המלחמה ההיא, המחלה ההיא

 

 

בעקבות הדיון על הסרט "ואלס עם באשיר" (לא צפיתי בינתיים, ומתכננת לעשות זאת בהזדמנות), נזכרתי במלחמה ההיא. בעודי מהרהרת ונזכרת ומשחזרת, הזדמן לי לצפות בשידור חוזר של תוכנית תחקיר כלשהי בערוץ 1 כמדומני, שדנה ב"דמוקרטיה הישראלית" בראי ההסטוריה הקצרה של ישראל. התוכנית נפתחה בסרט קצר שסוקר במהירות את המשברים הגדולים שאיימו על הדמוקרטיה, החל מאלטלנה ועד ההתנתקות. מלחמ לבנון זוכה להימנות בין המשברים שאיימו על הדמוקרטיה, התרמית של שרון את הממשלה, ההפגנות, הטבח, ועדת החקירה.

 

באותה תקופה לא היתה לי משנה מנוסחת אלא תחושה עמוקה ובסיסית שקורה משהו רע, ורגש דומה מאד לשינאה כלפי אריק שרון ומה שהוא מייצג. אני זוכרת שחלמתי אז על אריק שרון, מרקד על חוף ים באזור עור, בטכס פגאני כלשהו, שבו הוא מקריב בעלי חיים, ואחד מהם קשור אלי, בחבלים, ואני חוששת שהוא עומד להקריב גם אותי ביחד עם בעל החיים, הכבש או אולי גמל.

 

מלחמת לבנון היתה הנקודה שממנה התחלתי לחשוד בחברי הטובים, הזכרים, שיש משהו אצלם שהוא לא לגמרי שקוף עבורי, ואין לי גישה אליו. חוויותיהם מהמלחמה נותרו ממודרות והם פיתחו אחווה דומה לזו של פושעים שחזרו ממבצע עברייני אלים שנכשל.

 

היום, במבט אחר, אני רואה את מלחמת לבנון כהשתלשלות הנובעת מן הקשר האישי כמעט, או חונטאי-קליקאי בין אריאל שרון (וחבריו) ובין הפלנגות. העניין היה ידוע, ברמה הגלויה והפוליטית, כלומר, תמיכתו של שרון ב"המלכת" הקבוצה הזו על לבנון. אך כיום, כאשר טיבו וטבעו של שרון מתבהרים במלוא חומרתם, הקשר הזה מקבל מימדים נוספים, משהו כמו "החטא הקדמון" של ראשית ההשחתה הגדולה של שרון והמדינה. החשיפה של צה"ל, בעל הדימוי הסגפני והגמלוני לסוג של תרבות משחיתה מטבעה. היום אני יכולה אולי לדמות איך ניראו מפגשים וארוחות שחיתות של שרון וחבורתו עם האנשים מן הסוג של חבייקה, באיזה מסעדה מפוארת בבירה אירופאית, עם האכזריות הלוונטינית, השילוב המושך הזה בין הצרפתית, התרבות הנוצרית, והערביות, קבוצה של מקומיים המייצגת אינטרסים קולוניאלים, ממש כמו הציונים, לפי הראייה של שרון.

 

חשבתי על זה השבוע שוב עקב איזכור נוסף של פרשת דוטרו מבלגיה, שאינה יורדת מסדר היום. בפרשה זו עלה טפח מן הפעילות הערה בבלגיה בסחר בילדים ובילדות לצרכי מין מסחרי, הנקשר לפעילות הסחר בנשק הבינלאומי במדינה זו. העדויות הולכות אחורה בערך לראשית שנות השמונים, לגבי רשת זו. אך הפרקטיקות נעוצות עמוק יותר באליטה הקולוניאלית-מונארכית של בלגיה, שהפכה את קונגו למחנה ריכוז ומוות גדול, וסחר בבני אדם. ("אפוקליפסה עכשיו" הוא סרט המבוסס על סיפור שנכתב במקור על קונגו תחת שלטון בלגיה, "לב המאפליה").

 

ראשית שנות השמונים, התחלת הקולוניאליזם השאפתני של ישראל בלבנון (שנכשל חרוצות), הניסיון של מדינה שהיא בעצמה קולוניה, למנות "משטר בובות" במדינה שכנה, באמצעות קבוצה אתנית שצמחה כ"נציגה" של כוחות קולוניאלים בלבנון. (המרונים), מתוקף היותם מיעוט בעולם המוסלמי. המרונים, כפי שהיו הצרקסים במקרה של הטורקים, שימשו מעין "מתנחלים" עבור האירופאיים, ורכשו את המעמד המפוקפק שיהודים לעיתים נקלעו אליו גם כן, מעמד שאמור מצד אחד לשרת את הכובש, ומצד שני, הוא חלק מן הנכבשים.

 

בסופו של דבר, הוגשה תביעה די מעניינת נגד שרון בבלגיה, מכל המקומות, תביעה שעניינה סבך היחסים ומדרג הדיכוי בין מדוכאים שהם גם מדכאים. מרונים, פלשתינאים שהוגלו על ידי יהודים שנזרקו מאירופה, וטבח מכוער.

לפני תחילת המשפט מישהו התנקש באלי חבייקה, אך הוא הספיק להתראיין קודם לכן לכלי תקשורת אנגלים ולהסביר את הפרשנות שלו לאירועים. אחרי כן, ממשלת ישראל שכרה את מישל הירש, עורכת דין יהודיה בלגית ששמה הולך לפניה כמייצגת ילדים נפגעי עבירות מין וסחר בבני אדם. יהודיה "יפת נפש", שאינה בדיוק מקהל האוהדים הטבעי של שרון. מישל הירש הופיעה בבית המשפט הבלגי בשם שרון, בזמן שייצגה את המשפחות של שתי נרצחות מפרשת דוטרו. לאחר הופעה די קצרה, שבמסגרתה הזכירה את העובדה שממשלת בלגיה משתיקה טענות שבית המלוכה קשור לפשיעה פדופילית חמורה, בוטל אישום נגד שרון והחוק למעשה שונה על ידי בית המשפט (וסויג לגבי ראשי מדינות מכהנות). שרון ומדינת ישראל ירדו מן הקרס. תהיתי ביני לביני אם תיתכן מעורבות של ישראל, באמצעות שרון וחבריו הלבנונים, ברשת דוטרו מימיה הראשונים, כחלק מן הניסיון להיכנס לעולם של "הגדולים" בתחום הזה של תככי הקולוניאליזם ואורחותיו המנוונות, הקשורות לאצולה המלכותית של אירופה, ולשושלות העתיקות של בתי המלוכה.

 

מאז התפוגגה שארית התמימות בקשר לאריאל שרון, והתנהלותו, ואכן הוא נידמה עתה בתפקיד די דומה לזה של הפלנגיסטים בלבנון, רגליו בישראל אך ידיו וכיסו בכל מיני קזינו אוסטרים ומסעדות שחיתות לבנוניות, אדם שמתפקד כשליח הקולוניאליזם כלפי בני עמו שלו, ולומד את אורחות השחיתות, בדיוק כמו "שליטי בובה" אחרים שטיפחו שליטי אירופה בקונגו או במקומות אחרים בהם שלטו.

 

שובל הטרגדיות האישיות שלו, מזכירות קצת את הביוגרפיות המדממות של הפלנגיסטים, כולם איבדו ילדים ובני זוג ומשפחה, התעשרו מאד, רצחו באכזריות אויבים וגם מתחרים מבית, בגדו בעצמם, בתומכיהם, במתנגדיהם, נפלו ברשת שטמנו לאחרים בסופו של דבר.

 

—-

הצד הסדיסטי של העיסוקים המיניים שנחשפו בפרשת דוטרו, ואשר גרמו לזעזוע ציבורי רחב בעולם כולו, מהדהד עכשיו שוב עם הדיון המתקדם באיטיות מעצבנת, בשאלה "מי נתן את ההוראות" לענות אסירים בבתי הכלא של "הטרור" (גואנטנמו ושות). הבירור מעלה בינתיים כי במסגרת הדיונים רמי הדרג, עד לרמספלד ורייס, נדונה שיטות עינויים והסמכה להשתמש באלימות מינית ברוטאלית כחלק מטקטיקת חקירה ו"שבירה". בהנחה שהמגמות העמוקות במלחמת עירק הן קולוניאליות במהותן, ולא כפי שהוצג – מכת מנע לטרור כלשהו – הרי המסורת הולכת אחורה הרבה לפני קונגו, לטכניקות שנקטו בתי האצולה בבואם לשעבד את הילידים שנכבשו. חלק מרוח הקרב היתה כרוכה בריטואלים, חלקם כרוכים באכזריות מינית ומעין מעשה "הקרבה" טכסיים, ממש כמו טכסי המלחמה השבטיים של ציוויליזציות פרימיטיביות. טכסים בעלי משמעות פסיכו סוציאלית, או סוציו סקסואלית למעשה התבצעו גם נגד הנכבשים, אבל גם בתוך השבט הלוחם עצמו. הכניסה למודוס של מלחמה ופראות כרוך גם בטכס הקרבה המחשל את הלוחמים ומקהה את חושיהם.

 

כל זה קורה כאשר האו"מ דן בהפיכת אונס לפשע מלחמה. ואלה הגיגים לא מגובשים, על יחסי כוח והסבך של היחסים באזורנו, ממש כאשר יעף מטוסי קרב מנמיך מעל הבית, בדרכו לאי שם, מזרחה, אולי צפונה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנה בית הלחמי  On 09/07/2008 at 06:57

    בין האלמנטים.
    כח זה כח זה כח (על משקל דיכוי זה דיכוי זה דיכוי – קטגורית, אין כח נקודתי או דיכוי נקודתיים, זו תמיד תרבות ושיטה).
    וזאת למרות שהודיתי בזמנו (במאמר) לבלגים על שתבעו את שרון.

  • חנה בית הלחמי  On 09/07/2008 at 08:16

    מלפני 6 שנים:
    http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-2194-00.html?tag=08-13-54
    (ותיקון הקלדה בתגובה הקודמת – הודתי, לא הודיתי)

  • איריס  On 09/07/2008 at 11:04

    לא חייתי בישראל בזמן שהוגשה התביעה בבלגיה אך צהלתי בפומבי במקום עבודתי באמריקה. להפתעתי, קומץ האנשים שכן ידע במה מדובר, הרגישו שזה "לא הוגן" כלפי שרון וישראל שהוגשה תביעה כזו. האמת, צריך היה לדעת שזה רק יאתגר את שרון לרקום קומבינות עכבישיות לעילא, כדי לכופף את בלגיה כולה לשנות את החוקים. הייתי בטוחה שבארץ כולם היו נגד התביעה, לפי מאמרי המערכת של "הארץ" שהתפרסמו אז. יפה שהיה לך העוז והאומץ לכתוב נגד הזרם המעופש הזה.
    ישראל תמיד אומרת במקרים כאלה "מי אתם שתגידו לנו…" ואכן תמיד יש פגם בטריבונל או השופט, זה נכון. אבל זה לא שמתחילים מייד לחקור בישראל את האדם או האירוע, אלא רואים בזה היתר להמשיך בשחיתות, עד הלום. ימי אולמרט ופצצת האלטלנה שרון צור מדור שלישי.


    רק כאשר אמריקה חוקרת, אין מי שיעז להעלות את הטיעון הציוני הגאה "אבל מי אתם שתגידו לנו…".

    אני באמת סברתי (בפנטזיות) שיש מקום לחקור , מבחינה עיתונאית, אם נעשתה חדירה ישראלית לרשת דוטרו בשנות השמונים, על ידי גורמים בשירות הממשלה או תאגידי נשק ישראלים. אבל אין מי שיחקור :))

  • חנה בית הלחמי  On 09/07/2008 at 18:16

    באופן לא מפתיע, אותם מעט קולות ואותם שמות שהתנגדו, לצד התנגדותי שלי, למלחמת לבנון השניה כבר מיומה הראשון, נגד הבונטון הלאומי ונגד הזרם. חנה ספרן, למשל, היא אחת מהן. גם נשות קואליציית נשים לשלום וחלק מכותבי הגדה השמאלית.

  • איריס  On 09/07/2008 at 19:37

    מעניין שכתבת את זה ב"מחלקה ראשונה" מעוז התמיכה, אז, בשרון. ומעניין מה היו אומרים המתלהמים שם אחרי ההתנתקות. ניראה לי שהמצב היה שונה מאד, והם היו משלמים את כרטיס הטיסה לטריבונה בבלגיה לראות איך עושים בו שפטים.

    מה שמראה שהציבור בישראל טוב בעיקר בהתלהמות, ואז ב"אוי אוי עבדו עלינו". לפני שהוא תקע לנאמניו את הסכין המשוננת, הם היו מוכנים לכסות על פשעים חמורים מאד, שהוא ביצע לא רק נגד הפלשתינאים כמובן. אלא גם נגד יהודים "כשרים".
    האם נלמד הלקח ? לא ניראה לי.

    חלק מהמגיבים מזכירים את "שפעי קונגו" של בלגיה, אך לא רואים את הקשר בין זה לבין מה שהם עושים או מה שגורמים להם לעשות לאחרים, "נחותים" מהם בשלב הזה. עצוב.

    כניראה יהיה לבנון 3 וארבע וחמש ועדיין לא ילמדו. אבל בהחלט, אריק שרון, בליגה אחת עם חבייקה, סמיר ג'עג'ע ווליד גונבלט. החיוכים, הלוונטיניות, נהנתנות ואכזריות, והפכפכות בתור שיטת הישרדות. כזכור, חובייקה, שהיה מרבי הטבחים בסבה ושתילה, נחשב בשנים האחונות ל"בובה של סוריה". גונלבט טען שלמעשה הוא רימה את כולם כל הזמן וכבר אינני זוכרת עבור מי הוא באמת עבד. וגם שרון רימה אותנו, בעצם הוא עבד עבור עצמו ומרטין שלף ? או משהו כזה.

    הסיפור הזה מרתק משום שבמקביל לסיפור הזה עם בלגיה והקונגו שלה והילדות האנוסות והרצוחות, זרוע אחרת של ישראל נכנסה בדיוק באותן שנים, לקונגו ו"ירשה" את הזכיונות הבלגים למשאבי טבע כמו יהלומים וחוזי נשק. יתכן שהזיקה הזו בין בלגיה קונגו ושרון עמוקה יותר ממש שניראה לעין. ולאחרונה יש לנו תזכורת נוספת מקונגו, בדמות האוליגרכים האלה שצצו פתאום משומקום והפכו לדמויות חשובות בישראל (לבייב גאידמק, ויש גם די הרבהישראלים ובכירים במשק).

    הפלגתי בספינת הארכיטיפים….

  • חנה בית הלחמי  On 09/07/2008 at 20:59

    ממש שיחה פרטית…זו הסיבה שאני אוהבת לכתוב בגוב האריות (יש לי עוד הרבה רשימות, באותו מקום): זה מעורר הד, אלו לא המשוכנעים.

    אהבתי את הדימוי הראשון של הכרטיס לטריבונה. אכן. החרב הזו היא לעולם חרב פיפיות – מי שאתם כ"כ אוהבים על פגיעתו במי שאתם שונאים, יפגע בכם בסופו של דבר. תפיסות ימין (לאומני, פוליטי, כלכלי, חברתי) הן אכן חרב פיפיות משוננת וחדה, שפוגעת בכו-לם.

    הקישור שאת עושה בין קולוניאליזם אחד לאחר ובין פשיעה מינית לפשיעה לאומית, הוא קישור נכון בעיני. תראי את המקור הבלשני של המילה שוביניזם:
    http://www.hbh.co.il/article_page.asp?id=91&scid=9

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: