מחזיקים אצבעות באופטימיות זהירה

 

מחזיקים אצבעות

 

יותר מאשר בארצות הברית עצמה, בעולם כולו מחזיקים אצבעות שהכל ילך כשורה, והסקרים יתממשו. אחרי כן נותר לדאוג לאבטח את הנשיא כמו שצריך, ולבסוף – להתעצבן כאשר ההבטחות מתאיידות אחת לאחת, למעט פה ושם, ואז לשכוח כמה גרוע היה קודם, תחת בוש, ולהמשיך . החיים ממשיכים.

 

איין ראנד, גרינספן, ביבי והסרסורים לדבר עבירה

 

לאחרונה, ובעקבות "הכלכלה הצונחת" בוולסטריט, ורק לאחר שביבי נתן את הפנסיות שלכם לביליונרים זרים, טורחים לפשפש בביוגרפיה הרוחנית של גרינספן, האחראי על ריקון הרזרבות הפדראליות. מסתבר שהוא שוחר איין ראנד, וכך נפל לי אחלה אסימון בגודל של הר מצדה לפחות. איין ראנד, איך לא ניחשתי. הפילוסופית בלירה וחצי שאחראית לזקפות אינספור של מחוצקנים בני תשחורת, שיום אחד הבינו ש…למה לא ? גם הם יכולים להזדיין על גורד שחקים, ולממש את דמותם הפרומתאית, לשחרר את ה"אני העליון" האוברמענטש, ולדרוך על ערימות של תתי אדם לא חשובים שלא קראו את איין ראנד, בדרך אל הפסגה. המוסר, הוא רק נשקם של החלשים,, המפריעים לשחרור את הליבידו הדיוניסי של היכולות. את הקילר אינסטינקט העליון. 

איין ראנד היא הקדושה של המחוצקנים והלוזרים מבית הספר התיכון, והאתיקנית של כנופיות הפשע, כלומר, זו שהעניקה תקווה לילדים החורגים של אלוהים (חסרי החן, הכישורים, והערכים) שגם להם יש תקומה. והיא נתונה כולה ברצון וביכולת לדרוס אנשים אחרים ולהתעלם מקיומם.

איין ראנד כפילוסופית ניצבת קוממיות ממש באותו מדף עם הליגה "הרוחנית" של  התקשורים של "התשעה",

ראנד וישראל

בהרצאתה בשנת 1974 נשאלה איין ראנד מה על ארצות הברית לעשות בנוגע לעימות הישראלי-ערבי. ראנד ענתה: "העניקו את כל העזרה האפשרית לישראל. שיקלו מה מונח על הכף. אין זה מחובתה המוסרית של מדינה כלשהי לשלוח אנשים להיהרג בסיוע למען מדינה אחרת. העזרה שישראל זקוקה לה היא בטכנולוגיה ונשק – והם זקוקים לכך נואשות. מדוע עלינו לעזור לישראל? ישראל נלחמת לא רק בערבים אלא גם ברוסיה הסובייטית, המחמשת את הערבים. רוסיה מבקשת שליטה על המזרח התיכון והנפט. מעבר לכך, מדוע הערבים מתנגדים לישראל? (זאת היא הסיבה העיקרית בשלה אני תומכת בישראל.) הערבים הינם בעלי תרבות מהפחות מפותחות, הם נוודים טיפוסיים. תרבותם פרימיטיבית, והם מתנגדים לישראל משום שהיא בראש בסיס החוף של מדע מודרני וציביליזציה ביבשת. כאשר יש לך אנשי תרבות הנאבקים בפראים, עליך לתמוך באנשי התרבות, ללא חשיבות למי הם. לישראל כלכלה מעורבת הנוטה לסוציאליזם. אולם כאשר באים הדברים לידי לכוחות המחשבה – הפיתוח של תעשייה בארץ מדבר שוממת – למול פראים שאינם מעוניינים להשתמש בשכלם, אזי אם הנך דואג לעתידה של הציביליזציה, אל תחכה לממשלה על מנת לעשות משהו. תן ככל יכולתך. זאת היא הפעם הראשונה שתרמתי למען מטרה ציבורית: סיוע לישראל הינו פעולת חירום".[4 (ויקיפדיה)

 

 

בלבצקי ועוד כל מיני "מגידים" של אורי גלר וכמה סוכני סי.איי.איי מרקיבים שנשלחו במשימת בילוש תרבותית. בדרך כלל, כמו כל ספרות בני הנוער, ההתלהבות מהרומנים של ראנד  נשכחת והופכת לזכרון מביך בבגרות. אך מי היה מאמין שספרי נעורים זולים, ברמה של סופרמן וטרזן,  יביאו כל כך הרבה נזק לעולם ולכל כך הרבה אנשים.

האירוניה בנוגע לאיין ראנד היא מעניינת במיוחד. ראנד זכתה לפירסום בגלל שינאתה לקומוניזם, זה שנישל את משפחתה מנכסיהם. בעיקר הושפעה ראנד מכך שלאחר הלאמה ראשונה של רכוש משפחתה (בית מרקחת), הורשה אביה לפתוח שוב את העסק באותו מקום. כך עשה, האב המוכשר, וניהל בית מרקחת משגשג בשנית. לא חלף זמן רב ורכושו שוב הולאם. ראנד, כך אומרת הביוגרפיה שלה, החליטה שמדובר בקונספירציה כלכלית, כלומר, שהתירו לאביה לפתוח שוב את העסק, כדי שירוויח ממון אותו יוכלו להלאים שוב.

כמובן, לא קשה לראות את הגיחוך שבדבר. מעריצה של ראנד, עשה בדיוק אותו דבר, תחת משטר רעיוני הפוך כביכול, ראנדיאני. ויש שם אפילו אירוניה יותר שערוריתיית, על תפקידם של היהודים, המסורתי, כפי שהוא מתגלם בחייה של ראנד (היהודיה) וגם בחייו של גרינספן, וידידו שלא שכח להיות יהודי, ההוא, נו, שהולך להיות ראש ממשלה בקרוב.

מה שמוכיח שצריך להזהר מגאנק פוד. בכמויות מסויימות, הוא הורג.

 

 

 

 

ציטוט מויקיפדיה של ראנד על ישראל, יזכיר לכם שאיווט

ליברמן לא המציא את זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידן  On 04/11/2008 at 14:50

    מאד מעניין. מדהים איך רעיונות קלוקלים מתגלגלים לצמרת. איך זה שאף פעם לא מגיעים רעיונות טובים לשם?

    וידוי: בנעוריי הערצתי את משה קרוי, הראנדיסט המקומי. לספר שלו היתה השפעה עצומה עלי (ועל אחרים), ועדיין אני שומר לו מקום בלב. מבחינה מוסרית, כמובן, מדובר בתורה מתועבת. לקח לי מהר מאד להבין את זה. אבל לספר ולדמותו של קרוי בפרט היה תפקיד חשוב בהתבגרות הרוחנית שלי; בשחרור מדעות קדומות, בביטחון שלי ביכולת שלי לנתח את המציאות בכוחות עצמי.

    לזכותו של קרוי גם ייאמר שהוא לא לקח את התורה הראנדית לכיוון הקפיטליסטי, אלא השתמש בה כשלב ראשון בתהליך החיפוש הרוחני שלו, שסופו, כידוע, היה מחורפן למדי. אבל הוא הוא היה איש אמת, שתבע מעצמו הרבה יותר ממה שתבע מאחרים – מה שלא ניתן לומר על גרינספן.

    ואגב, לא היו לי חצ'קונים.

  • גל  On 04/11/2008 at 15:22

    היי בשביל מישהי שמקפידה לצאת כנגד שלטון "יפי הבלורית" יש משהו לא הוגן בחיבור בין ראנד למוכי הגורל, לא?

  • איריס  On 04/11/2008 at 15:54

    עידן, וידוי לעניין. מודה ועוזב וכולי…))
    הרי מה שאתה אומר בדיוק מאשש את מה שכתבתי, זה מעין ספר למתבגרים (כמעיין המתבגר, צריך להיות במקום המקור), וככזה הוא בסדר, הבעיה מה קורה עם מי שלא מתבגר ועוד יושב על הברז הכספי של העולם כולו בערך. אז הנה, זה מה שקרה. שוד בחסות איין ראנד.

    קרוי הוא דמות מרתקת במובנים שונים, שים לב שבערוב ימיו הוא "שוחח עם חוצנים" ולכן קשרתי את איין ראנד לתופעה של "התשעה", שזה התקשורים שהיו נפוצים בזמנו, ומיוחסים לסי.איי.איי, יש על כך הרבה חומר ברשת, חלקו סולידי. התשעה תקשרו חומר דומה ברוחו לראנדיזם ולמעשה לניטשאייניות בעלת גוון נאצי…אתה יודע, הענף ההוא. כלומר גזענות נטו בתוספת כל מיני אובמאנטשים, וכמובן, מי שמספר לך את התורה הזו מעיד על עצמו שהוא "אדם עליון" מהסוג הנעלה. וכולי. אני לא בשיפוטיות מתנשאת, כל אחד חשוף לזה וגיל ההתבגרות הוא זמן מתאים להתנסות.

    גל
    יפי הבלורית, אינו ביטוי שלי. אין לי דבר נגד יפים ויפות (בעוונותי פעם הייתי יפה מאד), אני מדברת על אותה מנטליות של בית ספר תיכון, של מתבגרים, שהיא אכזרית כמובן, אבל למרבה המזל היא חולפת או אמורה לחלוף. אלא יש אנשים שהפגיעה הנרציסטית באגו שלהם בגיל השביר הזה מכתיבה לאחר מכן סוציופתולוגיה ותאוות שליטה, כוח ואלימות שאינה חולפת. למרבה הצער, רבים מהם מגיעים לעמדות חשובות, וממשיכים לנקום בעולם שפגע בהם בגיל ההתבגרות בגלל החצקונים או מה שזה לא יהיה.

    שוב, אני לא בשיפוט על התופעה, כולנו נפגענו וכולנו סוחבים את עצמנו מאז, אבל יש תקווה שלא נפיל את וולסטריט רק כדי להראות ל"מלכה של הכיתה" שלא שמה עלינו , וכולי וכולי.

    בכל מקרה, בתיכון שלי, מעריצי איין ראנד היו אלה שנזקקו לתחושה הסודית, המתנשאה, של שייכות כיתתית למשהו נעלה, וזה משום שלא היה להם כישורים חברתיים אחרים.

  • גל  On 04/11/2008 at 16:18

    תגובתי היתה לכל היותר מבודחת, אני מתנצל במידה והובנו כהתקפה.

  • איריס  On 04/11/2008 at 16:53

    ולקחתי את זה כאמרה משתננת, ומקווה שהשבתי בהתאם.
    מיפת בלורית ותואר אמיתית

  • חיים שיבי  On 05/11/2008 at 17:10

    מעניין תודה איריס. ועם זאת ראי כאן שחסידי ראנד במסע התנערות מוחלט מגרינשפן
    . http://www.anochi.com/index.php?option=com_content&task=view&id=691&Itemid=1

  • אנכי  On 05/11/2008 at 21:48

    את באמת לא הבנת ולא מבינה את ראנד, גם לא ברור לך שהתנהלות הממשל האמריקאי בכלל וגינשפאן בפרט רחוקה מלייצג את ערכי הפילוסופיה שלה.

    אבל במיטב המסורת האוונגרדית אם תחזרי על שקרים מספיק פעמים הם יהיו שקרים ממוחזרים

  • איריס  On 05/11/2008 at 23:20

    חיים תודה. זה אכן קוקטייל בעל נופך אישי. אני לא יודעת מי יוצא נשכר מההתנערות, גרינספן או ראנד. לא נכנסתי לפילוסופיה שלה, אבל דבריה המצוטטים לעיל על הערבים מספיקים לי.

    ל"אנוכי" אני מתלבטת אם למחוק את התגובה. שמות גנאי כלליים (כמו "עלוב") הם לא תחליף לדיון. זה אינו פוסט אקדמי, אלא ביקורת תרבות. אם ראנד לא התבטאה בגזענות אשמח להכניס תיקון. לגבי ההתמצאות שלי, קראתי את הרומאנים שלה, ואליהם התייחסתי.

  • אנכי  On 06/11/2008 at 17:33

    איתך ועם הקוראים הסליחה על הביטוי עלוב.

    לגופו של עניין אפשר להתרשם ממה שהיה לראנד לומר על גזענות כאן

    http://aynrandlexicon.com/lexicon/racism.html

    ביסוד העניין היא יצאה נגד גזענות באופן התקיף והמנומק ביותר

  • איריס  On 06/11/2008 at 19:13

    הקוראים יוכלו להתרשם מהלינק הזה לעומת הציטוט מויקי.
    אולי הפרזתי בלעג, אבל ישנו ענף שלם של יהודים שהפכו לכלי שרת בידי הפרופגנדה האמריקאית במלחמה הקרה. הביקורת על רוסיה והקומוניזם היא ראויה אבל כפי שמראה ההסטוריה, צריך להישאר בפרופורציה, אין משטר שחסין מגזל והונאה ומהפרת זכויות אדם. היא לא היחידיה והיא בהחלט שייכת לדור של מהגרים יהודים ששמחו למצוא מקלט באמריקה ממוראות הקומוניזם בדיוק כמו יהודים אחרים שמצאו מקלט מן הפשיזם והנאציזם. אני העדפתי את התבונה של איינשטיין למשל שהבין די מהר שמנסים לעשות בו שימוש פוליטי וניסה להימנע מכך. איין ראנד היתה ממש "קול אדוניו" בצורה מוגזמת. אין לשפוט אנשים על מצבים היסטוריים קשים מסוג זה, אבל הביקורת שלי בהחלט מתונה ביחס לאחרים, כמו בלינק שהבאתי מדיילי קוס והיו גרועים מאלה. לדעתי גם בעניין של ישראל והערבים היא נפלה להתבטאויות אומללות וזה אנדרסטייטנט של השנה.

  • אנכי  On 08/11/2008 at 11:15

    אנו לוקים בראייה מעורפלת במהירות מדהימה – ועכשיו מציגים את מי שתומך באמריקה כ"כלי שרת"

    כבוד הוא להיות כלי שרת בידי כוחות שעצרו את מכונת ההשמדה הנאצית, את הפאשיזים השינטואי היפאני ובעתיד כנראה יהיו היחידים שיעמדו מול הג'יהאדיזם האיסלמי

    אמריקה למרות כל מגבלותיה ניצבת כמגדלור של חירות ושגשוג וכנראה שרוב האנשים צריכים להרגיש את המאכלת על צווארם לפני שהם מכירים בעובדה היסטורית פשוטה זאת ומעריכים נכונה את חשיבותה

    ברכות

  • איריס  On 08/11/2008 at 11:25

    בוא לא ניכנס לויכוח הזה כאן ועכשיו, אף שהוא מעניין וראוי בעצמו לדיון מעמיק וממושך מאד, במיוחד בישראל. זה לא היה נושא הפוסט כמובן.

    אומר רק שגם אם צודק אתה בתיאור הזה של העולם בצבעי שחור לבן, עדיין יכול אדם להיות כלי שרת, השאלה תמיד אם הוא לא שוכח מאיפה הוא בא ולאן הולך, וכמובן לא יורק לבארות אחרים שמהם שתה. כל זה קל וחומר שאני מציבה ליהודי, ועוד מומחית לפילוסופיה. חוש מידה. אבל באמת הסגנון הראנדי לא ממש מתחשב בחוש מידה, לא רק בתחום הזה. זכותך לחשוב מה שאתה חושב על ארצות הברית, עדיין אנחנו חיים פה כישאלים והדיון הזה מתקיים במטריצה התרובתית המקומית. אם הייתי מרגישה כמוך בטח הייתי מהגרת מייד למגדלור. המעיינות שאתה ואולי היא (ראנד) שאבו מהם, זרים לי ולתרבות שעליה גדלתי ולא מפילים אותי מהרגליים.

  • אנכי  On 08/11/2008 at 12:09

    כלי שרת הוא מונח שראוי להשתמש בו לגבי דיקטטורים – כשאת משתמש בו לגבי מדיניות של מדינת חופש את הופכת לכלי שרת למתנגדים לחופש בעצמך.

    הסגנון הראנדי מבוסס על ההכרה שגם עולם שנצבע בצבעי אפור אינו אלא ערבוב של שחור ולבן
    מי שמתכחש לכך בעצם משרת את השחור

    "עדיין אנו חיים פה כישראלים" את אומרת ומשמיטה לגמרי את ההקשר ההיסטורי בו מילאה ארה"ב גורם חיוני לכך שאת עדיין חיה פה.

    להיות אנטי אמריקאית ואנטי ציונית לא יוביל אותך לחיים טובים יותר במזרח התיכון או בעולם בכלל

  • איריס  On 08/11/2008 at 12:42

    הנושא הוא המדיניות האמריקאית והציונות (במשנה האמריקאית, לא כל כך זו שאני מכירה).

    אני חושבת שניסיון החיים שלי שונה משל גברת ראנד או אחרים שישבו איפה שהחמאה מרוחה. יש צדדים אחרים, דומים למדי למה שהיא חוותה ברוסיה, שמתקיימים, אבל מתחת למכסה. כל אחד בונה את השקפת עולמו על התנסותו. הטענה שלי שניסיון החיים הספציפי שלה והאופן שבו הוא השתלב בהגירה לאמריקה הוא אישי, בדיוק כמו שלאחרים יש חוויות הפוכות אבל הם לא מקבלים שופר ובמה כמובן, מבעלי המאה.
    אני מבינה שפעולתה התועלתית הלמה את הפילוסופיה שלה, כמו שאומר הנוער "סבבה בשבילה"
    יש אחרים, כניראה פחות שווים, ששילמו את המחיר של התמונה החד צדדית הזו.אלה שעמל כפיהם "הולאם" באותה צורה "קומוניסטית" כביכול "למען הכלל". בקיצור, תעמולה זו תעמולה.
    אני באמת פחות מוצלחת בצד הזה, מסירה כובע בפני המקצוענים

  • אנכי  On 09/11/2008 at 20:08

    אלו שיושבים במקום בו נמצאת החמאה נהנים מחירות לייצר את החמאה – אדם אל נולד עם חמאה בידיו. כלכלה היא לא משחק סכום אפס שמשמעותו היא שאם למישהו יש חמאה הוא בזז אותה.
    העושר מיוצר על ידי אנשים ומתגבר ככל שהחופש לפעול גובר.
    זאת הסיבה שאלו שאין להם חופש חיים מתחת למכסה.

    הדברים פועלים כך ללא קשר לנסיון חיים ספציפי.

  • איריס  On 09/11/2008 at 21:27

    בינתיים אנחנו יודעים מהעבר שאם פלוני לקח את הכסף מאלמוני, אז לאלמוני לא נשאר כסף.

    התיזה של הייצור האינסופי באמצעות שינוי תודעה וחופש, לא עמדה במבחן המציאות. כמובן אפשר תמיד להגיד שזו מגבלה הנובעת מהתודעה של העני, שעדיין לא מצא את החופש בתוכו ליצר חמאה, אבל זו כאמור הנחה בעלת נופך דתי אקסיומטי, שנותרת במישור האמונה, ובדרך כלל היא נחלת אלו שיש להם, ולא מפני שהם ייצרו חמאה אלא מפני שהם ירשו אותה מאלה שגנבו אותה מאחרים.

    בעניינים האלה אני מאד יהודיה, קשה לי להאמין בגאולה העכשיוית על ידי שינוי התודעה.

  • אנכי  On 10/11/2008 at 19:20

    לא מאמין שהשינוי נובע משינוי תודעה – הוא נובע מהחופש לפעול וממסגרת פוליטית המגנה על זכויות האדם.
    זאת גם הסיבה שבכל ארצות העולם השלישי מי שהצליח לצבור הון קטן השקיע אותו באירופה או ארה"ב ולא במדינתו שהיתה זקוקה להשקעות.

    בלי מסגרת המגוננת על זכות האדם לחייו ולרכושו אין ולא תהיה תקומה.

  • איריס  On 10/11/2008 at 20:28

    חותמת על המשפט האחרון.

    בעיני ארצות הברית מגנה רק על זכויות האליטה ומתמחה בעבדות סמויה ו"לבנה". כך גם ישראל.

    ההצהרות לחוד ומעשים לחוד.

  • איריס  On 10/11/2008 at 20:34

    במקרה פוסט קודם שלי עוסק בדיוק בנקודה הזו.
    אתה מוזמן לקרוא
    ארצות הברית מיצאת את העבדות והפרת הזכויות למדינות עולם שלישי, ורוחצת בניקיון כפיה.
    במקרה שלי, אני הייתי "העולם השלישי" (ורבים אחרים בישראל שלפני עשרים ושלושים שנה).
    עבודות מסוכנות בחומרים רדיואקטיבים בוצעו על ידי נוער בישראל עבור נאסא, בלא כיסוי ובלא תשלום וכמובן בלא אחריות.
    זה לא ממש שונה מהסובייטים, למעט העובדה שהנטל לא מתחלק שווה בגזל "לטובת הכלל". למעשה זה אותו דבר בדיוק, למעט המלל והשקרים.

  • אנכי  On 14/11/2008 at 19:40

    קראתי את הפוסט והדברים מזעזעים – אבל אני לא תולה זאת בכך שארה"ב מייצאת עבדות אלא בעניין הרבה יותר פרוזאי.
    נפלת לידים של אנשים מושחתים וחסרי מצפון שמשגשגים בחסות המערכת הישראלית (לא האמריקאית) של שמור לי ואשמור לך.

    אי בטוח שהאמריקאים לא ביקשו להעסיק בני נוער ללא הגנה במעבדות לא מתאימות וסמכו על ה"גניוס" הישראלי.

    בארה"ב היית יכולה לתבוע את המושחתים הללו מול מושבעים ולרושש אותם מנכסיהם.
    ואם תוכיחי שהניצול הופעל משם עד עדיין יכולה.

  • איריס  On 14/11/2008 at 21:17

    באמת תודה על התגובה, היא נשמעת לי כנה ואנושית ולא אפולוגטית.

    אני מסכימה שבהבדל מישראל, בארצות הברית לאחר זמן מה, הגם שיש עוולות, מתירים להן לצוף ואף מאפשרים להעלות בתביעה. בארץ, זה בלתי אפשרי ותיארת את זה יפה ותמציתי.

    אני משערת שאפשר לקשור את זה לפרוייקט האמריקאי, כיון שהמחקר נעשה כולו עבור נאסא. יש לפחות אחריות עקיפה. המענין הוא ששמי הופיע בפירסום האקדמי של המחקר (הפייפר), בהערת שוליים בסוף המאמר במעין תודות ל
    technical assistant
    לכנות נערה שנשרה מתיכון, קטינה במונח הזה, גובל בציניות שאין לה גבול ובהתחשב בטיב העבודה. אני גם משערת שהאנשים הבקיאים בנושאים הללו הבינו דבר מתוך דבר.

    הייתי רוצה לתבוע, ואם יש לך מידע מעשי איך עושים זאת, אעשה זאת, בשמי ואני משערת בשמם של עוד אחרים. יכול להיות שתביעה נגד המוסד האמריקאי היתה גם מובילה לקביעה חד משמעית מן הסוג שאתה מעלה, כלומר שהאחריות היא תוצרת ישראל נטו, וגם בקביעה כזו יש תועלת.

    אבל בניגוד לך אני לא מסירה אחריות מהגורם המממן שמיקר החוצה את הניסוי בתקופה שבה היה ידוע שבישראל אין תקינה בכלל בתחום של קרינה מייננת וגהות בעבודה. זו לפחות עצימת עין רשלנית ותועלתית. זה סוג של ייצוא עבדות.

  • אנכי  On 16/11/2008 at 20:30

    אל תקשרי את העגלה לפני הסוסים. נפלת לידים של אנשים מושחתים ורצוי לתבוע אותם. זה מוגזם להגדיר את המצב כייצוא עבדות – לדעתי האמריקאים יותר תמימים מאשר רשעים בעניין הזה.

    יש לך שמות של מי שהפעיל אותך במעבדה – יש מסמכים שמתארים את החומרים. יש תקנות ונוהלים ומעבדות שעוסקות בחומרים רדיואקטיביים אמורות להיות שונות לגמרי ממעבדות רגילות. אני מניח שעם זה אפשר להתחיל.

    כשלעצמי אני לא מרבה להשתמש במערכת המשפט ואם זה לא הכרחי אני מעדיף להמשיך הלאה – החיים קצרים.
    כך שאתקשה להמליץ המלצות כאן.

  • איריס  On 16/11/2008 at 20:58

    אני לא מייחסת לגופים כמו נאסא תמימות. הגברת שחשפה אותי לחומרים, הוזמנה בתום המחקר,שנתיים לאחר מכן לעבוד במעבדה של נאסא בארצות הברית (ומאוחר יותר בלוס אלמוס).
    תמימות,בתחום זה, היא לחשוב שיש שם תמימות מסוג כלשהו בענף הזה של טילים וחלל.

    מדובר בייצוא עבדות, או יותר נכון בייצור עבדות מחוץ לארצות הברית, כדי להוזיל את העלויות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: