אונטרוועלט, גוועלד

ביידיש זה נשמע …

 

הביטוי "עולם תחתון" הוא תרגום מילולי של המקור ביידיש להלן, אונטרוועלט, באנגלית כניראה UNDERWORLD, עולמו של האדס, הגיהנום, או אולי מחתרת, אבל שחורה כזו. עם התקדמות השפה (לכיוון האנגלית), והתודעה, התחלף הביטוי המיושן והטוב ב"מאפיה" וב"פשע מאורגן", ללא התיוג הערכי שהיה בביטוי המקורי והישן. עכשיו מדובר רק על "שיטה" , אפילו משהו טוב, מסודר, "מאורגן", לעומת סתם פשע, אנרכיסטי כזה, המאיים על אושיות החברה. לביטוי "מאפיה" יש קונוטציה ברורה לאיטליה, עם ארומה חביבה מסרטים אמריקאים, "הסנדק" למשל, ועוד רבים אחרים, שהאלילו את התופעה, וחרשו את הדרך לסלבריטאי הפשע, שהם כוכבי התרבות שלנו, עכשיו.

 

כמה מילים על פשע מאורגן

 

מושכלות ראשונים. פשע מאורגן מתחיל בסחיטה ונגמר בסחיטה. בזה מתאפיינת שיטת הפעולה, אשר מחזיקה את כל המבנה ביחד. כולם סוחטים את כולם, ובמילים אחרות זה מוכר כ"שלטון הפחד". מסתבר גם שהוירוס הארגוני הזה די מדבק. מושכלות ראשונים. פשע מאורגן הוא האיום מספר אחת על כל ציוויליזציה. "ללא מוראה של מלכות…" וכולי וכולי. למעשה, הוא חזרה לצורת החיים הטרום ציוויליזציונית, עדרי אדם שטורפים זה את זה.

כבר דשו פה רבות את ספריו של קורמק מקרתי (ארץ קשוחה), ולפני כן אפשר לדבר על "מאד מקס" (מקס הזועם), כהתנבאות על קריסת ה"עולם העליון" למחילות של האדס. במכסיקו זה קורה עכשיו, וכתבה של "ששים דקות" ששודרה בישראל בשבת, מספרת על נפילתה של "השכנה הדרומית" של ארצות הברית. ההשחתה כבר כמעט הושלמה, ועכשיו עבר הפשע לרחובות, חטיפות, רצח וכריתת ראשים של שוטרים, ירי חסר אבחנה ברחובות ועוד. האמריקאים עושים פרצוף של "וואו, לא ידענו", אך למעשה עיקר התוצרת משווקת לתוך ארצות הברית, וממנה גם מגיעים הסטיפות למימון הארגונים השונים.

 

אליוט ספיצר, לשם ובחזרה

 

השבוע חוזר אליוט ספיצר, המושל המודח של ניו יורק שבילה עם יצאניות צמרת, לקדמת הבמה התקשורתית הלגיטימית, בתור מומחה לנוכלויות של וולסטריט, עוד סוג של פשע מאורגן, ובגדול (כך כינו זאת, "נוכלות פונזי"). ספיצר מסביר שהוא היה בין הראשונים, והבודדים, שניסו לאכוף את החוק והשפיות על תאגידי הענק של וולסטריט, ביניהם מריל לינצ'  וAIG, ויש הסבורים שהסתבכותו המינית היא סוג של סיכול ממוקד, "חיסול מוזמן" ואלגנטי, בסגנון של מאפיה בעלת צוארון לבן. לא יורים ולא כורתים איברים, אבל סוחטים… מזכיר קצת את פרשת קצב, אך בהבדלי העדה, וסגנונו האשכנזי של ספיצר, מנעו גלישה לסצינות מכוערות כמו "מסיבת העיתונאים". ספיצר עובד בשקט, עם זאת, לדרוש חשיפה מלאה של חומרי החקירה שהובילו למבוכה שחיסלה אותו. לא הוגשו כתבי אישום, ונוצרה עננה כלשהי, לא ברורה, כיצד שימשו רשויות החוק "אקדח" ציבורי בידיהם של גורמים, שפשעיהם גדולים משלו, בוודאות.

הבדל נוסף בין פרשיית ספיצר לקצב, הוא בתחום הכלכלי, ומבטא טוב מכל את ההבדל בין שתי החברות האלה. במקרה של ספיצר דובר ברכישת שירותי זנות במחיר עצום (כמה אלפי דולרים למפגש), ואילו בישראל מדובר בהטרדה וניצול של עובדות, המקבלות שכר ציבורי, ואשר נשכרו לשם כך על ידי נציבות שירות המדינה. ההבדל הוא בין זנות ובין עבדות, בין שוק חופשי (עסקה פרטית) ובין סחר רשמי וממלכתי בנשים לצרכי מין הנעשה על ידי ועל חשבון המעסיק הממשלתי. לפיכך, גם הסיום היה שונה. הזונה האמריקאית ממקרה ספיצר הפכה לכוכבת טלויזיה עשירה, ובארץ , המערכת לא תשקוט עד שהיא תוודא הריגה (כלכלית וחברתית ולבסוף פיזית) של המתלוננות, למען ייראו וייראו, כדי שמעמד העבדים לא ירים את ראשו, ושההסדר, שהוא ביצת זהב כלכלית, יוכל להמשיך באין מפריע.

 

לוחמי חירות במימון העולם התחתון, קוסובו, תחקירים

 

עשר שנים לטרגדיה ביוגוסלביה, סרביה וקוסובו מעלות מן האוב שוב את חלקן של המעצמות בחרחור הסכסוכים באזור, וההפצצה המסיבית של נאטו. לימים, מתברר שסלובודן מילוסוביץ נתמך על ידי הסי.איי.איי., ואילו "המחתרת של לוחמי החירות" שנלחמה נגדו (KLA) מומנה על ידי ארגוני פשע, בעלי אינטרס בסחר הסמים באזור המדובר ושמירה על השליטה על הנתיבים.

 

בארצות הברית נחקרים עתהגם גופי מודיעין, בקשר לזיקות כלכליות מדאיגות עם פשיעה מאורגנת. כתבה זו מנתחת את שיטת הפעולה של ארגוני המודיעין האמריקאים והגרמניים במזרח אירופה, ותיפלול הזירה המקומית באמצעות העולם התחתון. הדברים מעט סבוכים, אבל בגדול הרעיון הוא שארגוני המודיעין מסדרים לעצמם "קופות שחורות", נטולות פיקוח כלשהו, כדי לממן אוונטורות שבאופן אחר לא היו זוכות למימון ותקצוב ממשלתי. מעבר לכך, שערוריות מין, נוכלות, ושחיתות מתגלות כמגיפה בסי.איי.איי, והיעדר מסורת של פיקוח משמעותי, גררו שפל חסר בתקדים בארגון.

כולנו זוכרים את פרשת איראנגייט, שבה נחשפו השיטות הללו, כלומר, הקשר בין עסקי סמים, סחר בלתי חוקי, ומימון של גורמים פוליטיים במדינות הים, בניגוד למדיניות הממשל. אדם תוהה שמא יש לבחון שבילי מימון, וצורות פעולה דומות, גם בישראל, ומהן הזיקות בין ארגונים פוליטיים ובין מימון באמצעות פשע מאורגן, במישרין או בעקיפין.

 

מעצמת זנות וסחר בנשים

 

אמנון לוי מביא כתבה מעניינת על רשת סחר בנשים ממזרח אירופה שנוהלה על ידי מושבניק המגדל בננות בצפון הארץ. הכתבה מהווה הזדמנות נדירה להקשיב ולצפות בחומרים שבדרך כלל מתרחשים ונקברים לחלוטין ב"אונטרוועלט", אותו אזור שחור השמור בידי צרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים (משטרת ישראל ?). והנה, גם למשטרת ישראל עדנה קטנה, כאשר הם סו]פסוף עובדים, הכוונה להחדרת סוכנים סמויים לארגוני פשיעה מתוחכמים, לאורך זמן. נכון, בדרך כלל המלשין הוא עבריין לשעבר (ובעתיד), אבל במקרים האלה "המחיר שווה את התוצאה". אמנון לוי מצהיר מייד בהתחלה את העובדה החשובה ביותר בתחקירו. הסיבה שמשטרת ישראל מתחילה לעבוד קצת, בתחום זה, היא כולה פרי לחץ אמריקאי מאפיונרי (אם לא תעבדו אז אין כסף), להפסיק את סחר הנשים ממזרח אירופה לישראל. כמובן, מחלקת המדינה לא מתענייינת בהפסקת הסחר בינה ובין ישראל, כך שהצופה התמים יכול לסבור שכל הבעיה התחילה ממולדבה. ולא היא. סחר בנשים בישראל הוא נתח שוק מרכזי מאד בכלכלה הישראלית, והיה פה לפני נפילת הגוש הסובייטי וישרוד את הפסקת הסחר ממזרח אירופה. מדובר בשיטת עבודה ישראלית שקורבנותיה קודם לכן היו ישראליות או עולות ממקומות אחרים.

עד שלא תהיה התמודדות משטרתית משמעותית עם זיקות הגומלין שבין עולם הזנות-סחר בנשים הישראלי ובין אליטות משפיעות (פרקליטות, שיפוט, פוליטיקה, וכמובן הון), כל מה שנעשה הוא טיפול קוסמטי, להפיס את דעת המפקחים מטעם מחלקת המדינה והאיחוד.

 

הפמיניזם הישראלי ממשיך לישון

 

לאור העובדות הללו, החושפות עד כמה הפך הפשע המאורגן לגורם בעל משמעות פוליטיות, משפטית וחברתית בעולם המערבי, תמוה לראות שהפמיניזם הישראלי ממשיך להתבצר בהכחשה והדחקה. עיקר הפעילות הפמיניסטית הישראלית התבססה על תרגום אוטומטי של מוצרים וחקיקה אמריקאים לעברית ושתילתם על מציאות שיותר דומה למכסיקו ולבלארוס מאשר לקליפורניה או מונטנה. לדעתי, זו הסיבה המרכזית לקריסת גורמי הכוח של ארגוני הנשים, ולתוצאה המתקבלת כיום, שלפיה נציגות הנשים המשמעותית יותר בכנסת ישראל היא של יוצאות מולדבה, ואילו זהבה גלאון בחוץ.

המאבק שכוון נגד אידיאולוגיות שמרניות פיספס את העיקר, והוא המימד הכלכלי האדיר של סחר בנשים, שאין לו דבר וחצי דבר עם אידיאולוגיה, והוא יכול לחבור לשמאל הכי רדיקלי או לימין הדתי מצידם. מדובר בשיטות פעולה מעשיות, ולא אידיאולוגיות, והן מנצחות באמצעות כוח, ולא שכנוע.

לדעתי הלא פופולארית, עיקר הבעיה בישראל של מעמד האשה, גם קודם לכן, היתה במציאות כפולה ומכוסה, שבה התבצע סחר בנשים, לצד פסאדה של נאורות והתקטננות על קוצו של יוד, כאילו מדובר במדינה מערבית. אי אפשר לרכז מאמצים בדובדבנים, כאשר הכל קורס מסביב. כלומר, אפשר, אבל זה לא ממש אפקטיבי.

כאשר חושפים זיקות בין השמאל לבין פשיעה מאורגנת, מבינים גם שלשני הצדדים היה אינטרס להתעסק בזוטות, כדי שהמכונה המרכזית תמשיך לעבוד. הכסף הגדול מתקתק, והציבור מתעסק בשאלה אם מותר לתלות תמונות עירום על קיר המוסך או שמא זה "הטרדה מינית" בעבודה.

 

מעמד האשה במזרח אירופה

 

אני לא מתיימרת לדעת הרבה על הפמיניזם המתפתח במזרח אירופה, אם בכלל, אבל אני בטוחה שישנם גורמים, כולל גורמים מערביים שכותבים באנגלית לעם, המתעסקים עם הניסיונות להיכנס למדינות כמו בלארוס ומולדבה, ולהעצים בהן את מעמד האשה באופן שימנע את הסחר המסיבי בנשים, המציפות את העולם כולו אגב. נידמה לי שישנם פרוייקטים אירופאים העוסקים בדיוק בעניין זה. לעומת זה, הגישה הצפון אמריקאית היא מתבדלת ומסתגרת, ונוקטת בהפעלת לחצים וחרמות על המדינות האלה. אם אינני טועה ישנן כמה מדינות מערביות שניתקו יחסים דיפלומטיים עם בלארוס, על תנאי שמצב הסחר בנשים ישתנה שם. או סנקציות מסוג זה. כמובן, יש חשש שחרמות ונידויים יחמירו את מצוקת הנסחרות, אבל יש פה אמירה מסויימת לפחות לגבי סוג הציוויליזציה הזו. מפתיע עם זאת לגלות ששתיים ממדינות הסחר הללו, בחרו בשנים האחרונות נשים כראשי מדינה. לכן, כדאי מאד ללמוד את המצב הייחודי במדינות אלה לאור העובדה שרוב הסחר "הישראלי" מושפע מדפוסים אלה (האליטה האשכנזית הותיקה, והתגבורת של העשור האחרון, בדמות חצי מיליון עולים ממדינות אלה, שרובם לא יהודים כלל). מהתבוננות כללית עולה מערכת נורמות שונה מזו המתוארת בספרות המערבית, מערכת של ניצול מקסימלי של האשה כחפץ מיני, מצד אחד, ומצד שני סוג תיגמול (לאחר הגיל הצעיר שבו האשה נחשבת מושכת בתרבות הזו) שמקובל באמת יותר בישראל, ולא בארצות הברית למשל. כך, פילגש צייתנית המשמשת שפחת מין לפוליטיקאי בכיר, עשויה לקבל תגמול בצורה משרה בעלת כוח פוליטי בהמשך הדרך, כמעין "סידור פרישה". בארץ מאד מקובל לנהל מו"מ עקיף עם נפגעות תקיפה מינית על פוזיציה תעסוקתית, ולא לשלם למשל פיצויים או אפילו אתנן. הסיבות לפרקטיקה הזו בודאי מגוונות וטעונות מחקר.

 

הגברים הישראלים המבקשים לשמר את הפריווילגיה ישתמשו גם הם במודל האמריקאי (שאותו הביאו הפמיניסטיות הישראליות), ויגידו שיש "זנות מרצון" ויש כאלה המתפרנסות יפה. האמת, שזה נכון במדינות אחרות אולי, בודאי לא בישראל, אך כאמור הבעיה המרכזית היא שכל זה מהווה ויכוח פיקטיבי, משני הצדדים. הפרקטיקה של תגמול באמצעות "קידום" מהווה בעיה ב"שיח" הקיים. הפמיניסטיות הפועלות במודל האמריקאי רואות בזה סוג של איום על מעמדן (שמא יגידו שגם הן קיבלו את העבודה או התואר דרך המיטה), אך בפועל מדובר בבעיה עמוקה יותר, שכאמור צריך לחקור אותה במקום להתכחש לקיומה. בכל מקרה, הנחת היסוד כאילו ישראל היא מדינה בעלת מסורת של שוק חופשי או זכויות פרט, פועלת מאד לרעת העניין הפמיניסטי. ישראל היא חברה בעלת שורשים בביורוקרטיה טוטאליטרית, הדומה יותר למשטרים המזרח אירופאיים. במסגרת הזו, גם אם יולבשו זמנית מודלים קפיטליסטים מבוססי תרבות מערב אירופאית, הם ייבלעו לתוך המבנים התרבותיים השורשיים. קבלת המציאות היתה מאפשרת התחלה של התמודדות. גם ניתוח "תיק קצב" היה הוגן יותר לכל הצדדים, לו היתה הכרה שישראל איננה טקסס או ניו יורק. מצב הנשים בישראל הוא על סף מצב חירום.

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On 24/03/2009 at 14:20

    חותם על המשפט החותם את הפוסט
    דומה כי איכשהו הפכה הדמוקרטיה למערכת המאפשרת לכוחות טוטליטריים לפעול בה בעין מפריע ולחתור ליצירתה של חברה מעמדית- היררכית- נוקשה בחסות נהלים כלכליים וחברתיים מערביים. ומקלטי הנשים המוכות העומדים תמיד בפני קריסה/סגירה יעידו לא יודע, לתומי חשבתי בנערותי, כי על הדמוקרטיה להגן על אזרחיה מפני אלו האומריפ לשלול את זכויותיהם/ן הבסיסיות ביותר
    עתה כבר איני יודע, לעתים נראה לי שישראל הופכת למדינה ייצוגית- דמוקרטית, כלומר: הטורחת להציג את פניה הדמוקרטיות במדיה ולפני תורמים אך נותנת לכוחות אחרים בתכלית להוביל מדיניות ולהיבחר באין מפריע
    בחירתו הדמוקרטית של ליברמן, למשל, היא דוגמא טובה לאן הדברים יכולים להגיע
    גם אלו הרואים באח הגדול תכנית בידור גריידא, אינם מבינים את השלכותיה על הכרתם של הצופים
    כך מלמדים אזרחים שהם צריכים להנות ולחוש עצמם סטארים כאשר צופים בהם וכאשר חודרים לפרטיותם
    וסחר בנשים וסחר בנשק המתנהלים כמעט באין מפריע, על כך אין להרחיב דיבור, אולי מילה אחת: אינפרנוֹ

  • נטלי מסיקה  On 24/03/2009 at 15:15

    היה מזעזע.
    ועוד לשמוע שבסוף התהליך הסרסור הממוצע מקבל שנתיים וחצי, הוא מזעזע לא פחות.
    עצוב ומדכא מאד.
    תודה על הפוסט החשוב

  • בן  On 24/03/2009 at 17:21

    תודה רבה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 24/03/2009 at 17:26

    בסרט הענק, ארבינקא, של קישון, נכנסים הגשש לבית קפה, ומישהו לוחש עליהם: עולם תחתון, עולם תחתון…
    בתנועה מצ'ואית הם מזמינים- בירה! כיאה לאנשי עולם תחתון… ואז גברי מוסיף: שחור….

    אח, אלו היו ימים… שעולם הפשע היה בירה… שחור…

  • איריס  On 24/03/2009 at 17:57

    שועי תודה, אכן אינפרנו. אני רק מקווה שזה לא יהיה השם של תוכנית הריאליטי הבאה…גם את הגיהנום אפשר לשווק חיובי.

    נטלי, תוכנית מזעזעת בעיקר החומרים המועטים שיקבלנו בשידור חי (המוקלטים), שיחות הטלפון והצילומים. אימה.

    בן, תודה

    מגיב אלמוני, הוי הגשש החיוור, געגועים להומור טוב. אבל אני חולקת על הנוסטלגיה. למיטב ידיעתי כולל האישית, ארגוני פשיעה אכזרים שנחשפים היום, פעלו חופשי בשנים ההם, לפחות משנות הששים שאני יודעת, ואני משערת שגם קודם. אלא שזה היה מאד ממודר, בניגוד להיום, וגם בהיקף פחות, ודאי, אך לא פחות אכזרי ומשמעותי, מבחינת קשרי הון-סחר בנשים, הדברים היו כמו היום, כבר בתקופה ההיא. ובאמת, הנטיה היתה לקרוא ל"מזרחים" בשם עולם תחתון כי הם היו פרועים חיצונית, כלומר אלימים בהתנהלות החיצונית. אבל המאפיה הרצינית אולי דיברו ביידיש או רוסית גם אז, ובודאי באנגלית ועברית.
    ניסיתי לאמר, אולי בלי הצלחה, שהכל כבר היה קודם, אבל מוסווה בהצלחה מרובה יותר.

  • אסתי  On 24/03/2009 at 20:17

    אם לא קראת עדיין את ארגון השוטרים היידים של מייקל שייבון – מומלץ בחום גדול.

  • איריס  On 24/03/2009 at 22:49

    אחפש

  • nachum  On 25/03/2009 at 09:44

    as i know and you just can decide if to belive me the selling of women from the east block is not that big.the numbers are pumped.if you want and can give numbers it will help.and spitzer tried to sell himself as a clean man so it dosent matter how big his crime-it is importent that he thougt he can sell himself.

  • איריס  On 25/03/2009 at 10:58

    תנסה מקלדת בעברית זה לא מסובך

    אני יכולה לדמיין שגדעון סער הנדס את הנתונים כדי לתחמן את האיחוד ומחלקת המדינה, להוציא מהם כספים לשם "מיגור הבעיה", ולהכניס לכיס את ההפרש, למקורביו ולארגוני הנשים. אני יודעת בוודאות שהסחר בנשים העיקרי מתבצע נגד ישראליות ולא נסחרות מחו"ל. ושממשלת ישראל מסתירה את ההיקף ואת הבעיה כיון שהיא משתמשת בסחר הזה.

    באשר לספיצר, אז נניח שהוא צבוע, מה זה קשור לנושא של פשיעה חמורה כמו שאני מדברת עליה. במידה ואכן מדובר בסיכול שמטרתו היתה למנוע חקירה פלילית נגד תאגידי הענק, זה קצת יותר חשוב מהצביעות שלו. הוא לא ביצע עבירה, אני משערת שהתחביבים שלו היו ידועים קודם, ציינתי כבר שאחד הנהלים הקיימים הוא לשבת על מידע ידוע, כדי להשתמש בו בזמן הנכון. בעניין זה כדאי לברר מי ידע ולא עשה כלום קודם, נאמר יועציו, או עיתונאים וכולי, וגם כמובן המשטרה. בדרך כלל הם יודעים על שימוש בזונות, כי רוב רשתות הזנות מלאות בשטינקרים ומשטרה סמויה. במקרים רבים, המשטרה חותכת חלק מהרווחים.

  • יובל  On 25/03/2009 at 16:46

    איריס,
    נהנה לקרוא את הפוסטים שלך, אבל עדיין מחכה לגילויים שהבטחת בנוגע לתעשיית הנשק הישראלית. מתי זה בא?
    יובל

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 25/03/2009 at 17:48

    איריס,
    מצאתי את זה ברשת, לא יודע אם זה שווה משהו. זה ארוך. אבל אולי יש שם אנפורמציה חשובה…

    http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&archive=

  • איריס  On 25/03/2009 at 17:58

    יובל, נשמה, איזה מידע מעניין אותך ומי רוצה לדעת ? הצצתי בכתובת האייפי שלך וקצת קינאתי האמת. עורר בי זכרונות ישנים מטיול, דוקא רלוונטי לנושא שאלתך.

    בינינו, אם היה בארץ עם מי לדבר, אז די במה שכבר פרסמתי כאן כדי לעורר סקנדל. כפי ששנינו רואים, שלטון הפחד בשיאו.

    אלמוני, תודה על הלינק, מכירה את המאמר של מנדלה אמיר, מאמר ישן מאד אבל עדיין אבן דרך חשובה, בפרט שהוא מהראשונים שעסקו בזה בארץ.
    מעבר לכך, אני מעיינת מידי פעם ברוטו, למרות שאני לא מסכימה עם הזוית הפוליטית, האתר מתעסק גם בפשע מאורגן בצורה מקצועית ומעניינת.
    וחושף זיקות וקשרים חשובים שלא תוכל למצוא בשום מקום אחר.

  • יובל  On 27/03/2009 at 01:20

    איריס, אין מה לחפש אצלי אג'נדה נסתרת. בזמנו נתת הרגשה של מי שיודעת על מה שהיא מדברת בגלל ידע שבא בזכות קשרים משפחתיים וזה סיקרן אותי, אבל זה הכל. ובקשר לשלטון הפחד: אם את בולשת אחרי כתובות אייפי אז אותך באמת הצליחו להפחיד. וכן, אני נמצא באנגליה: לא צריך לבלוש בשביל לדעת את זה, אפשר פשוט לשאול.

  • איריס  On 27/03/2009 at 01:26

    הטענות על שלטון הפחד לא היו כלפיך, אלא כלפי העיתונות בישראל. סליחה אם זה לא הובן כדבעי.
    אני תמיד בודקת אייפי, כי יש לנו קבוצת נשים המנסות לאתר שניים שלושה טרולים משותפים. לא אישי גם כן. התרגשתי לגלות קוראים מחו"ל, מקווה שזה לא נורא.

    כן, אתה צודק. יש קשרים משפחתיים, ופה ושם כתבתי. אולי ארחיב בעתיד. זה לפי החשק
    תודה על התגובה והתזכורת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: