סליחה וכפרה או האשמה וחפירה…

סגנון התנצלות חדש

 

לפני הימים הנוראים, ניכר בכל זאת מאמץ כלשהו, גם אם יגע, לנקות שולחן מהעלבות ופגיעות. אך ישראלי אמיתי לא מתנצל ממש, כיון שאף פעם הוא או היא לא פגעו ממש, הם צדקו. ויהי מה. השבוע נתקלתי בסגנון התנצלות מקורי, הייתי מכנה אותו פסיב-מתנצלסיב (על משקל פסיב אגרסיב). בתגובה לדרישת התנצלות שלי, קיבלתי "אבל הרי זו היתה הלצה, אך אין לי בעיה להתנצל". בסופו של דבר, יוצא שהנפגע הוא גם חסר חוש הומור וקטנוני. החשש של המתנצל הוא שהודאה בכך שהוא אכן פגע, הכפיש או משהו כזה, תוביל את הצד השני לאו דוקא לקבל את ההתנצלות, אלא לראות בהודאה "יריית פתיחה" למיצוי הליכים. ישנו חשד עמוק. מעבר לכך, ישראלי בהגדרה לא טועה.

 

על אותו משקל אפשר להפליג בסאטירה, למשל, התנצלות על השואה או על הכחדת המאורים בנוסח "מה, לא הבנתם שזו היתה דחקה ?" חחח…חסרי חוש הומור שכמותכם, וכך הלאה.

זה קצת הזכיר לי את ההתנצלות של חברת הספנות הישראלית, לפני שנתיים ביפאן או משהו כזה, לאחר רמיסת ספינת דיג ומחיצת הדייגים. "זה לא קרה, זה לא אנחנו, ואם כן זה אשמתם".

 

סגנון אי סליחה חדש

 

לעומת זה, יש גם כמובן את הצד השני, זה שאמור לקבל את ההתנצלות הפסיבית (מה ? זו היתה הלצה). אחרי הכל, המצווה היא לא רק להתנצל אלא גם לקבל את בקשת הסליחה בלב פתוח. גם בזה הישראלים לא מצטיינים, כיון שחרף טקס ההתנצלות והסליחה, בעצם כל אחד נשאר מבוצר עמוק יותר בעמדתו. מקבל ההתנצלות "הסולח" הלא ישועי, יגיד איפוא משהו כמו "נו טוב, ממילא אדם כמוך לא יכול כלל לפגוע בי" או "בסדר בסדר, אני אתייעץ עם עורך דיני, בדיוק הוריתי לו לתבוע". שני הצדדים חותמים בברכות מתוקות וארוכות לשנה הבאה, וממשיכים כל אחד בביתו לחרוש רעה בשקט, איש על רעהו.

 

לא כפרה, אלא חפירה

 

מאחר שטקס התנצלות וסליחה מסוג ישראליטי מצוי, כך נידמה לי, רק מחמיר את המצב בין הניצים, מעמיק את המורסה, מדליק מחדש את האיבה והטינה, מעודד חיפוש עמוק בגוגל על כל שמץ גריעה מכבודו של אותו ישראלי, אולי עדיף לבטל את המנהג.

מזכיר לי את הסיפור הנצחי והיפה על יונה הנביא, שהוא גם ההפטרה ליום כיפור או משהו כזה (או של אחד מהימים הנוראים האחרים באותה תקופה). יונה הוא הישראליטי האולטימטיבי. קודם כל, בורח מאלוהים בתקווה לתחמן אותו באמצעות הסתתרות פרימיטיבית על ספינת דיג בנמל יפו. אלא מה ? אלוהים ומשמר החופים עולים עליו, ובסופו של דבר הוא נאלץ לקפוץ למים מרצונו, כי נוסעי הספינה כולם – והוא ביניהם – יוטבעו ; כמקובל בענישה קולקטיבית שגם היא מוצר ישראלי מסורתי. בנס, הוא עולה על איזה לויתן ונוחת בחוף, ואיפה ? בדיוק בנינוה, היעד שאליו אמור היה להשלח.

שם מתרחש הדיאלוג המקסים, האנושי כל כך, בין יונה לבין אלוהים ובוא נחליף לרגע את "אלוהים" ב"אני העליון" של יונה, או בצו התנועה. יונה לא פראייר, מבין שאלוהים שולח אותו למשימה שממנה לא יצא לו כלום, רק פדיחות. הוא יטיף מוסר, המקומיים יעשו איזה ג'סטה של "שינוי ותקווה", והוא יצא מטומטם וצדקני, כי בסוף לא יקרה להם כלום, למרות שהם מושחתים. לכן הוא מנהל מו"מ עם אלוהים על תגמולים, או שלפחות יתן לו את הסיפוק לשרוף אותם עד היסוד ולצאת גבר. "הם מבינים רק כוח" הוא אומר לאלוהים. ואז אלוהים מייבש לו את הקיקיון, יונה אומר "טוב טוב טוב בסדר אני הולך",  אז אלוהים מגחך קלות ואומר "אז מי מבין רק כוח ?".

 בסוף, רק אחרי שהוא שותה מים, מתייבש בבטן הלוויתן, נשרף בשמש, ויוצא מטומטם לגמרי, הוא הולך ומבצע את המשימה. ואכן, הנינוואים, המושחתים נמאסתם, חכמים יותר ממנו. במקם להתמקח ולהתנצח, הם ישר מתנצלים מן הפה לחוץ, אבל באופן מרשים (קורעים בגדים, בוכים ומבקשים סליחות, למה מה ? עולה כסף? ), ואלוהים – הלא ממש חכם שלא מבין שעובדים עליו – סולח להם.

ויונה ? הוא יוצא פראייר, בדיוק כמו ששיער מראש.

 

love means never having to say you are sorry…

 

 מסקנה ? אין מסקנה. או אולי, פשוט במקום להתחכם ולהתברבר, עדיף להתנצל בפשטות.

והצד השני, מקבל ההתנצלות,  עדיף שיאמר שסולח מעומק הלב, מה סולח, קבור וגמור ולא היה.

 

אולי דרך הרגליים יבוא גם השינוי בלב. אולי.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל עלמה  On 29/09/2008 at 12:15

    שנה טובה ונפלאה לך.

  • הצבנ"ע  On 29/09/2008 at 14:35

    נכון אוניברסלית, ופרטיקולרית לישראלנו האמיתיים.

    יפה ונכון. גמר חתימה וגו'.

  • נועם  On 02/10/2008 at 16:36

    הייתי באתר העוקץ, שם ראיתי שחתמת "אירית".

    את מזכירה לי את עצמי: תמיד בבוקר אני לא יודע איזה כובע ללבוש: את השחור שנותן לי להרגיש כאילו יש לי הונדה או את הלבן שאיתו אני מרגיש כמו רוכב ספורטיבי על אופניים.

    כך גם כך, אני אוהב אותך, אני אוהב לקרוא אותך.

  • איריס  On 02/10/2008 at 19:06

    נולדתי אירית, וכך הייתי. יצא כך שבזמן כלשהו עבדתי באמריקע, ושם לא יודעים להגיד אירית, אז שיניתי לאיריס, ומייד העלו לי את השכר.
    יצא גם, שבאותן שלוש שנים הבן שלי גדל והכיר אותי לראשונה כאיריס למעשה אייריס (נסה באמריקאית). וכך, עד היום אני באמצע.

    בדיעבד גיליתי שביידיש אירית זה איריס, כך שהכל בסדר.
    תודה על הפידבק

  • נועם  On 03/10/2008 at 22:29

    כשנרצה שהבן שלך לא יבין אותנו, נדבר באידיש.

  • איריס  On 03/10/2008 at 22:48

    לא יודעת מילה יידיש. חוץ מגורנישט כמובן.

    אני צברית בת צברית ולפיכך דוברת אנגלית שפת אם.וקצת צרפתית מהתיכון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: