ההתארגנות החדשה

סקיצה לא מחייבת, שתרד עוד מעט

 

דוקטור סושי – משפטן למען זכויות אדם קוויר – מוכרחים לעשות משהו, אתה בא לפגישה של השמאל החדש המתארגן שוב ?

המשוררת לושי – חברת מועצה מטעם מר"צ בהרצליה וסוחרת נשק באזרבייגן – באמת נורא, אני לא מבינה מה השינאה הזו אלינו ? חייבים להתארגן

עורך דין מושי, חתן פרס השלום – כן, אז מה אתם רוצים ממני , אני ממהר יש לי דיון מחר, כן, נו צריך להתפרנס, בקשת הסגרה מברזיל נגד הלקוח שלי בעניין של אונס ילדות בשגריגות וקצת אקסטזי, זה בגלל שהוא מזרחי, תראו עשיתי לו חולצה (חושף חולצה T ועליה מראים ילדה בוכה ערומה מוצצת זין ענק). מדליק לא ?

תככן תחמן ח"כ – תראו, הציבור לא מאמין לנו, אני לא מבין למה, שטפו להם את המוח. אז בוא נכניס כמה פרענקים, איזה דתי אחד, רק לא נשים בבקשה. מי שפה מתחילה לי עם נשים, שתלך עם ציפי ושימון פרס.

 

המשוררת לושי – למה צריך אנשים חדשים, מספיק שנדליף שיש אנשים חדשים…

 

העיתונאי גרושי, חוזר מהשטחים בדיוק – נורא ואיום, הוא מחייך חיוך דק ורע, מה שקורה שם בשטחים. לקחתי איתי כתב של הבי.בי.סי., נו טוב, הםא מחפשים פרשן קבוע, צריך להתפרנס אחרי הכל.

 

כולם (במקהלה) – נורא מה שקורה שם בשטחים.

 

המשוררת לושי : "אתם חושבים ששמעו אותנו מספיק חזק, אתם יודעים, מהאיחוד לתרמות כספים מאירופה לאנשים עם מצפון ?"

 

תככן  תחמן ח"כ – תשמעו יש פה הזדמנות עם אובמה, להרים פה חזרה את מה שהיינו פעם, זוכרים, בשנות התשעים, 15 מנדטים, תקציבים, למה לא ? נפנה למפלגה הדמוקרטית…נזכיר את תוכנית השלום שלנו…

 

 

עורך הדין מושי – אה, אילו היו ימים. אני קיבלתי בוחטה כסף מהדמוקרטים. היה נהדר, קניתי חליפות ארמאני.

 

דוקטור סושי – כן, איפה הימים האלה של הדוקטורט שלי בהרוורד, שכולם רחשו לי כבוד, ולא כמ עכשיו שצועקים עלי פייגעלה סושי, אז היו ימים, קיבלנו כבוד,ידעו להעריך מוסר. 

 

מקהלה "נורא מה שקורה בשטחים, נורא ואיום".

 

המשוררת לושי -"שמעו מספיק חזק במפלגה הדמוקרטית ? צריך להגיד באנגלית…"

 

ח"כ תכמן – תגידו מה עם הצד החברתי הזה, מה הם רוצים? רוצים שנגיד משהו על העוני וכל הזבל הזה. אני אגיד לכם, זה הכל כדי להמשיך את הכיבוש. העניים לא אוכלים סתם כדי להרגיז, כדי להמשיך את הכיבוש. נורא מה שקורה בשטחים (שמעו ? להגיד באנגלית ?). מה רוצים מה שנעשה ?

 

דוקטור סושי – רוצים שאני אפסיק לאכול סושי, אתה מבין ? במקום להתעסק במה שחשוב, מתעסקים בסושי שלי. זה הכל כדי להמשיך את הכיבוש. אני – המצפון. ואני רעב וצריך לאכול סושי. אח,..הימים ההם, בהרוורוד, עם הדמוקרטים…היה כבוד.

 

המשוררת לושי – רק חסר לי שמישהו יגיד שאני סוחרת נשק באזרבייגן, אני לא אוכל למכור את ספרי המחאה שלי נגד המלחמה ובעד הנסיגה המוחלטת לקווי 48, ודו קיום בשלום. לא מבינה מה זה עניין של כל העולם מאיפה יש לי כסף ואיפה אני מפקידה אותו ואם משלמת מס או לא. חוצפה כזו. שמעת כמה נורא בשטחים ?(שומעים ? זה מספיק חזק ?).

 

ח"כ תחמן – יש לנו בעיה מאז שכהן עזב אין לנו פרענק ייצוגי, ואומרים כל הזמן שאנחנו שונאים דתיים, וערבים ונשים.ובעצם שאנחנו רק אוהבים אשכנזים לבנים עם חצי רגל בחו"ל ורצוי עם פינה בעיתון על מסעדות יוקרה או הופעות מוסיקה שעולות כמו שכר מינימום לחודש בנהרייה.

 

המשוררת לושי – נו, וזה זה לא נכון ?

 

נכנס הסופר המוערך והמתוחכם והמתעלה על עצמו, חרשטיין – "זו ההתארגנות החדשה ?"

 

מקהלה – כן כן חיכינו לך פרצוף חדש, או האם מותר לקרוא לך דם חדש ?

 

חרשטיין "נורא מה שקורה בשטחים" מעפעף לעבר העיתונאי גרושי שמתחיל להרדם ולנחור בפומבי.

 

גרושי -כבר עברנו את הססמא, כן נורא נורא. תגיד אין לך לפחות בת זוג מרוקאית ?

 

חרשטיין – לא, אבל אני מציע פרצוף חדש , נוקאאוט לימין.

 

מי ?מי ?מי ?(מקהלה)

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: