מחלקת צירופי המקרים

AFFINITY SCAM – או "אויבי איש אנשי ביתו"

 

הצצה ב"ששים דקות" מובילה להארה לשונית קטנה, והכרת תודה (כמו תמיד) לאנגלית, שממהרת לתת שמות וסימנים בתופעות הנמצאות שניה לפני פריצה לתודעה. מומחה כלשהו מסביר את "תופעת ברני מיידוף" (ענק ניירות הערך האמריקאי שגנב חמישים מליארד דולר …) כ"תרמית על בסיס קירבה". כלומר, ישנה בעולם הפשע תופעה של מרמה המתבססת על אמון של הקהילה הקרובה (משפחה, מיעוט אתני, וכיוצב). הנוכלות מתבצעת על יסוד ההנחה שבן המיעוט שלך יאמין לך, וכך מיידוף "מכר את הלוקשים" ליהודים דוקא, על בסיס האמון של היהודיב"אחיו למיעוט ולגורל". מסתבר שנוכלות על בסיס קירבה (זהות) קיימת בקהילות שונות ומגוונות, ואפשר לדעתי להרחיב את העקרון גם לנוכלות על בסיס משפחה ועוד. באותן משקפיים אפשרלבחון את הציונות כאידיאולוגיה שהיא AFFINITY SCAM, פריטה על מיתרי "קירבה" וערבות, שבבסיסה עשיית רווחים פראית של מעטים, ותוצאות הנוכלות, הריהן הפירמידה (פונזי) שמכונה בטעות "מדינת ישראל". רק חלב ודבש כמובן.

 

משבר הנהגה 

Woody Allen

אתמול במקרה השתרעתי מול המרקע, בזמן שהקרינו באחד מערוצי הסרטים את "פשעים ועבירות קלות" של וודי אלן. צפיתי בסרט בשעתו, אך למעשה שכחתי את התוכן, ורק זכרתי את התחושה שהוא הותיר בי אז, אי נוחות כזו, של "אמירה משמעותית ומורכבת" על החיים. ובאמת, התחושה חזרה מייד עם תום הצפיה. הסרט משרטט עולם שבו "ערכים" שקולים ל"לוזריות", אך יש בו פינה חמה לעולם הישן, של הדורות הקודמים (ביהדות) שהחליטו ליצור עולם מוסרי, או למעשה פעלו תחת הססמא "אלוהים או אמת ? אלוהים עדיף". אך הדור הקודם נעלם, באמריקה, ותחתיו נולד הדור החדש, שאימץ את האתוס של המצליחנות, אין אלוהים, ואני נהנה מהחיים ויהי מה. גיבור הסרט, רופא עיניים יהודי נכבד, גולש לביצוע רצח מתועב של מאהבת פגועה והסטרית המאיימת על שלוות חייו. אחיו, המסייע לו, הוא איש העולם התחתון בעיר ההימורים אטלנטיק סיטי. הרופא מבצע את המעשה, סובל מעט מייסורים, אך לבסוף חוזר לחייו הנוחים ושוכח. וודי אלן מגלם במאי יהודי מצפוני, הנאבק בגיסו, "המצליחן" שהוא מפיק ובמאי נודע, ומפסיד לו בכל החזיתות. נישואיו מתפרקים, אהובתו מתחתנת עם הבמאי, והמורה הרוחני שמצא לעצמו, מעין  פרימו לוי, מתאבד.בקיצור, הצדיק שרע לו.

 וודי אלן בעצמו, כזכור, נחשף  סמוך לאחר מכן בקשר של ספק גילוי עריות עם בת חורגת של רעייתו לשעבר. (הריהו לעיל,  בתמונה משנה שעברה עדיין איתה, ניראה מאושר ומצליח).

 

Dylan Lauren, Woody Allen and Soon-Yi Previn attend the Dylan's Candy Bar relaunch celebration on October 27, 2008 in New York City. © WireImage.com

 

משבר הנהגה 2

 

אצל אשרת קוטלר (וקודם לכן, כאן ב"רשימות") כתבה די מדהימה על פרשת ניר בן ארצי המעלה אספקטים שונים ובעייתיים בציבור הישראלי. למי שלא מעודכן. ניר בן ארצי, מושבניק פשוט מדרום הארץ, הפך לפני כמה שנים ל"משיח", לאחר שהתגלו בו כוחות "ראייה" על טבעיים. גרסא שונה של "הרנטגן" המפורסם, במקרה של בן ארצי הוא פשוט רואה דברים שמעבר, כמו כבלים תת קרקעיים, חלקי גוף פנימיים, וגם מחשבות נסתרות. הבחור נקשר איכשהו לסיירת מטכ"ל, שהוא הופך ה"קמע" היחידתי שלה כניראה, וגם לטייקונים ישראלים כמו רעיה שטראוס ורקנטי. מסביבו נפתחת "חצר", המשרתת בעיקר את המקומיים, וגם חוגים רחבים יותר בציונות הדתית. לאחרונה מתברר שהוא נחטף לטבריה, (עיר המחוז שלי, אחד המקומות הנוראים ביותר עלי אדמה), שם נכלא, ועבר דברים קשים מאד, הנוגעים לעבירות מין שאולי ביצע או שאולי אולץ להודות שביצע, ועל כך המחלוקת שנחקרת כעת במשטרה, ואספקטים כלכליים המניעים את המחלוקות.

צד מעניין בסיפור (שיש בו כר נרחב לחובבי הזאנר), הוא המתח המתגלה בין "החסידים" ובין ה"גורו" כלומר השאלה אם המיליונרים הציניים הקימו להם טוטם או ראדאר אנושי, ועשו גם "קופה" יפה על הגב שלו, או שהגורו הוא השולט באירועים ובאנשים סביבו. לי ניראה שכמו במקרה "גואל הרצון" (הסקנדל התורן של העונה הקודמת), מדובר בקורבן של שאיפות לא ממש קדושות, מצד אנשים שהחליטו שלא די בפשעים ועבירות קטנות, אלא הם רוצים לקרוא לכאן, ולכלוא את השטן בעצמו, כדי שיגיד להם שהם בסדר, בשמו של אלוהים כביכול. בקיצור, הייתי מציעה מאד למשטרה שלא להתבלבל, ולחקור, כרגיל, את שביל הכסף. זה מזכיר לי את היחסים המעניינים שנוצרו, לאחר הקולוניאליזם המערבי במזרח הרחוק, בין האליטה המערבית ובין "גורואים" הודים קטנים שהם טיפחו בתור "מתקשרי הבית", ספק חיות מחמד, ספק שליחי האל, ובכל מקרה, מקור בלתי נדלה להכנסות קלות.

אחד מסימני האימפריאליזם התרבותי בישראל (אמריקה, אמרנו ?) הוא גם ניכוס הרוחניות של הנכבש, והפיכתה ל"מוצר" המנותק מן ההקשר התרבותי הרחב והעמוק יותר. כמו תופעת "השאמניזם" האינדיאני, כך מיסחור "הקבלה" הוא מסימני הלעיסה האחרונה של התרבות הנכבשת לפני שהיא מתערבבת בבטנה הגדולה של האימפריה.

 

 

Picture - 'satan in all 
his glory', 1792. 
fotosearch - search 
stock photos, 
pictures, images, 
and photo clipart

סיפור מתגלגל, שאנחנו נמצאים רק בראשיתו, ניר בן ארצי עדיין לא אמר את המילה האחרונה, והמפתח כרגע בידי המשטרה. נקווה שהיא תעשה עבודה יותר יסודית מהרגיל אצלה.

 

מחלקת "נקמה קפואה"

 

צירוף מקרים (1)

 

תיק ג'קי סרוב – אבוטבול, רופא מאיכילוב, שירות הבטחון הכללי. לא היינו בסרט הזה ? החתיכה החסרה – שר ניגרי בארגז.

 

צירוף מקרים (2)

 

קנוניה כלל ארצית נגד משה קצב, במסגרת הקללה של "מפוני גוש עזה". חגי סגל מפרסם ספר על פרשייה עתיקה. ידידיה סגל, דודו, נחטף, עונה ונרצח על ידי הדוד של גילה קצב.

 

פוליטיקה

 

צירוף מקרים (3)

 

המילה האחרונה בשמאל הרדיקלי באינטרנט. אתר בשם "מילכוד 67", ובמקרה כל הכותבים גברים.  מצטרף למקריות של פברואר – חד"ש ומר"צ, רק גברים.

 

צירוף מקרים (4)

 

מחקר זנוח של משרד ההגנה המונה את ישראל במועדון הגרעין המסוכן לשלום העולם מודלף, סמוך למחקר אחר, פרי הסי.איי.איי, שמגיע איכשהו בדרך לא דרך לעיתונות, ובו צופה הסוכנות פירוק מוחלט של ישראל בתוך עשרים שנה מקסימום. ואיך כל זה ממש במקרה באותו שבוע שאובמה שולח קלטת לוהטת לעם האיראני.

 

high weirdness

 

צירוף מקרים (5)

 

פודגרה. גאוט. 1986. ליד שיינקין. האם כולם אכלו yellowcake ?

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תומר  On 22/03/2009 at 06:36

    תודה על הקרדיט.
    הנה הכתבה מאתמול:
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleId=624756&sid=126

  • חולי  On 22/03/2009 at 09:24

    תודה,
    הסרט של אלן מצויין בעיני, ובאמת מעורר מחשבות גם אחרי עשר צפיות.
    מופלא הכישרון של אלן לשזור מערכות יחסים זו בזו באופן כזה הרמוני…

  • חנה בית הלחמי  On 22/03/2009 at 09:34

    הבלוגוספירה מלאה ב"שוויוניסטים" ואנשי שמאל שאינם נותנים מקום לקולן של נשים. ע"ע יגאל סרנה וצידודו בצ'ייני/המעטת חשיבות מעשו שכן מדובר בעניין "נורמטיבי" – כלומר חילול כבוד האדם של נשים אינו נכנס לרשימת מאבקי כבוד האדם של השמאל הישראלי, ע"ע אתר הבלוגים שהבאת כדוגמא, והולך ומסתמן ריבוי של כאלו כתופעה גם ברשימות.
    אין לי מושג אם זה פשוט סוג של בקלאש מתוחכם מקודמיו או ניסיון אומלל של הגבריות לגונן על המועדון המתפורר. אמש הסבירה לי את זה מישהי כנצחון המאבק הפמיניסטי, שכן הם מכניסים את עצמם ל"גטו" של הקול הגברי. אין לדעת.

  • מוריס  On 22/03/2009 at 14:12

    לגבי סיפורו של ידידיה סגל קראתי כבר לפני 30 שני את הסיפור

    סיפור נוסף באתוס הציוני שבו מותר לכלוא ולהרוג בעלי פלוגתא פוליטית

  • איריס  On 22/03/2009 at 14:35

    תומר, אין בעד מה, מיי פלז'ר.

    חולי, בהחלט, האיש גאון אבל בעייתי בדרכו החיננית.

    חנה, אני חושבת שצריך לפתוח חלל לדיון פנימי בשאלה למה זה קורה בשמאל הישראלי, ככל שהולכים יותר שמאלה-רדיקלה ככה פחות נשים, במקום ההיפך. לא טריוויאלי בכלל, לאור העובדה שבכל דבר ועניין אחר הם מחקים לחלוטין את השמאל המערבי (א0 אמריקאי ואם אירופאי) ללא בדל מחשבה עצמאית ומקורית. רק בעניין הדרת נשים, לפתע, עמוד שדרה, עומדים על הרגליים האחוריות.
    גטו גברי לא מאיים עליהם, זה היה ככה אלפי שנים ואם יצלמו פעם את "האח הגדול" במילואים, יגלו את סוד החברותא של גברים וההנאה.

    אפרופו ריאליטי, אני בעוונותי צופה מעת לעת בהישרדות _"בגלל הילדים" כמובן – ומגלה לחרדתי שוביניזם מדהים בתוכנית הזו, אבל דוקא שם נכון היה להפריד את המינים כמו בספורט, כיון שאחרת מדובר פשוט בקניבליזם. התחרות מבוססת שם על יכולות פיזיות, שבהן בוודאות יש לנשים נחיתות, ומכן המסר לדור הבא – מובלע וברור, שנשים פחות טובות, והן על תקן קישוט עם ביקיני שמתפלש בחול ובבוץ, ללא כל תוחלת. זה לכל מגישות הבג"צים לשילוב נשים בתפקידים קרביים. ככה זה ניראה. איכס

    בקיצור, מדכא למדי הקוקטייל ה"סמולני" הזה.

  • איריס  On 22/03/2009 at 14:39

    מוריס, אני בטוחה שזה לא חדש עובדתית, אבל הקישור לגילה קצב אקטואלי.
    בקשר לרציחות פוליטיות, הפרקטיקה הולכת אחורה לגולה, החרמות, הנידויים, הקללות, הפולסאות, עד כדי המתה בפועל על רקע פלוגתות כביכול אידיאולוגיות (אז זה היה יותר על רקע פרשנות דתית, אבל זו היתה הפוליטיקה של אז).

    בעיני חיוני מאד לגאול ולפדות בדחיפות את החומרים ההסטוריים האלה, במובן של הכנסתם לתוכניות הלימודים, וכמובן פירסום בתקשורת ההמונים. זה מה שעשה הספר של סגל, כיון שאני משוכנעת שהציבור לא יודע על מה מדובר. אני נחשפתי לתקופה הזו, ולתרעלה שלה, רק לפני שנתיים ורק משום שאבי ז"ל נפטר, ואיזה קולגה שלו זרק לי הערה בנוסח "נידמה לי שהוא היה מנוער הלח"י", ומשם יצאתי למסע שלא הסתיים עד היום. למעשה כל הצדדים לאותה תקופה, השמאל והימין, טאטאו את זה מתחת לשטיח, ועשו טעות מרה, כיון שהרוחות האלה חיות, דוקא בגלל שלא נקברו כדין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: