רוח רפאים כעוסה

העלמה המיסתורית מסרבת להיקבר

 

כאשר הגעתי למושב הגלילי השקט, אמרה לי מכרה חדת עין "הנה, את הולכת להיאסף אל אבותיך, לא חבל ?", כאילו מספידה אותי בטרם עת, יודעת משהו שאני מסתירה מעצמי. אכן, הבית הגוסס שבו אני גרה, עומד להיחרב ולהבנות מחדש. מפה אני צופה בבית הקברות של אבותי, בכפר תבור, הלא היא מסחה.

 

הלכתי בעקבות "חובבי ציון", לראות איפה ומתי זה התקלקל, ומה שורשי "המחלה".

 

השבוע טיילתי שוב בבית הקברות, במקרה, כדי לצנן את הכלבים בחמסין הנורא של חול המועד. צעדתי לטיול מיוזע עם שכנתי-חברתי ושני הכלבים שלה. ליד בית הקברות הכלבים שיוועו למים, הם עמדו והתנשמו, מנסים לצנן את הלשון והלוע, ללא הועיל. כאשר הגענו לבית הקברות, אי אפשר היה לעצור אותם, הם זינקו מעל לחומת האבן הגבוהה, לעבר הצל, הקרירות ושוקת המים.

"לא נעים" אמרה השכנה. "זה בית קברות" והחלה לשרוק בייאוש לכלבות שלה.

-"הניחי להם. הם צריכים מים, זה לא נורא. רק בית קברות ישן."

וככה נכנסנו, פתחנו את צינור המים, והתזנו זרם קריר על החיות האומללות שהודו לנו בעיניים חומות.

 

"אני הולכת רגע לטייל, המשפחה שלי קבורה פה" אמרתי לשכנה, והמשכתי לחפש את קברו של אב המשפחה, שלמה שהגיע לכאן, כך אומרים משפיה כדי להקים את מסחה. לא מצאתי את קברו, יתכן שזה אחד מן הקברים הרבים נטולי השם, שרוחות וגשמים מחקו את החריטה והכיתוב מהם.

אך לפתע תגלית אחרת. שם המשפחה, אידלבוים (כך הם כתבו אז), ואותו לא ראיתי עד היום. "העלמה פנינה אידלבוים" שמתה בשנת תרע"ה. לפי גילה היא אחות של סבא או אולי…משהו אחר ?

 

בלילה אני חולמת על גבעת ירק ענקית, עם שדה רחב. אני עומדת באמצע כר הדשא ומשמאלי קבוצה גדולה של אנשים לא ממש מוכרים, שאני "שייכת להם". בתוכם אשה אחת, צועקת, תובעת, מתחננת ופוקדת "בואי הנה, בואי הנה". מן העבר השני, במרחק דומה יושבים ילדים, וגם בני שם משחק. אני מתבוננת שמאלה, ימינה, שמאלה, ובסוף שולחת מבט מתנצל לרוחות שעל הגבעה, ורצה לעבר הילדים.

צר לי פנינה, דמיך זועקים אלי, אך החיים ממשיכים במקום אחר.

 

—-

אני מנסה להעלות השערות על העלמה המיסתורית שמעולם לא שמעתי עליה קודם. האם היא אחות נוספת שפשוט נפטרה ממחלה קשה, כפי שהיה נהוג באותם ימים. ואם כן, מדוע נפקד שמה מן ההיסטוריה המשפחתית? האם היתה נשואה למישהו מן המשפחה,בכלל, האם נרצחה, האם…חו"ש התאבדה או מתה משברון לב כנהוג  ?? האם זו הסיבה שסבי, ז"ל, קרע את עצמו ממשפחתו ועזב את מסחה מבלי להביט אחור אלא בזעם ? והאם זו הסיבה שבסופו של דבר לא נותר דבר שלם מן המשפחה כולה, ואף צאצא לא השתקע שם  להמשיך את מפעל החלוציות המפואר ?

פרצופו של מקורב אחר, מאד גולמי, מזקני הכפר עולה בזכרוני "כאשר הופכים אבנים ישנות, יוצאים העקרבים", הוא אמר במבט מאיים.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On 30/04/2008 at 13:29

    ומצד שני , פעם אמרה לי מישהי שמתחת לכל אבן קיים עולם שלם ומופלא, ואכן צדקה. בכל פעם שאני הופכת אבן אני מגלה מתחתיה סיפור חיים ענקי. ותודה ששיתפת בזה שלך

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: