המצפון הסלקטיווי של דן יקיר

באמצעות אתר "העוקץ"ו"הארץ" למדנו שהאגודה לזכויות האזרח זועקת נגד פסק דין שיצא תחת ידו של השופט נועם סולברג, הידוע בדעותיו הימניות שמרניות.  הכותרות מעט מטעות, ומהן עולה שסולברג שלל אזרחות מישראלי שהשתמט משירות צבאי. אלא שהפסיקה שונה לחלוטין, סולברג קבע, ובצדק, שאין לחדש ולהנפיק דרכון בחו"ל לישראל שדפק עריקות כדי להשלים את לימודיו באוניברסיטה משובחת, בעודו מעוניין להותיר את האופציות פתוחות גם ביחס לישראל, או מדוייק יותר, להשתמש בדרכון הישראלי לתנועה במקומות אחרים..

מן הפרשנות, שאפשר לקרוא לה רק פבלובית או KNEE JERK, אפשר היה לחשוב שהאומלל שלומד רפואה באוניברסיטת קולומביה נמק עכשיו בצינוק בסודן, ולא היא. טעה גם יוסי דהאן, בעקבות דן יקיר (שוב, האוטומטיזם של המתקפות היזומות), כאילו יש משהו חריג בסנקציה הזו. לא שמענו את דן יקיר כאשר נקבע שההוצאה לפועל תוכל לשלול דרכון מישראל הנמצא פה בשם חוב כלשהו. ולא על שלילת רשיונות נהיגה עקב חובות. המצפון מתעורר כאשר מדובר על פריווילגיות של המעמד אליו שייך דן יקיר, יאפיז שרוצים לשמור על הפריווילגיות המעמדיות. הנושא של הנאמנות, ההשתמטות והגיוס הוא שולי מאד בעצם למהותו של עניין, אך נעשה ניצול תקשורתי כדי להפוך את זה למשהו סנסציוני ו"קליט" עבור השיקול המערכתי של עיתון הארץ.

 

לא שמענו את דן יקיר כאשר לפני שנתיים אותו משרד קבע שאין לחדש דרכון בחו"ל לישראל שאיבד דרכון יותר מפעם אחת, תקנה שפוגעת הרבה יותר בהרבה יותר אנשים, ואין בה שום הגיון, למעט הרצון למנוע בצורה גורפת ופרופילקטית מכירת דרכונים על ידי "טיילני התרמילים" שגילו מקור הכנסה קל וזמין. (אך דפקו גם אנשים שלא מוכרים דרכונים).

במקרה בלבד, פסק הדין מוצדק, במובן זה שיש בעיה בכך שאדם שלא יכול היה לחדש דרכונו בארץ כיון שהיה בטח עסוק באימונים בשוחות, ינצל את הפירצה ויעשה זאת בחו"ל, ואין כל סיבה לכך. ברוב המקרים מדובר על בני יורדים (בעיה מוכרת) שהיגרו עם ההורים בגיל העשרה ולכן חייבים בגיוס. אין שום צדק בדרישה לגייסם, אבל אין שום מקום לזעקה המתוקשרת של דן יקיר כאילו אלה הבעיות שעומדות בפנינו. עד היום טרח צה"ל לאסור על בני היורדים הללו לבוא לארץ, מבלי שיעצרו על עריקות. נידמה לי שהנוהג הפסול הזה נפסק. אך לחדש דרכון בחו"ל ? ברוב המקרים יש להם דרכון נוסף כך שחופש התנועה לא נפגע.

 

למעשה, יש בכך צעד חשוב בהתחלת הניתוק בין אנשים שאינם גרים פה ובין הדרכון הכחול. ועל כך יש דוקא לברך. אך חמור מכך, זכות התנועה נשללת בישראל בקלות יחסית בצורה מעמדית (חייבי הוצאה לפועל למשל, או כענישה מנהלית בנושא תעבורה), והאגודה לא התערבה ולא הטילה כובד משקלה, ביחד עם השותפים בעיתון הארץ (בנושא זה קשה להניח שעיתון "הארץ" היה זועק, אחרי הכל, הוא מייצג את הנושים בדרך כלל). מדינת ישראל פוגעת אנושות בזכויות האזרח, כולל של ישראלים בחו"ל, ומכל המקרים הללו בחר דן יקיר את "בן השמנת" כדי להוביל נושא שאינו שייך במישרין לפסק הדין. ההזדעקות מחזקת, באופן שלילי לדעתי, את הזיקה בין הזכות לא לשרת שירות חובה ובין מעמד כלכלי ו"יאפיות" של אנשים שיש להם במילא רגל אחת בחוץ…אין זה המקרה, וחבל שלא עוסקים בייצוג נפגעי גיוס החובה שאינם סטודנטים לרפואה באמריקה אלא בני עיירות פיתוח ומשפחות מצוקה…

 

מילה על הקמפיינים האלה…

מידי פעם , ולעיתים די רחוקות, אני נזכרת ביצר המשפטנות הביקורתית שפעם היה מטה לחמי. בכל זאת, בתור מי שהיתה לפחות פעם במחנה של דן יקיר, חבל לי שהאנשים האלה יורים ברגל לנושא חשוב של זכויות אדם, כאשר הם הופכים לאגודה לזכויות היאפיז מרמת השרון והולכים והופכים לשוליים, בלתי רלוונטיים ומעצבנים.

אהרון ברק נאם השבוע את נאום "השחייה בים" בכנס משפטנים שהיו מלגאי זכויות אדם של הקרן החדשה לישראל. אני קיבלתי פניה צבועה לעדכן את הפרטים שלי, בשביל "הברושור" אבל לא את ההזמנה עצמה, ככה זה עם הנאורים, בדרך כלל הנאורות מגיעה ונעצרת  על סף הדלת שלהם.

אהרון ברק הרוויח בכבוד את הביקורת הן מימין והן משמאל על הדפוס שהטביע במערכת המשפט הישראלית, דפוס הצביעות, המוסר הכפול, הזחיחות והשחיתות האישית. כמובן, לגופו של עניין דעתי כדעת מאמר המערכת של הארץ בקשר לאהרון ברק, כלומר, ביקורת משמאל על כך שבמשך עשרות שנים הוא במו ידיו תרם להיווצרות המצב שעליו הוא מתריע. ברק מצטרף בזה לשורה הארוכה והלא מכובדת של אישי מפתח בישראל הזועקים מרה נגד מה שהם במו ידיהם יצרו, ומגלגלים עינים לשמיים ואת האחריות לפתחו של "הציבור"..

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: