המחלה – בצורת פירמידה

 רוב המומחים והסקרים צופים שהליכוד (ביבי נתניהו) יעלה שוב ויאחז בשלטון, חרף הכשלונות, הפילוגים, ובעיקר – חרף שערוריות השחיתות ואזלת היד שנתגלו בקשר אליו. רוב המומחים מאוחדים בכל מקרה בדעה שהשמאל, (מר"צ והיונים של העבודה) יעלמו לחלוטין מן המפה הפוליטית. השאלה היא, איך לאחר נפילה קשה של הליכוד, והצפיה להחלפת השלטון הרפובליקני בארצות הברית, אפשרי תרחיש כזה.

 

אני קוראת היום סקירה אקראית למדי של אתרים והתשובה אולי נמצאת בהם. עמוס שוקן, לדוגמא, בכל פעם שהוא נתקל בבעיות בועד העובדים ונדרש לשלם (לא עלינו, לא עלינו) עוד שלושה ש"ח ועשרים לשפוטים שמביאים לו רווחים, יוצא בקמפיין פרובוקטיבי על "חוק האזרחות". בוא נגיד, אין כל רע בקידום זכויות האדם של ערביי השטחים, ומניעת אפרטהייד או מלחמה מיותרת בהם, אבל כאשר הדברים באים על הרקע הידוע, ההתנהלות של עמוס שוקן בביתו שלו (ניצול עובדים, פירסום מודעות תועבה), הם לא נשמעים. פשוט לא נשמעים בכלל. דבריו של שוקן נשמעים כמו יריה במו"מ עם העובדים שלו. כמו כן, הוא נשמע פתטי לאור מצב תעסוקת הערבים בעיתונו.

כאשר עוברים ממנו למר"צ ותסחיפיה (כולל כנופייה החוק) מגלים תופעה מעניינת דומה. פעילותם הצליחה להצמיד למילים "שלום" "שוויון" "זכויות אזרח" ריח מסויים, והוא לא נעים. כמעט התנייה פבלובית לחשוב על גניבת דעת, או גניבה ממש, כאשר מישהו מזכיר דו קיום ושלום ואת מצב הילדים המסנכים בעזה או בכפר בדואי.

לא, אינני חושבת שהם באמת קיבלו כסף להמאיס את הנושאים שהם נשאו על דגלם. אבל יש משהו מוזר, כמעט חשוד, בהתנהלות הפומבית של שמאלנים מוצהרים.. אני למשל מנהלת התכתבות סודית, אנונמית מעל הבלוג של "הגדה השמאלית" עם חיים ברעם, תחת "ניקים" שונים, אבל ללא התחזות במובן של עובדות או טענות.

שמתי לב שחיים ברעם, שהוא בדרך כלל אחלה בן אדם ומן הטובים בהם, צועק עלי כל הזמן, וחושד בי כל מיני חשדות מוזרים ("יש דברים בגו, אני חושד", כותב ברעם כאשר אני מיבבת על מעשיה של מחלקת החניה בירושלים שפוגעים בלחם ובחמאה שלי ושל בני הקטן תוך הפרה בוטה של החוק וזכויות האזרח).   "פרובינציאלית" קורא לי ברעם בכתיבתו הרועמת, כאשר אני תוהה מדוע הוא משחית את זמננו בתאור ביקוריו בלונדון לקידום הבחירות הכושלות של קן ליווינגסטון כאשר הקרקע בירושלים בוערת. בקיצור, האיש הנחמד הזה, שמתפרנס מה לעשות גם הוא מעמוס שוקן (אוליגרך סוג גימל, שאינו שונה במאום מאדלסון אלא מאחז עיניים עם מאמרי "האפרטהייד" שלו), מטיף לכולם שלום שלום, אבל מתקשה להפגין מעט חמלה ואנושיות לאשה שכותבת לו על המצוקות שלה (זה לא שיש לו המון טוקבקים, ובטח לא מנשים). כך ניראה השמאל, רגע לפני שלוקחים לו את הצעצועים.

 

דפוס דומה מאפיין את רוב המנהיגות של השמאל, שמזמן כבר הצטרפה למרוץ הקפיטליסטי לצמרת, והמשיכה למכור לוקשים צוננים ישנים לציבור התמים. זה מצער, כיון שהמסר היה נכון, אך הפקדתו בידיים לא אחראיות, אטומות, מושחתות, כמעט מעשה "עוקץ" של מהנדסי חברה כלשהם, הצליח לשבור אפילו אותי. זה לא שאתמוך בליכוד או בימין, אבל לא אבחל בהצטרפות לקולות המבקשים להעיף את האליטה הזו, שנשאה לשוא את הערכים הנכונים, וכך המאיסה אותם על הציבור. בכך, אני משערת, אועיל כמו אחרים בודאי, לעליית הימין, מכוח המחדל, אבל לפחות יהיה זה הפסד ישר והגון ולא השתתפות במסע מסיכות שמאפשר לקומץ צבועים לחיות חיי הוללות וגם לשמור על "פסאדה" של נאורות על גבם ודמם של אחרים (בדיוק על גב הציבור שאמור להיות הקונסטיטואנסי שלהם.. ואני תוהה אם גם קן ליוינגסטון הנערץ על ברעם, התייחס ברשעות וברוע לבעיות הסוציאליות של חד הוריות בעירו. הרי ברעם ציין לשבחו את שיפור התחבורה הציבורית, כניראה שבכל זאת הוא טבל ידו בבעיות המשעממות של נשים חד הוריות שמחלקת החניה נוגסת בלחם שלהן באלימות ובברוטליות של עולם תחתון). זהו השמאל שבשנים האחרונות השחית את רוב זמנו בזעם קדוש על הנושרים ממחנהו לעבר "היריב", כאילו אין שום קשר בין התופעה הזו ובין איכותם של המטיפים ומעשיהם.

 

—-

 

בני ברוך

 

תומר פרסיקו העלה פוסט על הכת שנקראת "בני ברוך" בראשות הרב לייטמן. מאחר שהוא נתקל, כמו כל אחד המעלה ביקורת על כתות מסוג זה בישראל, בהתנגדות וניסיונות השתקה, אני מחזקת את ידו מהיציע.

אפשר לצרף את תופעת הכתות הללו לפסקה הראשונה ולשאלה "מדוע יעלה הימין בסופו של דבר". זוהי תופעה בלתי נסבלת מבחינה רוחנית, ש"תופסת" רבים וטובים. למרבה הצער, היא שלובה ומקדמת אגנדה פוליטית ימנית קיצונית עם מלל נשגב על "תיקון הנשמה וביטול האגו".

 

הפירמידות – הרהור פסאודו רוחני מעמיק

 

תופעת הפירמידה, סוג של הונאה כלכלית המונית המתפתחת ותופסת פופולאריות בישראל, מאפיינת את היחסים בחברה הישראלית, באופן שחוצה מפלגות ודעות, וזה הענין. מבנה הפירמידה, רומז גם לפירמידות של פרעה, ולפירמידה המאסונית, שליטת מעטים בהמונים ו"תופעה סיפולוקס" (עליה בלחץ) של הכסף מלמטה למעלה. זוהי גם תופעה ויראלית, פראית, של כוחניות והונאה שאינה מסתירה את מהותה המשעבדת.

פירמידה נמצאת בבסיסן של כתות (ברמה הכלכלית וברמת משק האנרגיה), ה"גורו" העריץ שואב את הכוח והציות מההמונים מתחתיו, במבנה היררכי המתגמל את הקרובים אליו ואת המתקרבים אליו על גופות של אחרים. כיום ה"שמאל" שבוי במבנה הפירמידה לא פחות מהימין, אלא שכל פירמידה נושאת שם, כותרת, שאין בה ממש. פירמידה אחת היא "שמאל", האחרת "שמאל עקבי", ואילו הפירמידות המשגשגות ביותר הן אלה שמסכימות לשיטה, כלומר הפירמידות של הניאו ליבראלים, הימנים ובעלי ההון. השאלה אם אוליגרך הוא בעד נישואי תערובת או בעד גירוש ערבים היא שולית, כיון שתמיכה והשתתפות במבנה הכלכלי חברתי הזה קובעת יותר מכל "מצע" את התוצאות בשטח, על בסיס של דורסנות ופרדטוריות כלכלית. במצב הזה לא משנה אם יגרשו או יתחתנו עם ערבים, איכות החיים והשלטון תהיה זהה, וגרועה, לרוב האנשים.

 

תנועות דתיות עממיות חותרות תחת המבנה הכלכלי החברתי הזה, באמצעות הכוח של הדת, (ש"ס, חמאס וכולי) באמצעות מפעלי צדקה וחינוך, והשרשת ערכים שונים. אך גם הדת ניגפת בפני הוירוס, כפי שעולה מ"בני ברוך" וכתות אחרות מסוג זה המחליפות את הדת, במשהו שונה לחלוטין, ב"כת", בצורה מתוחכמת שעוברת כמעט בלי להרגיש.

 

בעניין זה אני נזכרת במשהו שאמר לי פעם אדם הנלהב מסמלים וציורים עתיקים. הוא הראה לי את ה"מגן דוד" הסמל הישראלי המובהק, והסביר לי שהוא בנוי משתי פירמידות. הראשונה, זו הפירמידה הרגילה של העריצות הפרעונית (הרבים משועבדים ליחיד השליט), אך מעליה ניצבת פירמידה הפוכה, המזכירה לנו שאפשר אחרת, אפשר להפוך את הסדר, כיון שהתחתית של הפירמידה גדולה יותר מהשפיץ, וזה רק עניין של החלטה, של הניצבים למטה במבנה הזה, לנער אותו ולסרב ולהאמין בכוחם. אין לי משוג מאיפה הסבר זה ואם יש בו ממש, אך הוא מצא חן בעיני. זה סמל שמדבר על איזון מתמיד בין שתי המגמות החברתיות שנאבקות זו בזו.

 

לא מפתיע שהפירמידות שימשו בעיקר לקבורה, ואולי לאחסון מלאי, הן מבנה "מת" וקפוא ולא דינאמי הכולא כל אדם וגוף שנכנס לתוכו ולא משנה באיזה שלב (למטה או בשפיץ למעלה). חברה סיפרה לי פעם על חלום שחלמה, שהיא נחלצת מתוך מעין "קיבוע כלא" בצורה של פירמידה, ועל שברי הפירמידה עולה צמח, טרי, ירוק יפה ורענן עם פרח מרהיב בראשו. זהו דימוי חזק יותר בעיני, המאפשר החלפה של "וירוס" מכאני, רובוטי וקפוא, בצמיחה יצירתיות, יופי, וגמישות.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אריק גלסנר  On 28/06/2008 at 19:36

    עם הניתוח של השמאל ובעיקר של האובססיה השוקנית עם נישואי קרובים פלשתיניים בעוד בביתו שלו, כלומר בעיתונו, העניינים כפי שהם.

  • עומר  On 28/06/2008 at 19:49

    בעיני ההבדל העיקרי בין ביבי לשאר המועמדים לראשות הממשלה (אולמרט, לבני, מופז, ברק) הוא שלו יהיה הכי קשה (מבחינה ציבורית-תקשורתית) לצאת למלחמה. לא שאני הולך להצביע בבחירות המתקרבות, אבל זו סיבה מספיק טובה לקוות שהוא ינצח.

  • איריס  On 28/06/2008 at 23:46

    אריק תודה, קוראים לזה צביעות במקרה הטוב. אבל בארץ זה מתחיל להיראות כמו לוחמה פסיכולוגית בכלל של ארגון המעסיקים ובעלי ההון.

    תודה עומר. אני לא מסוגלת להעלות על דל פתקי את ביבי נתניהו, מבין הכנופיה אהוד ברק ניראה לי הפחות גרוע משום מה (אולי משום שאני נוטה חסד להקשר שממנו הוא גדל). נכון שביבי יהיה מסונדל , אבל ברק הוא זה שנסוג מלבנון אחרי הכל. והוא גם יהודי, למיטב זכרוני. לגבי ביבי, מאז שהוא עבר למחנה הנוצרי משיחי ימני, לא הייתי רוצה לראות אותו בעמדה כה בכירה. קודם שיתגייר, לפחות לחומרא, ואז נדבר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: