שכחו אותי בבית

קונספירציות, מחול אחרון, ופרידה

 

בעקבות שיחה עם מכרה תל אביבית, עלה במוחי עד כמה צפוי היה בעצם המבצע בעזה וכיצד חמקה הידיעה הזו מן המודעות. כל מי שעבד פעם במשרד או במחלקה ציבורית גדולה, משרד ממשלתי למשל, מכיר את התופעה. במשך שנים שולטים במשרד ה"חביבים" של הבוס, ונוגסים בעמיתיהם בלי חשבון. לפתע קורה הבלתי יאומן, ההנהלה מחליטה להיפטר מהבוס המעצבן והישן, ולהביא "שינוי ותקווה", בוס חדש ורענן, המבשר שידוד מערכות וביטול הפרוטקציות והשחיתויות שכבר הרקיבו ממש. ואז, ממש שבוע לפני חילופי המשמרות, מבצעת המשמרת הותיקה טיהור אתני וטבח ממש. אלה שכבר חככו ידיהם בהנאה על השינוי, מוצאים עצמם מפוטרים למשל, בהליך מזורז, הטבות שניתנו נעלמות, תלונות חריפות מוגשות, בקיצור, מכת זנב הכריש, שעומד לעבור מין העולם. מכת הזנב הזו יכולה להיות קטלנית ממש.

 

כך עזה. והשאר בהתאמה ברורה למדי.

 

השאלה היחידה עכשיו היא אם מכת הזנב היתה קטלנית ל"תהליך" , האם היא "מסנדלת" את הממשל החדש, או שמא למרות הכאב אפשר יהיה להתגבר עליה בקרוב, עם חילופי הגברי.

 

פשיטה ופירוק של תאי המלחמה הקרה

 

קשה להימנע מהשוואות נוספות, בתהליך הנוכחי. עם פרישתו של בוש אנחנו עדים לתהליך כללי של נשירת מסיכות מכל מיני מוסדות צבועים שהתרגלנו לחיות איתם כגזירת טבע. מר"צ למשל. או עיתון "הארץ", שתפקד כ"שומר הסף" המצטיין של הסמול, באופן די מתוחכם של השתלטות רכה ו"הכוונה" של הפעילות (מי ש"הארץ" חפץ ביקרו הפך מסתמא לחשוב מאד בשמאל, שהוא כידוע אויבו של שוקן, שמעולם לא הסתיר את האג'נדה שלו), מפטר את עלי התאנה האחרונים, שאינם דרושים יותר.  אין צורך בהסברה הקלוקלת של הארץ לחו"ל, כאילו יש פה דמוקרטיה וחופש ביטוי לדעות חולקות או "עיתונות חוקרת". העברות הכספים הענקיות הסתיימו במהירות, עד כניסת הממשל החדש, ועכשיו כשסוסים ופנסיות, וכסף נעלם בבטן החיה, לא איכפת לחיה להגיד שהיא חיה. תקפצו לה. הקופה כבר נשדדה.

 

מה שמזכיר את ההשוואה, שלפיה ישראל כולה, בזמן האחרון תפקדה כ"תא מחתרתי" מן המלחמה הקרה, תא פשיסטי, מושחת שמטרתו לסכל את השמאל בכל מחיר, ואת "הסכנה האדומה" לכאורה. אם בוחנים את המבנה החברתי שנוצר, לא קשה לגלות סימני דמיון בין ההתארגנות הישראלית כולה ובין תאים של "מבצע גלאדיו" האמריקאי, כולל כל הטקטיקות הנלוזות שנכללו במניינו, והאיפיון של "פשע מאורגן" ביחד עם פעילות פשיסטית אלימה, השתלטות על מוקדי תקשורת וצמתי "סמול" כביכול, ושימוש באמצעים קיצוניים נגד עלית השמאל.

(שמאל כלכלי, במשמע). ניראה שכל הנושא של מיקוד השמאל ב"שטחים" הוא מעין הסחת דעת מכוונת, ועוד דברים דומים לאלה. מכל מקום, בידוע, שארגוני קש וחזית מדומים, ותאים כאלה גם כן, בסופו של דבר מסיימים את תפקידם, ואז נערכת פשיטה עליהם ופירוק. הפשיטה חושפת חלק מהמנגנון לא את כולו, לאכיפת החוק.

מכל מקום, פעם כאשר קראתי בעיון את כל החומרים על מבצע "גלאדיו" של ארצות הברית, זה העלה בי חיוך, כיון שתהיתי אם המבצע הגדול ביותר שלהם, התא המשמעותי ביותר, האחראי למזרח התיכון אבל לא רק (גם על ריסון השמאל  אצל יהודי התפוצה, שהיו בין הבולטים בפעילי הקומוניסטים למשל), של האמריקאים. בסך הכל, כמו שאמר אריק שרון, ישראל מבחינת יחסי הגודל אינה יותר מאשר נושאת מטוסים גדולה ,. זה במובן הצבאי, במובן הרחב יותר, היא בהחלט ניתנת להייחסות כארגון גדול. במימדים אמריקאים, ישראל כולה היא עיר. בעקבות התלות המוחלטת שנבעה לאחר מלחמת השניה, בה ספגו היהודים את המכה הקשה ביותר, תהליך ההשתלטות קל יותר, על יסוד הטראומות והיכולת להגיע לשליטה בצאן המבוהל שיקבל עליו כל פושע, בריון, ופשיסט נחות, בתחפושת של "מגן הפליטים" מיד הצוררים. ועוד יש להוסיף לזה את הקרדיט האמיתי לאומה האמריקאית ולמערב, כך שיצירה כזו, בישראל, אינה מסובכת במיוחד למי שניהל את המערכה נגד גרמניה ויפאן, ולאחר מכן מוטט את ברית המועצות, ביד קשורה.

 

לאור ההכרזה של קיסינגר ושולץ, לאחרונה, בדבר פירוז הנשק הגרעיני, אפשר בהחלט לקבוע שהשולתים החליטו סופסוף שהמלחמה הקרה נגמרה. אפשר לפתוח שמפניה.

 

ימים רגילים

 

המלחמה הוציאה אותי משיווי משקל, אין ספק. וזה התחיל קצת לפני פרוץ הקרבות, כיון שההתרחשויות מחלחלות לאוירה, לדם, לעצבים, הרבה לפני שהן יוצאות לפועל. שוב מעבר דירה, עד מתי ? שוב טלטלות, שוב אין כסף, ושוב מלחמות מעצבנות עם מחלקות חניה נגועות פשיעה, ועם יגאל שפיראים למיניהם. באמת מתיש. 

מזג האויר לפחות ידידותי, הנוף מקסים, ואני משתדלת להתרכז בזה, ובהסחות דעת כמו הבלוג הזה, במקום להתעסק בהערכת הנזקים ובמצב האמיתי.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 12/01/2009 at 07:52

    מכת זנב הכריש – אהבתי
    אכן, מזג אוויר ידידותי, לפחות זה… והנוף מקסים? השאלה איפה, נו, לפחות זה יש לנו, לחלקנו

  • אסתי  On 12/01/2009 at 16:49

    "ישראל כולה, בזמן האחרון תפקדה כ"תא מחתרתי" מן המלחמה הקרה, תא פשיסטי, מושחת שמטרתו לסכל את השמאל בכל מחיר, ואת "הסכנה האדומה" לכאורה."

    מבריק!

  • דנדלבון  On 12/01/2009 at 17:57

    מענין כמה מעשים (נפשעים?)קורים בישראל בצל המלחמה: חינגת הפיטורים ב"הארץ", שמעתי אתמול על מעצרים רחבים שביצעה "משטרת" ההגירה, גם של עובדים זרים עם אשרות שהייה.
    אני בטוח שישנם עוד.

  • איריס  On 12/01/2009 at 21:08

    אסתי -תודה,קטונתי.

    דנדלבון – כן, מלחמה זה זמן רע באופן כללי. לדעתי הפיטורין בהארץ הם בסופו של דבר התפתחות חיובית לביעור הצביעות והחנק הפוליטי בישראל. הסידור המוזר שלפיו אדם ימני קיצוני כמו שוקן (שיש לו קצת דעות חריגות בנושא הציוני) שולט למעשה במידרוג של השמאל, בכך שהוא בונה איזו תדמית, בון טון, היתה רעה לעניין עצמו. היתה אולי טובה לכלכלה של שוקן אבל רעה לכל נושא אחר. התלות המוחלטת שנבנתה באליטות מסויימות בפירורים של שוקן, וההסכמה לכך, היו רעים מאד.
    לא מפתיע שבסוף ההסדר המוזר הזה, בא על קיצו.
    נכון שהעיתוי, שוב, נוח לשוקן, וזה מצער לעיתונאים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: