אמריקע, גולדנע מדינע

פקיסטן, הודו, וסוחרי נשק…

 

 

india/pakistan cartoons, india/pakistan cartoon, india/pakistan picture, india/pakistan pictures, india/pakistan image, india/pakistan images, india/pakistan illustration, india/pakistan illustrations

 

 

יריות פה ושם

 

היום קציר דמים בארצות הברית, כל מיני משוגעים יורים בצרורות ומחסלים בסדרה. בינגהמטון, השם מצלצל לי מוכר, מישהו שאני מכירה עשה שם את לימודיו לתקופת מה. בבלוגים האפלוליים יותר אומרים שכל "המתוכנתים להרוג" מתקופת בוש, מתחלקים על דעתם עכשיו ומשחררים את הניצרה. או שזה המשבר הכלכלי, מי יודע.

אני צופה היום בסרט טלויזיה ככה ככה, שנקרא "המעגל", על חבורת סטודנטים אמריקאים בעיירה ווספית מושלגת, ואיך נרצח שם פתאום סטודנט שחור, כולם חושדים בכולם, בסוף מתברר שהאיש הרע הוא מנהל האוניברסיטה, שמתעלל מינית בסטודנט ושולח אותו לרצוח את מי שראה.

מעגל של רצח. חקירה. תיקון. רק השחור נשאר מת מאד.

 

ניר בן ארצי, טבריה, וארצות הברית

 

סיפורו של הגורו מהדרום, עושה הנפלאות התמים ובעל הכוחות, עולה כיתה ונכנס ל"הארץ", העיתון של החושבים ובעלי הכספים. אז יש לנו תמים אחד עם "יכולות", חבורה של רס"רים תאבי בצע למיניהם, חטיפה תמוהה לטבריה, שנקטעת בשתי טיסות לאמריקה. אומרים כסף, אומרים סמים, אומרים סקס. ויש כמובן המשיח, יהודה איסקריות, ובעלי הון אשכנזים שבאים "רק לקבל עצה", ולתרום כספים גדולים. אה…כן…ושני ג'יפים במחיר מציאה, חצי מיליון ש"ח כ"א.

 

מאחר שהמשיח ואני נחטפנו באותו זמן, ולבסוף אף הגענו לטבריה, אני מרגישה הקלה מסויימת שעניינים אלה עוברים למסלול של אור השמש וחקירות משטרה. באמת לפני כשנה וחצי, פקד אותי חלום סיוט נוראי וארוך שרשומיו לא עזבו אותי שבועות ארוכים. לא אפרט את כולו, היה בו גם ביקור של עוף שמיים קסום ופצוע קצת, אבל הוא מסתיים בחטיפה וכליאה, שכביכול לא רואים אותה, היא שקופה למתבונן, וגם הכליאה והאיום, אבל על מפתן הדלת שוכב ערס טבריאני, מהסוג הרגיל, ומוודא שלא יוצאים, ואומר שתפקידו לוודא שאמות, כביכול באורח "טבעי", אבל לבסוף הוא מתרשל בתפקידו זה, ואני בורחת, הגם שסוף הבריחה לא ברור. החטיפה – הגם שנראתה כמבצע ישראלי – היתה ביוזמה אמריקאית.

רוח רעה שרתה בעולם מאז סוף 2004, ואולי היא חלפה ועברה למקום אחר, כמו שקע ברומטרי. אך שום דבר כבר לא יהיה מתוקן, כלי שבור, לעולם ישמר את החולשה בסדק. מישהו נרדם בשמירה.

 

אפיקים

 

העיתונות מדווחת על ספר חדש, רווי שלדים בארון, שיצא לאחרונה על ידי אסף ענברי, והוא עוסק בעלייתו ונפילתו של קיבוץ אפיקים. מאחר שבחצי שנה האחרונה ביליתי שם הרבה, כמעט כל יום, אני מתכוונת אפילו לקרוא את הספר, ולפענח את המקום המוזר הזה. המלצות וסקירות בעין חיצונית של עב"מ מתל אביב, בהזדמנות, בפוסט יותר נהיר.

 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: