יוצרים ויצרים, המאבק וגיא זוהר

 

 

מאבק היוצרים, והפריצה לאולפן של גיא זוהר

צפיתי במאוחר בדרמה שהתרחשה באולפן "היום שהיה" של גיא זוהר, כאשר רפי רשף ראיין את זוהר והקרין את התמונות המשעשעות, ולאחריהן מקבץ צילומים של אירועים דומים בעולם, בעיקר מארצות הברית. חשבתי שזו מחאה ראויה, והצטערתי על הכבדות והרצינות של גיא זוהר, שיכול היה לצאת גם מקצועי וגם "גבר גבר" אם היה משתף פעולה קצת עם הבנות הנואשות, ולא הופך את זה לאירוע טרור טרגי שבו הוא הקורבן.

מעמד היצירה בישראל מסמל יותר מכל את דעיכתה של המדינה, בידוע שלפני שהגוף מת, מחזירה הנשמה את הציוד לבוראה, זה סדר הדברים, והיצירה העברית היא נשמת אפה של החברה הישראלית, ובלעדיה נותר רק שלד בורסאי מתפורר של "הונאת ענק", פילים לבנים של נדלן נטוש, ומחסני נשק מחלידים. מבחינה זו, המקום היחידי שיש לו עתיד הוא תל אביב, חרף הדקדנס, מקום שבו גם בשכונותיו העניות והדלות ביותר, צומחת יצירה חדשה ובועטת. לעומת זאת, הגליל למשל, שטובל כביכול בירק שליו, בתים גדולים ורחבי ידיים, חושף את חולשתו עוד הרבה לפני קריסת "פרי גליל". ברדיוס של מאה קילומטר לא תמצא כאן, באזור לא עני בכלל, ולו בית קולנוע אחד, לא מתנ"ס, ולא גלריה ראויה לשמה. אך גרוע מכך, באותו רדיוס ענק לא תמצא את מוסד התרבות החיוני והעממי ביותר שנקרא "בית קפה ישראלי", בית קפה שאינו רק סך האספרסו והקרואסון, אלא מפגש רעים להתרועע, מקום שבו דנים בדברים שמעבר לקיום היומיומי. כאשר גיליתי את העוזבה התרבותית הזו, חודשים ספורים לאחר שהגעתי לכאן, לפני שנה וחצי, שערתי שהנוכחות שלי כאן קצובה, וגם השגשוג המדומה של ,ההרחבות ושיווק הנדלן.

נכון שאם tאין לחם אין תורה, אבל חלקו השני של המשפט, חשוב לא פחות, אם אין תורה, אין לחם.

הטלויזיה המסחרית יורה לעצמה ברגל, או יש לאמר יורה לעצמה את המסמר האחרון בארון, כאשר היא עושקת את האנשים שנותנים לה חיים וקיום. גיא זוהר, כמי שחפץ להמשיך ולקיים את מטה פרנסתו וקריירתו, צריך היה לשלב ידיים עם היוצרים, ולצאת מהמצב בחן ובהתעלות הנפש. במקום זה, הוא בחר לדבוק ב"כללים של תקינות מקצועית" מדומה, כפי שפה בגליל, גם כאשר החרב כבר על הצואר, מעדיפים לחנוק את החמצן האמיתי של המקום, ולדלדל עוד יותר את הפעילות הרוחנית והתרבותית של האזור. במקום שבו אין יצירה, אין אסתטיקה ואין ניסים, לא יפרחו גם מפעלים. וגם לא בורסות או ערוצים מסחריים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טקסט מופתי 🙂

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 26/02/2009 at 23:27

    "מעמד היצירה בישראל מסמל יותר מכל את דעיכתה של המדינה, בידוע שלפני שהגוף מת, מחזירה הנשמה את הציוד לבוראה, זה סדר הדברים, והיצירה העברית היא נשמת אפה של החברה הישראלית, ובלעדיה נותר רק שלד בורסאי מתפורר של "הונאת ענק", פילים לבנים של נדלן נטוש, ומחסני נשק מחלידים."

    ניתוח מחודד של המציאות, שהייתי שמחה לקחת כמוטו לבלוג שלי.

    אבל בעיקר חשוב בכל הפוסט משפט הסיכום שכדאי היה להתחיל להפנים אותו:
    "במקום שבו אין יצירה, אין אסתטיקה ואין ניסים, לא יפרחו גם מפעלים. וגם לא בורסות או ערוצים מסחריים."

    אנשים לא רואים את החיבור הזה ולא מבינים עד כמה בלי תרבות גם אין מדינה.

    טקסט מופתי, כבר אמרתי?

  • איריס  On 27/02/2009 at 06:08

    אני צריכה לפעמים משיכה בשרוול, להיזכר שכדאי להדליק אור במקום להלחם בחושך. עזבתי את האורניום, שיתעסקו בזה אנשים אחרים
    🙂
    בעיקר כשאני מתחילה לקבל אימיילים על הטרור האסלאמי, מייד בתור תגובה. עאלק אפשר לאנוס נשים בישראל כי יש טרור אסלמי, יו נו, התירוצים הרגילים

    כתבתי פעם פוסט שאני לא מוצאת, על "הדמיון בשירות האומה", שעושה בדיוק את הקשר החסר בין ה"קונספירציות" לבין מצב היוצרים. בקליפת אגוז, הרעיון היה שהאמנות, הדמיון, והנשגב בכלל, מגוייס לשירות האורניום. כלומר, הגישה התועלתית הצרה , הנצלנית, הצינית, שעומדת בבסיס השרדנות כביכול (ובעצם היא מושתתת על שחיתות), פוגעת במישרין באמנות. ללא שום כבוד או מחשבה תחילה על האינטרסים לטווח ארוך של החברה הישראלית.
    אך אין טעם לכתוב על זה, ופה את צודקת לחלוטין.
    שאובמה יתעסק בזה

  • אסתי  On 27/02/2009 at 10:47

    זה יכול להיות פוסט מעניין.

    מצד שני המציאות גם ככה מעבר לכל מה שאפשר להאמין, ככה שכדי לנסות להעביר איזו ביקורת כדאי לא ללכת רחוק מדי.
    כאמור, בשביל מה בחרנו אותו? את אובמה? שהוא יתעסק בזה.

  • איריס  On 27/02/2009 at 12:54

    לאל אובמה שהכל נעשה בדברו 🙂

    הבעיה שלי היא רק איך מעיפים את קרציות האורניום שדבקו ביחד עם הגנים, ומורשת אבות ?
    אז טעינו, בחרנו אבא לא טוב, עם מקצוע לא נחמד, כמה זמן אפשר לסחוב את השלדים, תרתי משמע, על הגב ? שילכו כבר הזקנים האלה לבית אבות בסיירה לאונה…אוף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: