אובמה במגרשי הגולף

אובמה

 

הביקורת בארצות הברית על המלחמה בעזה מתייחסת גם לשתיקתו הרועמת של הנשיא הבא, ברק אובמה, אשר בילה את הימים האחרונים (חופשה שבין חג המולד לראש השנה האזרחית) במגרש גולף. יש להניח שהיו פה דילים מקדימים, יתכן מאד שלפני הבחירות סוכם כבר על הסכמה בשתיקה למבצע הזה וגם לעיתוי, שלא יפגע בנבחרת החדשה, וייוחס לממשל בוש המאוס ממילא. בכל מקרה, מבחינה פוליטית לכאורה, אמורה ה"עבודה" (וקדימה גם) להיות הנשכרים בבחירות, כך שהמהלך הולם את האינטרסים של הממשל החדש, שרוצה כניראה לראות את לבני וברק, ולא את ביבי וליברמן, מושכים בהגה.

ישראל מבצעת פה מדיניות אמריקאית יציבה מאד, וממושכת, של הסבת המזרח התיכון לצידה, ודיכוי מגמות דמוקרטיות מידי, או פונדמנטליסטיות מידי (ובודאי סוציאליסטיות או קומוניסטיות),  או כל מה שיכול לאיים על שליטתה באמצעות משטרים נוחים, בין מלוכניים ועריצים ובין "ממוערבים", כלומר הניסוי העירקי ביצידת שלטון שמעצם המבנה שלו, שנבנה ותוכנן באמריקה, יהיה תומך במערב, אך לא במודל הסעודי או הירדני (אוליגרכיה מושחתת המשתררת על ההמונים), אלא במודל של יצוא "חירות ודמוקרטיה", כלומר שישראל כבר לא תהיה "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" שפועלת לפי אותו עקרון. חשוב לשים לב שאובמה השאיר את רוברט גייטס בתפקידו, ומכאן גם את מערכות הזיקה לאישים ישראלים שהתפתחו עוד תחת בוש. מותן של ארבעת הילדות בעזה לא היה קורבן שוא, צריך לאמר, אלא מחיר סביר לבלימת הרפובליקאים (וביבי), זה מה שיגידו להן, ולנו. תמיד אין ברירה אלא לקדם את השלום באמצעות המלחמה, ואת החיים באמצעות המוות. או כמו שאמר ידיד נורווגי שלי "מישהו צריך למות".

 

מי ששבע רצון מהמשטר הפנימי בישראל, כלכלית חברתית תרבותית וזהותית (עולם שלישי עם ציפוי דק של מודרנה והרבה "ריאליטי" ומפעלי נשק) צריך לעודד גם את התהליך בעירק ועכשיו בפלשתין.  ישראל, שהקמתה עוררה דאגה במערב בעבר, כגורם שעלול להתסיס את הערבים נגד השליטים המשת"פים שלהם, הפכה למבצע הראשי של המדיניות האימפריאליסטית באזור. לכן היא גם נתמכת בידי חלק ניכר משליטי האזור, שדאגתם העיקרית היא לבצע את המדיניות הזו, גם אם אינה מועילה מאד להמוני עמם הנתונים לשליטתם. בהתאם לכך, מונתה גם בישראל אליטה דומה, שאין חשש ש"תתסיס" איזה שהם המונים להלאמת נכסיהם ומשאביהם, ולהטבת חייהם. הידד, ישראל השתלבה באזור. על הרקע הזה, יתכן שסופסוף יגיע גם דו קיום אמיתי בינינו, אזרחי ישראל המנקים בלשונם את נעלי שליטינו, ובין שכנינו, שעושים כך כבר כמה עשרות שנים. זו תהיה אחווה ערטילאית ומשובשת משהו, כיון שסולידריות של ממש היא איום, הרי, להסדר כולו, כך שיהיה מי שימנע אותה. בכל מקרה, לא משעמם לרגע. השאלה היא אם היהודים יסכימו להיכנס למשבצת כזו, של משטרי עריצות, שהרציונאלה העיקרית לקיומם, היא לדכא את ההמונים העניים בבני עמם, ולקיים אוליגרכיה מצומצמת שכתב הערבות שלה נמצא במדינות הים, תרבותית, כלכלית, ובכל מובן אחר. השאלה היהודית במקרה כזה, האם תוך כדי מילוי הפונקציה המרכזית (שמירת בארות הנפט לאספקה שוטפת עבור החלום האמריקאי וה SUV) ניתן עוד לדבר על ציונות, על מהלך ההסטוריה של העם היהודי, או שכל זה הפך לסרט תעמולה, הוליוודי כמובן, כדי לסמם את הציבור (היהודי) שנדרש להאמין שעוד נכונו לו ימים יפים. מבט על העולם הערבי סביבנו מגלה שקשה מאד לקיים תרבות וגם לשמש עבדים, מי חינם ומי בזהב, של מישהו אחר. 

 

מלחמה באופן כללי

אני מודה שהעמדה שלי היא כמעט פציפיסטית (ולכן אולי לא משמעותית פוליטית) לגבי השימוש במלחמה ככלי ליישוב סכסוכים קולקטיביים. הייתי רוצה לראות מצב שבו יהיה ברור לכל אחד שמלחמה היא פשע במשפט הבינלאומי ולבסוף גם במשפט המקומי ובתרבות העולמית. אני מודעת לכך שזו מעין אוטופיה, ומכאן שעדיף לבדוק את העמדה ההלכתית, המבטאה בדרך כלל מעין הסדרה של חוליים ולא עקירתם,ויש בה רמז בדרך כלל לאיזון פרגמטי בין המצב בשטח לבין "ימי המשיח". על פי אמות מידה כאלה ישנן מלחמות צודקות (הגנה עצמית כמובן) או מלחמות דתיות מכל מיני סוגים, שאפשר להשוות אותן היום למלחמת עירק למשל, כלומר, השלטת נורמות על אוכלוסיות, מעין מיסיונריות. בכל מקרה, אפשר להתחיל בהתנגדות מצומצמת ומוסכמת (צריכה להיות מוסכמת) למלחמות כלכליות שבבסיסן ביזה נטו, או שיפור התדמית של עריץ או שר בטחון או מועמד במפלגה כושלת וכמובן מלחמה שמטרתה חידוש מלאי בתעשיות נשק או מניפולציה בבורסה, וכדומה.. כמו כן, עמדה כזו פוסלת לחלוטין קיומו של ענף כלכלה של סחר בנשק ופיתוחו, מעבר למה שנדרש מצורכי הצבא הממשיים של אותה מדינה, לקיים מלחמות מותרות (הגנה, וכולי).

 

פשלונרים אינק.

 

על רקע עמדה זו שהצהרתי עליה, ברור שהמלחמה הזו נפסלת על פי כל מדד. אך גם אם בדוחק אפשר היה להכניס אותה, כמו פיל למחט, לקטיגוריה מותרת חלקית, נותרה לדעתי השאלה המרכזית, והיא היכולת, והשאלה המבצעית למעשה, האם ישנה אפשרות לקיים את המטרה המוצהרת מבלי לפגוע בצורה מיותרת באזרחי המדינה עצמה (לא האויב). בנקודה הזו יש יותר שותפים להתנגדות למבצע-מלחמה הזו. עברו שנתיים בלבד ממבצע אחר שחשף חולשה ממשית בצה"ל, מסיבות עמוקות ויסודיות, שחלקן קשורות לנורמות רחבות וכלליות שפשו גם בצבא, אבל גם במדינה כולה. מדובר על שחיתות למשל, שגרמה לכך שמחסני ציוד חיוני התרוקנו (אולי האחראים עשו קצת עסקים מהצד ?), רמטכ"ל שמשחק בבורסה ושר שמנשק חיילות ביום הדיונים הראשון למלחמה, חיילים נטולי אימון בסיסי ונטולי כושר השרדות בכלל, שרשרת פיקוד משובשת, וכולי. לא ראיתי שום שינוי במדינה בשנתיים האלה, והרי החיילים באים מפה ולא ממדינות הים. כמו כן, לא שמענו על גל אישומים וחקירות לגבי ניהול האפסנאות בצה"ל, כך שיש להניח שהברדק חוגג כמו קודם. לקח אחד נלמד, והוא כמובן לא נוגע לצבא. זה הלקח העיקרי להימנעות מועדות חקירה, ומשמעותו סתימת פיות מסיבית עוד כמה חודשים ושבועות לפני המלחמה. כי מה שלא מסוקר לא קיים.

לכן, עם כל הרצון להתחבר לחדוות המבצע והיעדים (הגנה על שדרות), ברור שרצון בלבד לא משנה את מהלך הכוכבים וגם לא את החיילים, שהם העם, ועליהם "בונים" בכל מבצע ומלחמה. מה הטעם אם כן להרוג ולחרחר, להסיג אחורה מצב די רע למצב רע מאד, ולחשוף עוד יותר את החולשה. בינתיים, מה שאני שומעת סביבי זה פקפוק שקט, וציני (באוטובוס, במונית, במקומות "שלא נחשבים" אצל אהוד ברק למשל) ביכולת של צה"ל להלחם בעזה או בכל מקום אחר. ובקיצור, כמו שאמר שרק "you and what army ?" בתשובה להתקפת איומים עליו בידי בריון שכל חייליו ברחו והוא לא ראה עדיין שהם נעלמו, כאשר הוא מתנפח באיומים.

לקח אחר ממלחמת לבנון שנלמד ויושם הוא להשתיק את הנפגעים, כלומר, לא להשמיע את הצווחות של הישראלים שיושבים תחת מטחי אש, ולא להראות את שיירות הבורחים, ובקיצור, להעלים את התוצאות בכלל.  בעניין הקורבנות הישראלים צה"ל מתלבט בין שתי גישות הפוכות. הגישה הפשוטה של השתקה כדי לא לפגוע במורל (לקחי לבנון) לעומת התאווה לנצל את הפגיעות כדי לזכות בנקודות בדעת הקהל העולמית. ביטא את העמדה הזו, התועלתית, קצין-פרשן עילג במיוחד שהתראיין אתמול ופירשן באחת מתוכניות המלל של ערוץ 10 אחרי הצהריים. הקצין העילג חייך מאוזן לאוזן כאשר המליץ "לנצל" את היתרון ההסברתי של הנפגעים הישראלים, וכבר ראית שהוא רואה בפגיעות האלה נכס, ועוד מעט יהרוג בעצמו כמה מתושבי שדרות, בשביל "ההסברה". כלומר, אחד מלקחי לבנון 2, הוא שהאזרח אינו רק בשר תותחים עלוב שיש להפקירו (בגליל למשל) אלא שיש לראות באזרח אויב, שיתרונו היחיד הוא באפקט ההסברה שלו כאשר הוא צווח ומדמם.

ככל שהלקחים נלמדים ביעילות ככה הכל מתחיל להזכיר לי מאד את ימיה האחרונים של האימפריה הסובייטית. פשוט מרוב לקחים שם, לא שמעו ולא ראו כלום, רק איומים ריקים של מנהיגים שצבאם נרקב פשוט. נרקב משום הרקבון הכללי בציבור שלהם, והצבא הוא רק חלק מזה.

אחד הנימוקים היחידים שאפשר להציל מהפוליטיקאים שמקשקשים במוח בטלויזיה הוא "ישראל לא תפעל תחת אקדח לרקתה" ללמדך שתחושת אין האונים של ההנהגה מעיקה עליה, וההנהגה מבקשת להקל על המצוקה באמצעות פיברוק כוח, במקום להתמסר לרגע לאין האונים ולהפיק ממנו לקחים עמוקים שיחלחלו ויבצעו שינוי של ממש. כמו אדם העומד מול יריב, ואין לו שום נשק, אז הוא עושה תנועה ביד של אקדח, ואומר כמו הילדים "הנדס אפ" משחקים בנידמה לי.

עגום קצת.

מצד שני, מאחר שבחרו יעד קל מן הקלים, יתכן שצהל ישקם את ההרתעה נגד אזרחים לא חמושים בגטאות סגורים במקומות דומים לעזה ולחאן יונס. גם זה משהו.עכשיו, בכל בנטוסטן ועיירת פחונים בעולם השלישי, יפחדו מאד מצה"ל ש"הראה להם" לאנשי עזה האלה, את נחת זרועו.

 

לקראת פירוז גרעיני ?

 

מחשבה אופטימית על כל התהליכים האלה מוליכה אותי לעתיד, ושם יתכן שממשל אובמה אכן יפרע את הצק והציפיות, המדובר בתחילת תהליך הפירוז מנשק גרעיני. תחנוניו של שמעון פרס, לנשיא אובמה, להשעות את השיחות הישירות עם איראן עד לאחר הבחירות (והכוונה בעצם לאחר המלחמה, שאחריה, אם היא תסתיים אי פעם, יהיו אולי בחירות). בנושא הזה אין כניראה לישראל מרחב פעילות ולחצים יותר, שכן הדרישה מגיעה מן הצד הניצי-ימני ביותר במפה האמריקאית וכוללת כמובן את היונים והדמוקרטים. תהליך פירוז בישראל יקל מאד על המצב פה, בעיקר במדיניות הפנים ובאופו המידרוג החברתי בישראל, ורמת הדמוקרטיה ורווחת הפרט. 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צ  On 01/01/2009 at 11:40

    את מדברת על החמאס?

  • איריס  On 01/01/2009 at 11:44

    על התנועות הדמוקרטיות החילוניות גם בקרב הפלשתינים וגם במדינות ערב אחרות, בעבר.

  • אופיר זמר  On 01/01/2009 at 12:34

    את יכולה להרחיב קצת על האופן שבו פירוז מנשק גרעיני יכול, לדעתך, להשפיע על נושאים כמו מדרוג חברתי או רווחת הפרט בישראל?

  • גיל  On 01/01/2009 at 12:44

    קראתי את מה שכתבת, ובעצם את מסתובבת סביב להרבה מאוד דברים, אבל בפועל – אם אני מבין נכון, יש לך סלידה עמוקה או התנגדות להתנהלות הפוליטית של העולם כפי שהוא מנוהל היום.

    מה האלטרנטיבה המעשית ?

  • דוד  On 01/01/2009 at 13:43

    להכריז על הפסקת אש חד צדדית לבינתיים. זה היה קצת אולי מנקה את הראש למנהיגים שלנו אבל אולמרט, עז פנים כתמיד, לא מסוגל להפסיד. הוא פשוט לא יודע להפסיד.

    ופני הדור כפני הכלב.

    זה היה הפוסט הכי אינטלגנטי שקראתי אצלך. לרוב את פשוט מתפלצנת.

  • איריס  On 01/01/2009 at 13:53

    אופיר זמר – זה נושא שראוי לפוסט נפרד כמובן, בראשי פרקים ממש. כסף, זיהום, בריאות, פירמידה חברתית הפוכה (עידוד שלילי של מגמות ותכונות חברתיות ואזרחיות רצויות לעומת עידוד וביצור אליתות בעייתיות), עידוד מגמות אנטי דמוקרטיות וכולי. מעבר לכך "מועדון הגרעין" הוא היום מועדון בינלאומי שמתחיל להוות איום על מדינות המוצא, לא רק ישראל , וזו אחת הסיבות שארצות הברית שינתה מדיניות. המדינה כולה נמצאת שבויה לעיתים בידיהם של מעטים שקבוצת היחס שלהם אינה תמיד הלאום שלהם או יחידה פוליטית בת פיקוח. כך הגיע גם נשק כזה לידי "אלמנטים", וזה הגיע כמובן מתוך המועדון החוקי של המחזיקות בנשק וכולי וכולי.

    גיל, אמת ויציב. אין לי הצעות גלובליות בקושי את עצמי אני מנהלת. מודעות עוזרת תמיד. ולגבי ישראל ניראה לי גם כן ברמה התרבותית בלבד שכדאי לעודד יצירה מקומית ולא להיבלע לחלוטין במגמות מונחתות ממעצמות שונות.

    גיל, בהחלט. בקונקרטי מיידי, הפסקת אש. מצטערת שסגנוני נתפס בעיניך "פלצני", לא נתנו לי צאנס להתבטא, אשמח לעשות זאת במדיום שאינו בלוג, אבל זה מה יש. בלוג מטבעו לא מתאים לניתוחים מעמיקים, ועל הפוסט הזה אני אשלם ברייטינג.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 01/01/2009 at 14:15

    אני דווקא חושב שאת תמיד כותבת יופי…

  • איריס  On 01/01/2009 at 15:35

    הגבתי לך בפסקה השלישית ובטעות כתבתי שוב "גיל" אתך הסליחה

  • אזרח.  On 01/01/2009 at 17:19

    היהודים יסכימו להיכנס למשבצת כזו, של משטרי עריצות, שהרציונאלה העיקרית לקיומם, היא לדכא את ההמונים העניים בבני עמם, ולקיים אוליגרכיה מצומצמת שכתב הערבות שלה נמצא במדינות הים, תרבותית, כלכלית, ובכל מובן אחר".

    זה כבר עובד בפועל.

    עוד ציטוט:" לקח אחר ממלחמת לבנון שנלמד ויושם הוא להשתיק את הנפגעים, כלומר, לא להשמיע את הצווחות של הישראלים שיושבים תחת מטחי אש, ולא להראות את שיירות הבורחים, ובקיצור, להעלים את התוצאות בכלל."

    את צודקת באבחנתך.ישנה הנחייה לראשי היישובים להשתיק את הקולות.אתן לך דוגמא.מורה שאני מכיר המלמדת באחד היישובים שהצטרף לאחרונה ליישובים המטווחים,סיפרה לי שבישיבה שהנהלת בית הספר ניהלה עם ראש הערייה,הנהלת בית הספר דרשה שתהיה מערכת צפירה בזמן אמת,(לא היתה מערכת אזעקה,נפל באותו היישוב טיל,והמורות ידעו על כך מכמה תלמידים שסיפרו להן ) ושאותו היישוב יצורף לרשימת היישובים שבהם לא ילמדו הילדים בינתיים.ראש העיר סירב בתוקף.בתגובה,הודיעו לו כמה מורות,שאת ילדיהן אין הן עומדות לשלוח לבתי הספר בעיר, עד יעבור זעם.ראש העיר איים שיתחשבן איתם.

    התייחסת למלחמת עירק.זו היתה מלחמת ביזה קלאסית.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/994392.html

    נראה לי שזה הכיוון הכללי כיום.אני זוכר קריאות בעבר ששמעתי בארה"ב לאחר 9.11 ,להשתלט על מדינות הנפט (בכוח הזרוע )ובמיוחד כסעודיה ,שממנה באו רוב אלה שתקפו את התאומים.

  • איריס  On 01/01/2009 at 18:54

    ישנן כמה סיבות למלחמה הזו, נפט כמובן, וצרכי הבטחון של ישראל, אבל נידמה לי שגם אימפריאליזם נטו, כלומר, "ניסוי" פוליטי בגדול, מעין תוכנית מרשל לערבים, כלומר דה לה שמעטה. הנושא של מלחמת ציויליזציות הוא לא רק סיסמא ותעמולה, אלא כניראה יש בזה אמת עמוקה.

    לכן השוויתי את זה למלחמת דת, אבל אפשר בהחלט לאמר שזו ביזה לשמה.

  • באנדר  On 01/01/2009 at 22:35

    למחליטי ההחלטות בארצנו
    אין פה נסיון לתוכנית מארשל,
    אין נסיון לדמוקרטיזציה,
    אין פה "ניאו קונסרבטיבים"
    ואין שום תוכניות מתחוכמות.

    כל הסיפור הוא תגובה אוטמטית לירי הטילים שהלך והתגבר בטווח ובכמות עד שעבר איזשהו סף.
    זה הכל.
    במידה והחמאס היה ממשיך לשגר 10-20 רקטות על שדרות, המהלך כולו היה מחכה כמו שחיכה 8 שנים

  • איריס  On 01/01/2009 at 23:54

    אני לא נותנת שום קרדיט להנהגה שלנו. דיברתי על תוכניות של ארצות הברית בגדול במזה"ת, שישראל היא חלק מהן.
    לגבי שיקולי בחירות, בקביעת המועד הזה, לעומת שמונה השנים שאתה מציין – אתה תמים אם אתה חושב שזה לא שיקול מרכזי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: