כל עכבה….

 

 

 

כאשר עברתי למשכני החדש, אמרו לי שאי אפשר להסתדר פה בלי מכונית. מייד פצחתי בחיפוש גרוטאות ואף מצאתי אחת ממש בסמוך למשכן החדש. סיכמתי עם בעלי הרכב על מחיר והכל, וגם על כך שנבצע את העיסקה מייד כאשר אעבור.

 

עקב עיכוב בפינוי בית, איחרתי להיכנס בארבעה ימים. לתדהמתי, ולמרות שהודעתי, המוכרים חזרו בהם מהעיסקה, ולא השיבו לטלפונים, כניראה מצאו קונה אחר לגרוטאה. קיללתי נמרצות, והתעצבנתי מאד. לימים, התברר לי שנחסכה ממני עוגמת נפש מרובה, וניצלתי מאובדן מוחלט של כספי המועט. זה קרה רק חודשיים אחרי האירוע, ובמקרה כזה אומרים "כל עכבה לטובה".

 

היום באמצע הלילה, אני מקבלת מכתב דחיה ממוכן, ממקום שאליו הגשתי בקשה כלשהי. סירוב אוטומטי, אפילו לא מענה אנושי. משהו טכני, נייר כזה או אחר שלא הגיעו או לא עמדו בדרישה. זה גרם לי לאותה תחושה כבדה כמו עם המכונית המבוטלת. אבל למדתי כבר, שלפעמים גם בדברים האלה טמונה ברכה. אז נכון, לא כל שיבוש בתוכניות הוא מבורך, אבל כאשר לא בטוחים במשהו, התשובה השלילית, הנובעת לפעמים ממסרים תת מודעים שאנחנו מתעלמים מהם, היא ברכה. או אולי…נחמת עניים.

 

יום חורף. חשרת סערה, משהו לא נעים, ועם זאת, חנוכה, והתחלה מטפסת, הדרגתית של האור.

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On 07/12/2007 at 11:56

    יכול להיות שזה באמת נכון, המסרים שמתחת לתודעה, שאנו מתעלמים מהם. ככל שאני גדלה (גם אני גדלה, אמנם בקצב שלי, אבל גדלה🙂 ) אני מגלה שזה נכון, בכל מיני צמתים חשובים יותר או פחות. בסופו של עניין היכן שאדם נמצא הוא היכן שהוא באמת באמת כיוון להימצא. אמנם לא במדוייק בכל רגע – אנחנו לא שולטים בהכל – אבל בתוחלת, ברעיון העקרוני, כנראה שכן. זה כמובן למעט קטסטרופות כגון מלחמות או אסונות טבע, שגדולים מאיתנו בהרבה. וגם מהתת מודע שלנו.

    מאחלת שהטיפוס ההדרגתי של האור ימשיך לך. ושתהיי שלמה איתו.

  • איריס  On 07/12/2007 at 13:05

    תודה מיכל. כן, התסריטים הלא מודעים מנהלים אותנו הרבה פעמים, וקשה לאחר מכן להודות בזה.

    השאלה של
    הרצון פה, או ההגדרה של הבחירה היא קצת יותר סבוכה. אני לא חושבת שהלא מודע שלנו מבטא "בחירה" אלא ההיפך. הוא מבטא דחף או אינסטינקט אבל ממש לא בחירה. אלה תוצאות של חבלות, חינוך, התניות, וגם שיקופים ומסרים מהסביבה הגדולה והרחבה. בעיני הגדילה והחוכמה היא דוקא להבין שיש לך לנו, כוח להתנגד לכוחות הלא מודעים הללו, ויש לנו בחירה מודעת וכוחות מודעים לשלוט במציאות שלנו, במגבלות כמובן של הסביבה וכולי.
    אם מותירים את השטח ללא מודע, נוצרים דברים שאנחנו לא ממש ישבנו ועשינו עליהם דיון עם הכרעה מודעת, ואז אומרים אוי איך זה קרה.
    לגבי הכשלות עצמיות או "שיכחה" וכל מה שפרויד חקר, אלה בדיוק המנגנונים שמביאים לידי ביטוי חומרים לא מודעים שלא עסקנו בהם מספיק והם "מרימים את ראשם". אני מבינה היום שכדאי לקחת על היצורים האלה אחריות גם אם הם ניראים כעצמאים בשטח, ומתוך ההסכמה לקבל אותם, אפשר גם לשלוט בהם או להתמיר.
    אז אני לוקחת אחריות שברמת המודעות הקיימת שלי, הבחירה שלי לא היתה מספיק ברורה, והיא נתנה לכוחות אחרים להכתיב את התוצאה. כי אם ההחלטה המודעת ממש ברורה וחדה, היא לא נותנת לכל מיני התפרעויות של הלא מודע לחבל בתוצאה.
    וזה אומר החלטה ללא ספקות והיסוסים וכולי. זה רמת החלטה שאני עדיין לא הגעתי אליה

  • מיכל  On 08/12/2007 at 15:55

    אני חושבת שאת מדייקת בהסבר שלך. זה נראה גם כאילו מובן מאליו, ברור נו. אבל זה לא.

  • סימה מכפר חיים  On 21/12/2007 at 11:26

    שכנך ברשימות הורשע בעבר במעילה בכספי לקוחות, למה את נונתנת לו במה ?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: