ביופוליטיקה

 

מכבי עוסקת בדילול אוכלוסין

 

בפוסט קודם הסברתי איך מכבי מרוקנת את כיסי לקוחותיה בשיתוף יוזמה מקומית של בתי מרקחת ממולחים, והנה יש לזה גם צד אקטיבי יותר.

 

בשבוע האחרון חשתי ברע, למעשה היו לי כל התסמינים של "שפעת החזירים", גרון, כאבי ראש, ותחושת שפעת קשה מנשוא שלא חולפת. אני בהחלט באוכלוסיה המיועדת לדילול ממילא, והתירוץ של "מעשן כבד" כבר מוחדר לציבור בתור הסבר למותו של החולה הראשון מאילת, שמעון עזרן, בן 35 בלבד. אגב, לפני שלוש שנים בלבד, שימש התירוץ הזה כיסוי לרשלנות של מכבי בתל אביב לעובדה שהם לא אבחנו אצלי דלקת ריאות בגלל שהתקמצנו על רנטגן. תמיד אפשר להפיל על החולה את האשמה "מעשן כבד" מי יודע כבר מה יש לו. עישון כבד אמור להכשיר את הדילול האלגנטי של עזרן, וביחד עם דלקת ריאות, מי בכלל צריך להציל אותו ? שימות.

 

כאמור, חשתי ברע, הלכתי לרופאה ועשיתי משטח גרון לשלול חיידקים. המשטח נעלם בינתיים, נו "מעשנת כבדה" זה לא חשוב מה הסיבה ממילא. אבל בתחום אחר עושה מכבי חיל, בתחומים שבהם נכנס לה כסף (כמו עם קומבינת ההשתתפות העצמית). כך, אני מקבלת טלפון מוזר מעובדת מכבי בצפון, שמודאגת מכך שלא המשכתי את האבחון של בני בהתפתחות הילד (מכון פרטי שמכבי מפנה אליו). אמרתי לה בעדינות שספק השירותים שלהם, שהוא כאמור מכון פרטי, לא מוצא חן בעיני. אחרי הכל מדובר בספקי שירותים בלבד. אבל טופס התחייבות שהוצא לא יוחזר, והקומבינות חיבות לרוץ, אחרת תיפגע הפרנסה. שלחתי אותה בעדינות לעזאזל, אבל אז לפתע נתקלתי בצד התקיף והאקטיבי של מכבי. האשה נלחמה כאריה ואף שלחה כל מיני איומים מרומזים. למעשה, מה שהיא רצתה זה לשווק לי את "מכבי משלים" (ביטוח משלים של הקופה) כדי ש"אהנה" מטיפולים נוספים אצל אותו ספק שירותים קלוקל. אמרתי לה בעדינות שאם השירות היה כל כך מוזהב הייתי שוקלת זאת, אבל בהינתן הרמה העלובה של העובדות במכון הפרטי המהווה מונופול על כל אזור הגליל התחתון והמזרחי, אני מוחלת על הטובה.

 

תעשיית ה"אבחונים" וה"ריפוי בעיסוק" טעונה בדיקה יסודית מאד, של המוסדות המבקרים את קופות החולים. מדובר בשוק אדיר שתועלתו מוטלת בספק, ומכל מקום זה שוק המייצר לעצמו עבודה. שוב, קשרי "ההון" הלא קדושים בין "סל הבריאות" (הכיס שלנו), קופת החולים מכבי, וגורמי שוק פרטיים (בתי מרקחת או "מכונים" למיניהם). כמובן, אינני טוענת שהגברת בינה מנצרת מקבלת שוחד מספקי השירות המקומי כדי שהיא תספק להם פרנסה, אבל אדם חשדן יותר עלול היה לסבור כך. שאלתי אם אפשר ללכת לספק אחר, ושאני מוכנה לנסוע לשם כך עד שעה נסיעה לכל כיוון, ולא להתפתעתי התברר שתחרות לא קיימת. מאד לא אהבתי את אופן הטיפול, זה מול הרשלנות והזילזול בחיי החולים המתבטא בגזל כיס בתרופות, אבדן בדיקות, ואי איבחון של מחלות הנמצאות בכותרות העיתונות שאפילו אנאלפביתים יודעים על קיומן, כמו השפעת האחרונה. מצער מאד. אך לא מפתיע.

 

שתיקות ושבירתן

עקבתי קצת אחרי הקמפיין של שוברים שתיקה לפרסום דוח עופרת יצוקה, ובלי הרבה ציפיות. היו לי הסתייגויות מקצועיות מהשיווק של הנושא, אך זה אינו העיקר. נוצר הרושם שאין מה לעשות יותר, הליכים משפטיים התגלו כפרסה, ארגוני המחאה משותקים (לדעתי), המימון האירופאי מעורר תהיות נוגות (על אירופה בעיקר, הנוהגת בכפל לשון ומשתמשת בנושאים הללו כדי לשפר עמדות במשאים ומתנים מסחריים עם סוחרי הנשק הישראלים. משרד החוץ חושף שיניים והולך להתבריין על התורמים, ומי שבסוף הרוויח קצת מהסיפור זה עירית לינור (פרסום חינם) ואליעזר יערי שישנורר על זה עוד כמה מאות אלפי דולרים מיהודים משועממים בניו יורק, שעשו את הכסף מסחר בישראלים (הון שחור, איברים, בשר תותחים בצה"ל, הכל בזול).

 

צריך אולי לחזור להתחלה, למשל לטיפול הנכון לאחרונה (באופן מפתיע) של דרוקר ושלח בנכי צה"ל מול אגף השיקום. הרעיון הוא להרחיב את חלל ההעדה ואת רשת הבטחון של ה"עד" הפוטנציאלי, והעיסוק ב MONEY TRAIL. המלחמה היא עסק, כמו כל עסק אחר, קצת יותר מלוכלכת ומדממת, ובלי ניתוח של המרוויחים והמפסידים, כולל מהתועלות השוליות, הניסיון לשווק התנגדות לא ישנה את השיטה, לכל היותר יזנב בה קצת כדי לתחזק אותה.

 

שקשוקות

הספקתי עוד לגנוב הצצה ארוכה ב"שיטת השקשוקה" והדיונים בערוץ 1. הכי מצחיק היתה החסות של חברת יכין לרוטב השקשוקה שלהם, קצת סר טעם אבל אפקטיבי. נקווה שהמפרסמים האחרים לא יקחו דוגמא, אפשר להעלות אינספור רעיונות מקבריים על חסויות לפי שיטה אסוציאטיבית כזו.

התוכנית היתה עגומה. מה שלדעתי קרה שם הוא די פשוט. רוזנטל ביצע תחקיר רגיל במסגרת עבודתו, והלחצים עליו עברו את הגבול הרגיל של הון תקשורת שחיתות שלטון. במקום רמיזות, היו איומים ושרירים, ובסוף נוצרה אצלו תחושה שמקריבים את שמו הטוב כדי לתת שמיכה רחבה מידי לבעל הון מפני ביקורת. מכאן זה הפך לרכבת שדים, שלא רואים את סופה.

אני כמובן עם הטובים (רוזנטל במקרה זה) אבל זה מחזיר את השאלה המקורית שלי לשתיקת הכבשים של העיתונאים, (אני מניחה שה כולל את רוזנטל) להשתקות הענק של התקשורת, בדיוק עד לרגע שהם טועמים את התרופה. או אז מתחילה מהומת אלוהים. זה לא אומר שאין לתמוך במאבקו, כיון שהוא מסמן גבול שכדאי לעמוד עליו, כדי שהנגיסה של בעלי ההון לא תתרחב, אבל האתיקה של העיתונאים שעבדו בתקשורת המרכזית, מפוקפקת בכל מקרה. את מסקנותי העגומות מאשרים בעצם המתראיינים, כמו רינו צרור שקובע שאין עיתונות חוקרת, ושהבעלות של ההון בתקשורת מעקרת אותה מעיקרה. אם כך הדבר, מה הם עשו שם, ומה זה אומר על התקדמותם המטאורית. כל מי שהגיע רחוק במערכת הזו עד כה נתן יד למנגנון רקוב, וביחד עם צמצום הבעלויות של ההון בתקשורת כדאי גם לאורר את האורוות של בעלי המקצוע.

 

הקוראת והבלוגרית שושי שמר מוסיפה – אברי גלעד הסביר למאזיניו בפורום של תוכנית הבוקר שהוא אינו מתייחס לתוכנית השקשוקה מאמש, כיון שגם הוא עובד של האחים עופר, באמצעות "רשת".

ובלי ביומטריקה אי אפשר

חוק הזיהוי הביומטרי, עוד כרסום נועז בזכות הפרט, מעורר גם כן אותם נושאים שעלו ב"שיטת השקשוקה" כלומר ההשתלטות של גורמים עלומים, בדרך כלל כספיים, על המדינה בנתיבים עלומים. הפעם מאיר שטרית ואיזה חברת OTI עומדים מתחת לכל חשד, אבל זו אותה שיטה, להציג נושא בצורה מטעה בציבור, להעביר חקיקה כביכול בצורה דמוקרטית, כאשר הסבטקסט שונה לחלוטין ממה שמוצג כלפי חוץ. שוב אותם חשודים רגילים, כל מיני פורשי תעשיית הנשק, שמעורבים באשכול של תאגידי נשק, ותוצרי הלוואי שלהם, קרנות גידור מוזרות חובקות עולם מהבלקן ועד לסין (כל זה עולה מעיון קצר בשמו של אחד מהדירקטורים של OTI ברנש בשם אליעזר מנור שה CV שלו מצוי ברשת וניראה כמו פרודיה על קונספירציה.

. לציבור המסומם מוכרים את הפחדים הרגילים מ"טרור" (אגב המלחמה נגד הטרור זו ההברקה הפירסומית שיווקית של המאה, ויש המייחסים אותה לראש ממשלתנו).

 

אני עברתי את הזיהוי הביומטרי הראשון דוקא בקליפורניה, בזמן שנבחנתי במבחני לשכת עורכי הדין שם. הסתבר שהיו ניסיונות של התחזות בעבר, כאשר נבחנים שלחו חברים שלהם במקומם להיבחן. לכן כל נבחן קיבל כרית דיו וטבל את אצבעו. בפעם השניה זה היה בלשכת התעסוקה בבניין הממשלה בתל אביב, בטקס הזובור לקבלת דמי אבטלה וסעד. קופת חולים "מכבי" (שוב ?) הכניסה  בימים אלה זיהוי ביומטרי במקום כרטיס מגנטי, ולאחרונה נזכרתי בנושא בסרט הילדים החמוד "מפלצות נגד חייזרים" כאשר מגחיכים את הנושא, ומתארים מתקן סופר בטחוני סודי, אשר הכניסה אליו מותנית בזיהוי ביומטרי של האצבע, הרשתית ולבסוף ה…טוסיק.

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: