זה מול זה

 

 

היום אני מגלה, משיטוט בגוגל, שהגיס שלי (בעלה של אחותי המנוחה) רשום כתורם למפלגה הרפובליקאית האמריקאית, לא תרומה אחת אלא כמה וכמה.

 

זה מעורר מחשבות על דרכו של עולם, וכברת הדרך שעברה החברה הישראלית בעשורים האחרונים. גיסי הוא מעין ארכיטיפ של מה שהיה פה "מלח הארץ". מושבניק מסוקס, לוחם נועז בצה"ל, רופא, לאחר מכן קצין בקבע, מוכשר, מנגן על גיטרה, ושמאלני כמובן.

 

אחרי כן באו הרפובליקאים (או כשמם החדש the repuglicans) והתחילו לחרחר ולפתות ולהתנחש. גיסי נסע עם אחותי והילדים "רק עד אחרי הקולג'" וגם מסיבות צבאיות אחרות, בינתיים הילדים כבר סיימו מזמן, אחותי כבר יצאה מן התמונה ומן העולם הזה, כתוצאה מן הגירושים, את מקומה תפסה "אמריקאית אסלית", אחת משלהם, לא יהודיה, שנותנת לו הרגשת שדרוג כניראה. ועכשיו, תרומות למרכז הליקוק האמריקאי.

 

הוא שאמרנו, האשכנזים מתאבדים, אבל למה לקחת את כולנו איתם ?

 

יש לי חשש שהתמונה המשפחתית הזו, אינה אנקדוטלית לחלוטין.

 

——————————–

 

עוד משהו לחשוב עליו לקראת ביקור אנטיוכוס בחודש הבא. זה  -וגם צירוף המקרים (??) באומהה נברסקה. בוש מגיע למסע התרמה, ושעה לאחר מכן, מתרחש עוד רצח המוני במרכז העיר. הסיפור הרגיל, ילד יתום שגדל במשפחה מאמצת-אומנת, קשרים לקהילת הבטחון, "בעיות נפשיות" לא ברורות, ואופס – הלכו כמה עוברי אורח.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: