ביקור בשטח, נצרת

 

 

נר שמיני

 

לאור הפוגה בגשמים ובקור החלטתי לכתת רגלי לעיר המחוז (נצרת) לצורך קניות חנוכה שנידחו, מתנות, גרביים וכל מה שאי אפשר למצוא בטבריה השוממה. רצה הגורל, או משהו אחר, והאובוטוס שבו נסעתי – היוצא בארבע וחצי מטבריה (431) נקלע להפגנה סוערת ומהומות בכפר קנא (כנא ?) בואך נצרת, ממש ביציאה מצומת בית רימון. האוטובוס נאלץ לחזור על עקבותיו ולנסוע בנתיב עוקף (צומת המוביל) לנצרת בפקק מזדחל. את הנתיב השני. ממול, חסמו והוא שימש לעשרות ניידות, משאיות מפחידות שנושאות טרקטורים גדולים של צה"ל ואמבולנסים. מבט מן החלון הראה גוש אנושי ענק, אלפים כניראה, צועד מכפר קנא למטה, ונתקל ב"כוחותנו". האזור היה חשוך. האוטובוס המשיך בדרכו, אנשים מיעטו לדבר, כאילו אסור להזכיר את האירועים. פחד.

 

חששתי שהעיתוי לנסיעה היה אומלל, בסך הכל רציתי ללכת לקניון הכי קרוב למקום מגורי, בחופשה, ולא תכננתי להיקלע לאזור עימותים. היה משהו סוריאליסטי באירועים, שהזכיר לי סרטים מדרום אפריקה, את קיר הזכוכית הענק שחוצה בין מציאות אחת, ובין "מהומות שחורות" המתרחשות בצד, די קרוב, אבל "שקופות" לחלוטין.

 

בקניון היתה "נוכחות מוגברת" של כוחות בטחון, והצלחתי לקנות כל מה שרציתי וגם לבקר בשוק של יום ראשון, שהוא חגיגה של שוק לאוהבי הזאנר. בהמתנה לאוטובוס בחזרה, נקלעתי לשיחה עם שלושה תושבי כפר קנא, שניים מהם היו בהפגנה,וסיפרו שהיה גז והיו מכות. השלישי, המבוגר מביניהם השתיק אותם ואמר "לא היה כלום היום בכפר קנא. אני מדבר בטלפון עם הבית כל רבע שעה, לא היה כלום". ניכר שהוא חושש להיתפס כמעורב במשהו. הצעירים לא השתתקו. אחד שאל אותי במישרין "מה דעתך על מה שעושים בעזה ? מאתיים שבעים הרוגים ?" . אמרתי לו "אני נגד. אבל זה כבר מאוחר קצת לא ? ב 82 לפני שנולדת, היה הניסיון האחרון של יהודים להשפיע על הצבא והממשלה, באו מאות אלפים, אנשים חזקים יחסית, והממשלה השתינה עלינו, ואריק שרון מאז רק השמין ואכל את כולנו. מאז חבל על הזמן. " הוא צחק ואמר "כן, נולדתי ב 1990, זה אחרי זה.". הסתכלתי עליו, בחור צעיר, ואמרתי לו "תדאגו שיהיו יהודים בהפגנה וטלויזיה, זה הכל מה שאני יכולה להגיד לך, אל תישארו לבד.". המבוגר התקרב שוב, הציע לי סיגריה, ואמר "האוטובוס מאחר, אולי תישארי לישון בכפר קנא ?" סירבתי בתודה, רק זה חסר לי , הגיע בדיוק האוטובוס שלי, ונסעתי הביתה.

 

בטלויזיה, ברדיו ובאינטרנט אין איזכור של האירוע.

 

 הייתי שולחת לכם צילומים. אבל הסלולרי שלי בקושי שולח סמס, והמצלמה האחרונה שהיתה לי (פילם כמובן), הלכה פייפן.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ערדי  On 28/12/2008 at 23:39

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/831/902.html

    "באיזור כפר קנא נערכה תהלוכה של כאלף איש שצעדו לכיוון בניין העירייה כמחאה על התקיפה הישראלית בעזה. התהלוכה התבצעה באופן שקט והמשטרה לא איפשרה כניסה של יהודים למקום. אולם מאוחר יותר גלשה ההפגנה לצומת בית רימון, שם יידו המפגינים אבנים לעבר כוחות המשטרה. בנוסף, ניסו המפגינים לחסום את הצומת, אך כוחות המשטרה מנעו זאת. "

  • שועי  On 28/12/2008 at 23:40

    במה שכונה מהומות אוקטובר בשעתו
    הייתי בתוך אוטובוס שנעצר על כביש עכו- צפת
    כאשר תושבים שבעלי חזות ערבית כולל נשים מבוגרות מאוד וכולל דרוזים בעלי עבר בכוחות הצהליים הורדו מן האוטובוס על ידי כוחות הביטחון ונערך בהם חיפוש לא נעים ממושך וחשדני
    והמחיש את מה שניכר היה כקלות הבלתי נתפסת שבה האי-שיוויון הופך לסגרגציה
    מקווה שהעניינים בצפון יישארו ברוגע לטובת כולם
    אגב, גם על האירוע ההוא איש לא דיווח בטלוויזיה או במדיה

  • איריס  On 28/12/2008 at 23:55

    ערדי – תודה. זה האזכור היחיד. עברתי על ווינט והארץ שזה האתרים הגדולים, נאדה. נכון, לא פותחת שגרתי את מעריב. אולי צריך להשאיר את העיתון הזה בכל זאת :))

    שועי – כן, תחושה מוכרת, אני תמיד מרגישה שהייתי צריכה להגיד משהו, ולא אומרת, והדברים מותירים משקע מצטבר…של אין אונות.
    באוקטובר 2000 על סף צירי לידה נסעתי ברכבי חזרה מנופש ב"הגושרים" כאשר נקלעתי למהומות בואדי ערה בדיוק כאשר זה החל והיה הירי והכל. סיפור לא נעים, לקח עשר שעות להגיע הביתה, בדרך לא דרך, ותוך כדי אימה ובילבול.
    נזכרתי בזה היום, וניסיתי להבין, אם אפשר בכלל להבין דברים כאלה, למה אני תמיד שם… (כך גם בלוס אנגלס במהומות רודני קינג בדיוק בשכונה שלי, ובוושינגטון די.סי. במהומות ובעוצר הצבאי שהוטל בעניין המהגרים מגואטלמה,אירוע חמור וחריג, גם כן בדיוק ברובע שלי.

    על זה אומר הרופא "דחוף לדרך אברהם" :))

    .

  • מכורלמרכאות  On 29/12/2008 at 02:34

    "אליטה משרתת"
    אבל בקטע טוב.

  • איריס  On 29/12/2008 at 09:21

    האם האליטות התחילו לקבל הבטחת הכנסה ? לא עדכנו אותי שאני אליטה.

  • אורי  On 29/12/2008 at 15:50

    יש לך אלטרנטיבה מעשית?
    2. את גרה בטבריה?!

  • איריס  On 29/12/2008 at 16:01

    אתחיל מ2 יותר קל, אני גרה עשרה ק"מ מטבריה.

    אלטרנטיבה לבלימת הקסאמים ? זה קצת נקודתי מידי, השאלה שלך. אני לא גנרל. יש לי אלטרנטיבה ברורה ליחסים שבין השלטון המרכזי בישראל ובין אזרחיו. האמת, אורי, אני בספק כל כך גדול לגבי כנות השאלה שלך. אם "תושבי שדרות" נגד עיניך, מדוע לא צעקת שצריך להגדיל קצבאות ילדים ולהעביר שירות רפואי סביר לפריפריה בכל שמונה השנים שחלפו ? יש לי תחושה שהדאגה שלך מאד אינסטרומנטלית ולא ממשית, אלא מהווה כיסוי למשהו אחר. נקודתית אשיב לך שהיתי נגד ההתנתקות, ועוד לפני כן נגד הרבה דברים. התוצאה הרי היא לפנינו, ממה להתחיל ? מאיזו נקודת זמן ?
    מ 48 ?
    מאחר שאין טעם, ודעתי ממילא חשובה כקליפת השום, נתמקד ב"מבצע הזה". אם הוא יגדיל את בטחון שדרות, אחזור בי באופן ברור מאד.
    ואתה ? אם יתברר שזה דומה ללבנון 2, כלומר כשלון מדמם, האם אתה תסכים לשנות גישה ?
    שאני

  • אורי  On 30/12/2008 at 23:51

    1. בפעם הבאה שאת נוסעת לנצרת תזהרי, ראי קישור:
    http://www.hnn.co.il/index.php?module=news;task=view;id=54613
    2. הייתי סדירניק בשנים 2,000 – 2003. כזכור לך המצב במדינה היה עגמומי מבחינה ביטחונית. אנשים פחדו להתקהל, אירועי יום העצמאות בוטלו ואמא שלי לא הרשתה לאחותי לנסוע באוטובוס.
    אני יודע שבמתיאות הישראלית שבע שנים זה, המון! אבל תנסי להזכר.
    הקפיצו אותי לצבא יום אחרי הפיגוע במלון פארק למבצא חומות מגן. בתחילה נכנסו לערים הפל' באוגדות, אח"כ בחטיבות וכיום מספיק פלוגה.
    רוב השרות שלי כלל כניסות ויציאות לערים למטרות מעצרים.
    כנראה שזה אבד. זה עלה לנו בחללים. זה עלה לנו בגינויים בינלאומיים. אבל זה עבד.

  • איריס  On 31/12/2008 at 01:34

    האמת אני לא הייתי בארץ רוב הזמן שאתה מתאר. אבל עברתי תקופות אחרות של פיגועים, בירושלים למשל, ובטח עשרות פעמים לפני כן בכל המלחמות למיניהם ו"המצבים". אתה קצת צעיר לפרספקטיבה…
    נדבר עוד עשרים שנה, כאשר יימאס לך בעיקר כהורה לדבר על פלוגות וחטיבות ותבין שעשרות שנים של התעסקות במלחמה זה טעות גלובלית, ולכן הגישות שלנו מאד שונות.

    אותה אנרגיה אפשר להשקיע בבניה והטבת חיי האדם אפילו היהודי באזור, ובודאי ביצירת גשר ושלום עם תושבי המדינה שלנו בתוכנו ועם השכנים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: