אינטרנט; תופים; חיבוקים

 

אינטרנט, וספרתם לכם ממחרת הפסח

 

חמשה שבועות ללא אינטרנט בבית, חופשה חיונית ומרעננת מהרגל ומדיום שהפך לטבע שני בלי להכריז על בואו ובלי לבקש "הסכמה מדעת".

 

אני רואה בזה מעין "ספירת העומר" האישית שלי, משום שהניתוק התרחש בדיוק בערב פסח, שעה קלה לאחר תום ה"סדר". כך יצא, וכך בזרוע נטויה החל מסע השחרור. מומלץ בתור תרגיל רוחני, וספרתם לכם ממחרת הפסח שבעה שבועות בלי אינטרנט, בלי כבלים, בלי ערוצים, בלי חארטה.

 

תופים בבית השחי של העולם

 

במהלך "חול המועד", כאשר נגמרו לי הרעיונות להעביר את הזמן ליורש העצר, לקחתי את עצמי ואותו לעיירה יבנאל הסמוכה. יבנאל, שראויה בהחלט לפוסט או שניים במסגרת "חובבי ציון", כתות ומשיחיים, וכיוצבאלה דברי הימים, היא למעשה "בית השחי" של העולם, או לפחות של צפון ישראל. ממוקמת בעמק הסגור  מכל עבריו ברכסי הרים, סמוך לכנרת, נמוך, העיירה מתבשלת רוב ימות השנה במיץ הזיעה של עצמה. שכר הדירה ביבנאל נמוך יותר מאשר בטבריה, הישג בלתי מבוטל בשוק הנדל"ן העולמי, למעט אולי ג'באלייה או בלטה בשטחים הכבושים במשטר צבאי. גילוי נאות, למשפחתי מצד אבי ענפים כלשהם גם בעיירה זו, דרך נישואין, לפני כמעט מאה שנה. בשנה שעברה ביקרתי די הרבה ביבנאל לרגל "החינוך הביתי" שניסיתי לעשות לבני ביחד עם כמה מקומיים. דרך המפגש הקטלני הזה, עמדתי במקצת על טיבה של האוכלוסיה היבנאלית, שחושפת טפח ומכסה טפחיים (אולי בצדק*). 

 

מכל מקום, רצה הגורל והגענו בדיוק לתוך פסטיבל הזוי שהתרחש ברחבה המרכזית של העיירה. הפסטיבל התארגן, כך מסתבר, על ידי המועצה וגם על ידי קבוצה חדשה שהתיישבה ונאחזה בעיירה המנומנמת, ומכנה עצמה "השבט העברי המתחדש", בהשראת אוהד האזרחי שהעביר לשם את מרכז פעילותו מראש פינה ומהדרום. גולת הכותרת של הפסטיבל היתה הופעה של אשה בשם "הנשר הלבן", שהגיעה מאלסקה, במהלך סיור בעולם שהיא עורכת להביא שלום ולפתוח את הלב לבני האדם. "הנשר הלבן" נושאת איתה תוף ענק, שנבנה בתהליך ארוך ומושקע, שקוטרו כשני מטרים בערך, ועורכת טקסים מן המסורת האינדיאנית. כן, גם אני הרמתי גבה ומצמצתי בציניות, אבל לא חלפו עשרים דקות מרגע שהיא פתחה את הפה, ואת התוף, ומצאתי עצמי מתופפת בהתלהבות ובמרץ אקסטטי, ביחד עם עוד כמה עשרות משתתפים, ומפיקה יללות אינדיאניות שבטיות, על פי הנחיית "הנשר הלבן". עוד אכתוב בהרחבה על שליחותה ומעשיה של האשה המקסימה הזו בפוסט נפרד בחודש הבא, בלי נדר וכולי וכולי. מכל מקום, הספקתי לערוך ביקור נחמד, ולזכות לאירוח חם ונדיב, ב"בית האלות" שמרכז כרגע את פעילות השבט העברי, וגם על כך בהזדמנות אחרת. פעם, לפני למעלה מעשר שנים, כתבתי רשימת ביקורת-סקירה, על בחור מבריק ומעניין ש"חזר בתשובה", ששמו היה אוהד האזרחי. הספר היה חוברת דקה בשם "עולמות הספק", ואת הסקירה בצעתי לבקשתה של חוה פנחס כהן (שאי אפשר לסרב לבקשות שלה). מאז עברו הרבה מים בפישון ובגיחון, והנה הדרכים נפגשו שוב, במקום הנידח הזה ששמו יבנאל.

 

object width="425" height="344">

 

 

 

אכזבה צפויה ולקחים

 

הניתוק מהרשת הזיז את התודעה שלי מענייני דיומא, אקטואליה, מחאה , קונספירציות ופוליטיקה, וטוב שכך. איכשהו הדברים התרחשו בד בבד עם עליית הממשלה הזו, שמטרתה כניראה לשחרר כמה מאיתנו מהעול לעקוב אחרי שברון הלב המכונה פוליטיקה ישראלית, וזה כולל מבחינתי גם את מי שחושבים שהם נושאי בשורת השינוי והביקורת. לכן, צריך להודות לנתניהו מכל לב על הסכמתו לשמש "הקש ששבר" וכולי וכולי, והביא למפנה הנדרש ולעליית תדר. לפעמים מישהו פשוט צריך להיות מלוהק בתפקיד ה"איש הרע" כדי לבצע את החיתוך הניתוחי הנדרש, מהגנגרנות, העצלנויות וכולי.

 

אכזבה מרכזית מבחינתי נוגעת לטיפול, או להיעדרו, התקשורתי והציבורי בדברים החמורים באמת שמתגלים פה ושם בין רעש וספין. פרשת האנתרקס שמגוללת סיפור עצוב של "מכירת בני אדם" לתאגידים אמריקאים בידי ישראלים שקיבלו בנאמנות את הפקדון היקר ביותר, בני אדם, חיילים, אזרחים, ומעלו בו תמורת בצע כסף. הדברים כמובן רחבים ועמוקים יותר, ואיכשהו הציבור ממשיך לנמנם, ואיתו המופקדים על החוק ועל בטחוננו. בנוסף לביבי המנתק, אפשר לסתום את הגולל גם על "הפוליטיקה של השמאל", המתגלה כמושחתת לא פחות מהימין, ועוסקת בעיקר ב"דילים מסריחים".  פרשת אייפאק למשל היתה משל ודוגמא לצחנה שעולה מכל הפוליטיקה של השמאל הישראלי, היונק את כספו ממיליונרים אמריקאים, שמקדמים בעיקר מדיניות של חרחור מלחמות וניאו ליברליזם. המעט שנחשפנו אליו, בקשרים שבין חיים סבן לכל מיני ממסדים אמריקאים, קשרים הנושאים אופי מזוהם ומלוכלך, בהתחשב בכך שסבן קיבל במתנה את בזק למשל, על חשבון אזרחי ישראל (ולא האמידים שבהם), צריכה היתה לגרור חקירה עמוקה בישראל בקשר לטיב היחסים שבינו לבין הממסד המקומי.

כמובן, חיים סבן הרבה פחות מודאג ממה שיגידו בישראל, כי פה אפילו לא מעיזים להרהר אחר הפריץ, גם אם עשה הונו ממכירת ישראלים "על המשקל". בגידה זה משהו שבישראל מייחסים רק לעניים, עדיף שחורים. בארצות הברית קמה סערה בעקבות השיחות של סבן עם חברת הקונגרס הרמן, ובארץ אף לא שואלים ולא בודקים את קשרי ההון שלטון של חיים סבן, אשר זוכה אגב לחיבוקים גם מנתניהו וגם ממר"צ וספיחיה בארצות הברית. ממש מקיר לקיר.

 

התקווה שעדיין לא נכזבה היא מהנשיא אובמה, אשר חרף המכשולים על דרכו, ולא חסרים כאלה, פועל ללא לאות לכיוונים הנכונים בכל דבר שהוא עוסק בו, והשינויים הם אולי מולקולריים, אבל חשובים מאד לטווח הארוך לארצות הברית ולעולם כולו. אובמה אמור להגיע לביקור בחודש הבא, כמדומני, בישראל, וסמוך לאותו ביקור יתארגן אירוע חיבוקים בירושלים, שאנסה להביא אליו את הלינק בהזדמנות. קצת תקווה, גם אם סכרינית קצת, לא תזיק.

 

לקראת שבועות…חג שמח

עדכון על אירועי השמאניזם, החיבוקים, התופים …פה בגליל בערך בשבועות.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On 14/05/2009 at 11:08

    ברוך שובך, איריס
    מה שיפה בעיני כי אותו תוף שהצעיד בעבר אנשים אלי קרב, או גרם לעבדים לחתור בספינות, בעולם הקדם-מודרני, בקצב אחיד
    משמש כעת לקידום מסרים של שלום עולמי

    שהרוח הגדולה-הנצחית תנשוב על כולנו
    ושהמוסיקה תמשיך להניע את הכל

  • חנה בית הלחמי  On 14/05/2009 at 11:19

    ובעניין הכתות והשאנטי, 2 אנקדוטות מהיומיים האחרונים:
    1. חלפתי אתמול לאט וכזו שיושבת ליד הנהג (לשם שינוי) בכניסה לחיפה, שבדרך כלל דוהרים בה מבלי להסתכל לצדדים. זו הפעם הראשונה שהזדמן לי לקרוא את השילוט על שערי בית הקברות. אחד השלטים אומר: בית עלמין לכתות משיחיות בחיפה". עכשיו תסבירי לי, לא מדובר בכל הניו-אייג' והמשיחיות המיסיונרית, על כך שכולנו=אחד? אז למה להפריד גוויות?

    2. יצא לי שלשום לשמוע פרזנטציה של איזו יוזמת שאנטי ניו-אייג'ית של סיוע שנותנות אמהות מזן מעגלי הנשים לאמהות צעירות. הן החלו את ההסבר בתיאור מצבה של האם הצעירה, תיאור מצמרר שהזכיר לי את הנסיכה הכלואה בראש המגדל באגדות העם הזוועתיות. הבדידות, התיסכול, הדיכאון העמוק, אי הוודאות, הכאבים, העצב…. בשובי חיכה לי הבן הבכור שלי. אמרתי לו שמזל שלא שמעתי את הפרזנטציה של את שתי אלו לפני שהבאתי אותו לעולם🙂
    הנטייה להצגה שלילית מוקצנת על מנת להציג באור זך וטהור את יוזמת הסיוע, חשודה בעיני מאז ומתמיד. היא מאוד אופיינית לחבורות אוחזות הידיים והמתמזגות שאת מספרת עליהן. בענייני נשים מוצגים למשל בתי יולדות כמכשירי דיכוי זדוניים, חופשת לידה כקונספירציה חשוכה, הבחירה לא להניק כלחץ חברתי גברי עויין וכיו"ב. נו, די. הדרמה מספיק גדולה as is, היא לא זקוקה לדרמטיזציה נוספת.

  • מני  On 14/05/2009 at 11:46

    רוב הסכויים הם שהמשטרה הורתה לנתק אותך מהרשת לזמן מוגבל כי היה חשד שתחשפי סודות מדינה.

  • יהודי  On 14/05/2009 at 14:53

    חוויות חיצוניות, רגעיות וחולופות.
    צנו לנפש את אשר ביא צריכה – אדם לעמל יולד

  • יהודי  On 14/05/2009 at 15:07

    ונראה לי שאני אתחיל לעמול על שגיאות הכתיב שלי

  • somebody  On 14/05/2009 at 15:33
  • שחר  On 14/05/2009 at 19:12

    נשמעת כמו יעד למסע אנתרופולוגי.
    ומה יש לו לאוהד אזרחי עם סיפור האלות הזה שלו. אלוהים, אם יש אחד כזה, לא אמור להיות א-מיני?

  • מיכאל י.  On 14/05/2009 at 19:39

    כשאני רעב לאהבה
    יוגה
    כשאני רוצה תשובה
    יוגה
    כשיש לי כאב בחזה
    יוגה
    כהצרכים לוחצים לי
    ג'ורה

  • אסתי  On 14/05/2009 at 20:03

    יופי של דבר עשו מהמקום. חבל רק שהמקימים לא יכולים לראות את המקום המפונפן שהפך להיות הרחוב במסחה

    ברוך שובך!

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 14/05/2009 at 21:05

    פעם לפני שנות דור, (כמעט שלושים שנים) עבדתי ביבנאל. היה שם מסגר מופלא, זקן לאללה, שבנה עגלות משא, ושחמישים שנים לא יצא את יבנאל. הייתה לו הגינה הכי מופלאה בעולם, עם צמחים שגדלו מתוך אהבת החיים. שמענו תקליטים עם טוסקניני ואכלנו חיטה מבושלת. היה מדהים.

  • איריס  On 19/05/2009 at 10:19

    לא יודעת אם מישהו עוד רואה את התגובות , כאמור אני רחוקה מאינטרנט
    שועי@
    ,תודה על התזכורת ההסטורית החשובה, אכן התוף מתחבר כניראה למקצב העמוק שלנו, ואפשר לנצל את זה לכל מיני מטרות…

    חנה@
    נו טוב כבר נפגשנו מאז…לעניין "כתות משיחיות" הכוונה םשוט לנוצרים במילים אחרות, לא משהו ניו אייג'י במיוחד, אלא אם מתייחסים לחורבן בית שני בתור "אירוע חדש" יחסית.
    מסכימה ששאנטי בנטי זה חלק מהצרכנות הקפיטליסטית עם כל המחלות הנלוות.

    מני @
    סודות מדינה ? למה מה ומי אני ?

    יהודי
    הנשמה, כן. ובלי שגיעות.

    ל"אחד"
    תודה

    אסתי, מיכאל והאלמונים…
    תודה תודה על הביקור באתר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: