מערך היחסים שבין ישראל לבין שלטון ריגן ומשפחת בוש, והפיכתה של ישראל ל"עובדת קבלן" של ארגוני מודיעין ופשע אמריקאים המבקשים לעקוף את החוקה ואת הפיקוח של הקונגרס והעיתונות. דרוקר מקשקש משהו סתמי ועופר שלח כרגיל שותק שתיקות בבחינת "גם אויל מחריש לחכם ייחשב". שאלה חשובה נוספת שהועלתה ונותרה באויר, היא, האם אפשרי מצב שבו נשיא אמריקאי (או בכיר אחר שם לצורך העניין) עשויים אי פעם להורות על חיסולו של ישראלי. על זה אפשר רק לגחך…ושוב, להרהר נוגות באפשרות שבישראל תהיה אי פעם עיתונות ממש, ולא שיחות מקודדות בין יודעי ח"ן ושלוחיהם של גנרלים כאלה או אחרים. יש על מה לחלום.

 

שוברים שתיקה והמימון

או טו טו ליברמן יהיה מחוץ למשרד החוץ ועסוק בעורכי דין ומסיבות עיתונאים א-לה קצב, לפני ואחרי שימועים מעייפים. את מי אפשר יהיה להאשים בפעילות של משרד החוץ מול ממשלות אירופה לבלום את הטפטוף האומלל של תקציבים לארגוני "זכויות אדם" ? בסוף עוד יתגעגעו לליברמן.

 

בעיני ההתפתחות אינה שלילית מאחר שהיא חושפת כמה אמיתות שנוח היה להתעלם מהן. אירופה בעיקר תומכת במפעל החימוש, הכיבוש והאלימות של ישראל, אך מול אזרחיה הפעלתנים והביקורתיים יותר היא נאלצת להראות "איזון", וחלק מארגוניה האזרחיים ואחרים תומכים בארגונים ישראלים אומללים שבעיקר מעניקים לישראל את הצלופן הנדרש "הדמוקרטיה היחידה וכולי…". כתוצאה מההסדר, ארגוני זכויות האדם הישראלים אינם "ממריאים" לסחוף את ההמונים אלא נתפסים כמשהו שבין "ארגון קש" בתמיכה עקיפה ובתימרון של רשויות הבטחון, או ילדים תמימים ומעצבנים שעושים רעש במקום ללכת לעבוד ולשרת בגולני כמו כולם.

 

משרד החוץ הרוויח כמה נקודות מול הארגונים הישראלים. ראשית, הוא אישש את מה שהיה עד כה השמצה לא מבוססת, שהארגונים מקבלים מימון מאירופה. שנית, הוא כניראה הצליח קצת לפגוע במימון או להעמידו בספק.אחרי הכל כמה פצצות במיורקה, עם חתימה (בעברית ? סתאאאם) של הבסקים, מפסיקות את העניין הספורדי של הספרדים במזרח התיכון, לגבי השאר, דרוש עוד פחות.

 

עושה רושם שיש סימביוזה מלאה בין משרד החוץ ל"ארגונים" בהסטת שימת הלב מהמאורעות בעזה לעבר הויכוחים האינסופיים והקונצנטריים בתוך ישראל.

 

 

פכים

אני צופה מעת לעת ב"מועצת החכמים", ולרגע מתבלבלת עלי דעתי עם הסקלרוזה והכל, האם זה "פופוליטיקה" או שמא תוכנית מוקדמת יותר בהנחיית מרגלית ? עשרים שנה מתערבבות במוחי, ונותר רק דן מרגלית עם אותם שטיקים וגומות חן שנקברות תחת קמטים, והחינניות הלכאורית בליבוי ויכוחי סרק ממכרים. סתם אמיתי.

לעומת זה המתחרה, ערוץ שידורי ישראל הממלכתי נותן בשבת עונג, החל ב"ששים דקות" המתורגם ואחרי כן מאוחר יותר התוכנית על דמוקרטיה בעולם. גם ערוץ 2 נותן תוכנית לא רעה, ראיונות עומק איטיים וחשובים "מן השוליים" לכאורה.  תוכניות התחקירים עתירות הפרומו, החל מהפדרבושים ועד לוי, יצאו מהאף ומיצו כניראה את הנושאים המעניינים.

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: