כוסאוממו, בשביל זה פרצתי אליך הביתה ? אין כאן מה לגנוב

 

דיווח קצר מן השטח, הגמילה מתקדמת יפה, למעשה יותר מזה. באמת, הרבה זמן נחסך.

 

התחייבתי לעדכן רק במקרים "צרכניים", אז התאספו כמה ג'יפות, למי שמתעניין –

 

1. אני מקבלת הרבה אימיילים בדרך כלל, מכל מיני אלמונימים ומזוהים שיש להם מה לאמר או לבקש. אני תמיד משתדלת להיענות יפה ובנימוס. אוסף קטן מן העת האחרונה. הזמנה להצטרף לקבוצת דיון בגוגל ששמה "הקונגרס היהודי" או משהו דומה, פרי יוזמתו של שימעון הלוי, מראשי הפורום המשפטני למען ארץ ישראל. כתבתי עליו לפני כמה זמן, תחת הסיפור המדהים על איך גויסתי לסייע לעתירה של יגאל עמיר, ואני למעשה שושבינה וירטואלית של הרך הילוד המפורסם של הזוג טרימלולה-עמיר. שימעון הלוי פנה אלי בצורה אלמונימית מזמן, וסיפר שאחותו עברה התעללות כיתתית או משהו דומה, תוך ניגון על מיתרי לבבי הרך, אספתי לו חומר אמריקאי בנושא תביעות משפטיות המבוססות על מיינד קונטרול ואביוז כיתתי. לתדהמתי, לא אחות ולא נעליים, החומר מצא עצמו כחלק מתצהיר שלו, שהוגש לאיזו עתירה בקשר ליגאל עמיר, לא זוכרת אם זה בקשר לרנטגנים הנעלמים או תנאי המאסר וההזרעה. שמתי לב גם שהשופט שלי טימן פרש לאחרונה בנסיבות תמוהות, ואולי הדברים קשורים. מכל מקום, הוצאת עבודה ופרי עבודה וידע בתרמית זה דבר מגעיל, ניראה שמאד מקובל בישראל לאחרונה, אבל לסבך מישהו עם עניינים האקס פיילז, הגם שכבר כך מצבה (של הח"מ) לא מזהיר בתחום הזה, הוא ממש "לשים מכשול בפני עיוור". מה שלא עשיתי ודיברתי עם האיש, הוא מרח את דרכו ויצא מזה בלי לחשוב שמגיעה לי אפילו התנצלות.

אני לא התרגשתי מכך שהוא חשב שהוא מתחמן עאלק שמאלני לסייע ל"כתומים", כיון שיש ממילא היום דיאלוג ושיתוף אינטרסים בין השמאל ובין הכתומים, ואני לא טהרנית. יגאל עמיר נראה לי סתם אומלל שכבר גידלו אותו למשימה, כך שלא הייתי מרגישה עוול עם עצמי לסייע לו בגלוי, בתחום תנאי מאסר וזכויות אדם, כולל הולדת ילדים. מה לי ולזה, למעט הפחד כמובן מכל מיני מרעין בישין הבוחשים בקדירה. מה שעצבן אותי הוא ההונאה הכספית, ובכלל ההונאה הרגשית, שנותנת תחושה של אונס ממש.

לא חלף זמן רב, ושמעון הלוי הזמין אותי להצטרף לקבוצת גוגל, שדנה בעניני יהודים. שוב, יהודים זה אחלה, וגם מתנחלים מטורפים לא מפחידים אותי ולא מרתיעים אותי, לדבר אפשר עם כולם. אלא שיש משהו ממש לא נעים בכך שמישהו לא מתנצל ואז ממשיך "עסקים כרגיל". הצטרפתי לקבוצה, ופרסמתי שם הודעה הנוזפת בשמעון הלוי על מה שעשה. היום גיליתי שנמחקתי מבין חברי הקבוצה. נו שוין.

 

2. מאגר מידע סודי

לנוכח המקרה הזה, וכמה אימיילים אחרים שקיבלתי החודש ("שלום. אני רוצה שתשלחי לי את החומר שלך בנושא פדופילים . חיים" בלי תודה בלי בבקשה, ולמה לעזאזל אני צריכה לעבוד בשביל כבודו ? או – "שלום. אני צריך עזרה במציאת נושא לעבודה לתואר שני . " שוב, פקודות, ויש אפילו שאינם מזדהים.) – הגעתי למסקנה שקיים מאגר מידע, אינדקס סודי, שאת הכתובת שלו אשמח לקבל, ובו יש "רשימות שחורות" של פראיירים. אני כניראה מככבת שם בכמה קטגוריות. השאלה היא איך גורמים למנהל האינדקס להסיר את השם.

לפני שנתיים פנה אלי מישהו חביב, עם כמה מכותבים, שרוצים להקים אתר חדשני לסוציאליסטים או חברי מפלגת העבודה. נתתי לו כמה עצות שהוא אימץ, אבל תודה או קרדיט, חבל להזכיר. למה בכלל ? להיפך, זה כניראה אסור על פי האינדקס.

מאחר שהבלוג שלי, היה לו כניראה חלק ניכר בהכנסת שמי לקטיגוריית "יועצים טובים שלא צריך להגיד להם תודה, ואף רצוי לירוק בסוף השימוש", וזו היתה סיבה מרכזית בהפסקתו.

 

3. מושמטים וניצול יתר

כל הדבר הזה, גרם לי להרהר לעומק במשנתו המענינת של "הצועד בנעליו" הוא "הסטוריון מצעד המחץ", שהעלה למודעות את המונח הגאוני "מושמטים", בהתייחסותו לאנשים שקיבלו פטור משירות צבאי. כדי לייצר פראייר מאונדקס, צריכה להיות איזו מסגרת חברתית שתתחזק את הסטטוס, אחרת חס ושלום הפראייר ימצא ששירותיו שווים הרבה כסף, יקבל ואף ידרוש, ובא סוף לניצול. ומה יהיה אז ? אוי ואבוי.

תהליך הניצול, או יצירת עבדים, מחייב מסגרת כלשהי של "השמטה" מן הזרימה המרכזית של החיים, ושיקוף (מירורינג) שלילי, שיחזק אצל המאונדקס תחושת אי בטחון קיומי וכמובן ערך נמוך. זהו ניצול ביתר, וככל שהאדם מנוצל יותר, הוא ינוצל יותר, ויידרש ממנו יותר תפוקה בעבור פחות תמורה. תחשבו על זה.

כמובן, כן, מי שמקשר את זה כבר מייד לפוסט הראשון, על הקונגרס היהודי, יכול לרדת מייד לעומק דעתי. את השיטה הזו, של השלכת דימוי שלילי, ותלישת הבטחון הקיומי כדי לייצר מוטיבציה סרווילית ועבדות, ספג העם היהודי במשך כל הגלות. זו השיטה, והיא עובדת תמיד. ככל שיש יותר הדרה, כך המושמט מנסה להיות יותר נאמן, וכך הלאה. בסוף, מרוב שהוא כמה לאישור, הוא גם הולך לגאזים בסדר מופתי, כדי לקבל טפיחה אחת, כלשהי, על שכמו.

 

4. העבדות – הבעיה האקוטית

זה מוביל אותי לכך שנגמלתי מן הצורך להגיב בפוסט לכל סימן הולך וגובר של דרדור לתהום העבדות בישראל. זה כאן, זה קורה, זה כבר ממוסד.  לאחרונה , פנה אלי מישהו, יזם מוכשר ונמרץ, שקיבל כניראה את שמי מהאינדקס, עם פירוט של הוראות ההפעלה. לא זרמתי עם זה הפעם, וניראה לי שהיזם ממש מרגיש רע, שהוא נכשל במקום שכולם הצליחו, אף שקיים את ההוראות. זה מרגיש כמו מישהו שתופס גנב שנכנס לביתו, והגנב, בלי להתבלבל תוקף את בעל הבית המופתע -"איזה בית עלוב יש לך, בשביל זה באתי עד כאן ? אין מה לגנוב כוססאוממו".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רשימות  On 27/12/2007 at 15:05

    הפניות האלה והדרישות האלה מכל מיני אנשים בדיוק כפי שכתבת, ללא שם, ללא פרטים, שדורשים
    ממך שתתן, שתכתוב, שתעזור, ואם אתה לא
    הם מקללים, מתבטאים בגועל נפש, בפנייה בלתי אמצעית .
    מוטב לעשות תיבת מייל גדולה עם קוד שאליה
    הכותבים ברשימות יוכלו להכנס בלי ההתחייבות של מייל אישי, ולענות רק אם מתאים, ורק במידה ויש פניה נאותה עם שם מלא, פרטים מלאים ומספר טלפון להתקשרות במידה ויש רצון בכלל לענות.
    קורה לא אחת, שכשלא עונים למיילים, או כשאתה עונה לגופו של עניין ולא מעוניין, אתה סופג קללות, השמצות, דברי בלע, והכל בהסתתרות מושלמת של טרולים היישר למייל שלך.

  • נעמה  On 28/12/2007 at 12:53

    חשבתי פעם לכתוב פוסט על אוסף התגובות החצופות והתובעניות שאני מקבלת, הדורשות ממני לשלוח מקורות, להפנות אותי למקורות, לשלוח כל מה שכתבתי על נושא מסוים (שמעולם לא עסקתי בו) וכיו"ב. בלי שלום ובלי תודה בד"כ. פשוט דרישה. ולעיתים קרובות חתומות רק בשם פרטי בלי שם משפחה. כמובן שיש גם הרבה תגובות אחרות, נפלאות. כולן שמורות אתי. ויתרתי על הפוסט כי לא נראה לי ראוי לתת פומבי לאי-מיילים הנשלחים אלי. אבל פעם שיתפתי במקצת באיזו תגובה לפוסט בבלוג אחר, לא ברשימות. אח,כ ראיתי שכל מיני גולשים שפכו עלי מקלחת של צוננים כי איני "עוזרת" לאנשים הפונים אלי דרך האינטרנט, כמקובל באיזה אתוס דמיוני. האמת היא שאני תמיד עוזרת כשמדובר במשהו שאני מתמצאת בו ולא דורש ממני לעשות את העבודה במקום הפונה. אבל בד"כ זה דווקא המקרה.
    מה שמרגיז בכל העניין זאת באמת התובענות, חוסר הנימוס, אבל גם ההנחה שמפני שמצאתי את שמך באינטרנט ואת מנהלת בלוג שאפשר לפנות אליך דרכו – אז את כנראה הכתובת לעשות לי את העבודה, למצוא לי מקורות, להפנות אותי למקורות אחרים, לייעץ לי במקום המורה שלי וכן הלאה. והכל כי מגיע לי. בלי בבקשה ובלי תודה.
    לא עזר שקישרתי מעמוד הבית שלי הסבר לשאלה "למה את לא יכולה לעזור לי בכתיבת העבודה". לפעמים אני אפילו כבר לא עונה, במיוחד מפני שאחרי כמה פעמים שהשבתי קיבלתי באמת תשובות גסות ועולבות, כמו שהזכיר/ה הכותב/ת שמעלי.

    אני רק לא חושבת שמדובר כאן באיזה אינדקס והוראות ניצול. מדובר פשוט בגוגל, ובכך שהיום כך אנשים עובדים. מגגלים את הנושא שלהם, מוצאים שכתבת משהו שמזכיר אותו, והופס – כותבים לך שתעבדי במקומם. יש סטודנטים שמה שלא מופיע בגוגל לא קיים עבורם. זאת נהפכת לבעיה של ממש באקדמיה.

  • איריס  On 29/12/2007 at 13:52

    אני רואה שהעליתי נושא שמציק לכמה אנשים ברמה זו או אחרת. טוב שכך. אני באמת עומדת להפסיק לענות בכלל.

    נעמה, במקרה שלי זה משתלשל אחורה ולצדדים ברמות שונות. אבל זה נפגש עם תופעה כללית בקשר לבלוגים ולנימוס המדהים של הציבור הישראלי
    אגב, הציטוטים לעיל אינם ממש ורבטים אימיילים שקיבלתי אלא פרפרזות על כמה סוגי אימיילים נפוצים.

  • גיל  On 01/01/2008 at 23:59

    אפשר לעשות מה שעשה עורך WIRED לא מזמן כשפירסם את האימיילים הללו:

    http://www.longtail.com/the_long_tail/2007/10/sorry-pr-people.html

    מצד שני, אצלי לפחות הם די במיעוט. רוב האימיילים עניינים וכאלו שבאמת מתעניינים במה שאני כותב ואין להם שום כוונה לנצל. גם את אלו שמבקשים עזרה בעבודות שונות אפשר לחלק לשניים: העצלנים או חסרי מיומנויות החיפוש הבסיסיות שבאמת רוצים שתמצאי עבורם משהו שמאוד קל למצוא. מצד שני, יש את אלו שכן נתקלים בקשיים במציאת חומר ולהם בשמחה אני עוזר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: