מדלן מקקאן, רשתות זנות ילדים

מקקאן, ממציאות להזיה

 

הארץ מצטט היום ידיעה מהדיילי טלגרף האנגלי, המחזירה לכותרות את החטיפה המתוקשרת של מדלן מקקאן, ביתם בת הארבע של זוג רופאים אנגלים, בזמן ששהו בנופש בפורטוגל. משהו תמיד נוגע לליבי בסיפור הזה, בגלל עובדה שולית יחסית, שנזכרה במאמרים קודמים. למדליין, כמו לי, יש כתם באישון העין (הנקרא "קולומבה"), זהו "כתם לידה" נדיר הנראה כאילו האישון "נוזל" קצת לתוך המעגל של החלק הצבעוני בעין.  

 

הידיעה החדשה חוזרת למזכר מודיעיני זנוח מתחילת הפרשה לפני למעלה משנה. שם מצוטט מקור מודיעיני אנונימי שקושר את היעלמות הילדה ל"חטיפה מוזמנת" של רשת זנות ילדים ופדופיליה מבלגיה. המידע הזה היה בידי חוקרי הפרשה מלכתחילה אך לא היה לו המשך משמעותי.

 

כזכור, בשלב השני של החקירה "התלבשו" החוקרים המקומיים, בפורטוגל, בעיקר על ההורים, אשר הוחשדו בתחילה בהריגה רשלנית והסתרתה; ולאחר מכן ברצח עד שזוכו מכל אשמה. מן התכבות הבריטיות האחרונות עולות גם האשמות של טיוח מכוון בפורטוגל מצד גורמים הקשורים איכשהו לחטיפה, בקיצור "סלט שלם" שלא יצא ממנו כלום, חוץ מעוגמת נפש לכולם, וכמובן, הילדה טרם אותרה ואין קצה רמז לזהות החוטפים או למקומה.

 

האירוע מחזיר את הדיון לנושא הזנוח והמודחק של רשתות זנות ילדים המתמחות בחטיפה או רכישה של קטינים, כולל ילדים בגיל הרך, כדי לסחור בהם לצרכי מין שונים ומעוותים. הצרכים נעים בין זנות, פורנוגרפיה ועד ל"סנאפ" ורצח. מספר הילדים הנעדרים והחטופים הולך וגדל, ומימדי הבעיה עצומים כיום אך אין התמודדות חברתית, פוליטית ומשטרתית הולמת. האו"מ עוסק בנשוא בשנתיים האחרונות, אך גם בשורותיו התגלו סימנים לסחר בילדים (פרשות שבהן עורבו חיילי האו"מ – כוחות השלום שלהם בעיקר באפריקה – בסחר בקטינים לצרכי זנות), כך שנגרמה פגיעה משמעותית ליוקרת הארגון וליכולתו לפעול בכנות למיגור הבעיה החדשה-ישנה.

 

בעיה נוספת בתחום זה היא לקונה רצינית במישור אכיפת החוק, הקרימינולוגיה ומדעי הנפש השונים (פסיכולוגיה, פסיכיאטריה ועבודה סוציאלית) לעדויות שורדים וניצולים. טענות של בוגרים או בוגרות, בני נוער ומבוגרים יותר, שהם היו קורבן לרשתות ניצול של ילדים לצרכי מין, נתקלות באופן שגרתי בפסילה וחוסר אמון, גרוע מכך, לעיתים קרובות העדות גורמת להתנכלות במסווה של "טיפול", כלומר, היא מהווה מעין אינדיקציה למחלת נפש או שקרנות פתולוגית. הסטטיסטיקה של חטיפות ילדים ועבירות מין נגדם (למשל המספר העצום של תמונות פורנוגרפיות, חלקן אלימות מאד, של קטינים וילדים בגיל הרך) מאששת קיומה של בעיה פלילית וחברתית חמורה. אך, באורח מוזר, המידע הזה אינו מחלחל לתובנה שאם קיימים כל כך הרבה חומרים פורנוגרפיים של ילדים, משמעות הדבר שיש הרבה שורדים, קורבנות, ואנשים שחוו זאת והם מעידים על כך. כמובן, מקרים כאלה אף פעם אינם נקיים או סטרילים, ונוח יותר למיין את העד כמשוגע/ת, בפרט כאשר התיאורים הם בלתי נסבלים ומעוררי אימה. ואיך יכול להתבצע פשע כזה אם לא בצורה מזעזעת ?

 

היום, תעשייה זו של חטיפה, סחר ו"שיווק" ילדים מחלקי העולם השונים נחשבת למכניסה ביותר ומגלגלת מיליארדים, ומתחרה כמעט בענף הסמים. עם זאת, בקרב הציבור ובעיקר המקצועות שאמורים לטפל בזה, אין כמעט דיון רציני בגורלם של כל אותם ילדים, וגם בפרטי העבירות, או איך זה מתבצע בפועל. במקרים רבים יש מעורבות של המשפחה, כזו או אחרת, בין אם "מכירה" או "השכרה" של הקטין, או שיתוף פעולה בביצוע העבירות (למשל צילום לצרכי פורנו). במקרים רבים אחרים, יש "מעורבות עקיפה" כלשהי של גורמים שלטוניים המעלימים עין, כפי שקורה בענפים אחרים של הפשע המאורגן.

 

מעדויות של שורדות ושורדים עולה גם מציאות של רשתות זנות ילדים כתופעה משפחתית רב דורית או קהילתית, במקומות מסויימים, כלומר, מעין "תת תרבות" המתקיימת לצד הקהילה הנורמטיבית, ולעיתים במשולב איתה. לא מדובר בהכרח ב"שולי החברה" מה שמקשה יותר להתמודד ולקבל את העדויות.

 

—-

מה קורה עם הילדים ?

 

שאלה נוספת שאינה נשאלת היא מה גורלם של כל אלפי החטופים הללו ? וכל "הכוכבים" הקטנים והאומללים של סרטי הפורנו המתרוצצים ברשת האינטרנט ובחנויות אפלות ?

 

ילדים רבים נחטפים לשימוש ארוך טווח, מנגנונים של "תסמונת סטוקהולם" בלווית אלימות ושימוש בסמים, הופכת אותם לעבדים מושלמים המגוננים על המתעללים בהם. אחרים מתים בגיל צעיר משימוש יתר בסמים, אלימות, ו"תאונות". מעטים, אם הם קיימים בהחלט, נחלצים מרשת ומלכודת המוות הזו, אך למרבה הצער הסיפורים שלהם לא נשמעים באופן אפקטיבי, על ידי הציבור. העדויות נפסלות כבלתי אמינות. העדים נפסלים כ"מעורערים בנפשם", ועדיף להם, לפיכך, לשתוק לתמיד.

 

צרכנים נוספים של ילדים חטופים בגיל הרך הם ארגוני פשיעה כמובן, וארגונים אחרים הזקוקים ל"עבדים הקטנים" ההופכים בדרך כלל לעבדים בוגרים. אחד מן האלמנטים החוזרים בסיפורים של ניצולים מעטים הוא העובדה שהשובים טרחו להגיד להם מגיל קטן מאד, שאף אחד לא יאמין להם, ולכן אין טעם לנסות ולספר.

למרבה הצער, יש בכך יותר מאשר איום סרק, במקרים רבים.

 

מחדלים בחקירות משטרה, מקרה או שיטה ?

 

הרשומון המזעזע מחקירת מקקאן אינו בלתי אופייני לחקירות בתחום הזה. אי תיאום מפליג ומחשיד בין משטרות שונות בעולם, הפללת הקורבנות, זריעת בלבול ציבורי ומסמוס כללי של העדויות עד לשלב שבו אין שום סיכוי להציל את החקירה. לאחר מיסמוס מוחלט והדלפות שוא, יצירת דעת קהל לכאן או לכאן, והתשת הציבור בסערות שוא, מישהו כותב ספר, והסיפור הופך למעין "מיתוס" המתנתק בהדרגה מתחושה של מציאות. עוד "סיפור" או "קונספירציה" ללא בשר ודם, ללא אנשים אמיתיים, ותחושה של עמימות מוחלטת בקשר לגבולות המציאות והדמיון.

 

שאלה נוספת היא מדוע לא משתמשת המשטרה, בכל אחת מן המדינות, באמצעי זיהוי של ילדים המצולמים בחומרים שמוחרמים תדיר באינטרנט. במקרים הבודדים שנעשו ניסיונות הגיוניים כאלה, אותרו רבים מן הילדים ונצלו מרשתות נפשעות.

 

[X=nextPage=X]

 

 Madeleine McCann, Child Prostitution Rings

MCCANN, FROM Reality to fantasy ?

Haaretz quotes today the Daily Telegraph from the UK, which brings back to
headlines the very publicized abduction of Madleine McCann, the 4 yrs old
daughter of two English physicians, while vacationing in Portugal. A fairly
marginal fact in this story – related in previous media coverage –   touches
my heart. Both Madleine, and I, share a similar birth mark in the eye pupil
(called "Colomba"). This is a rare birth mark, that looks as if the pupil
"leaks" a bit into the outer, colored, circle of the eye.

The news bit recalls an old and forgotten intelligence memo, from the early
stages of the affair, more than a year ago. The memo quotes an anonymous
source, that ties the child's disappearance with a "kidnap order" by a child
prostitution and pedophilia ring, acting from Belgium. This information was
at the possession of the crime investigators, from the very beginning, but
did not have a significant follow up.

As we all remember, in the second stage of the investigation, the local
police, in Portugal, nailed the parents, who were first accused of negligent
manslaughter and concealment; later they were accused of murder, until
finally they were acquitted from all charges. The latest articles in
Brittish press imply possible intentional cover up in Portugal, by elements
who might somehow be implicated in the abduction. Briefly stated, the affair
ended up as a "salad" of accusations, leading to nothing but aggravation to
everyone, and of course, no sign of the child, and  no   clue of
where she might be found or who the kidnappers are.
 
This tragedy leads me back to the much neglected and suppressed issue of
child prostitution rings that specialize in kidnap or purchase of minors,
including toddlers, in order to trade them for various perverse sexual uses.
Those uses range from prostitution, to pronography and to "Snuff" and
murder.
The number of missing and abducted children is on the increase, and the
range of the problem is now huge, but failing to lead to appropriate social,
political or law enforcement response. The UN has been dealing with this
issue in the last couple of years, but even among its ranks, instances of
child trafficking have been exposed (cases where  UN soldiers – Peace Corps
in Africa – turned up as suspects in child prostitution rings), so that its
status has been tarnished, preventing effective and honest action against
this old-new problem.
 
Another obstacle to a vigorous law enforcement response against child
trafficking is a serious lacuna in the pertinent professional body of
knowledge (criminology, mental health, psychology, psychiatry and social
work) with regards to the assessment of survivor testimony. Adult survivors
who claim to have been subject to exploitation of such rings are routinely
dismissed as unreliable, and worse than that, all too often the testimonies
lead to harassment under the guise of "treatment". Namely, it serves as a
pseudo indication for mental illness or pathological lying. Statistical data
on child abduction and sexual offending against children (eg the huge number
of pornographic photographs, some very violent, depicting minors and even
toddlers) do validate the existence of a severe criminal and social problem.
However, and quite inexplicably, this information does not trickle into the
body of knowledge. It does not morph into a realization that if so much
child
pornograpy is out there, it necessarlity means that there are many
survivors, victims and people who have experience that, and who testify
about
it. Obviously, these cases are never clean or sterile, and its easier to
classify the witness as "mad", especially then the descriptions are
intolerable and horrifying. And indeed, how can such crimes be committed
without such horror ?

 Nowadays, this "industry" of kidnap, trade and "marketting" of children from
various parts of the world is considered very profittable and turns out
billions of dollars, competing with the drug industry. Still, among the
general public and even among professional communities addressing those very
issues, there is rarely a serious discussion of all those children, their
fate and the details of the offenses, how it actually happens in the real
world. IN many cases, family is involved, one way or the other, either in
"selling" or "renting" the minor, or collaborating in the crime (for
instance, photographing for pornography). IN many other cases, there is
"indirect involvement" by governmental elements who turn a blind eye, as is
the case in other fields of organized crime.

 
Survivor testimonties also suggest the existence of child prostitution rings
as a multi generational, familial or communal phenomenon, in certain
places, namaley, a type of "sub culture" the exists along with the normative
community, and sometimes within it. The groups are not necessarily from the
margins of society, which makes it even harder to deal with and accept the
testimonies.
 

What happens to the kids ?—-

 
Another unasked question is – what is the fate of all those thousands of
abductees ? and all the little miserable "stars" of porn materials found in
the internet and in dark shops ?
 
Many children are kidnapped for long term use, and mechanisms such as
"stockholm syndrom", accompanied with violence and drug abuse, turns them
into perfect slaves who protect their abusers. Others die prematurely from
drug abuse, violence and "accidents". Few, but they do exist, are rescued
from the rings and the death trap, but unfortunately their stories are not
heard effectively by the public. The testimonies are dismissed as
unreliable. The witnesses are dismissed as "mentally unstable", and its in
their best interest, therefore, to remain silent forever.
 
Other consumers of kidnapped toddlers are naturally crime organizations and
other organizations in need of "the little slaves" that usuall become adult
slaves. One recurring theme in survivors stories is that their captors used
to repeat in their ears that nobody shall believe them anyway, so its
useless to try and tell.

Regretfully,  it turns out to be more than a false threat.
 

Failures in police investigations, coincidence or method ?

The appaling account of McCann investigation is not unusual in cases like
that. A remarkable and suspicious lack of coordination among the various
national police forces, blaming and incriminating the victims, wreaking
public confusion and a general mess up of testimonies up to the point that
no investigation can be salvaged. After the total mess up and flase leaks,
creating conflicting spins in public opinion back and forth, waging a war of
attrition against the public with false "scoops", you will find someone that
writes a book about the affair, and the book turns into some form of "myth"
that gradually detaches itself from a sense of reality. Another "Story" or
"conspiracy" without flesh and blood, without "real people" and a general
sense of total obscurity regarding the boundaries between reality and
imagination.

LAstly, another question that needs to be raised is why doesn't the police
use, in each one of the countries, any means of identification of children
who are photographed in contraband internet and other filmed materials. In
the isolated cases when reasonable attempts were made to identify the kids,
many were located and rescued from those criminals rings.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: