נאמנות TM

נאמנות TM

 

גילוי נאות, לא ערכתי מחקר ראוי על ההצעה של ליברמן, ועל מה היא בעצם נסובה. הפוסטרים שלו העידו על כך שקהל היעד הוא ערבים, או פלשתינאים, כך שניתן היה להבין שהמדובר בסוגיות הקשורות בעקיפין או במישרין ל"סכסוך" ולרעיון החלוקה הגיאוגרפית שליברמן דוחף כבר זמן ארוך. לחילופין. נידמה היה שההצהרה נוגעת לעולים ולמתאזרחים חדשים, שעומדים לקבל את התעודה הכחולה, ויצטרכו להצהיר משהו כזה או אחר (הצהרות מסוג זה די מקובלות בארצות הניכר), וגם זה יכול להתפרש כהכנה חקיקתית להסדרת סוגית האוכלוסין-טריטוריה בין ישראל לפלשתין. אם אני מבינה נכון, הרעיון דומה קצת ל"גר תושב" מן המשפט העברי, כלומר, אותם גרים שחיו בין היהודים בציון ההיסטורית, קיבלו עליהם את עול שלטונם, והביעו "נאמנות", וזכו לזכויות אזרח וזכויות נוספות, ללא זכויות פוליטיות.

 

ואולם, הדיון סביב הנושא התפתח וקיבל חיים עצמאיים, כאילו מדובר גם על נושא שלילת האזרחות עקב אי נאמנות של ישראלים, כלומר אזרחים ותיקים ילידי ישראל וכל כיוצב, ואף עוצבו בנרים ברוח זו שנישאים ברמה ובגאווה בבלוגים מרדנים לכאורה.

 

למיטב זכרוני (ואשמח לקבל תיקונים, מאחר שכאמור לא הכנתי שיעורי בית), נושא הנאמנות או האזרחות והנאמנות עלה לא מזמן בתיקון לחוק, המעביר את סמכות שלילת האזרחות משר הפנים לבית המשפט, ומוסיף עילה של אי נאמנות או משהו דומה, למניין השלילות האפשריות.

 

מלכות ישראל

הלכות "גר תושב" עיצבו גם בעבר את תפיסות האזרחות בישראל, ובעיקר בנושא של בעלות על קרקע, שלטון מקומי ועוד כיוצא באלה סוגיות מעניינות. ככלל, הקונספט של בעלות ציבורית על רוב האדמה, הרעיון של חכירות, של אבחנה על בסיס דתי בבעלות, מזכירים את הגישה של ההלכה לבעלות על הקרקע. ולכן, אך טבעי הדבר שהתפיסות יקרינו על כל השאר, ועל התפיסה העצמית של מדינת ישראל, הזהות היהודית הפוליטית וכולי.

מעניין שחרף השחזורים ההלכתיים בתחום הלאומי, אין זכר להוראות אחרות, בעלות אופי סוציאלי, הקשורות גם הן לאזרחות ובעלות בקרקע, בהלכה. דיני היובל, לקט פאה ושכחה, וכיוצב, לא בולמים את נוכלות היזמות, גניבות הקרקע, והמעילות והשחיתות בבעלות בקרקע ציבורית, שלא לדבר על גזל קרקעות נרצחי השואה, הנמשך עד היום הזה. כלומר, הזכרון הלאומי, והקפדנות ההסטורית והמקודשת, מוגבלת רק לשלילת זכויות מהגר. על זה כניראה קל להשיג קונסצנזוס. הבעיה שליברמן ממש לא רוצה את כל החבילה שהולכת עם המשפט העברי, והחריקות בנושא הזה, בין עמדתו ובין נאמני תורת ישראל (לשיטתם) כבר מתחילות להרעיש.

את גדר הקונסנזוס אפשר היה לדלות ממאמרים, חוזרים לאחרונה, של יואב קרני למשל (האמריקאי ידיד ישראל), שהתרעם כביכול על המרידה והבגידה הגלויה של המיעוט הלאומי הערבי, במדינת האם, בזמן מלחמה. לדעתו, באמריקה מולדתו, זה לא היה עובר. פס נישט. זה נכון, כי במדינה שלו הרגו את המקומיים, וכלאו אותם ב"שמורות", ומשם קשה להם להתבטא קצת, וגם לתקשר עם חבריהם ברחבי העולם. הגישה הזו בעיני פסולה, וההשוואות שהליברלים מסוגו של קרני מבצעים הן בעיני מופרכות, לנוכח העובדה שהפלשתינאים הם לא אורחים פה, אך בעיקר משום שיואב קרני לא רוצה שיפנו בקרוב נגדו את הטיעון שלו, בקשר לנאמנות הכפולה שלו, נאמר, עם מולדתו הקודמת, ישראל. ואין אדם יודע מה יקרה אפילו מחר, לא כל שכן עוד חמש עשר שנים, ביחסים שבין ארצות הברית לישראל, ומה יהיו הדילמות של ישראלים לשעבר ויהודים בהווה. מי שיושב בבית זכוכית, כדאי שיתעסק בעניינים שלו.

נאמנות של יהודים

הסוגיה השניה שעולה מהיסטריית ליברמן נוגעת לשאלת הנאמנות מצד האזרח היהודי. ובכן פה לדעתי עדיף שיותקן החוק, כיון ששלילת זכויות אזרח (ואדם, למרבה הצער גם כן), כולל גירוש ונישול מוחלט, קיימים כבר עכשיו תחת החוקים הקיימים, ואף לפני שהועברה הסמכות לבית המשפט. נאמנות, במקרה הזה, להערכתי משמעותה כיום בשני סעיפים. האחד, המובן מאליו, הוא הפוליטי. כלומר, שמאלנים מידי שאינם דתיים חרדים, מקבלים בפועל שלילת אזרחות, ללא כל הליך או זכות טיעון או בירור ציבורי. הדברים נעשים יותר לפי מסורת "החרם" היהודית, שהיא הליך שבו מוציאים את החשק של המוחרם לחיות, עד שהוא הולך מרצונו. הדברים נעשים על ידי פגיעה בפרנסה, במוניטין, והכבדה ביורוקרטית בצורות שונות. במדינה שבה עיקר הפריווילגיות אינן כתובות על ספר (פרוטקציות, סובסידיות לא רשמיות, "קשרים" וקומבינות), משמעותו של חרם כזה היא הגלייה.

נאמנות אחרת הנדרשת כיום מיהודי ישראלי, היא לעקרון כיבוס הכביסה המלוכלכת בבית, שזו הרחבה של עקרון "הפגיעה ביחסי חוץ" שהסברתי בפוסט אחר. כלומר, שחיתות, רצח, אונס, גניבה, וכל דבר אחר, הנעשה על ידי בכיר, הוא "סוד מדינה" שחשיפתו עלולה לפגוע ביחסי המסחר והבטחון. קל וחומר, כאשר העבירות בוצעו בחו"ל או נגד לא יהודי. על זה אין מה לדבר. תלונה, חשיפה, מילמול מחאה, משמעותו הפגנה בוטה של "אי נאמנות" שדינה שלילת אזרחות. אגב, אנקדוטה אישית (כרגיל), אני הייתי בצד השני של הקו, כאשר "בכיר" ממשרד החוץ מירושלים, צועק לי לשפופרת בקנדה, שהוא ישלול לי את האזרחות, שהאזרחות היא חסד ולא זכות, שהדרכון שלי ותעודת הזהות שלי שייכים למדינת ישראל ולא לי. ודוק. (הרקע -פגיעה ביחסי החוץ של השחיתות). לפי הטונים שלו, זו לא הפעם הראשונה שהאיום הושמע, וזה לא הפעם הראשונה, שזה בוצע, כך שהדברים קיימים ממילא. ובלי חוק, זה לא טוב. כל זוועה עדיף שתהיה חקוקה וידועה.

שני ההליכים האלה מעולם לא הפסיקו, ואפיינו את הקהילה היהודית בגולה לאורך מאות אם לא אלפי שנים, ולא עשתה טוב, בידוע. מדובר בזיהוי המנהיג עם האינטרס הקיומי, באופן שמעודד בעליל עריצות ושחיתות, ומנהיגות רעה.

 

מדינת כל אזרחיה מול "יהודית, דמוקרטית ומושחתת"

 

החידושים, לטעמי, שצריכים להדאיג ובהם כדאי להתמקד הם המגמה המסתמנת להוציא מחוץ לגדר "לגיטימיות" את הדיון במדינת כל אזרחיה וצמצומים נוספים בחירות המחשבה, החופש האקדמי והביטוי בישראל. דיונים וביטויים שנחשבו בגדר הלגיטימי עד עתה, יכולים להיכנס לגדר "סיוע לאויב בזמן מלחמה" (שכן יש פה כל הזמן מלחמה), או ראשית ראיה להרהורי בגידה, שדינם אי נאמנות, כמו בסעיף הראשון, כלומר, היחס לאנטי ציונים שהיה מאז ומתמיד.

כמו כן, מתחילה חפיפה כמעט אחד לאחד בין "בכירים" בסעיף השני (מושחתים שפשעיהם הם בגדר נכס לאומי שאסור לדון בו בקול רם) ובין צה"ל, וכן אינפלציה מסוכנת בבכירות, לצורך העניין. כלומר, נוצר מעמד מיוחס מול מעמד לא מיוחס, כך שניחשול מצד המעמד הראשון כלפי השני, הופך לאינטרס לאומי שהתנגדות לו היא "פגיעה ביחסי חוץ", כלומר, בגידה, כלומר אי נאמנות. זאת אומרת, שהמדינה מתחילה למצב את השחיתות כחלק ממגדיריה. יהודית, דמוקרטית ומושחתת. כל מי שמתנגד לאחד המרכיבים, מסתבך עם האזרחות שלו.

פרדוקס ויזואלי – "יהודית ודמוקרטית" – להתבונן

 

 

כל דיון, הוא ברכה

לדעתי, הצנועה מאד, אין כל רע בדיון על כל הצעת חוק שהיא, וזה הזמן באמת לדון שוב במושכלות ראשונים, כמו מה יעדיה של המדינה הזו, מה יחסה לתושביה, ולעשות שוב קצת סדר בבלגן שנוצר. לדעתי, נוצרו בעיות דוקא עקב השפעות נוצריות על השיח של הזהות, כלומר, הכבדת המשקל על המרכיב "הציוני" במשוואה, מול היהודי, והדברים מתחילים לצוץ כאשר עולה בעצם קונספציה של "ברית חדשה" שתחליף את הישנה. לפי "הברית החדשה", אין צורך להיות יהודי על פי ההלכה (יוחסין), וגם לא להיות קשור בצורה כלשהי למצוות היהדות, די בנאמנות לרעיון תמוה ומעורפל כלשהו ש"ליהודים מגיע בית לאומי בישראל". כלומר, נוצרי כהלכתו, האוכל שינקן בשבת, אך מצהיר שמגיע לי בית לאומי בישראל, הוא בן ברית המקבל בית לאומי בישראל דה פקטו, בהגדרה החדשה, לעומתי, שאני רק "יהודי" כהלכתו, אך לא "נאמן" לאידיאולוגיה לאומית, די מעורפלת (בעיקר,במקרה שלי, לא נאמנה למרכיב השחיתות, אך לא רק)

. זו קבלה דה פקטו של הציונות הנוצרית שאכן היוותה מנוע בהקמתה של מדינת ישראל (וממשיכה להשפיע על השיח, בדמות הפלג האמריקאי הקיצוני, של האוונגליסטים). בעיני, עדיף כבר הברית הישנה והדפוקה, מאשר להסתבך עוד עם חדשה. אבל את שתיהן היה כדאי להוציא מהדיון הפוליטי.

אני ערה לבעייה של "מדינת כל אזרחיה" במצב הנוכחי, והסכנה לבטחון היהודים במצב כזה, בהינתן קונסטלציה מסויימת, אבל בעיני זה סיכון עדיף מאשר המשך העמימות הקיימת, שגם הטונים הכביכול "מתונים" לא מסתירים את חוסר התאפשרותה, ומחירה הגבוה.

 

תרגום ונאמנות

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רזי בן-עזר  On 17/02/2009 at 00:02

    חוק השבות הוא חוק גזעני.
    האם הוא היה ועודנו חוק שנחוץ לעצם קיומה של מדינת ישראל?
    כמובן. הוא חיוני. אבל זה לא עושה אותו לפחות גזעני.
    כל שאלת ה"נאמנות" למדינה נגזרת מהפרארדוקס הבלתי ניתן לפיתרון: אי אפשר להיות מדינה של עם אחד וגזע אחד ובאותו זמן להיות מדינה דמוקרטית.
    כל זמן שיהדותו של אדם נקבעת ב99.9% מהמקרים בצורה גנטית/ביולוגית ("בן לאם יהודיה")
    כל חוק המעניק או שולל דברים מאדם על פי מוצאו הביולוגי הוא גזעני, וכפועל יוצא מכך אנטי דמוקרטי.
    מסתבר ,שהאמת הבלתי נעימה היא, שכמו הרבה פשעים אחרים, גם לגזענות יש דרגות שונות. אין שחור-לבן.
    כמו שיש רצח מדרגה ראשונה ,שניה, הריגה בשוגג, הריגה מתוך הגנה עצמית, וכו', גם לגזענות יש דרגות. מדינת ישראל בחרה במשהו כמו "גזענות מתוך הגנה עצמית". מוצדק? כנראה שזו היתה ועודנה הדרך היחידה לשרוד. אבל זו עדיין גזענות.
    מה שליברמן מציע אין בו שום חידוש. ולמרות הרתיעה האינסטינקטיבית מהריח הלאומני של האידאולוגיה שלו, מבחינה לוגית קשה לפסול את ליברמן ובאותו זמן לומר שחוק השבות הוא נאור ודמוקרטי ושיוויוני.

  • דוד  On 17/02/2009 at 00:45

    שבו טוענים שציונות היא גזענות, בדיוק מהרגע הזה יש קרע שאין לגשרו בין מיעוט של יהודים – מדובר בכעשרים-ארבעים אלף לערך, רובם מצביעי מרצ וחד"ש – שחושב שהציונות גזענית, לבין הרוב שחושב שהיא איננה.

    כבר כתבתי לא מעט בעבר על כך אבל מה שלטעמי ידגיש את עומק הקרע כאשר קבוצה קטנה של יהודים תעשה מעשה, תחצה את הקווים ותנסה לחבור באופן אקטיבי לארגוני הטרור הערבים.

    את הקרקע הזאת מכינים כל האנטי-ציונים החדשים.

  • א-זאדין אל קסאם  On 17/02/2009 at 01:59

    עד כמה שזכור לי, העונש על מעשה בגידה עפ"י סעיף 97 לחוק העונשין הוא מיתה.

    סה"כ ליברמן מציע ע"י "בלי נאמנות אין אזרחות" זה הקלה בענישה !

  • איריס  On 17/02/2009 at 06:05

    אזאדין – גדול ! אכן הקלה בענישה.

    דוד – בעקרון לא בא לי להתייחס לאפוקליפסות בסגנון אמריקאי, על הבוקר. אבל שני דברים אומר. אחד, לא אמרתי שום דבר על גזענות, תקרא שוב את הדברים. שנית, ממתי הרוב קובע בעניינים תיאורטיים ? ובכלל ? אם אתה מסלק ומגלה את כל מי שלא חושב בצורה מסויימת, ברור שמי שיישאר יחשוב בצורה מסויימת. גם אם רוב יהודי ישראל יחשבו שהלילה הוא יום, זה לא ישנה שום דבר.
    אתה מכיר איזה ארגון טרור שאפשר לחבור אליו ?

    רזי, לא נכנסתי לנושא הגזענות, לדעתי אפשר להסתפק בכך שזה דומה למדינות השכנות שיש להן "דת לאומית" ולמי ששייך לדת אחרת (בלי קשר לגזע) יש פחות זכויות אזרח. הנושא של הגזענות שייך לשאלה אם "יהודי" הוא דת או גזע, וכולי, לא בא לי להיכנס לזה כגרגע, אפשר להסתדר גם בלי זה. בעיני כאמור יהודי זה דת, לא גזע ואף לא לאום, כך שההפליה היא על רקע דתי. ובעיני היתה מוצדקת, אבל המדינה מזמן לא מהווה מקלט ליהודים, בטח לא לדת היהודית (תשאל את הדוסים), אז בלי להתיחס לערבים בכלל, זה הפך לחוכא, כמו כל דבר אחר. ניסיתי להראות את זה. שחרף חוק השבות, וחרף העובדה שאני יהודיה בהגדרה הקיימת (וגם תודעתית, אם זה חשוב), המדינה לא רואה אותי במניין אזרחיה, לעומת פרובוסלבי "נאמן" שאפילו לא התגייר. ואגב גם את הצרקסים והדרוזים היא רואה כאוכלוסיית יעד עדיפה. גזענות לדעתי אין, במובן הקלאסי (גם משום שהיהודים מורכבים מגזעים רבים ובעיני גם לאומים רבים). יש פשוט בילבול המשרת כרגע אינטרסים כלכליים של קבוצות מסויימות שהשתלטו על "השלד הבורסאי" …

  • עידן  On 17/02/2009 at 10:37

    אני, אישית, דוחה מעלי גם את הברית הישנה וגם את החדשה. זיקת האזרחות שלי למדינה לא צריכה לעבור דרך הגנים ולא דרך הנאמנות שלי (למה? אכן עניין מעורפל). בברירה בין ש"ס לליברמן, אני בוחר חד"ש.

    מה שמרתק זה שבין שני הקטבים האלו מתקיים, בו זמנית, מתח עויין וגם הפרייה הדדית. קשה לנבא אם ש"ס וליברמן יהפכו לבני ברית אמיצים או לאויבים מושבעים. אני חושב שהם בעצמם מבולבלים. תסתכלי על הסיפור החוזר והנשנה של חיילים רוסיים שנקברים מחוץ לגדר – כל המערכת הפוליטית סוערת סביב זה, וכל הקלישאות נחשפות בקלישותן. לאף אחד אין מושג מה הכי חשוב בישראליות.

  • איריס  On 17/02/2009 at 11:06

    עידו, בהזדמנות אשמח אם תציץ על הלינק, תרגום ונאמנות. הפידבק שלך חשוב לי במיוחד על הפוסט הישן הזה.

    כן, האם בין שס לליברמן יש השקה ? זה יכול להיות מעניין. בכל מקרה הם יכולים להסכים להיפטר מהסרח "הדמוקרטי". :)) שני הצדדים עשויים להסכים לזה. מבלי להסכים על התוכן של "יהודית" בשלב זה. רגע האמת מתקרב….

    באשר לבריתות. אין לי שום דבר נגד הברית הישנה, בעיקר במובן הבובריאני שלה, בעיני יש בזה מודל לא רע (וטעון עדכון) של יחסי הפרט לקהילה, הנושא של ברית אישית העומדת רק ביחד עם ברית קהילתית לערכים מסויימים שהם מעל לרצון הרוב. )מעין בסיס להבנה של חוקה).
    אבל בכל מקרה אני לא רואה סיבה להחליף את הברית הישנה שאני לא ממש עוסקת בה ביום יום, בברית חדשה. כתבתי פעם מה שאמרה מכרה שלי. למה להחליף מכה בגנגרנה (על הנצרות) שנוצרה ממנה.
    וזה תמיד התשובה למיסיונרים הרבים שאני נתקלת בהם לאחרונה (נוצרים ומוסלמים, בני כתות ומוארים למיניהם). למה להחליף את הישן המקולקל בחדש העוד יותר מקולקל ואף באותו קילקול.

  • איריס  On 17/02/2009 at 13:23

    מאמר מעניין. יש לי שתי הערות
    1. אין להשוות גזענות יהודית לגזענות של מי שהתגזען עם הוכחות נגד יהודים. בעניין הזה אני אולי לא נאורה. הגרמנים והפולנים שהוא מביא כדוגמא אמרו ועשו מעשה. התגובה של המופלה היא תמיד בעייתית, ונתפסת כ"גזענות" אבל צריך לבחון אותה על רקע המציאות ויחסי הכוח במציאות.
    2. הבעיה שלי עם האבינרים האלה זה הלאומיות והלאומנות ופחות מזה הדתיות שלהם. הם מערבבים מונחים מעולם ההלכה ויותר מזה מעולם המשפטי של ההלכה שנגע להלכות ארץ ישראל, כלומר שהן פותחו בערך לפני אלפיים שנה, או ביחס לפנטזיות של "חזרה לציון" שלא היו קשורות למציאות. יש בהלכה רעיונות נחמדים, שאפשר לחלץ מהם עקרונות פוליטיים או זהותיים, או קהילתיים, אבל הערבוב שלהם עם מדע המדינה המודרני והלאומיות המערבית המודרנית, זה קוקטייל מוות. "סם מוות" בלשונם של הדוסים, של מי שעושה מהתורה קרדום לחפור בו.

    יחד עם זה, הביקורת של פולני או גרמני ממש לא מעניינת אותי, או ההשוואות שהם עושים עם הפשעים שהם עשו, יאללה שיחפשו חניה בתל אביב :))

    אבל לא ענית לי על הבקשה שתתייחס לתיזות הבלשניות שלי ב"תרגום ונאמנות". זה תקציר מאד שטחי של פייפר שהוגש בסמינר בבלשנות בחוג לאנתרופולוגיה.

  • איריס  On 17/02/2009 at 13:41

    אודה לך אם תצמצם את הנוכחות שלך לתגובות רלוונטיות. זה מתחיל להידמות לטרולינג מהסוג המעצבן ביותר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: