משרד האינטרסים

 

 מה מלחמה ?

 

למזלי הייתי מוכנה לפריצת מלחמה סתם כך בקיץ, עם פתיחת האולימפיאדה. כמה ימים לפני כן, עבר איזה שכן של מכרה, אחד שמחובר ל"צינורות עליונים" מחמת אמונה אדוקה מידי (כמקובל בחבל זה של ישראל), ובשר לנו שבאותו יום ה – 8 8 8 המפורסם, תתחיל מלחמת העולם השלישית. הסצנריו שלו היה קצת שונה, אך השחקנים דומים. אמריקה, רוסיה, ישראל, איראן…והבונוס – סין. כך התבשרנו שתוך כמה חודשים הארץ מתהפכת, ובמשך כמה שעות הגינו בזה, ספק בצחוק ספק ברצינות.

 

מצער מאד לקרוא על המתרחש במרכז אסיה, והאוסטים הפכו ממשים עבורי רק אחרי קריאת ספרו של גוהן לה קארה (המשחק שלנו). הגיבור של לה קארה נשלח אי שם לקווקז, ולבסוף, כמובן ביחד עם רומנטיקה אפלולית ונואשת, הוא סוטה ממשימתו ונקלע למלחמה הצודקת של העמים המדוכאים (האוסטים והאינגושטים) לעצמאות מהשד יודע מי.

 

האמת, קשה לגבש עמדה ברורה בסכסוכים שהמידע עליהם קלוש או מוטה מאד. אך מתגובת ארצות הברית וישראל, יתכן שמדובר פה בפרלוד מעיק לאיזו פעולה לא אחראית באיראן. בעוד רוסיה "עסוקה" בעניין זה, וסין עסוקה באולימפיאדה, משחררת רייס הצהרה התומכת בעקיפין בפעולה ישראלית. אולמרט הוא בהחלט ברווז צולע מאד, וגם כשהוא לא צולע רשמית, זו משענת קנה רצוץ בעניינים אלה.

 

אם אכן יתגשם איזה מחטף הרפתקני, לפני הבחירות בקדימה ובאמריקה, אפשר רק להתפלל שזה לא ייגמר באסון גדול, אלא באסון קטן. השליטה באירועים כאלה היא אפסית, מבחינת האזרח הקטן המשמש "פיון" במשחקים של הגדולים. גיאורגיה נזכרה לפני שנה בערך בהקשר לקריירה החדשה של המודח גל הירש, גיבור חזית לבנון 2. זה לא נשמע טוב אז, ועכשיו אולי התמונה מתבהרת. הגנרלים שלנו – בעיקר המתוסכלים שלא קיבלו קידום או איזה רשות מקומית לחרב – פורקים את היכולות שלהם במקומות נידחים בעולם.

 

עריצים

 

מקבץ אקראי של צפיות בטלויזיה מפיק שלל מעניין, בעיקר בערוץ 8. תוכניות על הפרעונים והפירמידות, תוכנית על ההתנקשות בהיידריך בשנת 1942 ולבסוף תוכנית מעניינת מאד על הקיסר הראשון של סין שאיחד אותה תחתיו ויצר את האומה המוכרת לנו כיום כסין. ביחד מקבלים תמונה לא רעה על אימפריות ומלכויות גדולות, ששאפו לחיי נצח. פרעה רעמסס, כמו קיסר סין הראשון וכמו החונטה הנאצית, שאפו לאחד את העמים בשליטתם תחת רצון אחד, שהוא רצונו של עריץ. את הכוח הרב הפורץ מאיחוד הכוחות הללו לכדי יחידה אחת ונרצעת, הם רתמו למשימות ענק שמטרתן היתה הנצחתם שלהם, כבני אלים המטבאים את "רצון האומה". הישגיהם מהווים אכן אבן דרך בהיסטוריה האנושית, בעיקר הישגים ארכיאולוגים (הפירמידות, חומת סין, ארמונות הקבורה של קיסר סין, והכבישים הנאצים הידועים) וגם בהישגים ביורוקרטיים. כל עריץ כזה הגה שיטת ממשל שתהלום את שאיפותיו. אך לבסוף כל אותם "בני אלמוות" מתו, בדרך כלל מוות די מכוער, וגם העמים עליהם שלטו שקעו מתהילתם, והפכו חלק ממשפחת האומות, עם ירידות ועליות.

 

אל מול התרבויות האלה אני מציבה את מה שאני רואה כאתוס יהודי, והוא הפוך בתכלית ההיפוך. פלורליזם (חלוקה לשבטים מראש), התנגדות טבעית למלכות לטובת שלטון מבוזר (שופטים וכוהנים מקומיים), היעדרה של שיטת משפט אחידה (אין "תקדים מחייב" בהלכה). מחיר האתוס הזה הוא סכסוכים אינסופיים, המוכרים לנו מאד, אך אפילו במדד השאיפות של העריצים (חיי נצח לאומיים), השיטה מתבררת כמנצחת או לפחות שקולה לעריצות מאוחדת ואחידה תחת "רצון אחד" המגלם את רצון האל.

 

המנהיג הכי דומה לאותם מלכי-על הוא משה, אבל גם הוא הורד למדרגה של פוליטיקאי על ידי מתנגדיו, סבל ממחלוקות ומרידות, ואפילו אחותו לא ממש לככה את עפר רגליו. זוהי חולשתה וזה גם כוחה של היהדות במבחן השנים. הקונספט של אחדות ו"מלכות" (שאיפיין למשל את שלטון משפחת שרון) מתגלה כהרסני מאד לעם הזה.

החולשה מתבטאת בכך שקל יותר להשיג שליטה חיצונית על ידי "הפרד ומשול" בציבור מסוכסך ונטול הגדרה משותפת מוצקה.

.

 אלינו תשוקתם

 

כדי לשרוד בישראל, צריך אדם לבחור את לשכת האינטרסים שלו, ולסבול את הוקעתם השקטה והחמוצה של סניפים אחרים, המתקנאים ב"תנאי השירות" המועדפים. לשכות אינטרסים שונות פועלות בישראל, מטעם מעצמות וארגונים שונים, המתחרים על השפעה באזור. לעיתים, אפשר לשקול מעבר על רקע אידיאולוגי או כספי. במקרים מסויימים, יכול פעיל הלישכה לעבור למדינת האם, בעיקר כאשר "נשרף", התבלה, התעייף, או הסתבך. 

האמריקאים, כדרכם, מאד מחושבים כלכלית בהשקעה שלהם במשרדי האינטרסים. כך אני למשל, בתור אחת ש"טופחה" בימי קרן פורד, הספונסורים רוצים את "תמורת הדולר שלהם" כמאמרם. הם אמנם מבטיחים ונותנים הרבה קידום מקצועי, וגם תגמול חברתי וכלכלי, אך כקפיטליסטים, אין חופשות לידה, למשל ואין פרישה מוקדמת.

מלגות מסויימות דורשות כערבות את השחלות של המילגאית, למקרה שהיא לא "תיתן את חלקה" בעסקה עד הסוף. מאחר שהם שולטים לחלוטין בשוק העבודה הישראלי, יש להם אפשרות לממש את העסקה השטנית הקטנה שלהם, עם "המשתלמת" הנבחרת.

 

קרן פורד, כדוגמא

 

Another American academic, Joan Roelofs, in Foundations and Public Policy: The Mask of Pluralism (State University of New York Press, 2003) argues that Ford and similar foundations play a key role in co-opting opposition movements: "While dissent from ruling class ideas is labeled 'extremism' and is isolated, individual dissenters may be welcomed and transformed. Indeed, ruling class hegemony is more durable if it is not rigid and narrow, but is able dynamically to incorporate emergent trends." She reports that John J. McCloy, while chairman of the Foundation's board of trustees, "…thought of the Foundation as a quasi-extension of the U.S. government. It was his habit, for instance, to drop by the National Security Council (NSC) in Washington every couple of months and casually ask whether there were any overseas projects the NSC would like to see funded." Roelofs also charges that the Ford Foundation financed counter-insurgency programs in Indonesia and other countries.

 

איך משתחררים מ"חוזה יוקרתי" עם משרדי אינטרסים כאלה או אחרים ? על כך בפוסט הבא :))

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מודי תולשששש  On 11/08/2008 at 11:18

    אהבתי מה שכתבת על העריצים. זה נכון בכל תחום – ריכוזיות היא יעילה בטווח קצר, אך בטווח הארוך ביזור תמיד מנצח.

  • איריס  On 11/08/2008 at 12:57

    ואכן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: