חכמה ומלחמה

תהיות לעת מלחמה

 

אני קוראת הרבה מאד באתרים צפון אמריקאים, בעיקר אתרים למען שוויון חברתי ושלום, ומזה זמן תוהה מדוע בניגוד למצב האמריקאי (בדרך כלל כל מה שיש שם, מגיע הנה מייד), התנועה לשלום, הישראלית, אינה משולבת בתנועה של יוצאי צבא ונכי מלחמות (VETERANS). בארצות הברית, בעיקר ההתנגדות האפקטיבית למלחמת וייטנם, הובילה לציר אחד את מתנגדי המלחמה ה"עקביים" (פיסניקים) ביחד עם מאות אלפי החיילים המשוחררים, ובעיקר נכי המלחמה, שהפיקו לקחים מהשטח. מצב דומה התרחש בישראל, במידת מה , במלחמת לבנון הראשונה אך נעצר שם ולא התפתח לקואליציה. ארגוני הנכים של צה"ל משתפים פעולה לחלוטין עם משרד הבטחון ועם העמדה של צה"ל בקשר לחרחורי המלחמות, כניראה משום שהם מתוגמלים על כך בצורה כלשהי.

 

חרף ריבוי נכי הלם קרב, שהם מועמדים טבעיים לפעילות נגד המלחמה, צה"ל התיש אוכלוסיה זו באי הכרה, בהשפלה, ולבסוף הכניע אותה, כפי שעשה לאוכלוסיות בשטחים הכבושים. המגמה היא לפצל את המחנות, למנוע התארגנות עקרונית, ובעיקר לשלוט באמצעות "הפרד ומשול", בידוד הנכה, והכנסתו למצב של תלות בגמלה המותנית ב"שיתוף פעולה", וראיתי הרבה מקרים שבהם מחלקת התגמולים והשיקום של צה"ל "מפעילה" נכה נגד נכה אחר, ומתנה הטבות מושחתות ב"הלשנות" וכיוצב.

 

מן הצד השני, ישנה גם אי מוכנות ורתיעה מצד ארגוני שלום ושמאל לנסות וליצור את הברית, ולהרחיב את השיח לכיוון הזה, משום מה. ברור, עם זאת, שמוביליזציה של כוחות כאלה יכולה לשפר מאד את האפקטיביות של ארגוני שלום, כיון ש"נכה צה"ל" הוא בישראל עדיין נכס מיוחס, אתרוג, ובעל מעמד (צבוע, אמנם) של קדושה. תנועות השמאל הישראליות רואות את המצב ב"שחור לבן", כלומר, בצורה מהותנית וטהרנית, שמי שהלך למלחמה חזקה עליו שמהותית הוא "בעד המלחמה", ואין דרך חזרה, גם אם הפקת לקחים, דוקא על רקע אישי. ואולם, הסיכוי הגדול יותר לעורר דעת קהל חיובית, היא דוקא דרך "ההתפכחות" של לוחמים, לא רק לכיוון סרבנות, אלא לכיוון של דרך החכמה, כלומר, אדם שהיה והבין את הבלי המלחמה ומחיריה.

לא לחינם נקראת תנועה השלום האמריקאית THE ANTIWAR AND VETERAN MOVEMENT. ההצלחה נזקפת בין היתר לכך שהיא התחילה בצבא עצמו, כלומר, שהיא הצליחה להניע כוחות בתוך הצבא.

 

מר"צ מקבלת מעמד של "הלום קרב"

 

בחצי הומור חשבתי לעצמי השבוע, שהתמיכה של מר"צ במבצע מזכירה לי קצת נכי צה"ל הנכנעים לתכתיבי משרד הבטחון כדי לקבל עוד שלושה אחוזים והשתתפות ברכב. תהיתי אם הגיעו לאיזה הסכם קיבוצי של הכרה בנכות קולקטיבית במר"צ, כך שממש ברגעים אלה, כל בכירי ופעילי מר"צ הבולטים, חושפים צלקות ישנות, ו"גב תפוס" מול ועדה רפואית כלשהי. ומדוע ?

 

נוצרה איזו אוירה ציבורית פה לאחרונה, שיציאה מן השורה, כלומר עמידה מול הצבא בנושא החביב עליו (עוד מבצע לניסוי כלים אמריקאי על כמה ערבים ו"אחרי המבול"), הפכה לנושא קליני, למרות שאינה מזכה בחמלה השמורה לחולים ונכים. השיח הקליני יוצר דפוס כמעט גנטי (היו כבר מאמרים על הצד הגנטי של התנגדות למלחמה ו"עודף מוסר", עוד מעט יגידו שזה בגללצריכת יתר של קפה), מעין "בוגד סהרורי", או וענונו כזה שחטף ג'ננה, ובתקוף עליו ה"גן" הזה, הוא פוגע בעם היהודי לדורותיו, ומתנגד ל…מלחמה מסויימת או לכיבוש. ככל שהמתנגד היה יותר נורמטיבי-מיינסטרימי בעבר (טייס, איש כור, ספרדי דתי לאומי), כך הופך התיאור לקליני יותר, "נפל לו בורג", או משהו השמור לדיבור על שהידים.

 

מן המצב הזה הדרך היחידה הפתוחה לחזור לחיק השבט היא בזחילה לאגף השיקום, כאשר הסרבן-הבוגד-מתאבד מודה שהתחרפן, ומוצא סיבה מקלה, ואם התמזל מזלו, הרי יימצא בעברו איזה תאונה, נגיד נפלה עליו בלטה בטירונות, או שיש לו צלקת ורודה על הברך מקת רובה באימונים במילואים, ואז הוא יתחנן בענווה לפני אותו צה"ל (שאך קודם לכן גידף והשמיץ) לתת לו "מעמד נכה", ואז הוא יהיה ילד טוב.

 

זו אולי אחת הסיבות שתנועת השלום הישראלית אינה יכולה לכרות ברית אפקטיבית למניעת מלחמות שוא. או אולי יש הסברים אחרים. בכל מקרה קשה לדמיין סרט מקביל ל"שיבה הביתה" המפורסם, שבו נכה צה"ל שהיה מתלהם מלחמות לשעבר, נפצע ומתפכח, ומביא את אשת הקצין המאצו הנוקשה, לאורגזמה שתשתנה את חייה.

 

המרגלים האיראנים

 

שוב התגלה ישראלי סורר ששיחר לפתחם של האיראנים במטרה לסייע להם במלחמה נגד ישראל כניראה. זה סיפור שמתחיל לחזור על עצמו, ומזכיר קצת את התלבטויות הנאמנות שהיו ליהודים בקשר לסובייטים, אימפריה מרשימה בעלת מסר חזק, שסתר את ההתקרבות של ישראל לציר הקפיטליסטי (האמריקאי). איראן אף היא חורגת מתפקיד של אויב בעלמא המנוגד באינטרסים טריטוריאלים לישראל, אלא מציבה אתגר ערכי, ומנסה להתמודד עם חולשות באתוס הציוני בכללותו, מה שיכול להסביר את האפשרות של יהודי (וגם ישראלי) להזדהות עם פעולתה, מבלי למעול בזהות היהודית. שיח הריגול הוא כמובן פיברוק שלטוני, או עוד אמצעי שליטה כלכלי-חברתי של האליטות ב"עמך", כיון שאיסורי "טהרה" מן הסוג הזה מוחלים רק על המעמד הנמוך, ואילו אי שם למעלה במדרג הכלכלי פוליטי, כולם מדברים עם כולם, עושים עסקים, ונהנים. הנה לא מזמן שמענו על הטסה מפוארת ומתוקשרת של נער איראני לבית החולים שיבא לקבל טיפול ייחודי, כניראה שלא מדובר בנער רחוב אלא בבנם של "שועים איראנים" שיכולים למממן את המבצע, ועבורם מסתיימת לפתע המלחמה בין איראן לבין ישראל. כך המצב גם בין ישראל לשכנות אחרות, וגם לגבי תושבי השטחים. ככל שעולים למעלה לעבר "הבכירים" וה"אליטות", המצב משתנה מאד, ראשי שב"כ מתפרנסים מעסקים בשטחים, אבל אדם פשוט כי יחצה את שטח C ימצא עצמו בחקירה ובחיטוט על נבכי נשמתו. מצב דומה קיים כמובן אצל שכנותנו, ומוכיח השתלבות מוחלטת. גם שם, העם מולהט בסממאות אנטי ישראליות למשל, ונאסר על בני אדם פשוטים להיכנס לישראל, אבל באצולה עסקים כרגיל, פותחים מפעלים, משקיעים, מנהלים עסקים ומסיבות. הערבי הפשוט לא מעסיק את עצמו בסתירות האלה, כיאות למעמדו הנחות. ולאחרונה, גם כאן. הכל בחסדי השלטון, ירום הודו, שבעתיד יקבל בודאי 80 או 90 מנדטים, שיתחלקו בין מפלגות זהות שהחליטו מראש על טריטוריות וססמאות, ומשרים אוירה של "כאילו" בחירות, כמו שיש אוירה של "כאילו תחרות חופשית" בין חברות הסלולר בישראל.

 

אישומים ב"בגידה" אם כן, בעיקר למען איראן, הם שם קוד, צופן כזה, המתאר בעצם אישום על חציית טאבו מעמדי. יענו "מי אתה יבחוש בן דומן"  שתעז להידמות לגדולים ? על פי אמרות הגשש החיוור.

 

 

צלילי מלחמה

 

ניסיתי להיכנס לרגיעה של פוסט מלחמה, הנה החזירו אפילו את "השרדות" ללוח השידורים. אבל משהו מנקר, כאילו זה שקט מדומה, וכאילו עזה היה פרלוד לבלגן יותר גדול.

 

וקריקטורה לימים אלה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אהרון תמוז  On 16/01/2009 at 01:01

    מי שמתגייס הם חובשי כיפות סרוגות מההתנחלויות או רוסים תומכי ליברמן

    לא יכול להיות שיתוף פעולה בין עידן לנדו לאלמנת צה"ל שגרב בעפרה

  • ערן  On 16/01/2009 at 01:03

    דברייך מעוררים רחמנות כי הם מציגים פרנואידיות ושנאה עצמית.
    לדעתך צהל מחרחר מלחמות (מחרחר כמו חזיר ?), ויש שיתוף פעולה קונספירטיבי בין ארגון נכי צהל לצהל כנגד השמאל הקיצוני.

    אפשר רק לרחם עלייך.

  • איריס  On 16/01/2009 at 01:06

    אם התיאור שלך נכון על הפרופיל הממוצע של החיילים הנוכחיים, וזה בכלל לא בטוח, יש הרבה מאד נכים, חיילי מילואים, ואנשים מבוגרים יותר מסוג אחר שכן יכולים לחבור רציונאלית לעידן לנדו בפעילות כזו. גם אחרי יום הכיפורים היתה תנועה רחבה של מחאה שהכניסה שותפים מוזרים לכאורה למיטה ביחד.
    גם אתה וחד"ש זה לא בדיוק מאותו הכפר

    חידוש נוספ, במילחמת לבנון 2 היה בהחלט שיתוף פעולה בין הימין המתנחלי מאד ובין השמאל הקיצוני בכל הנוגע למלחמה, אולמרט וכיוצב. עד כדי כך שדוברי אולמרט באינטרנט כינו את המתנחלים גיס חמישי וחזבאללה. הפוליטיקה יוצרת בריתות מעניינות, כמו הברית הנפוצה בכל העולם ובישראל בין פמיניסטיות רדיקליות ובין חרדים בנוגע לפורנוגרפיה זנות וענישה בעבירות מין במשפחה.

  • איריס  On 16/01/2009 at 01:10

    אני מתלבטת אם למחוק, אולי אעשה זאת. מחרחר זה לא חזיר אלא מלבה, מעורר, פתח מילון בבקשה.
    צה"ל מחרחר מלחמה מטבעו של צבא בדרך כלל, וגם בישראל מטעמים כלכליים ברורים, מדובר במסלול של מעבר מקצונה לסחר בנשק.

    אין זו בעיה של צה"ל אלא של המערכת הפוליטית והאזרחית שמפקירה עצמה בידי צבא.
    השימוש בביטוי "קנספירציה" לא גורע מתוקף הטיעון שצבא, כולל אגפי השיקום והפיצוי, אינו בדיוק ידיד השמאל הרדיקלי ותנועות נגד המלחמה.

    הניסיון להציג דברים ברורים כאילו הם הזויים (קונספירציה) הוא פשיטת רגל שכלית אפילו לטוקבקיסט

  • אהרון תמוז  On 16/01/2009 at 05:42

    מאז אסון אוסלו ב 1993 כניין של 15 שנה רוב החלק המכריע של ההרוגים הוא אזרחים תמימים שנרצחו בפיגועי התאבדות במסעדות,אוטובוסים,בתי קפה ופיגועי ירי. כולל מלחמת לבנון השניה מספר החיילים שנהרגו בפעילות מבצעית נמוך בהרבה ממספר האזרחים שנרצחו בגלל האשליה שעם הפלסטינים אפשר לעשות שלום.

    אני מצטער שהכנסת את נושא ההצבעה שלי לחדש לדיון ולא משום שאני מתבייש בכך אלא מפני שלצערי כל המפלגות כולל מרץ לא נבחרו על ידי חד הוריות,פועלים,איכרים והפרולטריון לכן אינם מחוייבים לציבור זה.

  • ניורה  On 16/01/2009 at 07:22

    באמת לא שמת לב שאחוז גבוה מאוד מהחיילים שנהרגו במלחמה היו בני קיבוצים, הרבה מעל לאחוז שלהם בכלל האוכלוסייה? ואחרי זה אתה עוד ממשיך עם השקר הקבוע שבו הימין משכנע את עצמו – "מי שמתגייס הם חובשי כיפות סרוגות מההתנחלויות או רוסים תומכי ליברמן, אין יוצאי צבא מהשמאל"? מה עוד צריך לקרות כדי שתראה עד כמה הטיעון הזה הוא שטויות? המלחמה ההיא הייתה רק לפני שנתיים, אתה יודע.

  • אהרון תמוז  On 16/01/2009 at 08:48

    כאשר אני מדבר על שמאל אני מדבר על

    אנרכיסטים נגד גדרות
    יונתן פולק
    יונתן שפירא
    יוני בן ארצי
    סמי שיטרית

    וכל אלה שהצבא שמח לבעוט אותם החוצה

    בין רשימת אלה שהזכרתי לבני הקיבוצים קים קשר דיכוטומי עמוק

  • עידן  On 16/01/2009 at 09:27

    ודאי שהם אוכלוסיה מוחלשת. הייתי מצפה שלפני הנכים, יתייצבו ותיקי המלחמות הבריאים בגופם ובנפשם – נגד ההרג השרירותי. ומה בעניין הצד הכלכלי? נכה צה"ל שנהנה מקיצבה או פיצויים (אין לי מושג כמה זה) ויוצא בגלוי נגד צה"ל יאבד, קרוב לודאי, את התמיכה הכלכלית. יש מישהו בשמאל שיכול לפצות אותו על כך?

    בזמנו, למשל, "יש גבול" התחייבה להחלטה מאד יפה בעיני. הצבא הרי שולל החזר משכורת ממילואימניק שנכנס לכלא, וכך אנשים מסתכנים באובדן הכנסה. "יש גבול" אספה תרומות ופיצתה את מי שהיה זקוק לכך, כדי לנטרל את השיקול הכלכלי. אבל השמאל בארץ (הכוונה לשמאל הלא ממסדי) תפרן ועני, איך יוכל לתמוך בכל מי שמתנער מעטיני השלטון?

  • דפנה  On 16/01/2009 at 12:51

    http://au.youtube.com/watch?v=eTGbP55HGi8&eurl=http://www.michaeltotten.com/archives/2009/01/child-abuse-in.php

    זהו קישור לקליפ ביוטיוב שמבקש מבאן קי מון לעשות משהו בקשר להפרת זכויות הילד בעזה ע"י חמאס.

    אני מפיצה את הקישור הזה בתקווה שמשהו ייעשה בנדון גם מצד ישראלים.

  • אהרון תמוז  On 16/01/2009 at 16:28

    עידאן
    אני בביזנז כמעט 40 שנה ואני מכיר את ותיקי המלחמות
    forget it

  • איריס  On 16/01/2009 at 19:52

    עידן, חבל באמת שהשמאל לא עוסק יותר בהקמת רשת בטחון מן הסוג הזה, כיון שהענישה הכלכלית היא המכריעה לבסוף.

    נכי צה"ל אינם בדיוק אוכלוסיה מוחלשת קלסית, כן ולא, כי מצד שני לנכותם יש פריוולגיות ובדרך כלל, אם לא מדובר בנכות שנויה במחלוקת (הלם קרב למשל), אז התגמול די סביר כך שהם לא רעבים ללחם, והכנסתם בטוחה.

    אני לא חושבת שנכה פיזית (לעומת נכה נפש) יכול להגיע למצב שממש ישללו ממנו גמלת קיום, אם "יפתח את הפה", אבל בהחלט יש סחר ענף מאד בהטבות נוספות, המותירות את הנכה שפוט אידיאולוגית למערכת. אבל במקום הזה הייתי חושבת שאפשר לייצר מודעות למרחב אוטונומיה, כלומר לסרבנות.

    אני כידוע בין המתעדים את הסרבנות האחרת, וזו דוגמא אחת לאפשרות כזו. נידמה לי שארגון נכי צהל מגלה לאחרונה שמנטליות העבד שנטל על עצמו, לא חיסנה אותו מפני כרסום וגזל ממש, לאחרונה נאלצו לפנות לבג"צ (נוהג חדש בארגון זה) כדי להחזיר לנכים "מילווה" לא חוקי שהמדינה ניכתה באמצעותו סכומים בצורה לא חוקית מכל הנכים.

    לדעתי, השמאל המאורגן לא ניסה מספיק לעשות ריצ'ינג אאוט במגזר הזה בכלל. יש גם את הסטיגה של "הנכה" שגם בשמאל הקרבי, משפיעה מאד. כלומר, רוצים שהסרבנים והמוחים יהיו יפים, חזקים וקצינים…ולא שברי כלי, כביכול

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: