המשיח יבוא מטבריה

 

משיח לא בא

 

השבוע אני נוסעת בטרמפ הרגיל מהמושב הסמוך (ורבי "ביטוח לאומי" מוסיף "ומאיפה יש לך כסף לטרמפ, איריס ?"), השעה קצת מאוחרת, ובטרמפיאדה עומד כבר מישהו, דתי חרדי אחד, מתפלל קצת וממתין לסיוע שמיימי. אחרינו מצטרף חייל, חמוש למהדרין, וזוכה מייד לטרמפ, כי הדי הגראד באשקלון הופכים את כולם לפטריוטים לחמש דקות. החרדי מסביר לי שהמניין המאוחר של ערבית טרם הסתיים, אחריו יעצור לו איזה חרדי בודאי שנוסע, כמוהו ליבנאל.

 

ביבנאל מתפתחת קהילה גדולה של "ברסלבאים", זן בפני עצמו, בעלי תשובה בדרך כלל, המצטיינים תמיד במאור פנים ואמונה רושפת. הם כניראה ממשיכים את דרכם של הסובוטניקים שגרו באזור והגיעו אליו עם המתיישבים הראשונים, אותה תמימות והסתפקות במועט, ותחושה תמידית של השגחה ונס מרחפת עליהם. המתיישבים האחרים ביבנאל, יאפיז שהיה להם קצת יקר מידי בכרכור, הולכים לחוגים של "ימימה" כי זה לא מחייב להחליף את הבגדים לחליפות המגוחכות האלה של דוסים וגם לא לשמור מצוות. רק מחכים למשיח, ומרגישים השגחה ונס כל הזמן. הבגדים יותר יפים.

 

אני מבקשת מהחרדי לצרף אותי לטרמפ שבודאי יעצור לו, והוא מסכים. "לך יעצרו, אתם עוצרים אחד לשני." אני אומרת בקינאה כלשהי. "לא נכון, לא נכון, אצלנו עוצרים לכולם. יקחו חילוני לפני שיקחו אותי. ככה זה אצלנו, זה לא "פרוטקציה" אוהבים כל יהודי." אני מצטערת שנכנסתי לנושא. לא התכוונתי לתקוף.

 

ומייד בולמת מכונית עם שני חרדים צעירים במושב הקדמי. הם מנקים עבורי את המושב האחורי מהבלגן, ניירות ובקבוקי שתיה, ולוקחים אותי עד הבית, כהסעה מלכותית. תמיד יש להם זמן, נו לאן ימהרו. "מתי המשיח בא ?" אני שואלת כדי לפתוח שיחה. "אנחנו מחכים". הם נלהבים להזדמנות להסביר "הנה, הנה הוא כבר מגיע, רואים, יש סימנים. מתחילה מלחמה עכשיו עם אמריקה. זה הסימן. הוא מגיע כבר, לפי המצב הקשה הוא יקדים, גם ככה תוך מאתיים שנה מוכרח לבוא כי זה ששת אלפים שנה, את יודעת, נו, אבל לפי המצב הקשה יגיע קודם." מלחמה עם אמריקה ?  אני תוהה בליבי.

 

בשבוע שעבר ישבתי בגינה הציבורית ביבנאל. לידי התיישבה "ברסלבאית", מזהים אותן לפי המבט השובב המסגיר את העבר החילוני. היא קוראת תהילים והילדים שלה משחקים. "מה את קוראת תהילים כל הזמן ?" אני שואלת בסקרנות. "יש צורך עכשיו ביותר ישועה, אז קוראים יותר. " היא מסבירה לי את התפרצות התהילים הזו, בכל אוטובוס  ותחת כל עץ רענן יושבים וקוראים תהילים כל הזמן. " אני רואה ישיעות כל הזמן, כל הזמן, רק צריך לשים לב, לדבר עם השם. זה מה שהוא רוצה." הישועות הם למשל תרומה אלמונית, כיסוי החוב במכולת על ידי נדיב כלשהו, בדיוק כאשר החוב תפח מאד, אלפיים שקל היתה חייבת. התפללה טוב טוב מול נרות שבת,  וביום ראשון מעשה נס, מישהו כיסה את החוב. אלמוני עם כרטיס אשראי. אני תוהה בליבי אם זה בעלה, אולי, שרצה לחזק את האמונה וגם להקטין את השאלות והדרישות. אני מלקה את עצמי על הספקנות. אולי ישועה ? למה לא ?

 

האמריקנו-ישראלים

 

שוב אני עם חרדים בדרך הביתה. "מלחמה עם אמריקה ?" אני שואלת אותו, בדיוק חשבתי על זה בעצמי, בדרך מתל אביב אחרי הראיון הקצר והמשונה בטלויזיה על סוחרי נשק וההתנפלות על גאידמק, יצא שהוא המגן מפני האמריקאנו-ישראלים, אז הולכים איתו, יאללה גאידמק. בלילה חלמתי שמובילים אותי לאיזה מתקן בטחוני סודי אמריקאי מאחורי חנות נעליים במרכז תל אביב,זה מתקן מוסווה, והם חוקרים אותי, ורוצים להרוג אותי, ובזווית החדר אני רואה אשה בלונדינית מעונה, חונקים אותה עם מים, והורגים אותה, מול עיני. האמריקאים מסתובבים עם waterboard מתקפל, במקום גלשן. הם בטח קיבלו את הרעיון מהאמריקאנו-ישראלים בשב"כ. 

 

"מלחמה עם אמריקה ? תגיד זה לא שטויות ?" אני שואלת אותו ובאותה עת מנסה גם להרגיע את הפחדים מהסיוט הזה. אבל בינתיים המכונית מגיעה לחצר הבית שלי, והשיחה המשונה מפסיקה באיבה. "בואי ליבנאל, תבואי הרבה ליבנאל, עוד אנשים כמוך, זה יקרב את המשיח. " אני מודה להם.

 

במסעדה במושב הסמוך, במועד אחר, אני שוקעת בשיחה עם אשה, לבושה במיטב האופנה, ועליה ילד קטן כרוך למותניה בעקרון הרצף, מופגן כזה, מרושל אלגנטי. אנחנו מפטפטות עד שהמלצר יגיע עם המזון (ורבי "ביטוח לאומי" מוסיף ושונה "איריס, מאיפה יש לך כסף למלצר ?"). לפתע היא זורקת משפט מוזר "הנה, הנה המשיח, ממש מעבר לפינה." אני מסתכלת באופן אוטומטי למקום אליו היא מצביעה. הצומת ותחנת הדלק המוארת. "מה ? את דתיה ?" זה מה שיוצא לי. "ימימה" היא מסבירה, ומוסיפה שהמשיח בדרך, רק להחזיק מעמד קצת. עוד קצת.

בבית אני מהרהרת בתיאוריה, מה היה קורה אילו, אילו היתה אמריקה פורצת במלחמה נגד ישראל ? הרי חצי מהישראלים הם מן זן כזה של "אמריקאנו ישראלים" שודאי היו מצטרפים אליהם ונלחמים נגד השאר, תמיד יש צידוקים. וגם היהודים – שלהם, כבר הקימו את יבנה וחכמיה בהכנה לבאות. זה מזכיר לי את התיאורים של יוספוס פלביוס   רק קומץ סהרורי של פנאטים היה מבקש לשמור על זהות נבדלת, ועל אלה היו אומרים אחרי כן "קיצוניים" או משהו כזה. אני מגרשת את המחשבות האלה…

 

 לוקחים לך את הזהות השאולה

 

בלילה אני חולמת שוב על המלחמה הזו. האמריקאים לוקחים לי את רשיון עריכת הדין, כי אין עורכי דין עם שם כזה, עברי. אני חושבת על כל הרופאים, המהנדסים ואנשי היזמות ואפילו האקדמיה, איך התארים נתלשים מהם אם החליטו לשמור על שם עברי, אין מהנדס כזה, ואין רופא כזה, את התעודות נותנים במקום אחר. אתה צריך לבחור בין הזהות השאולה והמתוקה, בין האשליה שאתה באמת באמת כזה מוכשר ומבריק, ובין הזהות הישראלית, שלמדת לשנוא ממילא. זה קצת מצחיק אותי, אחרי שמחקתי בחמת זעם את שרידי העבריות וחזרתי לשם הגלותי, אני נאשמת בכך שהתעקשתי לשמור על הזהות העברית, בכל זאת. נפלאות דרכי העולם. אתה מתחיל להצטער שלא נהיית מן עופר שלח כזה, הישראלי-האמריקאני הסביר, הזוכה בכל העולמות. ולמה לא שירתת את האימפריה,עם השם הציוני שהם נתנו לך, עוז יעוז, כמו כולם. או אולי היית הופך לאיזה טייס קרב, עם יזמות באפריקה, שהסכים קודם להפציץ ערבים בשבילם ועכשיו יעשה אותו דבר נגד יהודים בישראל, בשבילנו, כמובן.. אובאמה צריך חיילים גם כן, חבל שלא התגייסתי בהזדמנות האחרונה שהיתה. במקומי, לקחו את אחותי, והיא הצטרפת ברצון למשמרות שליטי העתיד. קודם הם נלחמו בשבילנו אחרי כן הם נלחמו נגדינו בשבילנו. והכל התחיל בכישוף של הזיווגים. מניעת הזיווגים הנכונים.

 

"תהילים, תהילים, צריך הרבה ישועה עכשיו. רואים ניסים כל הזמן. רק צריך להקשיב."

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אריק גלסנר  On 16/05/2008 at 13:54

    לקריאה.

  • איריס  On 16/05/2008 at 19:50

    צריך עריכה אינטנסיבית. אני מקווה ש"מעניין" זה משהו חיובי 🙂

  • אריק גלסנר  On 16/05/2008 at 22:09

    בהחלט

  • איריס  On 16/05/2008 at 22:18

    עכשיו הבנתי למה צץ לי עופר שלח במוח. כתבה בערוץ 10 היום, על נושא רלוונטי. עופר שלח בתפקיד ה"אדם הסביר". סביר מידי. אטום ?

  • איריס  On 17/05/2008 at 07:06

    עודד, אני מוחקת הודעות של טרולים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: