ההצגה הטובה בעיירה

 

כשטלנסקי בכה

 

צפיתי אתמול כמו כולם, אני מניחה, בהצגה הגדולה בעיירה, העד הבוכה, מתוודה על מעשיו האפלים עם אולמרט כמו גבר שנתפס בבית זונות עם המכנסיים למטה. חשבתי על המבט, המבט של "האחר" הזה, האמריקאי-יהודי העשיר, המבט שתחתיו אנחנו קמים לתחייה, והופכים כלי, חומר כיד היוצר, בידי הפנטזיות המגיעות מהקולוניאליסט חדור החזון. כמו "היליד" אנחנו טבולה רזה, שעליו אפשר ליצור מחזות ענק, במחיר לא יקר במיוחד. הרגע הקשה לצדדים הוא הנחיתה על קרקע המציאות, הרגע שבו   ההתרגשות הזו נחשפת כפי שהיא באמת, פנטזיה מבישה קצת, שנועדה להביא קצת ריגוש לא לגיטימי, רגע של התרוממות, הרחק מבלומה והילדים המצוננים.

 

טלנסקי טיפח את אולמרט שלו בתקווה שזה יצליח, שאולמרט יאחד את ישראל, שהמשיח יבוא, ש….שיהיה כבר משהו אחר, נשגב, באדמות הטרשים של הארץ המובטחת, אבל לא משהו שיחייב ממש, הרי צריך לחיות, ועדיף בנוחות עם הרבה כסף בלונג איילנד. אז אולמרט לא סיפק את הסחורה, כמו זונה שמסכימה להיכנס לחלום של הקליינט, אך אז מתברר שהיא היתה שם רק בגלל הכסף, ולא משנה שידעת, שקנית אותה בכסף, עדיין מאכזב לדעת שהיא באמת רצתה רק את זה. כמה היה נעים לחשוב שלמרות הכל, היא לא ממש עשתה הצגות אלא אולי קצת נהנתה והתרגשה.

 

סנאפ

 

במידה מסויימת, גם השואו של "פינקלשטיין ודרשוביץ" במלתעות השב"כ ועיתון הארץ, זו הפקה מן הסוג הזה, כאשר צמד ברי הפלוגתא משתמשים בארץ הפנזטיות כדי לממש חלום מרגש, להלחם באמת על משהו חשוב, כמו פעם, במלחמת העולם השניה, בספרד נגד הפשיזם, במהפכת אוקטובר ברוסיה. אז אנחנו מספקים את הסחורה, השב"כ נותן את השואו של הנאצים, החזבאללה מחבק ומתרגש בסופרלטיבים, דרשוביץ מפיק זעם קדוש, העיתונים בארץ שותקים כדי לייצר את השקט הדרמטי לפני הסערה. ואז, ביריית פתיחה מרשימה, זה קורה, שפך המילים , הכותרות, הרייטינג, הפרסומות, ואפשר לשמוע את המטבעות נופלים ברעש גדול, כמו במכונת קזינו ישנה. האורגזמה, התשלום, ההתפרקות.

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון  ביום 28/05/2008 בשעה 09:36

    גם פה גם בהעוקץ – הכי כיף לפתוח את הבוקר עם הפרשנות החריפה שלך. הצלחת לדייק בהרגשה שעלתה אתמול מול הטלוויזיה כשטלנסקי התפייט: "אהבתי אותו.."
    עוד קטע קומי היה הסיפור על אולמרט ששולח את טלנסקי, המאהב הזקן הדורש את קיום ההבטחות, אל בנו, שבמפגש מפנה אותו בחזרה אל האב הסורר.. נוגע ללב – מי הפרקליט הממחיז? תשואות!

  • איריס  ביום 28/05/2008 בשעה 13:27

    אני שמה לב רק שהרייטינג באמת נוטה לסנסציה, כלומר לפוסטים או כתיבה שמגייסת את עצמה להפקה התיאטרלית. מבט מרוחק יותר, מושך פחות קוראים אבל יותר איכותיים.
    כמו שאומרים "פוסט לאנשים חושבים"

    אמאלה

  • רובי  ביום 28/05/2008 בשעה 20:27

    כמו כולם הוא מתחזה. כמו שחלוץ התחזה להחסטרטג, פרץ לשר בליטחון, אולמרט לראש מכשלה. הוא באמת חשב שסיגר שעון ועט עושים אותך, גם אישה ציירת הייתה חלק מהתפאורה. יהודים עשירים כנראה שאין בעסק הזה. גם הפארודיה המנחם מנדלית הזו היא חלק מהעסק.ה

  • חיידק נושם  ביום 28/05/2008 בשעה 20:46

    וכשהיא מתרוקנת, הרבה דברים מתרוקנים איתה.

  • איריס  ביום 28/05/2008 בשעה 20:57

    כאילו מתחזה לטוקבקיסט ?

  • חיידק נושם  ביום 28/05/2008 בשעה 21:16

    הוא כל מי שלא משלמים לו.

  • קורא  ביום 28/05/2008 בשעה 23:09

    נדמה לי שהמשותף לשלישיה אולמרט-קצב-הירשזון נוגע לעובדה שהכל נעשה בגסות, בחוסר תחכום, אולי בהסתמכם על דימוים העצמי כאנשים חזקים, כאלו שלא ניתן לפגוע בהם. העוצמה שייחסו לעצמם נדמה כי לא נבעה מהתפקיד אותו מילאו אלא מאופיים העברייני כפי שראו עצמם. אולי יוצא מכלל זה הירשזון, אלא שהוא החלש מהשלושה וכנראה הושפע ונגרר. וזו אולי הסיבה לתחושת הגועל המרחפת מעל לשלושת הפרשיות, הגועל נובע מהענין האישי, מהקירבה הכמעט אינטימית שהציבור נאלץ להתמודד איתה לנבחריו, שמשקולפו מחליפותיהם נראים כפי שהם, שעירים, גסים, אלימים ורקובים. איחס.

  • איריס  ביום 29/05/2008 בשעה 11:10

    מסכימה באופן כללי לתיאור, אני חושבת שכדאי לשאול את עצמנו איך נוצרה אוירה ציבורית וארגונית שהעלתה אנשים מן הסוג הזה למעלה, וקיבלה את ה"ערכים" שהם משדרים ? נקודת ציון אחת בתהליך הזה היא אריאל שרון על כל גילגוליו. נקודה אחרת, ההפרטה הכלכלית והמעבר מסוציאליזם ביורוקרטי לטואטליטריות קורפורטיבית פרועה.

    אלמנט נוסף הוא ההתבטלת בפני עשירי יהדות העולם, שבאמת צברו הון דמיוני, אבל רובם הגדול (לא המוחלט) התבסס על פשיעה בשולי החברה הלא היהודית שבה גדלו. מיעוט לאומי בגולה בדרך כלל סובל מן התופעה הזו (טיפוח קבלני קולות או פושעים) אבל אצלנו זה עבר "ציוניזציה" והקהילה לא פיתחה כל מנגנון חיסון מפני התופעה הזו.

    את העדיפות שנוצרה לערכי גונגל אפשר לראות בכל התארגנות חברתית, ציבורית, בכל המישורים כולל במיוחד במערכת החינוך כבר מילדות. גם אם ניפטר מכמה מושחתים עכשיו, נותרנו עם קאדר חדש, דור שלם של אולמרטונים צעירים ונחושים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: