משנכנס אדר

 

 

כמה נקודות חיוביות

 

התפכחות

 

ציטוט מגדעון לוי, אצל רזי ברקאי בטלויזיה (ערוץ 33), בפרפרזה שלי מזכרון "עדיף ליברמן על שימון פרס". (הנימוק בגדול, זה אותו דבר אבל ליברמן הגון ופרס תעתע בנו). חבל שלקח לו כל כך הרבה שנים להבין את זה, אולי אם היה מבין קודם, לא צריך היה להגיע ממש לרגע הזה, שליברמן ממחיש את הטענה. ואם כבר הגענו לרגע הזה, אולי יסירו סופסוף את "האיתרוג" על שימון פרס וכנופייתו, טוב מאוחר מאף פעם לא. לפחות למען הדורות הבאים וכדי להפיק את הלקחים.

 

 

מי ניצח ?

 

הנשים והחילונים לקחו כמה נקודות חשובות בבחירות האלה חרף התוצאות הגלויות. העניין החילוני עלה כבר בבחירות בירושלים (ניר ברקת), והנשים – ציפי לבני, והמסר ש…יש מחיר. דוקא במחוזות שבהן לקחו את הנשים במובן מאליו.

 

מי הפסיד ?

הציר המופסד, כך ניראה, קשה לתיחום ברור, אם כי הוא מתחיל לתפוס צורה שאולי תאפשר ניתוח מלא בעתיד כלשהו. העבודה, מר"צ וה"חונטה" הלא מוגדרת שניכסה את הנאורות, נשאה את שמה לשוא, והרסה לא רק את עצמה, תודה לאל, אלא את הנושאים שהיא חרתה על דגליה.  אני חייבת להודות שהיה לי חשש קל שלא נפטרנו מהעבודה, אך היום יש צפירת ארגעה, שהמגעים עם ביבי עלו על שרטון. זה רק מראה את טיבה של אותה מפלגה ומה שהיא מייצגת. תארו לכם שהלייבור מתאחד עם השמרנים, או הדמוקרטים מתמגזים עם הרפובליקנים כדי למצוא כסף ושררה לבכירים מסויימים. המילה והמונח זנות לדעתי לא מתארים נכון את התופעה כיון שזנות היא פרנסה בדוחק, פה מדובר בגנבים. אולי סרסרות זה המונח הנכון. בקיצור, עארסים אמיתיים. ברגעים האפלים האלה, של ניסיונות השרדות לא מכובדים, נחשפות קצת זיקות, ודרכי פעולה נלוזות, כמו הברית ברק-ברק, שמוציאה מן החושך את "הנאורים".

גשם

יופי, נפלא, נהדר, יאללה מספיק כבר.

 

אפריקה

 

בקרוב פוסט מקיף ויסודי על אפריקה, ועל התפקיד שלה מאחורי הקלעים בפוליטיקה ובעסקים, בישראל, וסקירת סרטים, ספרים ותוכניות טלויזיה בנושא יחסי שחורים-יהודים, אפריקה ומערב ועוד..

 

מושגי יסוד

 

מי שזה עמד לו על הלשון ולא ידע איך להגיד את זה, כלומר סוג ההתעללות שמשיתה עלינו המערכת הפוליטית הישראלית, שגורמת לך להפסיק לבטוח בשפיותך. הנה, מויקיפדיה GASLIGHTING, ההתמחות של הממסד הישראלי נגד האזרח, ואפילו באינטרנט,  וסעיף המשנה, תזכורת מימי ריצ'רד ניכסון, למי ששכח. נזכרתי היום כאשר החליטו לשדר משום מה את הסרט הלא מוצלח על "מסמכי הפנטגון", דניאל אלסברג ומלחמת וייטנם. אולי בגלל עזה. שורה אחת מהסרט, ציטוט מאלסברג לשאלה אם הוא מתחרט על מה שעשה (הדלפת מסמכים מסווגים ממשרד ההגנה האמריקאים המראים בעיקר את האדישות לקורבנות מן הצד הוייטנמי) "אני מתחרט רק שלא עשיתי את זה קודם, ואני מקווה שבעקבות הפרסום, המלחמה הזו תופסק, ותושאר מאחור, והפוליטיקה של העשרים שנה הבאות תשתנה ולא תחזור על מלחמה כזו". אכן, זה החזיק עשרים שנה בערך, ואחרי כן הם השתפרו, הצאצאים הרוחניים של ניכסון. ע"ע פרשת פליים, והתפקיד השונה, הפעם, של הניו יורק טיימז.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידן  On 03/03/2009 at 20:40

    לגבי גדעון לוי: אפשר לומר עליו לא מעט דברים רעים, אבל הוא ודאי לא היה מהמאתרגים של פרס. למעשה כבר לפני הבחירות הוא כתב שביבי עדיף על לבני או ברק. אני מסכים איתו, למרות שאני (כידוע) חושב שמדובר בפיצול שערות.

    בעניין הבחישות של ברק: האמת, לא ברורה לי ההזדעקות (בעיקר מצד מחנה גולדבלט ושות'). ברק כבר לא נושא בשום תפקיד רשמי. אין לו חובת נייטרליות. הלוביינג שלו אינו מסריח יותר או פחות מלוביינג של אנשים רבי עוצמה אחרים: דודי אפל, יוסי מימן והחדש הזה, עטר, שנכתב עליו בסוף השבוע בהארץ. לזכותו של אהרון ברק ייאמר שהוא לא דוחף מעטפות כדי לקדם את האג'נדה שלו. הוא רק מנצל את המוניטין שלו, שנרכש ביושר.

    מה שלי מפריע בכל הסיפור הזה הוא לא עצם ההתערבות – הכל פוליטי, לכולם מגיע סיבוב על מנעמי השלטון – אלא ה*כיוון) של ההתערבות. אהרון התמים חושב ששלטון החוק יהיה בטוח יותר תחת עינה המפקחת של מפלגת העבודה.

    חה חה חה.

    הנזק הוא שעצם התערבותו למען העבודה מחזקת את הרושם הפיקטיבי שאכן, השמאל המפלגתי חרד יותר לשלטון החוק בישראל מאשר הימין. גם זאת פיקציה, וחבל שאהרון ברק תורם לביצורה.

  • עוד אשכנזיה  On 03/03/2009 at 20:57

    אני לא אשכח את המאמר של גדעון לוי אחרי ששמעון פרס הפסיד את הנשיאות לקצב. לוי כתב אז מאמר תמיכה מגוחך בפרס שהדבר היחיד שמתחרה בו הוא מאמר הליקוק שהוא כתב לביילין עם פרישתו. אז עם כל הכבוד ללוי, ויש כבוד, לפעמים ההעדפות הפוליטיות שלו קצת מפוקפקות. שלא לומר נותנות יותר מדי קרדיט לאשכנזים.

  • איריס  On 04/03/2009 at 05:36

    עידן, בינתיים ברק השופט מכחיש, אז ניתן לו את הקרדיט שזה ספין. בעיקרון לא מקובל ששופט בדיפוס הופך ל"אדם רגיל" זה תואר לכל החיים, במובן זה שהוא מחוייב בכבוד המערכת. מכל מקום, אתה צודק שהם חושפים את עצמם לביקורת פוליטית. ניראה לי החבר'ה שם יצאו משליטה לאחרונה. כתבתי למישהו אחר, לא זוכרת מי, שהקריסה של המערכת הזו נובעת משחיתות ולא מהימין, וזו עדיין דעתי. כי הענף שהם ישבו עליו, תרתי משמע, שזה אנשים כמוני וכמוך, כבר לא שם בשבילם ולא מאמינים בהם, ברמת "ההגנה על זכויות האזרח והאדם". אז עכשיו נותר מאבק ההתשה עם הימין מצד אחד, ועם ביקורת ציבורית על הרקב הרגיל והטוב, כלומר השחיתות.
    ולסיום בדיחה אמריקאית בעניין זה
    how do u call a judge that's gone bad ?
    ש senator !

    אשכנזיה, צודקת לחלוטין. עקבתי אחרי לוי בשנים האחרונות, לדעתי הוא נתקע בתיזות של שנות הששים. קורה, אבל לא ראוי לשבח. אני כן חושבת שפרס אותרג, לא במישרין על ידי לוי שאינו עיתונאי חוקר, אבל בשתיקתו. וגם זה סוג של שיתוף פעולה, כאשר מדובר בעיתונאי כה בכיר ברמה בינלאומית. כשהוא אומר "פרס תעתע בנו" הוא צריך לכלול את עצמו במניין "המתעתעים" שעבדו בשבילו. גם זה לא אסון, כולנו תועתענו על ידי ממשלתנו, אבל בשלב הזה שהוא כבר התעורר שיעשה לפחות את הדבר הנכון. ספיל דה בינז

  • אייל  On 05/03/2009 at 07:33

    גדעון לוי מוכן לקבל כל עדות על התעוללות ופגיעה אל אם מדובר בנשים שמתלוננות על אונס שעשו בהם אקדמאים בכירים. בנקודה הזו הוא איבד את האמון שלי בו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: