להרוג עיתונאי ולנוח

 

משפחות, בע"מ

 

משטרת ישראל מפרסמת כתבה המשבחת את עצמה, ומונה את שש עשרה משפחות הפשע שסומנו כיעד לפעילות היחידה החדשה למיגור הפשיעה המאורגנת. מתוכן, כפי שניראה מרחוק לפחות, רק אדם אחד הוא אשכנזי (מולנר) והשאר ברובן משפחות מזרחיות וקצת ערבים, בהתאם לחלקם באוכלוסיה או טיפה יותר.

העמדות שלי בקשר לאפליה העדתית בישראל עברו כמה תהפוכות, מ"כור ההיתוך" עד לתמיכה גורפת והסתייגות בסופו של דבר, מן המאבק הזה, לא משום שאין הפליה אלא משום שאין הגדרה של יעדים ומטרות שייטיבו עם כולם. מאבקי שבטים כבר לא מעניינים אותי, ויש לנו מזה מספיק ב"השרדות" הריאליטי והמציאות.

 

ואולם, כאשר יש בולטות מובהקת של מסמן עדתי בנתונים כלשהם, זה מחייב התייחסות, בין אם הסבר תרבותי (מן הסוג המתנשא הרגיל, ש"הם ברברים") ועד להסבר הפוך, שזו הוכחה לקיפוח שיטתי. אני משאירה את זה לסוצילוגים. אותי מעניינת הנפקדות של ארגוני פשיעה ידועים, מן העדה הלא מזרחית, כמו ארגון הפשיעה של ראובן גרוס, שהוכרז ככזה בתופים וצהלות ב 2004, ולאחר כמה פעולות תגמול, הורד מן הרשימה ומעמוד הקלון הזה, אף שכתב האישום שהוגש דומה מאד לתיאור של ארגון פשע משום מה.

 

בטוקבקים לכתבה ציינו רבים מהמגיבים שמשפחות הפשע האמיתיות והחזקות הן משפחות ההון, הנחשבות מכובדות בישראל, ואף מנו אותן בקומבינות שונות. ואכן, נוצר הרושם שהאפליה אינה במה שקיים אלא במה שאיננו ברשימת היעדים של המשטרה.

 

אברג'ל ועולם הישיבות

 

סמוך לכתבה זו מקבלים כתבה מרתקת על "בלדרי הסמים" מקרב חסידות סטמר שגויסו על ידי ארגון הפשע של האחים אברג'ל. פוטנציאל השימוש באידיוטים מועילים, כמו חסידים מבני ברק, הוא כמובן אדיר. הדימוי של החסיד מאפשר לו לחמוק מחיפושים ומחשדות המשטרה, וגם התמימות, והנטיה לקבל הוראות בלי לשאול, הופכת אותם ל"חיילים" מושלמים. וכך קרה. תמיד ובכל ארגון יימצא "איש הקשר" שיתווך בסרסרות של בני קהילתו לטורפים מבחוץ. התופעה מוכרת וידועה, ואכן די באיש אחד כזה או בשמונה עשרה משפחות כאלה כדי "למכור" מדינה שלמה לכל מאן דכפין.

 

משאב נחשק אחר, בדומה לחסידים המסולסלים הנחמדים, הוא כניראה שמאלנים ו"אנשי רוח ומצפון", שגם מהם גויסו חיילים נאמנים למשפחות הפשע כאלה ואחרות. אני יכולה לחשוב על לפחות "איש קשר" אחד שיכול היה לתווך בין ארגוני הפשע ובין "פרחי זכויות אדם מעופפים" שנקלעו מאז להגן על הצדיקים האלה, וכאשר ניסו לצאת, התברר שהדרך היא חד סטרית.

 

האשם כולו רובץ כמובן לפתחם של סוחרי הסמים בעצמם, אבל מותר גם לתהות אם מדיניות ההכחשה של הפשיעה המאורגנת לא תרמה לתופעה. אם אינך מצפה לסוג מסויים של סכנה, לא סביר שתזהה אותה בכלל גם אם היא ניצבת מולך במלוא הדרה. חסידויות חרדיות מתמחות בצנזור מידע מהחסידים השוטים, כדי לא לקלקל את נפשותיהם, והנוהל הזה מוכר ונמצא תחת ביקורת. אך מסתבר שמידור המידע קיים באותה מידה גם במגזר "החופשי" לכאורה. תופעת הפשע המאורגן הוכחשה במרץ על ידי התקשורת והמשטרה במשך עשרות שנים שבהן כבר פעלו הארגונים האלה בצורה שיטתית. ואולם, אפילו בסוף שנות התשעים, אם אדם ניסה לטעון שהוא קורבן של פשיעה מאורגנת, נידמה לי שהיה זוכה לביקור של פסיכיאטר לפני שמישהו היה טורח בכלל להתייחס לתלונתו.

 

צייד מכשפות ?

 

באותה תוכנית של אמנון לוי נעשתה הצצה לאחור בהסטוריה של הפשיעה הישראלית, לעבר הרצח המזעזע של מאיה זינגר, מקיבוץ איילון, רצח שלא פוענח עד היום. הנערה הצעירה הועלתה על המוקד בעודה בחיים, ונשרפה למוות. חצי שנה לאחר מכן, חברתה הטובה, שצפתה את מותה שלה, נרצחה באכזריות בסיני, וגופתה נשרפה לאחר שנאנסה כניראה.

חוקר המשטרה הנבוך משוכנע עד היום שמדובר ברציחות פולחניות, והוא גם משוכנע שהרוצחים מסתובבים בחופשי (וממשיכים ?). גם זו מציאות שהוכחשה במרץ על ידי התקשורת, מציאות של כתות מסוכנות ואלימות, הפועלות כניראה בריש גלי ומקבלות חסינות מושלי.

 

לערוף כמה עיתונאים ולנוח

 

זה מחזיר אותנו ל"תקשורת", אותו הצבר אמורפי קצת של עיתונאים ובעלי כלי תקשורת שלאחרונה נמצאים בליבן של סערות גדולות. דוגמא לכך, המשבר הכלכלי האמריקאי, והראיון המסתובב באינטרנט (גם "בהעוקץ") שבו תוקף בתבונה ובהומור, בעל תוכנית קומדיה, סטיוארט, את בכיר העיתונאים הכלכליים של אן.בי.סי, קריימר. הראיון התוקפני, שאכן מבקש רשות לערוף את ראש העיתונאי, מבטא את התופעה בצורה מדוייקת. התקשורת משרתת קבוצות קטנות של בעלי אינטרס, ולוקחת חלק מרכזי ופעיל בארגון קנוניות נגד הציבור. כך, עיתנואי הכלכלי, שקנו את רובם בכמה גרושים (לזה "חברת השקעות" ולשני "קרן גידור" קטנה), או בחנופה, פשוט דבררו אנשים שיזמו והרימו קנוניה פלילית, לא אחת, אלא כמה וכמה. בעיקר תרמה התקשורת ל"הרדמת" החושים והעירנות של הציבור, שנשא במחיר הביזה.

כך גם בענייני הפשיעה המאורגנת בישראל, ואף בתופעת הכתות, התקשורת היא השותף הפעיל המרכזי של קבוצות קטנות בעלות אינטרס פלילי מובהק. עיקר תפקידה לבלום מידע מן הציבור, מידע שהיה מקנה לכל אחד כלים להיזהר ולזהות תופעות, זה הכל. התקשורת לא רק מעלימה את המידע, אלא טורחת להגחיך אותו, כפי שעשתה ל"מתריעים בשער" לפני המשבר הכלכלי. הדבר מתאפשר די בקלות נוכח האופן שבו פועלת התקשורת. אין קושי להגיע לבעלים, זו קבוצה קטנה ומתוחמת של בעלי עניין, שרובם לא ממש צדיקים מלכתחילה, חלקם מחזיקם את כלי התקשורת כחלק מעסקיהם, הלבנים או האפורים. לגבי עיתונאים, מאחר שכל תחום מכוסה על ידי דסק מסויים, אין צורך "לעבוד" על כולם, אלא על האחראים לענף. בפלילים, די לעסוק בכתבי הפלילים, והם לא רבים. לכך תמיד כדאי להוסיף כמה עורכי דין צמרת ואיזה רופא או שנים, והקמפיין מסודר. בורות מצד הציבור לסכנות גדולות, היא נכס ומאשב עיקרי בידי קבוצות מאורגנות היטב. בין אם הן קבוצות פוליטיות או פליליות או ספקולנטים שהחליטו לשדוד פנסיות וחסכונות סולידיים.

 

צביעות, בלוגרים

 

הפתרון לכאורה לבעיית התקשורת נעוץ בנתיבים האלטרנטיביים, כפי שאכן קרה, כלומר…הבלוגרים. והנה, גם ממשלת ישראל הבינה זאת, ומדווחת על מבצע "הסבר פניך לבלוגר" שערך משרד החוץ. כמובן, מקבלי היחס הטוב הם בלוגרים מחו"ל בלבד, וזאת בניגוד מוחלט להתעלמות והזילזול שמפגינה המדינה לבלוגרים שלה, ואין בזה רבותא. אלא שהבלוגרים הם בלוגרים, ונידמה לי שגם אלה שהוזמנו יתייעצו בעמיתים המקומיים לפני שידבררו את הסחורה המשומשת של משרד החוץ. המסר הכפול הזה הוא מסימני היכר של משטר טוטאליטרי, שמשתיק את עיתונאיו (או בלוגריו) וטורח לנסות ולמכור תדמית דמוקרטית לזרים הבאים לסקר. איכסה.

 

לרגע, כאשר דווח בחדשות על "הבלוגרים" בנימה חיובית לשם שינוי, זקפתי אזני והתקרבתי לשמוע את הכתבה המפתיעה. רצתי אחרי כן לגוגל, ומצאתי שזכיתי שם לפייג' ראנק של 4, שזה יפה מאד, כלומר, מקור הנחשב אמין על גוגל על פי הקישורים ממנו ואליו. אין לחשוד בי שיחסי הציבור הנפלאים שלי, או החביבות היתרה, הובילו לדירוג זה, אך הצטערתי שאין כל הכרה להישגים האלה, וכמובן לא נעשה בהם שום שימוש מושכל. להיפך, ההתרשמות שלי, המדינה (ככל שזה דבר ממשי ולא ישות פיקטיבית) נלחמת כמובן נגד התופעה, ושומרת את מנת הדבש והחנופה רק לזרים.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צ  On 16/03/2009 at 12:32

    הטענות סדורות ומשכנעות.
    ומוצאת חן ההבחנה המסיימת את הרשימה, על "הבורות הציבורית כמשאב עיקרי בידי קבוצות מאורגנות".
    מי שמצוי בעולם הפשיעה-משטרה-בתי משפט יוכל להוסיף הבחנות נוספות, בכללן –
    הגנת מערכות השלטון – בתי המשפט בראשן – על עבריינות מגדרית מאוד, מסויימת מאוד, שנעשית בידי קבוצות המתכתפות עם מערכת המשפט.
    דיניץ זוכה, הורביץ זוכה, ועוד לבנבנים ונשואי שם… ובעיקר, משום שהשופטים עשו הכל כדי לקבוע שלא התקיים היסוד הנפשי העברייני…
    אצל הלבנבנים – ברירת המחדל היא יסוד נפשי תקין. שם הפרקליטות והמשטרה יכולים להזיע מהיום ועד קץ הדורות, ללא יכולת סבירה להוכיח יסוד נפשי פלילי.
    את ראשי מפלגת ש"ס מעמידים לדין, ובסטונות [וכנראה בצדק איתן לעצמו]. אצלם ברירת המחדל היא יסוד נפשי עברייני. תסתכלו על העיניים שלו, על פניו, על העוויותיו ועל פלבולי פיו, אאומר לעצמו השופט הממצוע, אלו סממנים של עבריינות מובהקת. את םניו של הורביץ – שבמקרה הינו משועי העם, שבמקרה נכנס ויוצא בארמונות המלכות, שבמקרה נשוי לאשתו של מ"מ נשיא בית המשפט העליון – פנים שכאלו יאה לעטר בהם בולים רישמיים.

  • איריס  On 16/03/2009 at 12:42

    אכן כן. הויכוח שלי הוא מה צריכה להיות התגובה של ה"עדה" המורשעת. אני מוצאת שחרף האפליה חייב להימצא מסר אוניברסלי הפונה לכל המדובאים והמופלים, ולא מסר (כפי שאני שומעת היום) של תביעה להשוואת החסינות, ונתח בעוגת הגזל על פי אותן קני מידה מעוותות.

    לדעתי, הקורבנות של ההורוויצים הם קבוצה מדוכאת לא פחות, כיון שכדי לשמר את מעמדם של "חסרי המחשבה הפלילית בעליל", מטאטאים הרבה גוויות, חלקן הגדול אשכנזים או אשכנזיות. לכן, כאשר אתה בא להלחם בשחיתות, התביעה צריכה להיות אכיפה שווה ולא אי אכיפה שווה.
    והדברים חמקנים אך די ברורים לדעתי.

    מהיכרות אישית עם מבני הכוח האשכנזים, אני יכולה לאמר שהם משלבים בתוך הארגונים גם מזרחים בעמדות חצי גבוהות, נאמר מנכ"לים, ונותנים להם לעשות את העבודה האלימה. ברור שלגבי עבודת השטח השחורה ממש, כמו סחר בסמים ונשים, פריצות למשרדים, האזנות וכולי, המזרחים הם ה"חיילים" בשטח. לא מסיר מהם גרם אחריות, וזה העניין. כמו כן, מתמיה תמיד שלמשל אדם כמו אברגל שיכול בטח להכניס לבית סוהר בעדויות שלו כמה "נאורים", הם אף פעם לא מדברים. יתכן שהם מבינים שזה גבול הכוח שלהם, ולאחריו בא כדור בראש. אבל זה מפליל אותם בדיעבד, בעיני.
    חוץ מזה שהם לא מביאים את ההסברים הסוציולוגים של "אמא שיכורה אבא עם דידיטי" אף פעם. אז בתודעה הסובייקטיבית שלהם, זה נעשה מבחירה, וכך צריך להתייחס לזה. אלה אנשים רעים מאד אגב ואני מוחה על הרומנטיזציה שנעשתה לענף הפשיעה. אתה רואה למשל בתכנית ביום שישי על חיים משה הזמר, הוא מבקר בדוכן פלאפל אופייני, ושם על הקיר יש תמונות של זמרים כמותו, הרב כדורי ו…אל קפונה.
    ואידך זיל. חבל לא ?

  • דני בלוך  On 16/03/2009 at 12:45

    רמון מזרחי? הירשנזון מזרחי? אולמרט מזרחי? רוזנשטיין מזרחי? ועוד רבים וטובים. אפשר להתווכח על זיכויו של אלי הורביץ אבל הנושא הוא מספרה אחרת לגמרי של תכנוני מס.

  • איריס  On 16/03/2009 at 12:46

    דני, דובר בשאלה מי זוכה להיקרא "ארגון פשע" ומי לא.

  • צ  On 16/03/2009 at 12:49

    אני לחלוטין מקבל את ניתוחך.
    ולבל תהא טעות – אכן אני מכוון לנחיצותה של אכיפה שווה, ולא לאי אכיפה שווה [ונניח בעת הזו, את היות ההבחנה רעועה-משהו].
    אני מכיר אחד, שלושים שנים עו"ד פלילי… ייצג מאלו ומאלו… כאשר הגיע למשרדו אחד מהלבנבנים הללו – היתה שמחה מקיפה את ישותו. נעזוב עתה את יתרונות הכסף, השיח וכו', שכל כך שונים ביצוג שני המגדרים הללו [בהכללות גסות, שהינן חיוניות להעברת המסר העיקרי בו עסקינן].
    העיקר היה נעוץ בעובדה המרכזית הבאה – עוה"ד הלזה ידע, שכאשר לצידו עומד לקוח לבנבן – החיים יהיו הרבה יותר קלים, המבטים העויינים לא במהרה יעלו על פניו של השופט המורעל.

  • צ  On 16/03/2009 at 12:53

    אתה טועה בהבנה ובהבחנה.
    האמן לי, משטרת ישראל [שעל פגמיה הרבים יש לייחד מסה נפרדת] אינה מבחינה בין צבע לצבע.
    מיקדנו את מבטנו, מר בלוך, על משפטים שנוהלו בישראל.
    היכן היית כל אותה עת?
    רשימת הלבנבנים שזוכו – אך חשוב מכך, הנימוקים שהובילו לכל הזיכויים = העדר יסוד נפשי – אומרים דרשני.
    ולא רק "אפשר להתווכח על זיכויו של אלי הורביץ"; המדובר בעשרות מזוכים לבני-כנף

  • איריס  On 16/03/2009 at 12:56

    כן, אני מבינה בדיוק מה אתה אומר צ.

    כדאי אולי שתתייחס גם למשמעות החוקית והמנהלית וכמובן הציבורית של התיוג "ארגון פשע". כך למשל, דוגמא קטנה. כאשר ארגון ראובן גרוס היה מוגדר כ"ארגון פשע", אספו לחקירה גם את עורכי דינו, וגם התייחסו למעורבים בצורה אחרת. יש למשטרה הרבה יותר חבל ארוך להתעסק עם עבריין המוגדר חלק מ"ממשפחת פשע", אבל האם יעלה על הדעת שכל האשכנזים המפוארים שנקשרו לפרשה (דירקטורים, עורכי דין, רופאים, נתן וולכים וכולי) יקבלו יחס של "ארגון פשע " ?
    זה שמור רק למזרחים. ופה אני מסכימה לחלוטין עם הטענה. וזה לא בעלמא ולא סמנטיקה. יש משמעות אדירה לאמצעים שיכולה המשטרה להפעיל, כמו חילוטים, וכמובן יד קלה על הדק ההאזנות, המעצרים וההטרדות. לדעתי, מה שהציל את גרוס מהתיוג הזה היה הזהות של כמה מהנפגעים שלו למעשה (המשוחדים, חצי נפגעים חצי שותפים), אלה פולנים טובים, ממשפחה סופר טובה, בחיים לא יתנו ללכלך את השם שלהם עם משהו כמו "מאפיה".

  • צ  On 16/03/2009 at 13:22

    ואת מיטיבה להמחיש במקומות בהם חדלתי.
    לעניין תגיות – אלו הולכות אחר כל שנאמר למעלה.
    במובן המשפטי-פרקטי – תיוג, חזקות, הנחות למיניהם, כל אלו, מתיימרות לשקף נסיון חברתי רב-שנים, ולצייד אותנו בכלי התמודדות. ההפעלה של הכלים הללו יא החשובה; נדמה לי, איריס, ששם מצוי הדגש של רשימתך.
    וההפעלה הזו של הכלים – בה מצויים כל הכשלים, כי היא כופפת את עצמה לכל הנורמות החברתיות בזמן נתון. אצלנו, הנורמות המקובלות מייחסות כנראה פחות זדון לבנבן. ואלו אמורים להיות שופטים מקצועיים, מה שאהרן ברק הלהטוטן אבל לכנות "מיטב השפיטה".
    אבל, צריך להודות, העניין הזה גם משתלב עם המקובלות הרווחות בציבור הרחב. שר בכיר לבנבן עושה מעשה מגונה, זה פחות מנשיא שעבר ספרדי [וחרא לאעצמו, שלא יהיה כאן ספק] שמבצע עבירות מיניות [אינני מבקש לגזור זהות בין מעשי השניים, אלא להצביע על משהו עמוק יותר בהתייחסותנו];
    איזה ח"כ מש"ס זוכה בגלל שהאמינו לטענתו שלא היה לו יסוד נפשי?
    וכמה רעש בתקשורת עושים כשמרשיעים שחקן ידוען בשורת מעשי אונס? וד"ר מקושר לידוענים, שמורשע בעבירת שוחד?
    ונחזור במישרין של התגיות –
    איריס, את יודעת שיש בחוק חזקות רבות שמתייחסות לתאגידים – ייחוס ידיעה למנהלים, ייחוס כוונה לדרג מנהל, גם כאשר העשייתה נעשית ע"י אחר. ואולם, מרבית המנהלים הם לבני כנף, אז –
    אמור לי, מר בלוך, מתי לאחרונה פגשת מורשעים מקרב בעלי ההון שנתנו את הדין על פי אחת מהחזקות החוקיות הללו?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 16/03/2009 at 14:36

    חן חן לך, איריס.
    כמו תמיד את מצליחה להכות בדיוק בראש המסמר.
    כמו תמיד את הפטיש את מניפה, לא מעל לראש המסמר, אלא בזווית אליו.
    וכמו תמיד, כבאורח פלא, המסמר לא מתכופף אלא חודר במכה אחת לעבי הקורה.
    תודה.

  • חייש  On 16/03/2009 at 15:40

    שוד בנק והקמת בנק.

  • עידן  On 16/03/2009 at 15:54

    אשרי שמשרד החוץ לא מחפש אותי. ביום שיפנו אלי, אתחיל לבדוק את עצמי. וגם בלוגרים שנעלבים מהתעלמות המדינה, לא פחות ממדינה שמתעלמת מבלוגרים – הם מסימני הטוטליטאריות.

  • ר  On 16/03/2009 at 16:26

    מעניין לציין את היסוד הנפשי בזיכויו של אביגדור קהלני כשר לבטחון פנים. להזכיר: הוא נאשם שהדליף קיומה של חקירה סמויה למושא החקירה [שאינו אשכנזי ויש שיטענו שבתקופה המדוברת ארגונו והארגון המתחרה שבראשו אשכנזי תפקדו כארגוני פשיעה לכל דבר]. לטענת השר, לא ידע שפעל בניגוד לחוק וזאת בשעה שאנשי משטרה ופרקליטות עברו בדיקות פוליגרף למציאת המדליף. במילים אחרות אשכנזי יזוכה בטענה שעברינות אינה בגנים שלו ואילו מזרחי יכול לחמוק מהרשעה בטענה שהוא אידיוט.

  • צופה למרחקים  On 16/03/2009 at 16:32

    ומגיב נלהב [שלשונו צחה] נתפס לצהבהבות אדומת כנף.

  • צ  On 16/03/2009 at 18:08

    צודק.
    אך בבחינה רוחבית תגלה, שעניין קהלני [ומתי מעט נוספים] הינם בגדרי היוצאים מן הכלל, שמעידים דווקא על הכלל.

  • דני בלוך  On 16/03/2009 at 18:58

    אני לא מצאתי ארגוני פשע אשכנזים שלא פעלו נגדם רק בגלל צבעם.

  • איריס  On 16/03/2009 at 20:10

    תודה למגיבים.

    עידן, הרמת להנחתה. מאיפה אתה מתפרנס ? יש בישראל איזה גוף שלא שמעתי עליו שאינו מקבל "מהמדינה" כסף והכרה ? אולי אוניברסיטת בן גוריון החתרנית ? חה חה חה
    לא אמרתי משרד החוץ, אתה קראת את זה בעצמך. הכרה של המדינה יכולה לבוא בהרבה צורות, למשל הענקת "תעודת עיתונאי" לבלוגרים.

    אבל סליהה, אני בטומאתי מדברת לאותם מעטים שמתפרנסים מאבק כוכבים, או שמא כמאמר הסינים הם אוכלים את צב הפלא.

  • עידן  On 17/03/2009 at 13:13

    "גם ממשלת ישראל הבינה זאת, ומדווחת על מבצע "הסבר פניך לבלוגר" שערך משרד החוץ."

    אמרת גם אמרת משרד החוץ. אולי לא התכוונת.

    ודאי שאני עובד מדינה. כמרצה, אבל לא כבלוגר! חס וחלילה שלמדינה תהיה דריסת רגל בבלוג שלי. נדמה לי שהבנת מה אמרתי, ורק תקפת בחזרה, להכעיס.

  • איריס  On 17/03/2009 at 13:28

    בוא נהיה מדוייקים. כתבתי שמשרד החוץ הזמין בלוגרים מחו"ל. ואחרי כן כתבתי שהמדינה (זה כל המשרדים כולל החינוך והתרבות למשל) יורקת על הבלוגרים. בשום מקום לא ראית ולא העליתי על דעתי את משרד החוץ. אני ? אני יכולה לקבל שכר ממשרד החוץ האיראני בתחומים הרלוונטים.

    דיברתי על כל מיני סוגים של הכרה בפעילות הזו, באותה מידה שמשרד החוץ מכיר בחיוניות הפעולה הזו כאשר היא מתבצעת בחו"ל. קפיש ??

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: