זוטות

 

כללי הבית

 

– אני מתנצלת מראש ובדיעבד לכל אלה הכותבים לי לשאול מדוע הם מקבלים הודעת שגיאה כאשר הם מחפשים לינקים ספציפיים לפוסטים שפורסמו (ונמחקו). מאחר שאני כבר ארבע שנים פה, אולי ראויה תזכורת, שבדרך כלל נהגתי למחוק כל פוסט כמעט לאחר 48 שעות למעט כאלה שניראו לי ראויים לאיחסון. זה לא נגד אלי אשד (כפי שהוא כתב באיזה מקום- שיש לי נוהג מצער למחוק פוסטים שהוא הגיב להם…), זה לא נגד אף אחד, וזה גם לא מחמת פריצה מסתורית לבלוג שלי. בעיני בלוג זה באמת בלוג, כלומר יומן רשת, ולא עיתון עם ארכיון קשיח. מבחינה טכנית, מאחר שעדיין אי אפשר לדפדף באינדקס (בעמוד העריכה) ישר לפוסט מסויים, אלא צריך לעבור עמוד עמוד אחורנית באופן מייגע, אני מעדיפה לא לאחסן הרבה פוסטים). זהו, עד כאן. ובעצם, זה אולי המקום להזכיר כלל בית נוסף – כל בקשה למחיקת שם, פוסט, אירוע, טענה או כל כיוצ' מתקבלת ללא צורך באיומים ותחונונים, במידה והכותב מבסס עילה אישית (ולא הסתייגות מעמדה, דעה וכולי). עד כה קיבלתי כחצי תריסר פניות כאלה, וכולן נענו.

א.א.א. מלשכת משפחת הפשע

היום מתפרסם בעיתונות שאימפריית העולם התחתון של משפחת אברג'ל קורסת בעקבות חקירה של סוכנות הבילוש הפדראלית דוקא. נותרו משפחות אלפרון ואבוטבול, כך אומרים, ובזה – תסתיים תקופה, אולי עידן זוהר, של ידועני העולם התחתון. להזכיר לציבור הקדוש, משפחות הפשע ככבו בתקשורת כגיבורי תרבות או אולי גיבורי על, ובית המשפט העליון של ישראל אישר להם לשכור שירותי אבטחה (כאשר אינו מתערב למשל לאשר רשיונות נשק אישי לנשים המאויימות על ידי בני זוג).

 

ה"סיוע" האמריקאי במיגור הפשע אינו בבחינת צדקה או מעשה של "השומרוני הטוב", כאמור, כל הארגונים הללו פשעו גם באמריקה בשלב כזה או אחר, ויותר מכך ישנן זיקות פולייטיות ועסקיות בין גורמי הפשיעה הללו ובין "לובי" ישראלי-אמריקאי שנזקק לשירותים כאלה ואחרים בכל מיני שלבים.

 

מבחינת האמריקאים ישנה חשיבות לכך שתהיה להם שליטה כלשהי בפשיטה על הארגונים הללו המחזיקים במידע מעניין ורלוונטי בשתי המדינות.

מעולם הזוהר לספר "הזוהר"

אותי משכה נקודה נוספת, שולית למדי, בסאגה של "משפחות הפשע" המתוקשרות הללו המצטלמות כל הזמן בטלויזיה. התבוננתי למשל ב"חווה" של משפחת אלפרון (נידמה לי), וקראתי את התיאורים על "הזולה" של אברג'ל בערד, והתרשמתי מצורת החיים של ארגונים אלה בישראל, בניגוד למקביליהם בעולם הרחב. החוות האלה הזכירו לי את המתחמים של אבו סייף ופרדס דקה" ביפו, פינות פסטורליות של טבע פראי, בעלי חיים המשוטטים בין יחידות המגורים המהוות ביחד מעין "קיבוץ" אורגאני-אקולוגי, או "זולה" אופנתית שאנטי בכרכור או בגליל. לצד הפשיעה אפשר למצוא חלב עיזים טרי הניתן לכל דורש, סוסים, ומיני עופות ותרנגולות המפיקים ביצי חופש, כולל שליו, ותרנגול רגיל. ממש פרמה-קלצ'ר בחזית הניו אייג'.

 

בנוסף לכך, מתגלה מעין סגנון רוחני של יהדות ניו אייג', מעט מיסטית וחסידית, בקרב הנציגים של משפחות אלה, ולא בכדי הפכה ה"כיפה הלבנה" של הפושע בבית המשפט לקריקטורה מקובלת. אכן, בצורה כלשהי מרגישים עבריינים אלה כי הם "לא שכחו להיות יהודים", ויותר מכך, יהודים חמים המבצעים אולי מצווה הבאה בעבירה או מתגוננים בסך הכל ממתקפה כזו או אחרת. נזכרתי בדמות מסוג זה, שמואליק ס. שהכרתי בלוס אנגלס כיון שהיה בן למשפחת שכנים מעיירת הולדתי רחובות. שמואל ס. (נידמה לי שכבר חזר לארץ לאחר שנשפט בקליפורניה על זיוף כסף), הסתובב מוקף ב"חיילים" ועבר במועדונים מפוקפקים לצרכים ,עסקיים, אך במכוניתו תמיד היתה מונחת כיפה לבנה גדולה זמינה, וספר "זוהר" ענק ומבהיק. זה לא היה ציני לחלוטין, כיון שאין לזה אפקט על משטרת ארצות הברית כמו שיש בארץ לאביזרי דת, אלא משהו המזכיר את האיקונות והצלבים הענקיים בביתיהם של מאפיונרים איטלקיים, והרגשנות הנומינוזית שמלווה כניראה רוצחים קרי לב, כאשר זה בא למסורת דתית. שמואליק הזה, בעל כריזמה מסויימת, היה אח של מדען ברפא"ל, וגיס של אחת המשפות העשירות בשפלה הפנימית. לזכותו, כך אמר, כל מיני "טובות" שהוא עשה לשגרירות בוושינגטון, כאשר צריך היה את כישוריו. כל זה לא עזר לו, כניראה, לעמוד מול בית המשפט הפדראלי, ואולי אף עמד לו לרועץ כאמור. מכל מקום, יש להניח שלא איבד את הכיפה הלבנה וספר ה"זוהר" גם לאחר שהזוהר בעיסוקיו הססגוניים התפוגג.

 

אפשר כמעט להכריז על "זרם" חדש, אורגאני ומקומי, של יהדות מתחדשת. פשיעה, פטריוטיזם מסוג מסויים, דרכון אמריקאי, חווה אורגנית מרובת חיות, ירקות ועשבי תיבול, ביחד עם אמונה מאגית בסמלי דת ובהשגחה פרטית שאינה מפשפשת בציציות. בהחלט סימן חיובי של השתלבות במרחב.

 

 

התפלמסות טוקבקית עם יוסי דר (בגלל שאי אפשר להגיב).

 

טועה יוסי דר טעות מרה כאשר הוא קושר את המגמה המסוכנת של ביטול הפרטיות עם מיגור עבירות מין ופדופיליה. יוסי טוען, בקצרה, שבאנגליה לא אוכפים טוב את החוק נגד עברייני מין כי אין תעודות זהות. והנה, בישראל שבה כמעט לכל אזרח יש צ'יפ המאפשר מעקב אחרי תנועותיו, טלפוניו, אימייליו ומחשבותיו, שיעור העבירות בענף הזה הוא מהגבוהים, והייתי מוסיפה שרבים מן העבריינים הכבדים אף מועסקים כלאחר כבוד בשירות הציבורי חרף או אולי בגלל התחביבים המיניים שלהם. לעומת זאת, שיעור עבירות המין בירדן למשל נמוך, ולא בגלל דיגיטליזציה של תעודות זהוי אלא בגלל נורמות חברתיות אחרות, המעלות את מחיר הפשיעה הזו לרף בלתי נסבל. או כפי שאומר הבדואי המקומי, אם מתלוננים על עבירת מין נגד קטין בתוך הכפר, החשוד פשוט נרצח. חד וחלק. גם אם אין לו בכלל תעודת זהות.

 

מסוכנת בעיני המגמה החדשה להשתמש בפחדי הציבור מעברייני מין ופדופילים כדי לגרוע משמעותית מזכויות האדם והאזרח במערב. למשטרה יש אמצעים להתמודד עם פדופילים, אלא שאין רצון פוליטי לעשות זאת.

להיפך, מדאיגה המגמה להשתמש בראיות מחשב להפללת אזרחים, הרי אין קל יותר מאשר להנפיק ראיה כזו גם נגד אדם חף מפשע, בפרט על רקע של רפיסות מוחלטת באכיפת האיסורים הללו.

 

ישראל, שבה יש שליטה מרכזית מן הגבוהות בעולם באזרח, באמצעים אלקטרוניים ואחרים, מוכיחה שאין כל בסיס לטענה שהיעדר שליטה כזו מעודד טרור או פדופיליה. אנגליה אינה זקוקה לייעוץ מישראל, ויש טעם לפגם בכך שאזרחים בעולם הרחב תמיד מזהים את הגריעה בזכויותיהם עם זעקות השבר של נתניהו (על הטרור) או טיעונים משונים על פדופיליה מצד המדינה שמובילה בתחום הזה, ואף ביצואו למדינות אחרות. והכי לא נכון בעיני, זה להשתמש בדיון החשוב בעבירות מין כדי לקדם נושא שונה לחלוטין, כאילו תחום עבירות המין אינו ראוי לדיון בפני עצמו ולא בתור מנוף לקידום הסדרים שנויים במחלוקת.

 

בקיצור, לא רציני.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: