וולסטריט עם אובמה, ישראלים מאוהבים בפיילין

 

 

עדיין לא ברור מי יזכה היום בקדימה, או שמא נזדקק לעבור עוד ערב של "מקצה שני" בין שני מועמדים. הכל פתוח, מאז שגילינו שגם הסקרים תלושים מהמציאות, או למעשה נועדו להשיג מטרה עקיפה (למשל, להרדים מחנה מסויים, או להזעיק אחר לקלפי).

 

הבחירות בקדימה, אפשר, גם הן במסגרת תופעת הדומינו של חילופי הגברי בבית הלבן, או גוויעת שלטון בוש אשר אופיין במסע פשיעה פראי (באנגלית אומרים crime spree) יותר מכל מאפיין אחר מובהק. ממשל בוש, גילה שאפשר לקדם מדיניות באמצעות פשיעה מאורגנת, וההיפך. לכן, קריסת המערכת הזו אינה מחייבת הגיונית, דוקא, יתרון לדמוקרטים (או לשמאל כלשהו), שכן יתכן בעצם שהפלת אותו משטר נבעה מהתנגדות בימין ובחוגי הכלכלה והכספים.

 

טוני בלייר והווארד באוסטרליה היו הראשונים שירדו מן הבמה, עקב החלשות ממשל בוש והחלפתו המתקרבת. גם בחירתו של פרודי באיטליה שייכת לאותו תהליך (אם כי מתחיל שם תהליך הפוך, שיכול לסמן תחילתו של פשיזם סססגוני באיטליה, כמקובל שם מידי פעם). בקנדה מיהר הרפר, המזוהה עם בוש, להכריז על בחירות כדי לנסות ולשפר עמדות בבית הנבחרים לפני חילופי הגברי, ולהוציא את היוזמה מידי האופוזיציה המחזיקה ברוב בבית הנבחרים. הרפר גם ינסה לנתק את עצמו מבוש ובעיקר מן הכלכלה שלו, כדי לבסס דימוי עצמאי.

 

הבחירות בקדימה גם הן ניסיון של מפלגת קש, פשע וגבבה, מבית המדרש של בוש (ושרון), לבסס מעמד עצמאי לפני חילופי הגברי ולמזער את הנזקים. למפלגת העבודה אולי כדאי היה לא לתמוך במהלך ההקדמה של הפריימריז אלא לחכות לינואר, ולקטוף את פירות השינוי. אם כי אז, יתכן שדוקא ביבי היה זוכה מן ההפקר. (כפי שמקקיין בידל את עצמו בהצלחה מבוש).

 

בכל מקרה זה מה שיש, בקנדה וכאן, ניסיון להקדים תרופה למכה, ומעניין מה יעלה בגורל הצעד הזה.

 

וולסטריט תומכת באובמה, כך ניראה, ואפשר אולי לראות את המכות האחרונות כסיוע מסויים לדמוקרטים, אשר אכן עולים בסקרים כבר היום. מצד שני יש עוד חודשיים, כך שהכל פתוח בשדה הספינים. על פי פרשנים מסויימים, אובמה טופח ונתמך על ידי ה"אולד מאני" של וול סטריט אשר קץ בשיטות בוש בתחום הכלכלי והמדיני, ובמיוחד על מלחמת עירק שאמנם היטיבה עם תאגידים מסויימים (מתחום הבטחון למשל) אך נתפסת ככשלון כלכלי ופיננסי. יישראל, כך ניראה לפחות, תומכת בשרה פיילין, ובאופן סמלי מתגלה היום שבמאי ישראלי, טייס קרב, הכין סרט תעודי על שרה פיילין לפני שהיא ידעה אפילו על ייעודה הנשגב. כדאי בהזדמנות לנתח את התגובות הרגשיות מישראל כלפי שרה פיילין, "איישת חיל" נוצריה אדוקה, שיודעת כמה להשתמש בנשק חם (בציד), ומתנגדת להפלות.

 

 —-

יעלון וחלוץ – הקוזה נוסטרה תחת אש

 

השבוע התבטא בוגי יעלון בחריפות על מלחמת לבנון, וייחס את הכשלון הצורב לחיל האויר (ולדן חלוץ כאיש חיל האויר). ראוי לדעתי לשים לב לניסוח של יעלון, שהוא בעצמו איש צבא בכיר, ולשם שינוי מתבטא בתחום שהוא באמת מבין בו. אכן, נוצר הרושם שחיל האויר – מאז ומתמיד אך לאחרונה יותר מכל – מקיים "ממלכה בתוך ממלכה", מדיניות חוץ, בטחון וכלכלה משל עצמו, במעין מבנה של מאפיה, הקשורה גם לתעשיות האויריות.

התבטאות זו צריכה להדליק אור אדום בציבור, כאשר היא מגיעה מפיו של אישיות כה בכירה בתחום הצבאי. גם כך צה"ל מתיימר לרשת את מקומה של המערכת הפוליטית והאזרחית בישראל, ולוקח לעצמו סמכויות יתר. מציאות שבה צה"ל מתפרק לגורמים מקצועיים-חברתיים נפרדים, הנתמכים בתשתית כלכלית וארגונית (חלקה לא בישראל), ונלחמים זה בזה על הגמוניה, מעוררת אי נחת בלשון המעטה. האם יתכן שלחיל האויר יש אינטרסים משלו, למשל בקיום מלחמה כלשהי, אשר אינם מתחשבים כראוי באינטרס הציבורי ? נקווה שלא עד כדי כך התכוון יעלון, אלא בלשון סמלית בלבד.

כתבתי פה בעבר על "הקוזה נוסטרה" של חיל האויר, כמי שגדלה בבית של "משפחת חיל האויר" (מהקסטה הנמוכה של צוות טכני-רדאר). ראוי היה להכפיף את החיל הזה להיררכיה הפיקודית בישראל, ומה שקרה במינוי חלוץ הוא בדיוק ההיפך, הכפפת צה"ל לחיל האויר (ואלה היו התוצאות). צבא הוא בראש וראשונה ארגון היררכי שערך הציות הוא עליון בו לכל שיקול אחר, וכך גם שרשרת הפיקוד. גם בעלי היהלומים בזין, כפופים לאותו עקרון.

כוחו של חיל האויר כישות נפרדת המנהלת מדינה עצמאית משל עצמה נובע מטעמים הסטוריים (הקמת חיל האויר אחרי מלחמת העולם השניה, שהעלתה את קרנו של חיל זה, וכן המודל הבריטי של הרויאל אייר פורס האצילי), אך בעיקר מטעמים כלכליים שאינם ממין העניין. חיל האויר הוא היקר ביותר, ומקיים סביבו תעשיה אוירית שהיקפי הסחר שלה גדולים ביותר לעומת כל תעשיה אחרת. מטבע הדברים, הקצונה ובעיקר טייסי הקרב, משתלבים בתעשיות הנחשקות, בארץ ובחו"ל, ונאמנותם העיקרית היא לזהותם זו, ולא להיותם אנשי צבא, ככל איש צבא, או אזרחים ישראלים.

 

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גל  On 17/09/2008 at 23:56

    זה מעניין את למעשה מתארת תהליך פיצול אינטרסים בין הגופים השונים שמרכיבים את צה"ל שדומה למדי למלחמת הכל בכל שמוכרת מצבאות אמריקה הלטינית בשנות ה 70 (שם הפיצול בין חיל הים האריסטוקרטי לחיל האוויר "המודרני" שאת הצלע השלישית ממלא חיל היבשה)

  • בנימין  On 18/09/2008 at 11:12

    לקרוא ב"הארץ" על העסקים הנרחבים של ראשי מערכת הבטחון (במיל', תמיד במיל') במדינות ערביות שונות, וספציפית גם אלה מחיל האוויר.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1022326.html

  • איריס  On 18/09/2008 at 11:27

    של יוסי מלמן ועשיתי קצת גוגל על מתי כוכבי הזה. לדעתי הבעיה גדולה יותר מכפי שהיא מוצגת. היא עולה בין השיטין בכתבה. משרד הבטחון אולי מאשר יצוא מסויים לנסיכויות, בסייגים הלוקחים בחשבון זליגה של טכנולוגיה, לפי טיב הרוכש (ערבים, אחרי הכל, ועוד בלי יחסים עם ישראל). אבל אז מתרחש הסצנריו הרגיל, התעשיה המפוקחת, כמו תע"א מתקשרת עם יזם פרטי כמו כוכבי, שאינו כפוף לשום חוק ומגבלה, והוא בכלל אזרח אמריקאי פתאום, ואז באמצעות השותף המסחרי הזר, אפשר לסחור עם הגורם הערבי בלי מגבלות של משהב"ט.
    ומה עושה משהב"ט ? כלום.
    מתי כוכבי הוא כניראה איש מערכת , מעניין אם הוא קשור לאביב כוכבי, עוד יצור מפוקפק, בכל מקרה הוא רמאי עם תעודות. בשנת 2003 בערך הוא התפרסם מאד עקב יוזמה מגלומנית שלו להקים אוניברסיטה ירדנית ישראלית בערבה. יענו "פרוייקט שלום". ככה הוא זכה לחשיפה חיובית בכל העולם כ"איש שלום". ומאז בעצם הוא רק מכר נשק, ואפילו את אבן הפינה לא ירו ל"גשר השלום" המפורסם. .

    מי שמעודד את התופעה הזו, גורמי בטחון אמריקאים בדרך כלל. והם כידוע "מעל החוק" ומעל אהוד ברק זה בטוח. וגם מעל מזוז. כאמור, חיל האויר והתע"א (ביחד עם תעשיות אמריקאיות כמובן) הם מעל המדינה ומעל החוק, אנחנ רק מטרד ונטל על כתפיהם. אם טייס מוכר נשק לחזבאללה עלינו להאמין לו שהוא עשה זאת למען בטחון המדינה, לא משיקולי רווח, והוא כמובן לוקח את בטחוננו בחשבון, גם כאשר הוא מזמן כבר אזרח אמריקאי.

    מתי כוכבי מוצג כמיליונר בתחום הסיבים האופטיים.

  • איל  On 18/09/2008 at 15:37

    מבצע אמריקאי, מסתבר
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1022350.html
    לפחות הפעם הבוס מודה.

  • חנה בית הלחמי  On 18/09/2008 at 16:26

    עוד לפני שאנו ניגשות לבחון את חיל האוויר, בואי נבחן את זהות המבקר:
    במצבה הבטחוני המעורער של מדינת ישראל, אחד הדברים הראשונים שהוא בחר לעשות כרמטכ"ל היה לשבץ את תא"ל גלילי בתפקיד אטרקטיבי על מנת "לכבס" את עברו של הנ'ל. מה זה אומר על בוגי?
    בוגי יעלון הוא גם אחד האחראים העיקריים למחדלי מלחמת לבנון השניה. מה זה אומר על הביקורת שלו על חלוץ?
    בוגי יעלון הוא גם איש ימין, ולהערכתי מהימין היותר דוגמאטי.

    חיל האוויר הוא סימפטום לחברה הישראלית, הוא אינו הבעיה. היא היתה חייבת לייצר את מודל ותרבות חיל האוויר על מנת לדרג מתחתיה וברוחה את השאר.
    בואי לא נהרוג את השליח. רק נכתיב לו דפוסי עבודה חדשים.

  • איריס  On 18/09/2008 at 20:26

    יעלון הוא לא האישו, אלא חיל האויר והקוזה נוסטרה. הביקורת על דן חלוץ ועל "תפיסת המלחמה הנקיה מהאויר" שלו, היא מקיר לקיר ברמה הפוליטית.

    חיל האויר מוכר לי אישית, ולכן כתבתי על התופעה. לא שותפה להתלהבות שלך מהתופעה, גם אם היא מחוייבת מציאות כביכול. נעשים שם דברים שלא ייעשו, וב 2006 לשם שינוי כל עם ישראל הרגיש את זה. קודם לא דיברו על זה.

    לא יתכן שחיל מסויים מתוך צבא העם ינהל מדינה בתוך מדינה, וכלכלה עצמאית. לדעתי הצנועה גם, הם משרתים מזמן קונצרנים זרים ולא את המדינה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: