בת הטוחן

 

האחיינית של מיידוף

 

 מיידוף מסתבר הוא הפצצה העמוקה של העונה, האיש ש"מחק" הון בכמות שאני לא יכולה אפילו לכתוב אותה, תקציב של מדינות שלמות, בלהבת אש מהירה. אין מה לאמר "יהודי חם", על פי כל קנה מידה. כתבתי בעבר פוסט על אחינו האוליגרכים הפילנתרופים האמריקאים "המכרז של המדינה", ובו תיאור המיידופים, אלה שהתעדנו מספיק כדי לרמות את עצמם להאמין שהם משהו אחר.

 

הפרשה הזו עוד תידון ותסופר ותחקר מזוויות שונות ומשונות, וכל המוסיף גורע. הנקודה שתפסה את שימת ליבי היא בשולי הפרשה, האחיינית של מיידוף, אחת שיינה (SHANA), שנישאה לפני שנים ספורות לעורך דין מן הרשות לני"ע, זו במקרה אותה רשות שהיתה אמורה לחקור את התלונות. שיינה, מסתבר, עבדה שם בעצמה, אבל במחלקה אחרת ואילו בעלה, אריק סוונסון, עבד במחלקת החקירות עצמה.

כמובן, טוענים הטוענים, שנישואים אלה מצביעים (לאחור) על שיקולים זרים בסגירת התיק נגדו, וההאשמות דומות לאלה שצצות בארץ מידי פעם בקשר ל"כנופיית שלטון החוק" והחמולות. אבל גם על זה לא רציתי לכתוב, אלא על תסמונת "ענבל גבריאלי", שרואיינה לא מזמן בערוץ 10, ושפכה את מררתה על העולם כולו. מסתבר שישנו כניראה איזה נוהל "שיטה" במשפחות…איך נאמר, משפחות פשע ? נו טוב, משפחות בעלות יוזמה, לשלוח את הבנות הנחמדות ביותר שלהם לייצג את המשפחה, לא תמיד ביודעין, בגופים חשובים ו"נקיים". הילדה המוכשרת, שדוחפים אותה לתוך הקריירה, מוחנפת מאד ובטוחה שקנתה את הישגיה בזכות עצמה. כך גם הנישואין שאליהם היא נקלעת, לא בצורה בוטה, לא בשידוך ממש ומוהר ונדוניה, כפי שהיה מקובל בעבר, אלא במניפולציות, שיטת פעולה מוצלחת יותר, המשיגה אותה מטרה ואף יותר מזה, המשודכת לא יכולה לבוא בטענות לאף אחד. היא בחרה והיא החליטה.

 

המתומרנת – פרק ב'

 

בשלב כלשהו המתומרנת מתעוררת, אם משום הדיסוננס ההולך ומתרחב בין מה שהיא תופסת במציאות ובין הפידבק מהסביבה (שמתייחסת אליה משום מה לא ממש ברצינות או בתור "סלולרי מהלך" של אבא שלה) , או בעקבות משבר במשפחה, או משום שאחרי כמה שנים הבעל שהתחתן בעצם עם אבא שלה, מתחיל לבגוד עם אשה אחרת, לא בהכרח מוצלחת יותר ממנה 🙂

בשלב הזה המצב לא תמיד סימפטי, תלוי עד כמה קורי העכביש כבר אוחזים בה, ומה מתירה החברה מסביב, ובעיקר "המשפחה" לעשות. מאחר שהשלב הזה כתוב בתסריט המקורי, בדרך כלל הם כבר הכינו את המלכודות בדרך ואת ה"פתרונות" לתסכול של "הילדה". גם אם היא בת חמישים, זה לא משנה. האופציות אינן נחמדות, והחברה לא מסייעת, בלשון המעטה.

עבור שיינה (המדומיינת, איני מכירה אותה בכלל ואולי זה לגמרי לא נכון לגביה), תהיה זו שנה קשה שבה היא תצטרך לשאול את עצמה אם בחרה לעבוד ברשות ני"ע בעצם, ואם היא חיה את החיים שלה או את הצרכים השילוחיים של ה"עייסק" (שבינתיים קרס ברעש). ענבל גבריאלי, מסתבר, עושה את הניסיונות שלה לעמוד על רגליה שלה, אבל כלל לא בטוח שיש לה סיכוי. גם משרד עורכי הדין של "האחיות" ישרת את "המשפחה" בסופו של דבר, אבל לפחות היחסים יהיו ברורים ונכונים יותר, התשלום יהיה נקי, ולא מניפולטיבי. (שירותי כיבוס ועריכת דין תמורת שכ"ט גבוה, שבו עושות העורכות דין מה שהן רוצות). זוהי אופציה נחמדה אם כי חלקית למדי. אחרות מסתפקות בגירושין ומציאת בן זוג יותר אותנטי המבטא יחס אמיתי לעצמן ולא ל"משפחה", כל אחת עם הפתרון שלה. אם היא מצליחה.

 

פרשת האוניברסיטה

 

כל המחשבות הקונצנטריות האלה הובילו לחשוב על הדיון המרתק בפרשת "ההטרדות במחלקה לסוציולוגיה", שם נחשף נוהל דומה, אם כי פחות משפחתי, לקיים קידומים על יסוד..איך לאמר, רשת של מחוייבויות רומנטיות ומיניות עם המרצים. אורטל בן דיין יצאה גדולה כאשר תיארה את הקונפליקט שנוצר בדימוי העצמי, כאשר המוטרדת הנסחפת (הצעירה המאוהבת) עולה אל על בסולם המקצועי ובטוחה שזה בזכות מעלותיה, אך נחשפת למבטים לא נעימים של הקולגות, היודעים ומכירים את "השטיק". כך מתחיל הדיסוננס, שמזכיר קצת את זה של "בת המאפיונר המכובד" (אלה עיקר הפרנסים שעם הסגולה מפיק, אנשים העוסקים בפשע אבל מקבלים תדמית וחנופה מהציבור כאילו היו לפחות משה רבנו), הדיסוננס בין האישה המבודדת בתוך מערכת כוח שהיא לא מבינה, ובין הסביבה שמבינה גם מבינה ומוציאה את הכעס…עליה כמובן (כי אפשר, ועל הבכיר אי אפשר ולא כדאי).

אחרי ההתפכחות בא הכעס, ואחריו פקפוק בכל, בכישורים, בבחירות, במקצוע, ביכולת. השרדניות מבין אלה שחוו זאת, ממשיכות הלאה, ואיכשהו מנתבות את האירוע למצב של "כוח", כוח שהפעם נובע מפכחון קר. על חורבות האגו והלב, בונה השורדת דימוי חדש, תוך כדי התחשבנות מוצלחת (אם אפשר) עם המערכת המעוותת הזו שבאופן מודע מנצלת תמימות וערפילים של גיל צעיר, בציניות רבה, כולל בתוך המשפחה ובתוך ה"שבט" כדי לקדם אינטרסים. חשוב להבין שההיענות של "בת הטוחן" לצרכי ה"עייסק" שלא, נעשית כמעט ללא צורך בהפעלת כפייה בוטה, ראשית פועל הרצון לרצות, שהוא טבעי והשרדותי, ושנית, מערכת של מניפולציות, "מקל וגזר" מעודנת יותר, משיגה תוצאות רצויות, כך שבסופו של דבר ה"ילדה" מתנדבת לעשות את מה שהיחידה הפטריארכלית רוצה ממנה. עבדות.

 

פמיניזם יהודי (או ישראלי-ציוני) -אוקסימורון ?

 

הפרישה שלי ההולכת ומתעצמת מהפעילות הפמיניסטית הישראלית נבעה בין היתר מכך שהוא לא עוסק בדברים האלה, שהם יותר ייחודיים לחברה הישראלית, אלא בבעיות של נשים בתרבויות אחרות ומתאים את הפתרונות לתיאוריות שהוא שואל ממדינות אחרות. הפתרונות האלה, ולא בכדי, לא פועלים פה, כי הרקע שונה מאד, ונמצא עדיין מתחת לתודעה. בעיני, במקרים רבים הן  – פעילות פמיניסטיות – בעצמן השיינה והענבל גבריאליות של אבא, במשימת כיבוס כלשהי, כלומר נשלחות להציג מצג שוא על החברה או על הסיטואציה שהן נמצאות בה. זו אחת הסיבות שהמסר לא עובר, ושמתעורר כל כך הרבה כעס גם מצד נשים אחרות, כפי שקרה בפרשת החוג לסוציולוגיה. הפמיניסטית הישראלית המוכחשת בטוחה שהיא עושה מה שהיא אומרת, אבל איכשהו יוצא שהיא מחפה בעצם על השיטה ומסייעת לשמר אותה, ואף מקדמת באופן פעיל את המרוויחים והמפעילים (פטריארכים ציניים), בצורה די מתומרנת ומתוחכמת.

כפי שמיידוף שולח את מיידעלה להיות נציגת המשפחה ב"שלטון החוק" היפה, כדי לאפשר לו להמשיך את החגיגות (השתולה משמשת גם איום סמוי, גם "גשר וצינור" לדילים והיכרויות אישיות, וגם מודיע בחינם, לעיתים בתמימות מרובה), כך ניראה לפעמים שהפמיניסטיות, או חלקן, נשלחו לייצג את הממסד שבו הן עובדות (או פועלות) בדיוק כדי לאפשר את המשך החגיגות בשקט והרחק מזרקורי הביקורת הנשכנית יותר שעלולה לקלקל את התדמית. לעיתים גם משתמשים בעיוורון החלקי הזה כדי לנטרל יריבים שלפתע "נתפסים עם המכנסיים למטה" למרות שכולם יודעים את מעלליהם עשרות שנים. 

 

אפילוג

 

שחרור מעבדות ושעבוד הוא תהליך ארוך, קשה וכואב, ויש הרבה נפילות בדרך ומלכודות. השלב הראשון, וההכרחי, הוא להכיר בכך במלוא עומק המשמעות, ובלי טיוחים והנחות, להכיר גם בתועלת השולית שמחזיקה את המבנה (מצד העבד), וגם את עוצמת האלימות הממסדית המופעלת כדי לשמר את המבנה. אין לזלזל אף פעם במבנים המושתתים על עבדות, כיון שהם יודעים טוב שהם יקרסו ברגע שהעבדים ילכו או ידרשו שכר הוגן. לכן, מבחינה זו מדובר במלחמה לחיים ולמות, מלחמה שלא לוקחים בה שבויים, והיא חוצה נאמנויות אחרות כמו הורות, משפחה ואהבה זוגית. לא מדובר במבנה שממנו מרוויחים כביכול "הגברים" בעלמא, אלא השבט כולו, א במקרים רבים יותר החמולה, המחלקה האקדמית, היחידה הכלכלית,  ביחס לסביבה שלו. ניצול עבדים מאפשר יתרון יחסי אדיר בתחרות על משאבים, ויש חברות שלמות שכל קיומן מותנה בעבדות, אחרת הן יקרסו לחלוטין כלכלית ותרבותית. האמת היא שמבנים המבוססים על "פירמידה", כלומר ניצול אינסטרומנטלי של בני אדם, מועמדים לקריסה בכל מקרה, השאלה איך ומתי ובאיזה מחיר. 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה  On 26/12/2008 at 08:46

    נדמה לי שמה שאת אומרת בתמצית הוא ששחרור מעבדות בכלל ושחרור אשה מנוצלת מקצועית או מינית או בהבטים אחרים מותנה בהבנת מצב העבדות והשיעבוד הרבה יותר מאשר ניסיון להפליל "עבריין" משעבד זה או אחר. לשיטתך המרצה המנחה לסוציולוגיה עושה מה ששיטה שלמה תוכננה ונבנתה כדי לאפשר לו לעשות והפיתרון האמיתי הוא לא לכידת עבריין מסוים שמתברר שנהנה מגיבוי של שפחותיו אלא שינוי תודעתי כללי
    והבנת פקוחה של כל הסיטואציה
    האם אני קורא אותך נכון?

  • איריס  On 26/12/2008 at 11:28

    לא התייחסתי להיבטים משפטיים בכלל אלא לצד כמעט פרטי. אבל ברמה המערכתית, המבצרים "הנאורים" כמו המחלקה לסוציולוגיה מקיימים משק "פונזי" רוחני, וקירבון של "האחרונה" שנשארת עם החשבון, כדי לתחזק את המערכת. אתה יכול להסיק מזה מה שאתה רוצה לגבי הצד והתפקיד של מערכת המשפט, אם בכלל, בנסיבות תרבותיות אקוטיות כאלה.

  • גולדבלט משה  On 26/12/2008 at 12:51

    אבל אני מבין שלא הבנתי

  • איריס  On 26/12/2008 at 13:20

    אם אתה מתכוון שהעליהום הספוראדי על יענקל או זוכמיר הוא לא יעיל, אני יכולה להסכים, בתנאים הקיימים שזה לפעמים מתחזק את המערכת כי כאילו יש "יוצאים מן הכלל" שמבערים אותם. ואז אפשר להמשיך בעסקים כרגיל עד העליהום הבא.

    בודאי שלא חסרים חוקים, ולא צריך להכביר עליהם עוד, כיון שקשה להניח שחסרון חוקים הוא שהוביל לחרפה במחלקה אקדמית של העידית בזיבורית.

  • איריס  On 26/12/2008 at 13:46

    מדובר באחיזת עיניים של המרצים ובעיקר המרצות הפמיניסטיות לכאורה שמזמינות כל הזמן "בשר טרי" על יסוד מלל שאין לו שחר, ביודען שאצלן בחדר ליד מחכה להם משהו מאד…איך לאמר, לא פמיניסטי. אולי מפני שגם הן עברו שם בדרך למעלה. אבל כדי לתחזק את המבנה צריך כל הזמן להכניס עוד סטודנטיות, והאחרונה בשרשרת המזון (מוחלשת, מעורערת, לא מוגנת, פריפריה, עולה חדשה) משלמת את החשבון כדי שהמבנה ימשיך להניב ביצי זהב. כאשר מטפסים על פלוני בתוך המבנה, המקור הוא בדרך כלל פלוני אחר שחפץ במקומו או תחרות עסקית כלשהי שאין לה קשר לפמיניזם. עד ההזדמנות הבאה. אני טענתי שלגבי אנשים כמו המרצים האלה, במידה וזה נכון, התגובה אינה חקירה משטרתית אלא מכות בחניון, וחקירה בנושא כלכלי, כי זה בדרך כלל מה שבאמת המחלקה מנסה להסתיר. זה מעילות, מרמה, כספים וכל מיני פוילע שטיק שאזניים תצילנה. הטרוניה שלי היא למרצות במקרים האלה, כי הן ביודעין מזמינות את הקורבנות לדבש, באמצעות מלל שאין בעצם מאחוריו כלום, מאמרים יפים ותו לא, רק כי זה משתלם להן. מאחר שהן "פמיניסטיות" לכאורה, אז עיקר הטרוניה שלי אליהן. אוי לנו מאחוות הנשים בישראל, ואוי לנו מהפסיכים הגברים שדוחפים יד לכל מקום, בעיקר בלי הזמנה. אפשר לראות דוגמא ב"רשימות" שכותבת פמיניסטית אחת נוטרלה על ידי כותבת פמיניסטית לוהבת לא פחות זה המצב כרגע והוא נובע לדעתי ממה שתיארתי בפוסט עצמו, מבנים חברתיים ותרבותיים עמוקים יותר שלא דנים בהם, כי זה ישמיט את הקרקע מאשליה של חירות ו"חקיקה נאורה" וכל מיני זיבולים בנוסח החוג לסוציולוגיה. זה אולי נכון תיאורטית, אבל לא פה, לא בישראל ולא עכשיו.

  • חנה בית הלחמי  On 26/12/2008 at 16:45

    מהטובים שלך בבהירותו.

  • חנה בית הלחמי  On 26/12/2008 at 18:56

    של הפונזי והמציאות הלא פמיניסטית שמנציחות חלק גדול (מדי) מנשות האקדמיה הלכאורה פמיניסטיות. כנ'ל הארגונים, אגב.

  • איריס  On 26/12/2008 at 22:31

    חנה, חג שמייח

  • יו  On 27/12/2008 at 12:00

    זו פשוט הנאה לראות לאיזה גבהים/עומקים את מגיעה. רואה נכוחה.

    ולואי ויום אחד תתעי, שכן האחד/ת ישנה/תשנה את גישת האנושות.

    את מעולה.

  • איריס  On 28/12/2008 at 05:08

    בטוח לא הבנתי משהו

    תודה בכל מקרה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: