אריה דרעי, תקווה מוכתמת בקלון

 

 

אם אשכחך ירושלים

 

לנוכח הויכוח הצפוי בקשר לקלונו או לא, שלפתי מהארכיון המצהיב והמתופרר שלי העתק של רשימה שפרסמתי לפני חמש עשרה שנה בדיוק ב"חדשות" (ז"ל), בעיצומה של החקירה הפלילית נגד דרעי. אני מביאה את הרשימה כלשונה, מאחר שלא נס ליחה במובן מסוים.

 

 

כמו במשפט הבנקאים / אירית יער "חדשות" 19-10-1993

 

טענת דרעי על הטייה גזענית בחקירה רלוונטית למשפטו

 

ערב פתיחת ההליכים המשפטיים כנגד דרעי, נזרקה לחלל "הקלטת הלוהטת" של חוקרי המשטרה, ואחריה נשמעה מקהלת משפטנים המתייחסים לקלטת זו. ניתן היה להבחין באחידות דעות כללית בקרב המשפטנים, בקשר לרלוונטיות של הקלטת מבחינה משפטית. כל המשפטנים, לרבות אלה שהיטו אוזן קשבת למצוקת הקיפוח העדתי, הצהירו מניה וביה כי טענות אלו בדבר אפליה דתית או עדתית אינן בעלות נפקות לשאלת הזיכוי או ההרשעה בהליכים שנפתחו.

 

ואולם, מי שיקרא בעיון את שורת ההחלטות של בית המשפט העליון בנושא שיקול הדעת בהעמדה לדין, ובמיוחד את החלטתו האחרונה בעניין זה בפרשת גנור (החלטת היועץ המשפטי שלא להעמיד לדין את האחראים לוויסות) יבחין כי קביעה נחרצת זו אינה מדוייקת. מגמת הפסיקה בנושא היא באופן חד משמעי הגברת הפיקוח השיפוטי על שיקול הדעת בהעמדה לדין, כך שיעמוד בסטנדרטים המנהליים החלים על כל החלטה מנהלית אחרת.

בפסק דין גנור הנ"ל קבע כבוד השופט ברק במפורש כי החלטה להעמיד לדין כפופה לעילות הפיקוח המינהליות הרגילות, קרי  שוויון, תום לב, סבירות ושיקולים רלוונטיים. במיוחד הדגיש השופט ברק את החשיבות למניעת אפליה פסולה בהעמדה לדין, לרבות אפליה על רקע עמדה פוליטית, גזע ודת. בכך קבע בית המשפט כי ניתן לבטל אישום ולזכות נאשם, (גם אם ניתן להוכיח כי עבר את העבירה המיוחסת) אם השיקולים שעמדו בבסיס החקירה או האישום הם פסולים מחמת אפלייה, ואם פסול זה  גובר על האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין.

מגמה שיפוטית זו נוטה לאמץ את המודל האמריקני של הגנה חוקתית בהליך פלילי בגין "אכיפה מפלה". על פי מודל זה, רשאי נאשם בפלילים להוכיח אפליה בהליך האכיפה ולגרום לזיכויו גם אם ביצע את העבירה המיוחסת.

 

בפרשת גנור כבר הסכים בית המשפט לדון ולקבל טענה של "אכיפה מפלה" מטעמים כלכליים, ואין כל סיבה מדוע לא ישמע טענות לגבי "אכיפה מפלה" מטעמים דתיים או עדתיים. אותן אמות המידה שהוחלו על ההחלטה שלא להעמיד לדין (את הבנקאים) יחולו על פסיקת בית המשפט על החלטה חיובית להעמיד לדין. אמנם מובנת רתיעתו של בית המשפט מהלכניס את ראשו במחלוקת הטעונה בדבר הקיפוח העדתי והדתי, ואולם אין בכך כדי לפטור את בית המשפטו מלבצע את תפקידו במקום בו הוא נדרש לכך.

 

את החשש מפני הצפה של עתירות כנגד התביעה בכל הליך פלילי, ניתן לפתור על ידי תיקון החוק. כך שיאפשר את העלאת הטענות וההכרעה בהן בפני בית המשפט (כפי שהציע מזמן פרופסור דניאל פרידמן). אם יש בידי דרעי להוכיח את טענות האפליה וחוסר תום הלב בראיות ובנתונים סטטיסטיים של ממש, אין כל סיבה לנעול בפניו את דלתות בית המשפט ולמנוע דיון ענייני, אף אם כאוב בשאלה זו.

 

 

 

אנקדוטה – מאמר המערכת הסמוך לרשימה זו היה פרי עטו של מאיר אגסי, וכותרתו " המרגל המוסרי – מדינת ישראל מחביאה את ואנונו כי היא בעצם הנאשמת במשפטו"….והמאמר השלישי פרי עטו של מוחמד בכרי.

ימים אחרים. ואולי לא כל כך.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: